מזל ועוזי קרן נ. תת שר האוצר מאיר שטרית

החלטה בתיק בג"ץ 1050/04 בבית המשפט העליון בג"ץ 1050/04 בפני: כבוד השופטת א. פרוקצ'יה כבוד השופטת מ. נאור כבוד השופט ס. ג'ובראן העותרים: מזל ועוזי קרן נ ג ד המשיבים: 1. השר מאיר שטרית 2. מנהלת סניף הביטוח לאומי כפר-סבא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיב 1: עו"ד חני אופק בשם המשיבה 2: עו"ד עירית אלטשולר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא שינוי מועדי תשלום הגמלה להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: החוק) מזל ועוזי קרן (להלן: העותרים), מקבלים מזה שנים גמלה להבטחת הכנסה (להלן: הגמלה) מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיבה 2), ביום ה-28 לכל אותו חודש. ביום 1.1.03 נכנס לתוקפו תיקון שחל בחוק אשר לפיו נקבעו קריטריונים חדשים בדבר הזכאות לגמלה,אופן ומועדי קבלתה. יישומו של תיקון זה, הוחל במוסד לביטוח לאומי החל מחודש ספטמבר אותה שנה. עבור אלה הבאים בגדר אותו תיקון, השתנה תאריך התשלום בפועל של אותה הגמלה. לטענת המשיבה 2, בשל השינויים האמורים בחוק, החלה מזל קרן (להלן: העותרת), להיחשב כמי שחייבת להתייצב בלשכת התעסוקה, ולעמוד במבחן תעסוקה הקבוע על-פי החוק, ובנסיבות חדשות אלה-בעקבות השינוי בחוק- העותרת אינה עומדת עוד בתנאי הפטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה הקבוע בחוק. לדברי המשיבה 2, קביעת הזכאות של העותרת לגמלה מותנית בעקבות שינוי החוק, בבדיקת דיווחי לשכת התעסוקה, והגמלה המשולמת כיום לעותרים יכולה להשתלם להם רק לאחר אימות תוצאות הבדיקה האמורה, שכן מדובר בגמלה זוגית, המותנית בזכאות שני בני הזוג, היינו, המועד הקבוע לתשלום הקצבה הוא לפי המאוחר מבין בני הזוג הזכאים. לאחר שבחנתי את העניין שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. השאלה הנשאלת היא, מדוע הוגשה העתירה לבית-משפט זה. שכן, העותרים יכלו להביא עצומותיהם בפני רשויות שיפוט אחרות. מיותר לציין, שלבית-משפט זה נתונה הסמכות לדון בעתירה ראו בבג"ץ 2208/02 מהא סלאמה ו-3 אח' נ' שר הפנים, תק-על 2002 (3), 899. סעיף 26 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980קובע: "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969,תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה לפי חוק זה ובכל הנובע ממנו, למעט תביעה כאמור בסעיף 17". [ההדגשה שלי – ס.ג'.] הסמכות לדון בעניין זה נתונה הן לבית-המשפט הגבוה לצדק והן לבית הדין לעבודה. מנקודת מבטה של שאלת הסמכות, כל אחד מבתי-המשפט משקיף על הסכסוך מזווית הראייה שלו. סעיף 26 לחוק כאמור, מעניק סמכות ייחודית לבית-הדין לעבודה בעניינים שונים של תובענות הנוגעות להבטחת הכנסה. אין בכוחה של הוראה זו לשלול את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהפעלת סמכויות שלטוניות הקשורות ליחסי עבודה. עם זאת קיומו של סעד חלופי גורם לכך, כי במרבית העניינים הנתונים לסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק הוא מפנה הצדדים לבתי הדין לעבודה. רק במקרים חריגים (ראו למשל, בג"ץ 6163/92 אייזנברג נגד שר הפנים, פ"ד מז(2) 229, 240), הוא דן באותם עניינים בעצמו. אין המקרה שבפנינו נמנה עם אותם המקרים המצדיקים את התערבות בית-המשפט הגבוה לצדק. אשר-על כן העתירה נדחית על הסף וממילא מתייתר הצורך לדון בבקשת המשיב 1 למחיקתו מן העתירה. בפני העותרים פתוחה הדרך לפנות לבית הדין האזורי לעבודה. ניתן היום י"ז באדר תשס"ד (10.3.04). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04010500_H04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il