סביון משפטי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10494/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10494/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: סביון משפטי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ. 40004/06 מיום 6.11.06 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: ח' בכסלו התשס"ח (18.11.07) בשם המערער: עו"ד ציון אמיר; עו"ד ענת חדד בשם המשיב: עו"ד אליענה בלומנפלד-מגד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על גזר דינו של בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ז' כספי), אשר לאחר שהרשיע את המערער בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף, ושימוש במסמך מזויף, גזר עליו שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לקרבנות. 1. המערער היה יועץ השקעות בשוק ההון, ושותף בחברת "משפטי-סאקס" אשר עסקה, בין היתר, במתן שירותי ייעוץ והשקעות בשוק ההון בארצות הברית. בעקבות "אסון התאומים" בחודש ספטמבר 2001, הפסיד המערער כמיליון וחצי דולר מכספי לקוחותיו, שהיו כ-70% מתיק ההשקעות שניהל עבורם. המערער לא מסר ללקוחותיו על ההפסדים האמורים, ובתקופה שעד לחודש דצמבר 2005 המשיך וגייס מיליוני דולרים ממתלוננים שונים, תוך הבטחת תשואה גבוהה, ומבלי שיידע את המתלוננים כי הוא מצוי בהפסדים. המערער השתמש בכסף להחזרת חובותיו למתלוננים אחרים וללקוחות נוספים, לצרכיו הפרטיים, ולהשקעות בעלות סיכון רב, תוך שהוא מציג בפני הלקוחות מצגי שווא כאילו כספם קיים ונושא רווחים. במעשיו אלה קיבל המערער במרמה ובנסיבות מחמירות סכומי עתק: למעלה מ-15 מליון ש"ח שקיבל במרמה, כ-6.5 מליון ש"ח שקיבל במרמה רשות להמשיך ולהחזיק בהם, ויותר מ-5.5 מליון ש"ח שגנב ועשה בהם שימוש בניגוד למטרה אשר לשמה ניתנו לו. במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים, הודה המערער בעובדותיו המתוארות של כתב אישום מתוקן בשלישית, הכולל עשרים ושלושה אישומים, ומייחס לו עשרים ושלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) וכן, בהתייחס למקצת האישומים, עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין; זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, ושימוש במסמך מזוייף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין. בגדרי ההסדר האמור לא הושגה הסכמה לעניין העונש. בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל של שמונה שנים, עונש מאסר על תנאי של שנתיים, וקנס בסכום של 10,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט למערער לפצות את כל-אחד מהמתלוננים בסכום של 3,000 ש"ח. בגזר דינו עמד בית המשפט על כך שעניינו של המערער מתאפיין ביסודות קשים של חומרה: מירמה חריפה, הונאת משקיעים שנתנו בו אמון אישי, זיוף תיעוד ושימוש בו לצורך הטעייה ומירמה, ותקופת פעילות פלילית ארוכה של שנים אחדות. כן עמד בית המשפט על סכומי העתק המעורבים, המצטברים למליוני שקלים. בית המשפט עמד על הפגיעה שנגרמה ללקוחות, אשר איש מהם לא קיבל את כל כספו, אלא רק את חלקו או מקצתו. עוד ציין בית המשפט כי אי אפשר שלא להניח שלמעילה שכזו לא תהא השפעה על שוק ההשקעות ועל ציבור המשקיעים. בצד אלה עמד בית המשפט על נסיבותיו האישיות של המערער – העדר הרשעות קודמות, הודאתו במיוחס לו, החרטה שהביע, ועדויות אופי שנשמעו לטובתו. בית המשפט ציין כי לכל אלה משקל "אלא שהמשקל הזה איננו מכריע. הוא מחוויר לעומת הנסיבות לחומרה. כדי להרתיע אחרים מביצוע מעשים שכאלה ולהשיב את אמון הציבור המשקיע, שנפגע, יש צורך בענישה ממשית וכבדה. מן ההכרח לענוש ביד קשה ולגזור מאסר בפועל ארוך. לא יהא זה המאסר בפועל שהציעה התביעה. עם זאת יהא זה מאסר כבד, בפני עצמו". 2. הערעור שלפנינו מכוון נגד גזר הדין. נטען כי שגה בית המשפט עת לא נתן המשקל הראוי להודייתו של המערער; כי המערער נקלע בעל-כורחו לביצוע העבירות - הפליליות וכי הוא פעל כדי לנסות לשקם את ההשקעות שאבדו באסון התאומים, ולא כדי לשלשל כספים לכיסו הפרטי ולהתעשר; כי הפרשה נחשפה על ידי המערער עצמו; וכי המערער הביע חרטה כנה על מעשיו. בא כוחו המלומד של המערער הוסיף וטען כי לא ניתן משקל ראוי להמלצות הגורמים המקצועיים: תסקיר שירות המבחן, אשר המליץ כי העונש שיוטל עליו יהיה לתקופה אשר תאפשר את שיקומו האישי ושיקום המשפחה לאחר שחרורו; וחוות דעת פסיכו-דיאגנוסטית, אשר הוגשה מטעם המערער, בהסכמת המדינה, אשר עמדה על המחויבות שחש המערער כלפי הקרובים לו. לטעמו, לא ניתן משקל ראוי לעובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה של המערער עם החוק, ולכך שהמערער הוא אדם נורמטיבי ששירת בצבא שירות סדיר מלא, כמו גם שירות מילואים. עמדתו הינה כי בית המשפט שגה עת נתן את מלוא המשקל לאינטרס הציבורי החברתי, ולא ניתן משקל ראוי לאפיוניו המיוחדים של המערער, ולרצונו לסייע ללקוחותיו שנקלעו להפסדים. נוכח כל אלה נטען כי העונש שנגזר על המערער הוא בלתי מידתי, וסוטה לחומרה מרמת הענישה המקובלת. המדינה תומכת בגזר הדין מנימוקיו. המדינה עומדת בנוסף על הנזקים שגרם המערער למתלוננים, אשר נפלו קורבן למעשיו ואיבדו כספים רבים שחסכו. 3. לא מצאנו ממש בערעור. מעשיו של המערער הם חמורים ביותר. מכתב האישום המתוקן בו הודה המערער עולה תמונה של התנהלות שיטתית לאורך שנים, במהלכה הביא המערער את המתלוננים לתת לו להשקיע את כספיהם, "גלגל" את הכספים שהופקדו בידו, תוך מצג כוזב לגבי מצב ההשקעות, ובסופו של יום הביא לאובדנם של כספים בהיקף עצום. בית המשפט המחוזי עמד על החומרה הרבה במעשים אלה. בית המשפט לא התעלם מן השיקולים לזכות המערער, עליהם עמד הסנגור בהרחבה, לרבות העובדה שהמערער לא עשה שימוש בכל הסכומים שנגנבו לצרכיו הפרטיים, אך מצא כי נוכח חומרת המעשים וכדי להרתיע אחרים מביצוע מעשים אלה ולהשיב את אמון ציבור המשקיעים, נדרשת ענישה הולמת. מסכימים אנו למסקנתו כי במקרה שלפנינו, גובר אינטרס הציבור על שיקולי ענישה אחרים להם טען הסנגור. אכן, העונש שהוטל על המבקש הוא חמור, אך יש בו משום ביטוי הולם לחומרה שבמעשיו. בית המשפט עמד על כך שבמשך ארבע שנים תמימות ניהל המערער מערכת מורכבת ופיקטיבית של הונאת משקיעים, תוך רכישת אמונם במרמה, בהולכת שולל ובזיוף ותוך מעילה רבתי באמונם, והביא לאובדן הכספים שהפקידו בידיו. כל אלה אכן חייבו ענישה מרתיעה (השוו: ע"פ 6941/04 מדינת ישראל נ' פורטלם (לא פורסם, 13.1.05); ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.06); ע"פ 3291/90 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.90)). לא מצאנו, בנסיבות האמורות, עילה להתערב בעונש שהושת. הערעור נדחה. ניתן היום, ט' בכסלו התשס"ח (19.11.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06104940_M02.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il