אברהם זאדא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10504/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10504/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: אברהם זאדא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק פ 40363/05 שניתן ביום 2.12.08 על-ידי סגנית הנשיא ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: ג' בשבט תשס"ט (28.1.09) בשם המערער: עו"ד צדוק חוגי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד אבי וסטרמן גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא קפלן-הגלר), מיום 2.12.08 בת"פ 40363/05, בו נדון המערער לשנת מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. ב. כתב האישום המתוקן - בעובדותיו הודה המערער במסגרת הסדר טיעון מיום 20.6.06 - ייחס לו עבירות מ-2002 של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע להצתה וסיוע לקבלת דבר במרמה; זאת בגין מעורבותו בפרשה שעניינה הצתת חנות צילום של קרוב משפחה על מנת לזכות בכספי הביטוח. המערער הוא אשר איתר את המצית, וגם נהנה מתשלום. בהסדר הטיעון נקבע, כי המשיבה תעתור לעונש של 22 חודשי מאסר בפועל וכי המערער חופשי לטעון כרצונו. ג. תסקיר המבחן, שהוגש טרם גזר הדין, התרשם, כי אורח חייו של המערער, הסובל מבעיות נפשיות, אינו יציב, כי הוא פעיל במגוון תחומים של עבריינות פלילית, וכי אינו משתף פעולה עם שירות המבחן ועם גורמי בריאות הנפש; שירות המבחן לא בא בכל המלצה בעניינו. בחוות דעת פסיכיאטרית נקבע, כי המערער אינו סובל ממחלת נפש במובנה המשפטי וכי הוא כשיר לעמוד לדין. ד. גזר הדין היה מוכן להינתן, אלא שהמערער נשא רגליו ונעלם, ולא אותר לעניין התיק אלא כתום קרוב לשנתיים. ה. בגזר דינו שקל בית המשפט את הודיית המערער במסגרת הסדר הטיעון, את משך הזמן אשר חלף מאז ביצוע העבירות ועד למשפט, וכן את העובדה, כי המערער הוא אשר חשף את הפרשה בפני רשויות החוק תוך סיכון עצמי, אף שלא העיד כנגד העבריינים האחרים. למולם נשקלו חומרת העבירות ועברו הפלילי של המערער, הכולל בין היתר, הרשעות בעבירות של תקיפה, הפרעה לעובד ציבור וגניבה. לבסוף הוחלט לכבד את הסדר הטיעון, ונגזר העונש כאמור. ו. בערעור נטען, כי בית המשפט קמא החמיר יתר על המידה בענשו של המערער באופן שאינו משקף נכונה את חלקו בפרשה, וכן כי היה עליו לסייג את סוג העבירות בגינן יופעל עונש המאסר המותנה. עוד נטען, כי בנוסף לחמשת ימי המעצר שנוכו מהעונש שנגזר עליו, היה על בית המשפט לנכות גם את תקופת מעצרו מיום 2.11.08. הודגש, כי המערער הורשע כמסייע ולא כמבצע עיקרי, כי הוא אשר חשף את הפרשה כולה, תוך סיכון עצמי ונידוי ממשפחתו, וכן כי הודה והתחרט. עוד נטען, כי המערער הופלה לרעה ביחס לנאשמים האחרים בפרשה, אשר נשפטו לשלושים חודשי מאסר בפועל ו-18 על תנאי (לנאשם העיקרי) ועשרים חודשי מאסר בפועל ו-18 על תנאי (לנאשם השני), למרות שחלקם היה הדומיננטי, ולמרות שלחובתו של הנאשם השני עבר פלילי מכביד משל המערער. עוד התייחס הערעור להימלטותו של המערער מן הדין למשך שנתיים, והוסבר כי נס על נפשו מאימת הנאשמים האחרים בפרשה. לבסוף נטען, כי היה על בית המשפט קמא להתחשב בעובדה, כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, מצבו הנפשי של המערער היה קשה והוא טופל בטיפולים פסיכיאטריים. על כן נתבקש להעמיד את ענשו על שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. ז. בתסקיר המבחן המשלים מיום 25.1.09 שהוגש לעיוננו הוזכר בין השאר, כי בשעתו – בהיותו באילת בעת הימלטותו – הופנה המערער לתהליך טיפולי אך עזב את העיר ולא השתלב בתהליך הטיפולי. גורמי הטיפול בכלא במאסרו הנוכחי התרשמו ממנו כאסיר מאורגן שאינו מבטא מצוקה או צורך טיפולי. הכרעה ז. בפנינו ציין עו"ד חוגי, כי בשנתיים שקדמו למעצר שיקם המערער עצמו באילת, אך התסקיר המשלים לא נתן לכך ביטוי אלא רק להתנהגותו בבית הסוהר. ועוד, שבה והודגשה הטענה כי על העבריינים האחרים בתיק - שהורשעו בהצתה ולא רק בסיוע להצתה – הוטל עונש יחסי פחות מזה של המערער, אף שעברם הפלילי חמור יותר; על כן נטען לאפליה פסולה. נתבקשו עבודות שירות או למצער קיצור המאסר, מה גם שלמערער רקע של אשפוזים פסיכיאטריים. ח. בא כוח המדינה טען כי הגם שהמערער עצור בתיק זה מ-2.11.08, יש לחשב את גזר דינו מיום היגזרו - 2.12.08, פרט לחמישה ימים "היסטוריים" שניכה בית המשפט המחוזי; זאת, שכן הוא נעצר לאמיתו של דבר בתיק אחר. לגופו של ערעור נטען, כי העונש מצוי בתוך טווח הסדר הטיעון ונמוך משמעותית מן הרף המירבי; המערער הוא שאיתר את המצית ומסר לו לצורך ההצתה מפתחות שקיבל מבעל החנות המוצתת, בידעו כי ההצתה נועדה לקבלת דמי ביטוח במרמה; המעשה נעשה בתמורה כספית, גבוהה מזו שקיבל המצית; המערער נדון לכשליש מעונשו של המצית; המערער חמק שנתיים מהשמעת גזר דינו, והוא בעל עבר פלילי, במיוחד בעבירות רכוש. עוד הוטעם, כי המערער לא שיתף פעולה בעדותו במשפטם של האחרים. ט. נציגת שירות המבחן ציינה, כי אין בידי השירות מידע משלים של ממש להוסיף לגבי המערער, מעבר לאמור בתסקיר העדכני. י. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. אך למותר יהא להכביר מלים באשר לחומרתה של עבירת ההצתה, שהמערער היה חלק מקושריה וממסייעיה; הוצתה חנות, נשמדה כל תכולתה, וניזוקו חנויות וכלי רכב סמוכים. זו מן העבירות שבראשיתה אין לשור את אחריתה, ולה פוטנציאל של פגיעה באדם וברכוש. סכום כספי הביטוח שלקבלתם במרמה סייע המערער היה למעלה מ-248 אלף ₪. התוצאה היא מעשי עבירה בכפליים, הן בתכנון העבירה החמורה ובסיוע לה, הן בטובת ההנאה הכספית הימנה. למערער עבר פלילי שתחילתו ב-1986, בגיל 16, והכולל עבירות צבאיות ועבירות רכוש ואלימות שבגינן עמד לאורך השנים לא פחות מעשר פעמים בפני בתי משפט. עד הנה אמנם הצליח שלא לרצות מאסר בפועל, ככל הנראה, פרט למאסר צבאי. המערער אמנם שיתף פעולה בחשיפת הפרשה – אך במשפטים של העבריינים האחרים הוכרז עד עוין. על כולנה, המערער נמלט מן הדין במשך שנתיים. על פי האמור בתסקיר שירות המבחן ניתן גם להטיל ספק בטענת השיקום באילת, אף כי מנגד אומרת דרשני העובדה שלא אותר עד אוקטובר 2008 בשעה שכעולה מן התסקיר היו נגדו הליכים פליליים באשדוד ב-2007. העונש שהוטל על המערער רחוק מלהיות חמור בנסיבות, ולא יקשה עלינו לומר כי הוא נוטה לקולה. י"א. נתעוררה השאלה של ניכוי ימי המעצר מאז נעצר בתיק זה – לאחר ההיעלמות בת השנתיים – ביום 2.11.08 (לאחר שנעצר ב-29.10.08 בהליך משפטי אחר). גזר הדין ניתן ב-2.12.08 כמות שהוכן ב-2006, ובו נוכו כאמור 5 ימי מעצר מקדם; לא נתבקש בבית המשפט המחוזי ניכוי המעצר מיום 2.11.08. (סעיף 43 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 קובע כי "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". על פי הפסיקה מכבר, ככלל מנכים ימי מעצר, בהיעדר נימוקים לחומרה (ראו ע"פ 13/53 ביטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ז' 463); לשיקולים לאי ניכוי ראו ע"פ 436/80 עמוסי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ה (2) 566, 573; שלגי וכהן סדר הדין הפלילי (מה' 2, 2000) 431. י"ב. בנסיבות שקלנו ובאנו לאחר התלבטות לכלל מסקנה, כי לא נסטה מן הכלל הנוהג, ועל כן ינוכו ימי המעצר שמאז 2.11.08. אין בכך כדי להביע דעה בשאלה אם יש לנקוט נגד המערער צעדי אכיפה באשר להימלטותו מן הדין גופה. ברי כמובן, כי מניכוי ניתן ליהנות פעם אחת בלבד, ועל כן סבורים אנו שלא יעלה על הדעת לבקש ניכוי לגבי אותם ימים בתיק אחר, כחשש שהביע בא כוח המדינה (ראו גם רע"פ 4017/08 נעים אליהו נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). ייחשב המאסר הנוכחי איפוא מיום 2.11.08. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ז' בשבט התשס"ט (1.2.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08105040_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il