קרנית ,קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. אלקאיד שיחה

פסק-דין בתיק ע"א 10519/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10519/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערערת: קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ ג ד המשיבה: שיחה אלקאיד ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.10.03 בת.א. 3087/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע תאריך הישיבה: כ"ז בחשוון התשס"ה (11.11.04) בשם המערערת: עו"ד יעקב רהט בשם המשיבה: עו"ד מחמוד אבן-ברי פסק-דין השופט א' ריבלין: המשיבה נפגעה בתאונת-דרכים, ביום 15.1.96, בהיותה כבת 19 שנים. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית-המשפט העריך את נכותה בתחום הנוירולוגיה בשיעור של 20% לצמיתות, ואילו המומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע כי נכותה "הכוללת הקוגנטיבית, האמוציונלית והתפקודית-התנהגותית" מגיעה לכדי 25%. נכות זו, כך קבע, חופפת בפועל את הנכות שנקבעה על-ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה. המומחה הרפואי האחר שנתמנה, מצא אצל המשיבה ליקוי שמיעה והעריך כי ליקוי זה מתבטא בנכות של 5%. בית-המשפט המחוזי מצא, כי ראוי היה להביא בחשבון קביעת כושר השתכרותה של המשיבה, אלמלא התאונה, את גובה השכר הממוצע של נשים במקום מגוריה – העיירה הבדואית חורה. יחד עם זאת, הביא בית-המשפט המחוזי בחשבון חישוביו גם את ההנחה כי שכרם של תושבי המקום צפוי לעלות ברבות השנים. אף שבית-המשפט לא נתן אמון בחלקים ניכרים בגרסת המשיבה, ואף שהוא קבע כי נכותה אינה מצדיקה הימנעות מעבודה, הניח, לצורך החישוב, כי המשיבה איבדה, כליל, כתוצאה מהתאונה, את כושר השתכרותה. כנגד קביעה זו האחרונה מתרעמת המערערת. היא סבורה כי לא היה בסיס לקביעה שכזו, הן בהתחשב בנכות הרפואית שנקבעה למשיבה, הן בהתחשב במסקנותיו של בית-המשפט עצמו והן בהתחשב בעובדה שהמשיבה מסרה גרסה שאינה נכונה, באשר לכישוריה קודם לתאונה. המערערת סבורה עוד כי בית-המשפט היטיב עם המשיבה בקביעת שיעור ההשתכרות, שהיתה צפויה לה אלמלא התאונה. המערערת מלינה גם על העובדה שבית-המשפט נמנע, לדעתה, לנכות את מלוא תקבולי המוסד לביטוח לאומי שצפויה המשיבה לקבל כתוצאה מהתאונה. לעניין אחרון זה, ייאמר מיד, כי אין עילה להתערב בבחירת בית-משפט קמא לנכות את אותם תגמולים שהגיעו לידי המשיבה עד ליום פסק-הדין ולהקפיא סכום נוסף, בשיעור שהוערך על-ידו, בחשבון נאמנות, עד התגבשות סכום התגמולים הצפויים להשתלם למשיבה. אשר לפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות, נראה, אכן, כי לא היה מקום להניח, בנסיבות המקרה, כי המשיבה איבדה את כושר השתכרותה כליל. הנחה זו אינה מתיישבת עם קביעתו של בית-המשפט קמא כי נכותה של המשיבה אינה מצדיקה הימנעות מעבודה. מאידך גיסא, נראה, כי בית-המשפט החמיר עם המשיבה בהערכת בסיס השכר הצריך לחישוב. אכן, שיקולים מתחרים אלה מחייבים את המסקנה כי אין להתערב בסכום הכולל, כפי שהוא נפסק. גם הטעות בחישוב הפסדי העבר שבאה לכלל ביטוי "בשערוך" כפול של הערך הריאלי של בסיס ההשתכרות מתקזזת בשתיים: בהימנעות מפסיקת ריבית ובהמעטת שיעור השכר שעמד ביסוד חישוב השכר הבסיסי. כללו של דבר, אין להתערב בתוצאה אליה הגיע בית-המשפט מבחינת הסכום הכולל של הפיצויים. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשס"ה (8.12.04). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03105190_P05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il