שמעון דהאן נ. מישל קסון

החלטה בתיק ע"א 105/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 105/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. שמעון דהאן 2. משה נור 3. כוכב חוצות שיווק והפצה בע"מ נ ג ד המשיב: מישל קסון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 11.11.04 בה"פ 1009/03 שניתן על ידי כב' השופטת ה' גרסטל תאריך הישיבה: ח' בתשרי התשס"ו (11.10.05) בשם המערערים: עו"ד ערן שפילמן בשם המשיב: עו"ד יונת מאיר פסק דין השופטת ע' ארבל: 1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ה' גרסטל) לפיו התקבלה תובענה שהגיש המשיב והוצהר כי המשיב הוא הבעלים של 35% ממניות המערערת 3 וכי העברת 99% ממניות המערערת 3 שהיו רשומות על שמו נעשתה שלא כדין. פסק הדין מתבסס ברובו על ממצאי מהימנות של בית המשפט קמא. 2. במקביל להגשת הערעור הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיות בערעור. בהתאם לבקשה מבקשים המערערים לצרף שלושה סוגי ראיות כדלקמן: א. תמלילי שיחות טלפון והקלטות שנערכו עם המשיב בשפה העברית, כמפורט בסעיף 1 לבקשה, אשר בהסתמך עליהם מבקשים המערערים להראות כי המשיב דובר את השפה העברית בניגוד למצג שהציג בפני בית המשפט המחוזי לפיו הוא אינו יודע כלל את השפה. השיחות נערכו עובר למתן פסק הדין אולם לאחר שהמשיב מסר כבר את עדותו. כמו כן מבקשים הם להגיש תמלילי שיחות מאוחרות יותר שנערכו עם המשיב בעברית לאחר מתן פסק הדין ואשר בהן טוען המשיב כי הוא אינו יודע עברית. לטענת המערערים ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטרם היה סיפק בידם להגיש בקשה לצירוף ראיות אלה ועל כן מתבקשת הגשתן במסגרת הערעור. ב. תצהיר אשר נחתם על ידי המשיב ביום 17.8.03 בפני בא כוחו, עו"ד הררי, במסגרת הליך נפרד שניהל צד ג' נגד המערערת 3 ואשר בו טוען המשיב לבעלות ב- 99% במערערת 3 ולא ב- 35% כפי שטען בבית המשפט במסגרת ה"פ 1009/03. תצהיר זה ניתן, טוענים המערערים בהליך אחר בו יוצגו על ידי עורכי דין אחרים. ג. פרוטוקול דיון מיום 3.2.04 בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ו' אלשייך) בפש"ר 2179/03 במסגרתו הצהיר, על פי הנטען, ב"כ המשיב הצהרה לעניין הזהות בין המערערת 3 לבין המערער 2 מבלי שהזכיר דבר לעניין זכאותו של מאן דהוא אחר במערערת 3; פרוטוקול דיון מיום 14.7.03 בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' שנלר) בבש"א 12765/03, בהליך שניהלה המערערת 3 ובו נטען כי המשיב הוא בעל מניות פיקטיבי וכי המערער 2 הוא הבעלים של המערערת 3 – טענה שעמדה בסתירה לטענת המשיב. לגבי פרוטוקולים אלה החליט בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לצרפן בשלב הסיכומים אולם המערערים טוענים כי ראיות אלה הוצגו למשיב במסגרת חקירתו הנגדית. 3. אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי במובן זה שתותר הגשתן של הראיות המנויות בסעיפים 1-2 לעיל וכן הגשתו של פרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 3.2.05, הנזכר בסעיף 3 לעיל. 4. תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: 457. ראיות נוספות בערעור [417 ,415] (א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות. (ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות. הראיות שהגשתן בשלב הערעור מתבקשת על ידי המערערים מתייחסות ברובן לאירועים שקדמו למתן פסק הדין. כידוע, הגשת ראיות שכאלה ניתן להתיר אם המבקש לא ידע אודות ראיות אלה ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום לב (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 141; ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 768). אף שהכלל הינו כי על המבקש להביא ראיות נוספות להראות כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו ולשכנע את בית המשפט בדבר תום לבו בעת הגשת הבקשה, הרי שהתרת הגשתן של הראיות בשלב הערעור אפשרית, במקרים המתאימים גם אם מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד לערכאה הדיונית (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (2005, מהדורה שמינית) 616 – 617 וההפניות שם). ברי, כי התרת הגשתן של ראיות במקרה אחרון זה של מחדלו של בעל הדין המבקש תתאפשר רק באותם מקרים בהם ניכר כי לראיות שהגשתן מתבקשת תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין. הראיות המצוינות בסעיפים 1- 2 לעיל כמו גם פרוטוקול הדיון מיום 3.2.05 המצוין בסעיף 3 לעיל, הינן כאלה שאני סבורה כי יש להן חשיבות ממשית ומשמעותית לעניין הכרעת בית המשפט המחוזי, אשר במידה רבה מבוססת על ממצאי מהימנות (ראו: ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, פ"ד נב(1) 119, 133. נפנה בהקשר זה לעמ' 5 לפסק הדין מול השורות 13-14, 28-29; עמ' 6 מול השורות 1-2 ; עמ' 7 מול השורות 15-23). הראיות הנוספות האמורות יש בהן לכאורה כדי לבסס את טענתם של המערערים לפיה המשיב הציג מצג שווא בפני בית המשפט. כיוון שפסק הדין מבוסס במידה רבה על הערכות מהימנות שמקורן בהתרשמותו של בית המשפט מהעדים שבאו בפניו, אני סבורה כי עשויה להיות לראיות אלה השפעה ממשית על תוכן ההכרעה ודי בכך כדי לבסס "סיבה חשובה אחרת" להבאת הראיות (ע"א 82/88 שמואלי נ' קצב, פ"ד מו(4) 129). הגם שניתן לתהות, לפחות לגבי חלקן של הראיות, מדוע הן לא הוגשו עובר למתן פסק הדין, וההסבר שניתן לעניין זה אינו אלא חלקי בלבד, הרי שאני סבורה כי מהתמונה הלכאורית המצטיירת מהבקשה בכללותה ומהראיות שהגשתן מתבקשת עולה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהביא הראיות בפני בית המשפט. שונים הם פני הדברים בהתייחס לפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מיום 14.7.03. להערכתי, לא ניתן היה להציג פרוטוקול זה גם במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי בה"פ 1009/03 כראיה לאמיתות תוכן הדברים אלא כראיה לעצם אמירתם בלבד, שכן הדברים מיוחסים למי שלא היה עד בה"פ 1009/03. לפיכך, איני סבורה שיש להיעתר לבקשה להגיש פרוטוקול זה. 5. אני מציעה אפוא לחברי לקבל את הבקשה לראיות נוספות, למעט את הבקשה להוסיף את הפרוטוקול מיום 14.7.03 ולהחזיר את התיק אל בית המשפט המחוזי שיחליט כיצד לבחון הראיות הנוספות, אלו ראיות לשמוע והאם נדרשת השלמת טיעון וישקול האם יש בהן לשנות מפסק דינו. במובן זה, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. בנסיבות, אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: 1. אין בידי להסכים לדעתה של חברתי השופטת ע' ארבל. איני מוצא צידוק כלשהו להתיר למערערים להגיש את הראיות הנוספות שהם מבקשים להגישן. הבקשה לראיות נוספות אינה עומדת בדרישות הדין, מאחר ובשקידה סבירה ניתן היה להביאן בפני בית המשפט המחוזי במהלך הבאת הראיות (ראו, למשל, ע"א 538/82 נצרנאל נ' רג'ואן, פ"ד לז (23) 722, 730 ורבים אחרים). קבלת הבקשה תביא לכך שבית משפט קמא יאלץ לפתוח מחדש כמעט את כל מסכת הראיות, בלא שניתן הסבר ראוי מדוע לא ניתן היה להגיש את הראיות בגדרו של ההליך המקורי. היעתרות לבקשה דוגמת זו שהגישו המערערים תביא לכך שלא יהיה סוף להליכים ובעל דין שהפסיד בדינו יוכל לתקן את שגיאותיו ולהשלים את ראיותיו על דרך של הבאת ראיות נוספות כמעט ללא הגבלה (ראו ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח (2) 237, 245 וכן ע"א 48/88 ברזל נ' בנק צפון אמריקה בע"מ (לא פורסם), פיסקה 2). 2. הראיות הנוספות העיקריות שברצון המערערים להגישן הינן שיחות מוקלטות בין חוקרים פרטיים לבין המשיב ובין המערער 2 לבין המשיב. המטרה הינה להראות, כי המשיב דובר עברית, בניגוד לטענתו בעדותו, לגירסת המערערים, כי איננו יודע עברית. מספר טעמים חייבים להוביל, לדעתי, למסקנה כי אין להתיר הבאתן של ראיות אלו. א. עדותו של המשיב ניתנה בשפה הצרפתית, באמצעות מתורגמנית. בחקירתו הנגדית אמר המשיב, כי הוא אינו יודע לקרוא עברית. אין אמירה שלו כי הוא אינו דובר עברית כלל. ב. בית המשפט המחוזי לא קבע בפסק הדין, כי הכרעתו בסוגיית מהימנותו של המשיב מבוססת על השאלה האם יודע הוא עברית או אינו יודע את השפה. יצוין עם זאת, כי בית משפט קמא תיאר את טענות המערערים ובגדרן פירט שאחת מאותן טענות הינה כפירה בדברי המבקש שאינו בקיא בשפה העברית. ג. עדותו של המשיב ניתנה ביום 14.4.04. באותו יום נסתיימה פרשת הראיות, ובסיום הישיבה הורה בית המשפט על הגשת סיכומים. פסק הדין ניתן ביום 11.11.04. השיחות בין החוקרים הפרטיים לבין המשיב נערכו בימים 26.10.04 ו-1.11.04. השיחות בין המערער 2 לבין המשיב התקיימו בימים 30.11.04, 1.12.04, 2.12.04, 6.12.04 ו-16.12.04. ברי, שאין מדובר בראיות שהמערערים לא היו יכולים להשיגן בשקידה סבירה קודם לכן, שהרי מדובר בראיות שהם עצמם יזמו את יצירתן לצורך ערעור אמינותו של המשיב. אין שום הסבר מדוע לא ניתן היה ליזום את אותן שיחות בשלב קודם, חודשים לפני שבית המשפט אמר את דברו בפסק הדין. 3. ראיה נוספת אחרת שמבוקש להגישה הינה תצהיר שנחתם על ידי המשיב ביום 17.8.03 לצורכי הליך אחר. בתצהיר כתב המשיב, כי הוא בעלים של 99 אחוזים ממניות המערערת 3 (להלן - החברה), בעוד שטענתו, שנתקבלה על ידי בית משפט קמא, הייתה והינה שהוא בעלים של 35 אחוזים מן המניות. אף בענין זה, אין הסבר מספק מדוע לא ניתן היה להשיג את התצהיר בשקידה סבירה ולהציגו למשיב במהלך עדותו. יתרה מזו, התצהיר היה בידיעת עורכי דין שייצגו את המערערים בהליך האחר. כיום מיוצגים המערערים על ידי עורכי דין אחרים. אף לגופם של דברים, חייבים לזכור כי הן המערערים והן המשיב מודים כי מבחינת רישומית היה המשיב אכן רשום כבעלים של 99 אחוזים מן המניות. לכן קשה לראות מה תועיל הגשתו של התצהיר אותו מבקשים להגיש. 4. הראיה הנוספת שלדעת חברתי יש להתיר את הגשתה הינה פרוטוקול דיון מיום 3.2.04 של הליך אחר, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב (לפני כבוד השופטת אלשיך). באותו הליך, הצהיר בא כוחו של המשיב, עו"ד הררי, כי קיימת זהות בין המערער 2 לבין החברה. כזכור, המערער 2 טוען כי המשיב החזיק עבורו בנאמנות ב-99 אחוזים מן המניות של החברה. לפי הנטען בבקשה לראיות נוספות, לא הזכיר עו"ד הררי את זכאותו של המשיב ל-35 אחוזים מן המניות. אין מחלוקת על כך כי באותו דיון בבית המשפט המחוזי לא ייצג עו"ד הררי את המשיב. הואיל וכך, ברור שלא ניתן לומר כי דבריו של עו"ד הררי באותה עת באו למעשה מפי המשיב ובשמו וכי הם מחייבים אותו. זאת ועוד, האם יבקשו המערערים עתה להעיד את עו"ד הררי?! 5. סיכומו של דבר הוא, שספק אם הראיות הנוספות הינן בעלות השלכה משמעותית על ההכרעה ואין ספק, לטעמי, כי אין הן עומדות בדרישות באשר להגשתן של ראיות נוספות. אין כל סיבה לאפשר למערערים לתקן את שגיאותיהם ואין כל צידוק לאפשר פתיחה מחדש ושמיעה חוזרת של ההליך. אילו נשמעה דעתי, היינו דוחים את הבקשה להבאת ראיות נוספות. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, ח' בחשון תשס"ו (10.11.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05001050_B07.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.