פלוני נ. יו"ר ראש הוצאה לפועל בטבריה

פסק-דין בתיק בג"ץ 10539/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10539/08 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. יו"ר ראש הוצאה לפועל בטבריה 2. שופטת בית משפט לענייני משפחה בטבריה הגב' אסתר בוהדנה 3. שר המשפטים משיבים פורמלים: 4. פלונים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה לביטול החלטות יו"ר ההוצאה לפועל בטבריה (הרשמת – כתארה אז – בשארה כרייני) והחלטותיו ופסקי דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (השופטת בוהדנה), וכן עתירה למתן צו להורות למשיב 3, שר המשפטים, ליתן טעם מדוע לא התייחס למכתבו של העותר. רקע וטענות ב. תחילתה של הפרשה, הנפרשת בעתירה לפרטי פרטיה, בשתי תביעות שהגיש העותר בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה נגד המשיבים הפורמליים - בנו וגרושתו, למתן פסק דין המצהיר כי העותר הוא הבעלים של משרד להנהלת חשבונות ולחיובם בתשלום סך של 800,000 ש"ח. ביום 20.1.2005 ניתן פסק דין הדוחה את התביעות (תמ"ש 2830/03 ותמ"ש 2831/03 - השופטת בוהדנה). ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי נדחה (ע"מ 1013/05, מיום 21.7.05 - השופט אמינוף), וכך גם בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון (בע"מ 9128/05, החלטתי מיום 8.11.05). ביני לביני הגיש העותר תביעות נוספות לבית המשפט לענייני משפחה. בעקבות ההליכים נפתחו הליכי הוצאה לפועל, הן מטעם העותר הן מטעם המשיבים הפורמליים. על החלטות ראש ההוצאה לפועל בעניינו הגיש העותר ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, אשר נדחה וכן נדחתה בקשת רשות הערעור (בר"ע 1188/06, מיום 21.11.06 - השופט אמינוף). ג. בעתירה נטען, כי ראש ההוצאה לפועל בטבריה חרגה מסמכותה כאשר סגרה תיק הוצאה לפועל ובו יתרה כספית לזכותו של העותר וכאשר פתחה תיקי הוצאה לפועל כנגדו וכי היא מקפחת אותו על פני הזוכים; כנגד המשיבה 2 נטען, כי חרגה מסמכותה בהחלטותיה ובפסקי דינה (תמ"ש 2830/03; תמ"ש 2831/03; תמ"ש 2835/03; תמ"ש 2836/03; תמ"ש 2837/03 וכן בבש"א 1109/06; בש"א 1153/06 ובש"א 1192/06), כאשר קבעה בהם עובדות שאינן נכונות, כאשר קיבלה "אינפורמציה מוטעית" מעובדי מזכירות בית המשפט וכאשר "לא עודדה את הצדדים ללכת לפסיכולוג". כן נטען, כי היא מקפחת את העותר ופוגעת "בזכויותיו הטבעיות". עוד מתואר בעתירה, כי ביום 28.4.07 פנה העותר לשר המשפטים לבירור אופן הטיפול, הלקוי לטענתו, בביטול עיקול שהגיש, אולם לא נענה. ד. בעתירה נתבקשו סעדים של ביטול כל פסקי הדין וההחלטות, החזרת ההוצאות ושכר הטרחה ששילם העותר והעברת הענין לבית משפט לענייני משפחה במחוז אחר, תוך "חיוב הצדדים לבקר אצל פסיכולוג". עוד נתבקש בעתירה לאפשר לעותר להגיש ערעורים "שהיה יכול להגיש בזכות ולא הגיש". לבסוף נתבקש "סעד זמני" לחייב את המשיב הפורמלי בתשלום חודשי קבוע לעותר. דיון ה. עם כל הצער שבסיפור המשפחתי הכאוב הנפרש בעתירה, אין מנוס מאי היעתרות לה. ו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל. המסלול להשגות כנגד החלטותיה של המשיבה 1 מותווה בסעיף 80(ב1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו בג"צ 3425/05 עבדי נ' לשכת ההוצאה לפועל בקריות (לא פורסם, 9.6.05); בג"צ 4581/02 צפריר נ' לשכות ההוצאה לפועל (לא פורסם, 9.6.2002)). עוד ידוע, כי בית משפט זה - בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק - אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות ובכלל זה, בתי המשפט האזרחיים, אלא "במקרים נדירים ביותר ובדרך כלל, מקום שעולה טענה של חוסר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"צ 432/08 ארבל נ' בית משפט השלום בחיפה (לא פורסם, 12.5.08) והאסמכתאות שם; וכן בג"צ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת פרוקצ'יה, בית המשפט העליון (לא פורסם, 15.6.2005)). ז. בענייננו, החריגים להתערבות בג"צ - אינם מתקיימים. טענותיו של העותר כנגד ההחלטות השונות - גם אילו נתמכו במסמכים המתאימים - אינן מבססות חריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי. בית המשפט לענייני משפחה דן בעניינים שהובאו בפניו בסמכות מקומית ועניינית, דרכו של העותר לערער על החלטותיו הייתה ונותרה על פי הוראת הדין - והוא אף ניצלה מספר פעמים. ככל שחלפו המועדים להגשת ערעורים על החלטות הערכאות הקודמות, והעותר אף לא ביקש הארכות מועד להגשתם כנדרש - אין לו להלין אלא על עצמו. עוד נזכיר, כי הטענות המועלות בעתירה לפסילתה של שופטת בית המשפט לענייני משפחה מדיון בתביעות שהוגשו - נדונו כולן במסגרת ערעור שהגיש לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים - ונדחו (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.3.2007) - הנשיאה ביניש). ח. עוד קובל העותר על כך ששר המשפטים לא ענה למכתבו. אכן, על פקיד ציבור החובה, המעוגנת בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, להשיב לאזרח הפונה אל הרשות (ראו למשל בג"צ 153/77 פרג' נ' עירית פתח-תקוה, פ"ד לא(3) 427, 432). אולם בנדון דידן, לאחר שרישום העיקול בוטל והכספים הוחזרו לעותר, לא נראה כי יש בסעד המבוקש מאת המשיב 3 כדי להצמיח לעותר כל תועלת בחיי המעשה, ובית משפט זה לא ייעתר לו. ט. סיכומם של דברים, המקרה דנא אינו בא בגדרי אלה המצדיקים סעד מן הצדק לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד השפיטה (בג"ץ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' בית המשפט העליון, פ"ד נה(1) 193, 198; בג"ץ 775/04 כרמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.01.04)). מן המקובץ עולה, כי אין מקום להיעתר לעתירה. ניתן היום, א' שבט התשס"ט (26.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08105390_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.ilד