מדינת ישראל נ. אליהו אליהו

פסק-דין בתיק ע"פ 10498/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10498/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אליהו אליהו ערר על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.10.08 בת.פ. 40105/08 שניתן על ידי כבוד השופטת י' שיצר תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ט (22.6.2009) בשם המערערת: עו"ד אפרת רוזן בשם המשיב: עו"ד יוסף פרידמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק פלילי 40105/08. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין. הערעור מוגש מטעם המדינה ומופנה כנגד קולת העונש. על פי כתב האישום המתוקן בשנית שהוגש כנגד המשיב, ביום 2.4.2008, בסמוך לשעה 15:50 פרץ המשיב באמצעות גופו את דלת הדירה ברח' הרצל ברמת גן במטרה לבצע גניבה, שם נתקל בבעלת הבית ילידת 1924 (להלן: המתלוננת), שיצאה מחדר השינה שלה למשמע הרעשים. המשיב דחף את המתלוננת בחוזקה בזרועה אל חדר השינה וזו ניסתה להתנגד לו תוך השמעת צעקות לעזרה. בסופו של דבר, המשיב נמלט מן המקום, כשבידו תיקה של המתלוננת, שהכיל 300 ש"ח, כרטיסי אשראי, תעודת זהות, מכשיר טלפון נייד ומסמכים שונים. הפעלת הכוח מצד המשיב בעת המאבק עם המתלוננת, הותיר שפשוף בידה הימנית. ביום 14.7.2008, הורשע המשיב על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שיצר). ביום 6.10.2008 נשמעו הטיעונים לעונש של שני הצדדים. ביום 29.10.2008 נגזר דינו של המשיב. בית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירות של פגיעה ברכוש לפי פרק י"א לחוק העונשין. בנוסף, הופעל כנגדו עונש מאסר על תנאי שנגזר עליו בת"פ (שלום ת"א) 2539/04. בפירוט שיקולי הענישה, ניתן דגש הן על חומרת העבירה שבוצעה על ידי המשיב והן על עברו הפלילי העשיר המצביע על פיתוח דפוס התנהגות עברייני בכל הנוגע לעבירות רכוש. רצונו להשיג "כסף קל" הביא אותו לדחוף את המתלוננת – אישה קשישה וחסרת ישע – ולהימלט עם תיקה, כספה ומסמכיה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי, כי מצוקתה הכלכלית של משפחתו לא יכולה להוות שיקול להקלה בעונש. נוסף לכך, המשיב הורשע בעבר, בשלוש עשרה עבירות רכוש, ארבע עבירות סמים ובעבירת אלימות. כמו כן, לא זו בלבד שהעבירה הנוכחית בוצעה כאשר כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, אלא שבעת ביצוע העבירה הוא היה אסיר בחופשה. מאידך, מנה גזר הדין גם את הנסיבות המקלות שיש להתחשב בהן בהטלת העונש. מעובדות המקרה עלה, כי המשיב התכוון להימנע מעימות עם בעלי הדירה ולא תכנן מראש לנצל את גילה ואת חוסר האונים של המתלוננת. בית המשפט הסיק זאת מכך, שהוא צלצל בפעמון הדלת והמתין מספר דקות כדי לוודא שהדירה ריקה מאדם, כמו גם מכך שהוא לא היה מצויד בכלי פריצה או כלי נשק. שקלול הגורמים השונים ושימת הדגש על אינטרס ההגנה על הציבור מפני נגע עבירות הרכוש הפושה במדינת ישראל, הביא כאמור את בית המשפט המחוזי לגזור על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי על העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן להפעיל את המאסר המותנה שנגזר עליו בעבר. לאור התמכרותו של המשיב לסמים, המליץ בית המשפט לשלבו בתכנית גמילה ושיקום. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגישה כאמור המדינה את הערעור שבפנינו. באת כוח המערערת טענה בפנינו, כי העונש שהוטל על המשיב איננו הולם את חומרת מעשיו וחוטא לשיקולי הגמול, ההרתעה וההרחקה. רק יד המקרה הצילה לדעתה את המתלוננת מפגיעה קשה יותר מזו שנגרמה לה ויש במעשיו המסוכנים והפסולים של המשיב, כדי להטיל פחד על ציבור הקשישים כולו. נוספים על כך, גיליון ההרשעות של המשיב המדבר בעד עצמו, היותו אסיר בחופשה, כישלונם של ניסיונות גמילה מסמים בעבר והצורך בהעלאת רמת הענישה במקרים של התפרצויות לבתים. כל הנסיבות האמורות הן שהביאו את המערערת לבקש להחמיר באופן ניכר בעונשו של המשיב. בא כוח המשיב, ביקש להדגיש בטיעוניו בפנינו, את מצבה הכלכלי הקשה של משפחת המשיב, את החרטה שהוא הביע, את עדותה של המתלוננת על כך שהוא לא נקט כלפיה באלימות, את מחילתה על המעשים, ולבסוף גם את העובדה שהוא כבר מְרַצֶּה עונש מאסר בגין ביצוע עבירות קודמות. לאחר העיון בהודעת הערעור ובטיעוני הצדדים שהועלו בפנינו, הגענו למסקנה כי יש מקום לקבל את ערעור המדינה, להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולהחמיר בעונשו של המשיב. אכן, במקרה שבפנינו חרף דחיפתה של המתלוננת בידי המשיב, היא יצאה מן האירוע הטראומטי שחוותה, כמעט ללא כל פגע פיזי. בשל כך, ומאחר שהשוד בוצע ללא שימוש בנשק, המשיב אף לא הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. מעבר לכך, המשיב הביע חרטה על מעשיו הבזויים, ביקש את סליחתה של המתלוננת, הביע רצון להצטרף לתכנית גמילה מסם ולחזור למוטב. אלה הם השיקולים המקלים, אשר עומדים לטובת המשיב. ואולם, לנוכח מעשיו החמורים של המשיב במקרה דנן, בהילקח בחשבון נסיבות ביצועם ובמידה לא מבוטלת גם בשל עברו הפלילי המכביד, אין בשיקולים אלה כדי להכריע את הכף לטובת ההקלה בעונשו. בצע הממון דרדר את המשיב לפרוץ לביתו של אחר, ולא זו אלא שמצפונו לא נקפו גם כאשר ראה שהדירה איננה ריקה מאדם כפי שחשב בתחילה, ושבעלת הבית היא קשישה חסרת ישע. בית משפט זה עמד לא אחת על כי השלכותיהן של "עבירות רכוש" מתפרשות הרבה מעבר לפגיעה הכלכלית בקורבנות של עבירות אלה (ראו ע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה (לא פורסם, 31.12.2008)). במקרה דנן, על תחושת חוסר האונים וחוסר הביטחון של המתלוננת, נוספה האימה מפני פגיעה בה, בעקבות הפעלת הכוח הפיזי כלפיה. החרטה שהושמעה בפני בית המשפט המחוזי, לא יכולה לכסות על הנסיבות האמורות ומצבה הכלכלי של משפחתו – הגם אם הוא עגום וקשה – וודאי שאיננו מהווה אמתלה לעשיית פשע. עבירות השוד וההתפרצות בוצעו כאמור, עת שהה המשיב בחופשה מריצוי מאסר בגין עבירות קודמות בתיק ת"פ (שלום ת"א) 2539/04 – חמש עבירות התפרצות, שתי עבירות אלימות, עבירת סמים ועבירה של ניסיון התפרצות – וכאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בשל ביצוע עבירות אלה. סך הכל, נזקפות לחובתו של המשיב 18 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעות בגין עבירות התפרצות ואלימות. בנימוקי גזר הדין בת"פ (שלום ת"א) 2539/04, התחשב בית משפט השלום בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב וריכך בעקבות זאת את גובה העונש. למרבה הצער, המשיב בחר שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ובמקום לזנוח את דרכו הרעה בחר להמשיך לנהוג בהתאם לדפוס העבריינות אותו הוא אימץ לפני למעלה מ-25 שנים. בעקבות כך בפעם הזאת, בנוסף על שיקולי הגמול ומתוך ניסיון ליצור הרתעה ממשית ואפקטיבית יותר מפני ביצוע עבירות נוספות, אין מנוס מלנקוט ביד קשה עם המשיב, ולהחמיר בעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי. לאור מימדיהן המדאיגים של עבירות הרכוש בימינו אלה, צעד זה ראוי שישמש אות אזהרה לא רק למשיב עצמו, כי אם לכל הזומם לפגוע ברכושו ושלוותו של הזולת. כאמור, בתיק זה נגזרו על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל, יתרת המאסר שעליו לרצות היא תוצאה של הפעלת המאסר על תנאי בשל ביצוע עבירות קודמות. בשקלול כל האמור לעיל ובשים לב לכך שערכאת הערעור איננה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם, אנו מחליטים אם כן לקבל את ערעורה של המדינה ולהעמיד את עונש המאסר בפועל בגין העבירות נשוא תיק זה על 24 חודשי מאסר בפועל. כך שסך הכל, על המשיב לרצות עונש מאסר בפועל של 34 חודשים, אשר כולל בתוכו את המאסר על תנאי שהופעל כאמור לעיל. יתר רכיבי גזר הדין של בית המשפט המחוזי יישארו בעינם. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ט (6.7.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08104980_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il