פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10545/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10545/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.9.05 בת.פ.ח 746/04 שניתן על ידי כבוד השופטים צ' סגל, י' צבן וח' בן עמי תאריך הישיבה: י"ד בתמוז תשס"ו ( 10.7.06( בשם המערער: עו"ד א' דהאן בשם המשיבה: עו"ד ז' אריאלי בשם המתלוננת עו"ד ע' נוי ועו"ד י' שוורצמן בשם שירות המבחן: גב' ג' באומץ פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' סגל, י' צבן וח' בן עמי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בביצוע עשרות עבירות של אינוס לפי סעיפים 345(ב)(1) ו- 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק); במספר עבירות של מעשים מגונים בבן משפחה לפי סעיפים 348(ב) ו- 351(ג)(2) לחוק; ובשתי עבירות של מעשה סדום לפי סעיפים 347(ב) ו- 351(א) לחוק. בגין הרשעתו זו גזר לו בית המשפט המחוזי מאסר בפועל לתקופה של 17 שנים החל מיום מעצרו (30.6.04); שלוש שנות מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת מין כלשהי מסוג פשע; פיצוי כספי למתלוננת בסך של 50,000 ₪. בערעור על גזר הדין מקופלות גם טענות כנגד ממצאי בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, ובעיקר בהתייחס לשאלה האם מעשיו של המערער נעשו בהסכמה, כטענתו. המערער הורשע בביצוע המעשים האמורים בקטינה, ילידת שנת 1990, שהינה בת אחותו, מאז היותה של הקטינה כבת 11 שנים. יצוין כי המערער והקטינה מתגוררים באותו היישוב. בית המשפט המחוזי קבע, כי מעשיו כללו את אינוסה של הקטינה, לרבות מעשים מיניים רבים נוספים דוגמת חיכוך איבר מינו באיבר מינה, מישוש גופה, נישוקה וניסיונות להפשיטה. בנוסף, ביצע בה מעשי סדום, על ידי החדרת איבר מינו לפי הטבעת ולפיה. 2. בא כוח המערער, בנימוקי ערעור מפורטים שהוגשו לנו, ובטיעון בפנינו, ניסה לערער את ממצאי הכרעת הדין ולשכנע כי יחסי האישות עם המתלוננת התקיימו בהסכמה מלאה, לעיתים ביזמת המתלוננת ותוך גילוי אקטיביות ואסרטיביות מצידה. הוא מפנה לסתירות בעדותה של המתלוננת, לשיחות טלפון שקיימה עם המערער, חלקן באישון לילה, ולכך שהיא יכולה היתה לפנות לאמה ולהתלונן זה מכבר. לעניין העונש שנגזר על מרשו טוען הוא, כי העונש חמור יתר על המידה וחורג בהרבה מרף הענישה במקרים דומים אליהם הפנה, ובמיוחד כאשר מדובר בעבירות מין במשפחה ללא שימוש בכוח וללא אלימות. 3. בא כוח המשיבה הדגיש את פער הגילאים בין הקטינה למערער, יליד 1964, שגילו כמעט פי 3 מגילה. לדבריו, אין לקבל את הטענה כאילו המעשים נעשו בהסכמה או ביזמתה של הקטינה, כאשר המערער שכר חדרים במקומות שונים בארץ לצורך המפגשים עמה, "קידש" אותה בטבעת, לאחר מכן "גירש" אותה ובכל זאת המשיך לקיים עמה יחסים. עוד הוסיף, כי הראיות נבחנו על ידי בית המשפט קמא, מדובר בקטינה שחוותה חוויות מיניות ראשונות והיתה נתונה במשבר נפשי, היא ניסתה שלא לשהות עמו ביחידות ובית המשפט קיבל את גרסתה שלא רצתה בקיום היחסים עמו. אשר לעונש, הוא מסכים כי העונש חמור, אך לדבריו מדובר בנזק קשה ביותר לנפשה של הקטינה, כפי שפורט בתסקיר הקרבן. המערער מצדו אינו מביע חרטה, אינו נוטל אחריות ואינו מפנים את חומרת מעשיו. 4. כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית. לא מצאנו כי יש מקום לסטות מכלל זה במקרה דנן. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותה של הקטינה בציינו כי האמון שהוא רוחש לעדותה מתחזק בניסיון החיים ובעמדה שהציג המערער המנוגדת לכל "קונבנציות חברתיות ומוסריות שהן נחלת הכלל". הסנגור חולק אמנם נחרצות על קביעה זו, ואולם עולה בבירור מתוך הכרעת הדין והראיות שהיו בפני בית המשפט, כי המערער ניצל את גילו, את קרבת המשפחה ואת יחסי התלות שהיו לקטינה בו, בפרט על רקע היותה בת למשפחה דתית. המערער עבר לגור בקרוואן סמוך לביתה והחל לפקוד את ביתה לפני צאתו לעבודה ובחוזרו מעבודתו וכך קשר אותה אליו בעבותות של קשר נפשי ופיסי. כל אחד מן המעשים שביצע המערער בגופה של הקטינה צרב את גופה ואת נפשה באופן שמנע ממנה להתנגד ולא היו בה הכוחות הנפשיים לקרוא לעזרה. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי "אישיותה התעצבה תוך הסתגלות מתמדת למצב טראומטי שכלל בחובו בין היתר תחושות קשות של חרדה, אימה, דימוי עצמי שלילי המבוסס על אשמה, בושה ושנאה עצמית". המערער ניצל את האמון שנתנה בו, את מצבה הקשה ואת החרדות בהן היתה נתונה ולכן לא ניתן בשום אופן לראות במצב זה הסכמה או שיתוף פעולה מצדה (ראו גם: ע"פ 241/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 28.12.05)). אשר לעונש. אין חולק כי העונש שנגזר על המערער קשה הוא. יחד עם זאת, גם אם חמור הוא, הוא מבטא את הסלידה וההוקעה מן המעשים החמורים ומהניצול שניצל את גילה הצעיר של הקטינה, את חוסר ניסיונה ואת מצוקתה, כמו גם את העובדה שהיתה כלואה בכלא נפשי שהמערער הקים סביבה, בנסותו להשתלט על עולמה הפנימי. כך יצר מבחינתה מצב שהוא החמור והקשה מכל, ללא כל דרך מוצא ממנו. מתסקיר הקרבן שבפנינו ניתן ללמוד מה רבה הפגיעה שנפגעה המתלוננת מהתמשכות המעשים וריבויים, אשר כדברי פקידת הסעד שיבשו את סדרי העולם שלה והעמידו בספק את הרגשת השליטה, הקשר והמשמעות בחייה. המערער מצדו נשוי בשנית ואב לשבעה ילדים. מתסקירי שירות המבחן עולה כי הוא לא הפנים את חומרת המעשים ואת הפסול שבהם, הוא עדיין רואה את הקשר עם הקטינה כ"מערכת יחסים", אינו ער למשמעות הקשה של מעשיו ורואה את עצמו כקרבן האמיתי של הפרשה. לפיכך, לאחר ששקלנו את כל נסיבות העניין, את טיעוני הצדדים ואת חוות הדעת שהוצגו בפנינו, החלטנו כי העונש שנגזר על המערער משקף נכונה את חומרת המעשים, את התמשכותם לאורך זמן ואת הסיכון הטמון במערער. חומרת העונש במקרה זה הולמת גם את הפגיעה הקשה בקטינה ובמשפחתה ואת הטרגדיה שנחתה עליהם. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בתמוז, תשס"ו (11.7.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05105450_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il