נעם פדרמן נ. אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי

פסק-דין בתיק בג"ץ 1052/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1052/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותר: נעם פדרמן נ ג ד המשיב: אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' באדר א' התשס"ה (16.02.2005) בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ענר הלמן פסק-דין הנשיא א' ברק: העותר נתון בהגבלות של צו פיקוח מיוחד שהוציא המשיב – מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון – מכוח סמכותו לפי הצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970. כנגד חוקיותו של צו הפיקוח המיוחד מופנית העתירה שלפנינו. הרקע וההליכים 1. העותר נתון בהגבלות מינהליות מזה כשנתיים ומחצה. ביום 2.10.2002 הוציא אלוף פיקוד המרכז צו פיקוח מיוחד נגד העותר, למשך ששה חודשים, שחייבו לשהות בביתו 24 שעות ביממה. ביום 30.3.2003 הוארך הצו בששה חודשים נוספים. ביום 21.9.2003 הוציא שר הבטחון צו למעצרו המינהלי של העותר למשך שישה חודשים, לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים) התשל"ט-1979. המעצר המינהלי הוארך בששה חודשים. בעקבות זיכויו של העותר מאישומים פליליים עליהם עמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 3075/02), לאחר שהתביעה חזרה בה מכתב האישום, נערך בבית המשפט המחוזי עיון חוזר במעצר המינהלי (ב"ש 6296/04). בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ד' חשין) קבע שאין להמשיך בהחזקתו של העותר במעצר מינהלי, אלא יש לנקוט באמצעי מניעתי חלופי, שפגיעתו בחירותו של העותר תהא פחותה. שחרורו של העותר נדחה בחמישה ימים, על מנת לאפשר למשיב לנקוט בצעדים מינהליים שפגיעתם בעותר פחותה. ואמנם, עם שחרורו של העותר ממעצר מינהלי (ביום 11.6.2004) הוציא המשיב צו פיקוח מיוחד, המורה לעותר לשהות בביתו 24 שעות ביממה, במשך חודש ימים. צו פיקוח נוסף האריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים (עד ליום 12.12.2004). שני צווי הפיקוח הוצאו בהסכמתו של העותר, לאחר שניתנו לו הקלות מסוימות שאפשרו לו, בין היתר, להתפלל במערת המכפלה. 2. בתום התקופה שוב הוצא נגד העותר צו פיקוח מיוחד, שתוקפו לארבעה חודשים, החל מיום 12.12.2004 ועד ליום 11.4.2005. בצו זה צומצמו שעות הפיקוח על העותר. הוא חויב שלא לצאת מבית מגוריו בשכונת אברהם אבינו בחברון כל יום, החל מהשעה שבע בערב עד לשעה שבע בבוקר, אלא בהיתר מאת המשיב. נגד צו הפיקוח הגיש העותר ערר לוועדת ערעורים לפי סעיף 86(ה) לצו בדבר הוראות הבטחון. הוועדה (השופט אל"מ ש' גורדון) דחתה את הערעור והותירה את צו הפיקוח המיוחד על כנו. בהחלטתה (מיום 17.1.2005) ציינה הוועדה כי אמנם נוכח זיכויו של העותר מהאישומים נגדו איבדו הראיות שעמדו ביסוד כתב האישום ממשקלן. עם זאת קבעה הוועדה כי עיון בחומר החסוי אשר הצטבר בעניינו של העותר מגלה כי אף אם לא היה די בחומר הגלוי כדי להביא להרשעתו, ישנן ראיות מנהליות למכביר, המצביעות על מעורבותו במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, ובמעשים נוספים אחרים. הוועדה לא מצאה מקום להתערב בהערכת המשיב, כי עדיין נשקפת סכנה מן העותר, וכי לצורך זה יש לפקח על צעדיו. הוועדה מצאה כי החומר החסוי, הרב והמגוון, אשר הצטבר בעניינו, מלמד לא רק על הלך מחשבתו והשקפתו הקיצונית, אלא אף על נכונותו לפעול. טענות הצדדים 3. בעתירה לפנינו טוען העותר כי נפל פגם מהותי בצו הפיקוח המיוחד. לטענתו, כאשר חלק ניכר מן החומר כנגדו הינו ישן ומצוי בידי המשיב מזה זמן, הרי שיש לבטל כליל כל הגבלה מינהלית נגדו. לחלופין טוען העותר, כי ניתן להסתפק בהגבלה פחותה מ"מעצר בית" למשך מחצית היממה. הגבלה זו מכבידה עליו ביותר. הקביעה שעליו לשהות דווקא בדירה שצוינה בצו פוגעת בו באופן קיצוני, שכן עקב התרחבות משפחתו בכוונתו לעבור דירה. בשל הצו גם נאלץ העותר להתפלל תפילת "ותיקין" ביחידות ולהשלים תפילתו במניין בשעה מאוחרת יותר. הדבר פוגע בזכויותיו הדתיות ומשבש את סדר יומו. לבסוף, קובל העותר על שמצד אחד נוהגים כלפיו כאזרח ישראלי ומצד שני ננקטים נגדו צעדים מכח תחיקת הבטחון באיזור. 4. המשיב, מצידו, סבור כי אין עילה להתערב בהחלטה להוציא צו פיקוח מינהלי נגד העותר. על פי מידע חסוי שהצטבר אצל גורמי הביטחון, העותר מעורב בפעילות טרור חמורה. המשיב סבור כי קיים הכרח להגביל את תנועותיו של העותר, וזאת מטעמים החלטיים של שמירה על שלום הציבור ועל ביטחון המדינה והאזור. לטענת המשיב, הפגיעה בעותר על-ידי צו הפיקוח המיוחד הנוכחי מצומצמת מאוד לעומת ההגבלות הקודמות שהוטלו, תוך שהמשיב נותן משקל ראוי למשך התקופה בה כבר מוטלות הגבלות על העותר, וזאת בשים לב לסיכון הרב הטמון בו לביטחון. המשיב סבור כי אין ממש בטענה כי ההחלטה של ועדת הערעורים אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי על שחרור העותר ממעצר מינהלי. הן בית המשפט המחוזי, הן ועדת הערעורים, הגיעו למסקנה כי יש מקום להטיל הגבלות על העותר לשם שמירה על הביטחון. לעניין רצונו של העותר לעבור דירה, בא-כוח המשיב ציין כי אם יבקש העותר לשנות את המקום שנקבע בצו הפיקוח, תישקל הבקשה לגופה. אם תתקבל הבקשה – ניתן היה לתקן את הצו. דיון 5. הצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970 מסמיך את המשיב להפעיל, בשטח הנתון בתפיסה לוחמתית, אמצעים מינהליים שונים כאשר הוא סבור כי הדבר הכרחי בגלל טעמי בטחון החלטיים. לצד האמצעי החמור ביותר של מעצר מינהלי מוסמך מפקד האזור להוציא צווי הגבלה, צווי פיקוח מיוחד וצווי תיחום מקום מגורים. המשיב פעל מתוקף סמכותו כלפי העותר, המתגורר באזור יהודה והשומרון. לעניין צו הוראות הביטחון, אין יסוד לאבחנה בין אזרח ישראלי לבין מי שאינו אזרח ישראל. 6. צו פיקוח מיוחד, הגם שאינו האמצעי החמור ביותר העומד לרשות המשיב, כמוהו כ"מעצר בית" והוא פוגע פגיעה של ממש בחירותו של האדם. יש להבטיח כי פגיעה זו תעמוד באמות מידה חוקתיות וחוקיות. המפקד הצבאי לא יפעיל סמכותו "אלא אם הוא סבור כי הדבר הכרחי בגלל טעמי ביטחון החלטיים" (סעיף 84א לצו בדבר הוראות הבטחון). על כן יש לבחון את המידע והראיות שמציגים גורמי הביטחון בצורה זהירה וקפדנית. הביקורת השיפוטית של ועדת הערעורים צריכה להיות מהותית ויסודית. יש לזכור כי במקרים רבים נמנעת מן האדם עצמו האפשרות להתמודד עם חומר הראיות המינהלי שקיים נגדו, דבר המחייב את הוועדה לנקוט משנה זהירות בבחינת החומר. הוצאת צו פיקוח כפופה גם לביקורת של בית המשפט הגבוה לצדק. הגם שבית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על המפקד הצבאי ועל ועדת הערעורים, הוא עשוי לבחון את התשתית שהניעה את רשויות הבטחון לנקוט בצעד של צו פיקוח, את חוזקה של התשתית ואת שיקול הדעת של הרשויות. 7. בהסכמת העותר, עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד. קיבלנו הסברים עליו. לאחר שעיינו במכלול החומר (הגלוי והסודי) ושמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב להטיל על העותר צו פיקוח מיוחד, באופן המצדיק את התערבותנו. לא מצאנו יסוד להתערב במסקנת המשיב ובמסקנתה של ועדת הערעורים כי צו הפיקוח בא לקדם קיומה של סכנה ממשית לשלום הציבור ולבטחון המדינה והאזור. צו הפיקוח מבוסס על הסכנה הנשקפת מן העותר לבטחון האזור. סכנה זו מעוגנת במכלול פעילותו בעבר ובהווה. פעילות זו אינה מצטמצמת אך במה שקשור לאישומים מהם זוכה. חומר הראיות אשר שימש להוצאת צו הפיקוח המינהלי אינו זהה לחומר הראיות שעמד בבסיס האישומים הפליליים. השתכנענו כי החומר החסוי שבידי המשיב מקים תשתית ראייתית מינהלית מוצקה להטלת צו פיקוח על העותר. 8. בנסיבות העניין, הגבלתו של העותר לבית המגורים למשך שעות הערב והלילה בלבד היא הגבלה מידתית ומאוזנת. ערים אנו לכך שצו הפיקוח הנמשך מכביד על העותר בצורה ניכרת. אולם במסגרת האיזון הכולל שבין הגנה על חירותו של העותר וצרכיו לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור, הכף נוטה להותרת צו הפיקוח על כנו. בנסיבות הקיימות, בהן כל מעשה אלימות מצד העותר עלול להצית תבערה גדולה, קיימת הצדקה להגבלות שהוטלו על העותר באמצעות צו הפיקוח. אי לכך, העתירה נדחית. ה נ ש י א המשנה לנשיא מ' חשין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, י"ד באדר א' התשס"ה (23.02.2005). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05010520_A04.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il