פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 10511/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 10511/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
אסף בן דוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.10.07, בת.פ. 4004/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שיף, י' עמית, ח' הורוביץ
תאריך הישיבה:
כ"ט בחשון התשס"ט
(27.11.08)
בשם המערער:
עו"ד שפירא גיל
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. המערער, בעבר תושב הרשות הפלסטינית ומשנת 1996 אזרח ישראלי, הורשע בעבירות של קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה ומגע עם סוכן חוץ - עבירות לפי סעיף 499 בשילוב עם סעיפים 92 ו-99, וכן סעיף 114 לחוק העונשין. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לשבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. בבסיס ההרשעה עמדה גרסת המשיבה לפיה אחיו של המערער – צלאח סוואפטה (להלן: צלאח) היה פעיל צבאי בארגון הג'יהאד האיסלמי ומבוקש על ידי כוחות הביטחון. המערער, שידע על השתייכותו של אחיו לארגון טרור, הסכים בשלהי שנת 2006 לרכוש עבורו כמות גדולה של חומצה חנקתית, מתוך ידיעה שזו עתידה לשמש להכנתו של חומר נפץ. מטרת הקשר בין השניים סוכלה, לאחר שבתאריך 30.12.06 נהרג צלאח על ידי כוחות הביטחון.
2. המערער זכה באזרחותו הישראלית לאחר שהתגייר, ובהמשך נשא אשה ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים. את פעילותו האסורה נימק המערער בכך שהוא ביקש להניא את אחיו מלעסוק בפעילות טרור. ברם, גרסה זו לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, שהוסיף וקבע כי "התבטאויות המערער לאחר מותו של צלאח, החלטתו לשוב ולהתאסלם, וכן מציאתם של כרוזים של הג'יהאד האיסלמי בביתו בעת מעצרו, כל אלה מעידים על הזדהות של [המערער] עם הארגון ומטרותיו".
3. המערער מבקש כי נקל בעונשו נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות. נטען, כי בעקבות גיורו ומעברו לישראל, נוצר בינו לבני משפחתו קרע ממושך, אותו ניסה לאחות גם כדי להציל את חייו של אחיו שכאמור הוכרז כ"מבוקש" על ידי כוחות הביטחון. המערער הוסיף וטען, כי בעקבות הרשעתו עלו נישואיו על שרטון, ואשתו וילדיו נקלעו לחרפת רעב הואיל והוא מפרנסם היחיד.
4. אין בידנו להיעתר לערעור. המערער, שמדינת ישראל העניקה לו מעמד בתוכה (אזרחות), רתם את עצמו מדעת ומרצון לסייע בידי ארגון טרור במלחמתו בישראל. אכן, בסופו של יום נעצר המערער לפני שביצע את זממו, אולם הדבר לא נבע מחרטה, אדרבא, התנהגותו לאחר מעשה (התבטאותו והכרוזים שנמצאו בחזקתו) מדגישים את הסכנה הגלומה בו לצבור. על מעשים מסוג זה נכון היה להגיב ביד קשה, הן כדי לנטרל את סכנתו של המערער, והן כדי להרתיע את הרבים. נוכח האמור, איננו סבורים כי הוכחה עילה להתערבותנו בעונש, ולפיכך, הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ"ט בחשון התשס"ט (27.11.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07105110_O04.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il