המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ. מחמד חסן כנעאן

פסק-דין בתיק רע"א 10538/08 בבית המשפט העליון רע"א 10538/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור המבקשים: 1. המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה 2. עו"ד זכי כמאל נ ג ד המשיבים: 1. מחמד חסן כנעאן 2. אסעד גאנם 3. בקר עואודה 4. נביה אבו סלאח משיבים 5-8 פורמליים: 5. עיתון "כל אלערב" - חברת כל אלערב בע"מ 6. פאיז אשתיווי - מנכל והעורך הראשי של עיתון "כל אלערב" 7. זוהיר אנדראוס - עורך ראשי בעיתון " כל אלערב" 8. זידאן ח'לאילה - עיתונאי בעיתון "כל אלערב" 9. ג'מאל ח'יר 10. היאשם אל סייד בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.11.08 ומיום 16.12.08 בת.א. 804/07 שניתנו על ידי כבוד השופט האשם ח'טיב בשם המבקשים: עו"ד רימא כמאל בשם המשיבים 1-4: עו"ד עימאד ח'מאיסי בשם המשיבים 5-8: עו"ד בשאיר פאהום-ג'יוסי בשם המשיב 9: עו"ד מוניר ח'יר בשם המשיב 10: עו"ד חוסאם סבית פסק-דין 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ה' חט'יב), בגדרן נדחו בקשות המבקשת לצווים לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים כנגד חלק מן מהמשיבים לבקשה זו, הכל כפי שיפורט להלן. 2. המבקשים הגישו בתאריך 17.7.2007 תביעה כנגד המשיבים על סך 9 מיליון ש"ח, בגין הוצאת דיבה ופרסום לשון הרע. בתיק התקיימו שלוש ישיבות של קדמי משפט (בחודשים ינואר, מרץ ויוני 2008). ביום 22.10.2008 הגישו המבקשים לבית משפט בקשה למתן צו כנגד המשיבים 4-1, המחייב אותם להשיב לשאלונים שנשלחו אליהם; ליתן תצהיר גילוי מסמכים ולאפשר למבקשים לעיין במסמכים אשר יגולו במסגרת גילוי המסמכים. המשיבים 8-5 התנגדו לבקשה מן הטעם שדרישת המבקשים למתן תשובות לשאלונים ולגילוי מסמכים נשלחה רק ביום 16.9.2008, באיחור ניכר לאחר המועד הקבוע בתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת סד של שלושים מיום מיום הגשת כתב הטענות האחרון בתיק (שהוגש בענייננו ביום 19.3.2008). 3 בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 24.11.2008 כי המבקשים פנו למשיבים בבקשה לגילוי מסמכים לאחר המועד הקבוע בתקנה 120 (כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב הטענות האחרון בתיק) אך לא פנו בבקשה להארכת מועד. ממילא אין כל הצדקה ליתן הארכת מועד, כיוון שהמבקשים לא ניצלו את זכותם להשיב לטענות המשיבים בדבר האיחור בהגשת הבקשה, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן (להלן – ההחלטה הראשונה). בקשה דומה שהגישו המבקשים כנגד המשיבים 10-5 נדחתה בתאריך 16.12.2008 מטעם זהה לזה שעמד בבסיס ההחלטה הראשונה. בית המשפט שב וציין כי המבקשים פנו למשיבים במועד מאוחר מזה הקבוע בתקנה 120 וכי איננו מוצא הצדקה ליתן הארכת מועד מטעם בית המשפט, שכן המבקשים לא הסבירו את האיחור הניכר ולא העלו נימוק המצדיק הארכת מועד (להלן – ההחלטה השניה). 4. בתחילה הוגשה בקשת רשות הערעור כנגד ההחלטה הראשונה בלבד, אולם עם מתן ההחלטה השניה התבקש תיקון הבקשה, כך שתכלול גם את ההחלטה השניה. כב' השופט מלצר אפשר למבקשים לתקן את בקשת רשות הערעור וכעת מכוונת בקשת רשות הערעור כנגד שתי ההחלטות, הדומות – אם לא זהות – במהותן מבחינה עובדתית ומשפטית. 5. המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט שגויה, שכן הבקשה הוגשה בתוך המועד שקצב לכך בית המשפט קמא עצמו. זוהי טענתם העיקרית. המבקשים מציינים כי ביום 26.6.2008 התקיימה ישיבת קדם המשפט השלישית שבה הוחלט כדלקמן: "ב"כ הצדדים יפעלו עד לישיבת קדם המשפט הבאה לסיום ההליכים המקדמיים וככל שדרישתו של מי מהם לא תענה, יהיה עליו להגיש בקשה בכתב מתאימה בעניין זה, מבעוד מועד בכדי שבקשה זו תדון בישיבת קדם המשפט הבאה." המבקשים טוענים כי הבקשה שהגישו בתאריך 16.9.2008 למשיבים עומדת בתנאי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא, והוא, כי הבקשה תידון בישיבת קדם המשפט הבאה. עוד טוענים המבקשים כי התוצאה שנוצרה איננה צודקת, שכן הם עצמם פעלו בהתאם להחלטות בית משפט בניסיון למצות את ההליכים המקדמיים. 6. המשיבים 4-1 דוחים את טענת המבקשים ולפיה בהחלטת בית משפט קמא מיום 26.6.2008 היה כדי ליתן למבקשים הארכת מועד להגשת הבקשה. לגישתם משמעות החלטת בית המשפט היא כי הצדדים ישלימו את הליכי הגילוי המוקדם בהתאם ובתוך המועדים הקבועים בתקנות. החלטת בית המשפט מיום 26.6.2008 כפופה למועדים הקבועים בתקנות, ואין בהחלטה כל קביעה מפורשת בדבר הארכת מועד. ממילא לא הוגשה לבית המשפט כל בקשה להארכת מועד. לגישתם ,אין זה סביר כי המועדים להליכי הגילוי המוקדם יידחו ויוארכו אוטומטית עם דחיית מועדי הדיונים". המשיבים 8-5 מציינים בתגובתם כי ההחלטות הנתקפות הן החלטות בעלות אופי דיוני וההלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בהן. הם מדגישים כי אין חולק הבקשה לגילוי מסמכים הוגשה באיחור רב ובניגוד להוראות תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב 9 טוען אף הוא כי משלא הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד ולא הצביעו על טעם ליתן להם הארכת מועד – אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. המשיב 10 הצטרף לתגובות יתר המשיבים ובפרט לתגובת המשיבים 8-5. 7. הבקשה הועברה לטיפולי ביום 6.4.2009. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. תקנה 120 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת: "בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים, אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר על השאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ולבעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה" אין חולק כי בענייננו לא עמדו המבקשים בסד הזמנים הקבוע בתקנה 120(א): כתב הטענות האחרון בתיק הוגש בחודש מרץ 2008 והמבקשים פנו למשיבים בדרישה להשיב לשאלונים ולגילו מסמכים רק בחודש ספטמבר 2008. המחלוקת בין הצדדים היא רק בשאלה, האם יש לראות בהחלטת בית משפט מיום 26.6.2008 הארכת מועד. כיוון שהארכת המועד לא ניתנה במפורש, חלוקים הצדדים על פרשנות ההחלטה וכל צד קורא לתוכה את מבוקשו. איני נדרשת למחלוקת זו, כיוון שלגישתי מוסמך בית המשפט לדון בבקשה לגילוי ולעיון במסמכים במסגרת סמכויותיו הרחבות בקדם המשפט וזאת מבלי להיות מוגבל בסד הזמנים הקבוע בתקנה 120(א). 8. תקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בקדם המשפט מוסמך בית המשפט "להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים, גילוי מסמכים והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים". סמכות זו אינה מוגבלת במועדים (ר"ע 241/84 עטאללה נ' UNIVERSAL PICTURES INC, פ"ד לח(2) 643 (1984); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 283 (מהדורה עשירית, 2009)). אכן, בשלב קדם המשפט בית המשפט אינו נתון בסד ההוראות הדיוניות החלות על הליכי הגילוי והעיון בשלבי המשפט, הגם שעליו להתחשב בהן (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, פסקאות ח(3) ו-ח(4) להחלטת השופט רובינשטיין (לא פורסם, 7.11.2007), ביחס להוראות המנויות בתקנות 112-122 לתקנות סדר הדין האזרחי). הדגש בשלב זה הוא על הכנת התיק במטרה לייעל את הדיון ומכאן סמכויותיו הרבות של בית המשפט: "בקדם המשפט רשאי בית המשפט לתת החלטות ביניים אף ביזמתו הוא, ולהיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשות בכתב, ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב" (ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706, פסקה 4(ד) לפסק דינו של המשנה לנשיא ש' לוין (1998) (להלן – עניין שגיא)). הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי. על רקע זה אימצה הפסיקה גישה גמישה המאפשרת לשופט הדן בקדם משפט להיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשה בכתב ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב, ואף ליתן הארכת מועד ביחס למועדים הקבועים בתקנות אם הצדיקו נסיבות המקרה את הדבר (עניין שגיא, פסקה 4(ד); וראו גם רע"א 9051/00 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נה(3) 185, פסקה 5 לפסק דינו של השופט ריבלין (2001)). 9. אכן, בענייננו לא הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד, אלא שכאמור מוסמך היה בית המשפט, בקדם המשפט, ליתן הארכת מועד אף ללא בקשה בכתב. מהחלטתו שצוטטה ניתן בהחלט להבין כי ניתן להגיש בקשות לגילוי ולעיון במסמכים לקראת ישיבת קדם המשפט הבאה. לאור האמור, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט קמא לדיון בבקשה מיום 22.10.2008 בעניין השאלונים וגילוי המסמכים, על-פי הסמכויות הנתונות לו בקדם משפט, כאילו כוללת היא בקשה להארכת מועד מעבר לסד הזמנים הקבוע בתקנה 120(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. 10. אשר על כן, הבקשה מתקבלת כאמור בפסקה 9. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח בניסן התשס"ט (12.4.2009). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08105380_C05.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il