ע"פ 1049-12
טרם נותח
פלוני נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 1049/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1049/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שהם
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל
2. פלונית
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 3565-04-09 מיום 12.1.2012, שניתן על ידי כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ור' אמיר
תאריך הישיבה:
כ"ו בתמוז התשע"ב
(16.7.2012)
בשם המערער:
עו"ד עופר אשכנזי; עו"ד קרן קלר
בשם המשיבות:
עו"ד יונתן קרמר
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' שהם:
רקע
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 3565-04-09 (כב' השופטים מ' פינקלשטיין; ל' ברודי ו-ר' אמיר), מיום 12.1.2012, בגדרו הושתו על המערער העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל למשך 12 חודשים;
ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהכלא עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין);
ג. חיוב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 40,000 ₪.
2. בכתב האישום המקורי יוחסו למערער שני אישומים, שבכל אחד מהם עבירה של מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
במסגרת הסדר טיעון, נמחק האישום השני והמערער הודה והורשע בעבירה שיוחסה לו בגדרו של האישום הראשון.
כתב האישום
3. מהעובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי המערער הוא סבה של הקטינה ר.ק., ילידת 16.5.99 (להלן: המתלוננת). בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היו הוריה של המתלוננת גרושים, כאשר היא נהגה להתארח בביתו של המערער בראשון לציון.
ביום 13.7.08 בשעות הצהריים, כאשר המתלוננת ואחותה שהו בביתו של המערער, ובמהלך משחק מחבואים, אחז המערער בידה של המתלוננת, ולא נענה לבקשתה להרפות ממנה. בשלב זה, הכניס המערער את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת והחל לגעת באיבר מינה ובעכוזה, תוך שהוא מחכך את ידו בהם, כאשר המתלוננת מבקשת ממנו כי יחדל ממעשיו.
המערער שיחרר את המתלוננת מאחיזתו, רק כאשר זו הרימה את קולה.
גזר דינו של בית משפט קמא
4. בית משפט קמא ציין, בפתח גזר דינו, כי בהתאם להסדר הטיעון, המאשימה מבקשת לגזור על המערער עונש של שתי שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר המערער עותר להימנע מלהטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח.
בית משפט קמא פירט, במסגרת גזר הדין, את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער שהוא כבן 64 שנים, אלמן ללא עבר פלילי, המטופל בשני בנים חולי סכיזופרניה. אחד מהבנים עבר אירוע מוחי קשה, ובעשר השנים האחרונות הוא שוהה בבית מרפא, כשהוא סובל משיתוק, ומגיע לבית המערער בסופי שבוע.
הבן השני, שהוא כבן 41, אבי המתלוננת, והוא כאמור גרוש מאמה. המערער עצמו סובל מבעיות בריאותיות שונות, ובין היתר הוא חלה בסרטן הערמונית ונותח בשל כך.
5. מדו"ח הערכת מסוכנות עלה כי רמת מסוכנותו המינית של המערער נמוכה, ומעריך המסוכנות לא התרשם כי קיימת אצל המערער סטייה מינית. לגישתו של עורך הדו"ח ביצע המערער את העבירה "על רקע אישיותי, נסיבתי וזמינות הקורבן". עוד נאמר בהערכת המסוכנות כי המערער הינו "עבריין מין שאינו בעל סטייה מינית ובאופן שיגרתי המשיכה המינית שלו מופנית כלפי נשים, אולם בעתות משבר, מתערער הדימוי העצמי שלו והיכולת שלו להתמודד עם תסכולים והוא מעתיק אז את תוקפנותו כלפי ילדות".
6. מתסקירי שירות המבחן, שהוגשו לבית משפט קמא, עלה כי המערער מקבל אחריות על התנהגותו המינית הבעייתית, אך הוא מתקשה ליטול אחריות על הכוונה המינית שהיתה כרוכה בהתנהגותו. עם זאת, המליץ שירות המבחן שלא לגזור על המערער מאסר בפועל ולהסתפק בשל"צ, וזאת לנוכח גילו, עברו הנקי, מצבו הבריאותי, נסיבותיו האישיות המורכבות, היותו אדם בודד, ורצונו להשתלב בתהליך טיפולי לעברייני מין.
7. בית משפט קמא התייחס בגזר דינו גם לתסקיר קורבן העבירה, ממנו עולה כי המתלוננת, שהיתה כבת תשע במועד ביצוע העבירה, נתונה במשבר אמון קשה בעולם המבוגרים, כאשר השלכות המעשה ניכרות בכל תחום מתחומי חייה.
המתלוננת, אשר נפגעה מינית על-ידי המערער זמן קצר לאחר גירושי הוריה, נתונה במצב של בלבול "בין שפת הרוך, האהבה והנתינה בין בני משפחה, לשפת התשוקה המאפיינת קשרים בין בני זוג מבוגרים". לדברי אמה של המתלוננת, הפגיעה המינית "נטלה ממנה חלקים חיוניים באישיותה שמתבטאים בפגיעה בשמחת החיים, חרדות, צמצום חברתי ואובדן בטחון בסיסי".
לגישת עורכת התסקיר, ענישה ראויה ופיצוי כספי, עשויים להביא לרגיעה יחסית למתלוננת, אשר תפנה "משאבים רגשיים להתגייסות להמשך טיפול פרטני ומשפחתי".
8. בית המשפט שקל את חומרת העבירה ונסיבותיה, ובעיקר את העובדה כי הפגיעה המינית בוצעה בתקופה משברית בחייה של המתלוננת, ואת הנזק שנגרם לה. לקולא, התחשב בית משפט קמא בגילו של המערער, בעברו הנקי, בנסיבותיו האישיות הקשות, בהודאתו באשמה, בשיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן, ובמסוכנותו המינית הנמוכה.
לפיכך, החליט בית המשפט שלא למצות את הדין עם המערער ושלא להשית עליו עונש מאסר כדרישת התביעה, הגם שסבר כי אין להימנע מלהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל.
לאור האמור, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפיסקה 1 לעיל.
הערעור על חומרת העונש
9. המערער, באמצעות בא-כוחו עו"ד עופר אשכנזי, טוען כי לא היה מקום להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. לגישתו של המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל כלל, או לא נתן משקל ראוי, לנסיבותיו האישיות הקשות ולהמלצת שירות המבחן. המערער מוסיף וטוען, כי עובר למתן גזר הדין הוא היה נתון בעיצומו של טיפול, במסגרת קבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין, מבלי שניתן לעובדה זו כל משקל. שליחתו של המערער למאסר תפגע בסיכויי שיקומו ותמנע ממנו לסייע לילדיו החולים, כאשר הוא "העוגן האחד והיחיד שלהם".
לגישתו של עו"ד אשכנזי, המערער הפנים לחלוטין את הפסול שבמעשיו, והוא עושה הכל על מנת לתקן את תוצאות מעשיו, באמצעות הגורמים הטיפוליים והשיקומיים. עוד נטען, כי הגם שעונשו של המערער מצוי בטווח הענישה המוסכם בין הצדדים, היינו בין 0 לשתי שנות מאסר, ניתן עדיין להשיג על העונש בפני ערכאת הערעור, הרשאית להתערב בגזר הדין, במקרים המתאימים.
לפיכך, ביקש עו"ד אשכנזי לבטל את רכיב המאסר בפועל שהושת על המערער ולהסתפק בשירות לתועלת הציבור (של"צ), כפי שהומלץ על-ידי שירות המבחן, או להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. לחילופין, ביקש עו"ד אשכנזי לדחות את ההכרעה בערעור לתקופה של כשבעה חודשים, על-מנת לאפשר למערער להשלים את התהליך הטיפולי.
תסקיר משלים של שירות המבחן
10. בתסקיר משלים בעניינו של המערער, נאמר כי הוא השתלב בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין, במסגרת שירות המבחן. הגם שהוא התייצב בהתמדה לכל המפגשים, נמצא כי "הוא מגלה עיוותי חשיבה ביחס למיניות של קטינות" וכי הוא "מתקשה להיות ממוקד בבעיותיו, תפיסתו המעוותת והשלכותיה ההרסניות, כשהוא מתקשה לקחת אחריות על קשייו". הוצע למערער ליטול חלק בטיפול אינטנסיבי במסגרת מרכז יום לעברייני מין בפתח תקווה, אך הוא התנגד לכך. לנוכח התנגדות זו, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על העמדתו של המערער במבחן, במסגרת השירות.
במהלך הדיון, הודיע בא-כוח המערער כי הלה אינו מתנגד לטיפול במסגרת מרכז יום לעברייני מין בפתח תקווה, בציינו כי הטעם להתנגדות שביטא המערער, נעוץ במרחק בין מקום מגוריו בעיר ראשון לציון לבין המרכז הטיפולי בפתח תקוה.
הגב' וייס, נציגת שירות המבחן, ציינה כי שילובו של המערער במסגרת המרכז לעברייני מין בפתח תקוה, יכול לתת מענה לתפיסותיו המעוותות של המערער, בהקשר לתכנים מיניים ביחס לקטינות.
דיון והכרעה
11. בראשית דברינו, נחזור ונזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור לא תתערב במידת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה. התערבות במידת העונש תעשה על-ידי ערכאת הערעור רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 3.2.1998] וכן ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי [לא פורסם, 3.7.2006]; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 29.1.2009]; ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 25.6.2012]).
דברים אלה נאמרים, ביתר שאת, כאשר מדובר בגזר דין המצוי בטווח הענישה המוסכם, כשאז "נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את ההתערבות בעונש שנגזר". (ע"פ 9048/11 מוחמד נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 25.5.2012] וכן ראו ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 29.5.2011]; ע"פ 2562/10 באדיר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 2.4.2012]; ע"פ 4709/10 פיצחזדה נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 19.5.2011]; ע"פ 4921/11 דלאשה נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 9.7.2012]).
12. סבורני, כי בית משפט קמא לא סטה בגזר דינו ממדיניות הענישה הראויה, ואין צריך לומר כי עונשו של המערער מצוי באמצעו של טווח הענישה המוסכם, ולא ברף העליון שהוצב על-ידי המאשימה.
התנהגותו של המערער כלפי נכדתו, בת התשע, היא התנהגות בזוייה וראוייה להוקעה, שעה שניצל את תמימותה ואמונה בו, על מנת לספק את יצריו המיניים האפלים. חומרת המעשה מתעצמת, לנוכח העובדה כי מדובר בתקופה משברית מבחינתה של המתלוננת, על רקע גירושי הוריה, כאשר היא ביקשה למצוא במערער מקור תמיכה וסיוע נפשי בטלטלה העוברת עליה ועל בני משפחתה.
חלף זאת, בחר המערער לנצל את מצבה השביר של המתלוננת על מנת להגיע לידי סיפוק מאווייו הנלוזים, תוך ביזוייה והשפלתה של המתלוננת.
13. בע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.1.2009), נדון עניינו של מערער, אשר ביצע מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, שהיתה כבת 13.5 שנים בעת המקרה. הערעור, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש שנגזר עליו, 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, נדחה. בדחותו את הערעור לעניין העונש, קבע בית משפט זה, כי:
"חומרת מעשיו של המערער אינה מתמצה בכך שביצע עבירת מין בקטינה בת משפחתו, אלא היא מועצמת בשל הניצול הטבוע במעשים ... בית משפט זה הדגיש בעבר את חובתו להגן על קטינים ולנקוט יד עונשית קשה כלפי מי שניצלו את אמונם ותמימותם של קטינים תוך ביזויים והשפלתם ומקרה זה אינו מצדיק מסר שונה".
יצויין, כי גם באותו מקרה דובר באירוע חד פעמי ובמערער שעברו נקי.
14. על עבירות מין במשפחה, כבר נאמר כי "בבואם לגזור את עונשו של אדם אשר הורשע בביצוע עבירות מין במשפחה, מצווים בתי המשפט להעביר מסר ברור וחד-משמעי, שיהיה בו כדי להרתיע עבריינים בפועל ובכוח מפני מעשים מסוג זה..." (ע"פ 9969/01 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 16.10.2006] וכן ע"פ 6417/10 פלוני נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 18.11.2011]).
15. בית משפט קמא לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, ובכלל זה היותו מקור תמיכה וסיוע לשני בניו החולים. כמו כן, לא התעלם בית המשפט מהודאתו של המערער באשמה, ונכונותו להשתלב בתהליך טיפולי.
בשל הנסיבות לקולא, עליהם עמד בא כוח המערער, החליט בית משפט קמא שלא למצות את הדין עם המערער, והגיע לתוצאה עונשית מאוזנת וראוייה, שאין בה כל סטייה ממדיניות הענישה, בעבירות כגון דא.
16. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור על גזר הדין על כל רכיביו, ולהותיר את העונש שהושת על המערער על כנו.
המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מרכז ביום 2.9.2012 עד לשעה 10:00.
כל הערבויות שניתנו על-ידי המערער כתנאי לשחרורו מהמעצר, יעמדו בעינן לשם הבטחת התייצבותו של המערער, לריצוי עונש המאסר שהושת עליו.
במידה שהמערער מתעתד להשתלב בתהליך טיפולי במסגרת מרכז היום לעברייני מין בפתח תקוה, טרם כניסתו לריצוי המאסר, נשקול כל בקשה, אם תוגש כזו, לעיכוב ביצוע העונש, עד להשלמת התהליך הטיפולי. מן הראוי, כי לבקשה מעין זו תצורף המלצה מעודכנת של שירות המבחן למבוגרים.
ש ו פ ט
השופט א' רובינשטיין:
א. לא בלי התלבטות החלטתי להצטרף לחוות דעתו של חברי השופט שהם. התלבטותי לא באה בשל הקלת ראש, חלילה, בעבירה המכוערת המיוחסת למערער, אלא בשל נסיבותיו האישיות שהן קשות באופן יוצא דופן. חברי הזכיר את הנסיבות הללו, שני בניו של המערער הסובלים מסכיזופרניה, המצטרפות לפטירת רעייתו של המערער בגיל צעיר לפני שנים אחדות ולמצב בריאותו הרעוע. נתתי אל לבי גם את תסקיר שירות המבחן. הסניגור המלומד שעשה מלאכתו נאמנה, הבליט את אלה. ואולם, בסופו של יום היטה את הכף לאי היעתרות לערעור המעשה שנעשה למתלוננת, שחברי היטיב לתאר את טיבו הרע ואת השפעתו הקשה עליה, ועל בית המשפט להיות קשוב לקולה, גם אם הוא חרישי. על כן מסכים אני לפסק דינו של חברי.
ב. ככל שלא יבקש המערער דחיה כאמור בסיפת פסק הדין, ראוי שיבוא בדברים עם שלטונות בתי הסוהר לשם מיון מוקדם שיכלול שיבוץ וגם אפשרויות טיפול.
ג. יש לקוות כי המערער, כפי שהצהיר בפנינו, יפיק את לקחי העבר כדי שלא ישוב לחטא.
ש ו פ ט
השופט י' עמית:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם.
ניתן היום, ו' באב התשע"ב (25.7.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12010490_I03.docיא+שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il