דוד מלקוניאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10538/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10538/09 ע"פ 35/10 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 10538/09 והמשיב בע"פ 35/10: דוד מלקוניאן נ ג ד המשיבה בע"פ 10538/09 והמערערת בע"פ 35/10: מדינת ישראל ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.11.09 בת"פ 4094/09 שניתן על ידי כבוד השופט חאלד כבוב תאריך הישיבה: ד' באב התש"ע (15.7.2010) בשם המערער בע"פ 10538/09 והמשיב בע"פ 35/10: עו"ד רפי ליטן בשם המשיבה בע"פ 10538/09 והמערערת בע"פ 35/10: עו"ד אושרה פטל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 19.11.2009 בתפ"ח 1118/06 (כבוד השופט ח' כבוב). ביום 8.7.2009 הורשע המערער בע"פ 10538/09 (להלן: המערער) על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של שיבוש מהלכי חקירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן ביום 22.4.2009 הגיעו המערער ואדם נוסף (להלן: האחר) לחנות השייכת לרשת AM:PM ובקשו לרכוש בקבוקי בירה וסיגריות. המוכר ביקש שאלו יציגו בפניו תעודות זהות בכדי שיוכל לעמוד על גילם. אולם, המערער והאחר אמרו כי אין ברשותם תעודות זהות. משכך, סירב המוכר למכור להם את מבוקשם. אז, פנה המערער לאדם שנכח באותה העת בחנות (להלן: המתלונן) וביקש ממנו כי יציג תעודת זהות וירכוש עבורם את המוצרים, אך המתלונן סירב. בתגובה אמר המערער למתלונן כי "אם הוא גבר" שיצא אל מחוץ לחנות. בסמוך לכך, מחוץ לחנות, רדף המערער אחר המתלונן, הפילו ארצה, הכה אותו בפניו מספר רב של פעמים באמצעות קסדת אופנוע ובעט בו בחלקי גופו השונים, כתוצאה מכך נגרמו לו שברים בעצמות הפנים, האף, בארובות העיניים ושטפי דם. בטרם עזבו המערער והאחר את המקום, פנה המערער אל אחראי המשמרת בחנות ואיים עליו כי אם יערב את המשטרה, הוא יתקוף גם אותו. ביום 19.11.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עשרים ושבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי; פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח וקנס בסך 1,500 ש"ח. בשלב גזירת הדין הונחו בפני בית המשפט תסקיר שירות מבחן ותסקיר משלים אודות המערער. מהם עלה כי נסיבותיו האישיות, החברתיות והמשפחתיות אינן קלות. שירות המבחן אף עמד על דפוסי התנהגותו הבעייתיים, לצד חשיפתו הרבה לאלימות ולשימוש באלכוהול. עוד נאמר כי העבירה מעידה על קיומם של נורמות וערכים עבריינים. על כן, סבר שירות המבחן כי יש להטיל על המערער ענישה שתאגד היבט מוחשי ובעל גבולות יחד עם פיצוי למתלונן אשר יתכן ויהיה בהם להרתיעו ולגרום לו לשינוי בדרכיו. בית המשפט קבע כי מדובר באירוע אלים וברוטאלי שבוצע ללא כל סיבה הנראית לעין ובלי שקדמה לו היכרות מוקדמת בין המערער למתלונן, וכתוצאה ממנו נגרם למתלונן נזק רב, כפי שתיאר זאת בית המשפט "כל מי שצופה בתמונותיו של המתלונן לאחר התקיפה, מתקשה אף להביט בתמונות נוכח הפגיעה החמורה והקשה שנגרמה למתלונן בכל פניו, שעוותו בצורה קשה וקיצונית". בית המשפט ראה במקרה זה כחלק מהתופעה החברתית הקשה של "שימוש בכוח הזרוע כתחליף לדו-שיח בין הניצים". לעניין העונש קבע בית המשפט "נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם חייבות לפנות את הבמה לאינטרס הציבורי שמחייב הטלת עונש ראוי והולם עליו, כל זאת כמובן מבלי להתעלם מהנסיבות שמקלות במקרה זה". מכאן הערעורים שלפנינו. בע"פ 10538/09 טוען המערער (המשיב בע"פ 35/10), כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את עניינו באופן אינדיבידואלי ולקבוע את עונשו רק על פי נסיבות המקרה. כן טוען המערער כי שגה בית המשפט משלא העניק משקל לעניין העונש לאינטרס השיקומי, לעברו הפלילי שאינו מכביד, להודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי וחרטתו הכנה. כן, טוען המערער כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות. המערער אף מפנה להתרשמות שירות המבחן מנסיבותיו האישיות והשפעתן על אורחות חייו, יחד עם העובדה המובאת בהם כי הוא מביע נכונות לקיים קשר טיפולי, ובשל כל אלו מבקש המערער כי נתערב ונקל בעונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי. מנגד, המשיבה בע"פ 10538/10 (להלן: המשיבה) והמערערת בע"פ 35/10 טוענת כנגד קולת העונש שהוטל על המערער. לטענתה היה על בית המשפט להשית על המערער עונש חמור יותר אשר יהלום את חומרת המעשה ותוצאותיו ויתן משקל ראוי לשיקולי גמול והרתעה לנוקטים באלימות קשה כתגובה לסכסוכים קלי ערך. לטענתה נוספת משנה חומרה למעשי המתלונן, שכן הם נעשו ללא מורא ברשות הרבים בנוכחות אנשים נוספים, ובסיומם אף איים המערער בתקיפה על האחראי במקום, אם זה יפנה למשטרה. כן טוענת המשיבה, כי יש לראות בהכאה באמצעות קסדה כבדה בפניו של אדם כנקיטה באלימות באמצעות כלי נשק. לאחר עיון בהודעות הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דינם של הערעורים להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה דנן לא מצאנו סטייה לקולה או לחומרה המצדיקה את התערבותנו, והעונש שנגזר על המערער הינו מאוזן וראוי בנסיבות העניין. כן, עולה מגזר הדין כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו והביא בחשבון הן את חומרת המעשים ותוצאותיהם, שיקולי גמול, ענישה והרתעת היחיד והרבים והן לנסיבותיו האישיות של המערער ולאינטרס הטיפולי והשיקומי. מעשיו של המערער הינם חמורים וקשים. בצדק השליך בית המשפט המחוזי ממעשיו של המערער על התופעה החברתית הקשה לה אנו עדים כי תגובה, אמירה או מענה של אדם שאינה משביעה רצון אם זה בחצר הבניין, בכביש או בחנות יכולה להוביל לאלימות קשה ובלתי נסבלת. תופעה זו מערערת באופן מוחשי את תחושת הביטחון הבסיסית וזורה אימה ופחד. על כן, שב וחזר בית משפט זה על הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה שתעביר מסר חד וברור כי אלימות אינה פתרון, ואף אם אדם נקלע לסיטואציה מתסכלת או מרגיזה אינו יכול להביא לפתרונה באמצעות כוח הזרוע. המערער טוען כי בכך שנתן בית המשפט המחוזי ביטוי לשיקולים אלו, הרי שחרג מעקרון הענישה האינדיווידואלית. אכן, העיקרון המנחה במלאכת גזירת העונש הוא עקרון של ענישה אינדיבידואלית המביא בחשבון לא רק את אופי העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה, אלא גם את נסיבותיו של הנאשם העומד בפני בית המשפט (ע"פ 356/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 3 לפסק דינה של השופטת ארבל (טרם פורסם, 29.4.2010). בית משפט נדרש זה לא אחת, למתח הקיים בין נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה לבין ההקשר הציבורי והחברתי וכך נאמר בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989): "זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים". אם כן, בשעה שבית המשפט גוזר את העונש, עליו להביא בחשבון את נסיבות המקרה הספציפיות ונסיבותיו האישיות של מבצע העבירה. אך למול אלו, בהתאם לטיב העבירה ונסיבותיה, על בית המשפט לשקול את האינטרסים הציבוריים השונים, ולהעניק להם את המשקל הראוי והכול על פי נסיבות העניין. כאמור, במקרה שבפנינו אנו סבורים כי העונש שהוטל על המערער הינו מאוזן וראוי, ואין אנו מוצאים עילה להתערב בו. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעורים. ניתן היום, י"א באב התש"ע (22.7.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09105380_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il