פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10478/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10478/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 20.12.09 בתפ"ח 1058/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' דיסקין, ה' אחיטוב-הרטמן, ר' בן יוסף תאריך הישיבה: ו' בתשרי תשע"א (14.9.10) בשם המערער: עו"ד י' שקלאר בשם המשיבה: עו"ד ד' כהן-ויליאמס בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס מתורגמנית ביהמ"ש: גב' א' אסאס פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. זהו חלקו השני של הדיון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן-יוסף) בתפ"ח 1058/08, במסגרתו הורשע המערער לפי הודאתו (בשנית) ביום 17.9.2009 בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס [לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ביחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977]. בגזר הדין מיום 20.12.2009 הושתו על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירות מסוג פשע ופיצוי המתלוננת בסך 15,000 ש"ח. ביצוע עונש המאסר לריצוי בפועל עוכב עד למתן פסק הדין בערעור במסגרת החלטת בית משפט זה (השופט נ' הנדל) מיום 4.3.2010. בהחלטתנו מיום 24.6.2010 דחינו את עתירתו של המערער לחזור בו מהודאתו וקבענו כי ערעורו על גזר הדין יידון לפנינו בנפרד. באותה החלטה פורטו, בין היתר, עובדות המקרה והשיקולים שנשקלו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת גזר דינו, ועל כן לא נשוב ונחזור על הדברים. 2. לעניין העונש שהושת עליו, טוען המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד יעקב שקלאר – כי העונש שהוטל עליו אינו הולם את חומרת העבירה ונסיבותיה וכי בית המשפט המחוזי לא התחשב בנימוקים שאמורים לפעול לקולא בעניינו של המערער, כפי שנקבעו בפסיקה. בא כוחו של המערער טען בדיון שנערך לפנינו כי העבירה שבה הורשע המערער לאחר שכתב האישום תוקן בשנית הינה עבירה "שנסיבותיה ברף הנמוך", לנוכח העובדה כי מדובר במעשה חד פעמי שלא היה כרוך בו שימוש באלימות, באכזריות או בנשק. בהקשר זה טען בא כוח המערער כי אף על פי שהמערער הודה במעשים שיוחסו לו באופן שנחסכה עדות המתלוננת, השית עליו בית המשפט המחוזי עונש מאסר המצוי ברף העליון של הענישה בעבירות מסוג זה. בא כוח המערער הוסיף וטען כי למתלוננת לא נגרם נזק כתוצאה ממעשיו של המערער, שכן המתלוננת סבלה כבר קודם לכן מהפרעות אישיות, שמקורן בטראומה המינית שעברה בילדותה. בא כוח המערער טען גם כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בעובדה שהמערער הפקיד פיצוי בסך 15,000 ש"ח עבור המתלוננת והציע כי תמורת ביטול רכיב המאסר יוגדל רכיב הפיצוי שיועבר למתלוננת. בא כוח המערער הפנה להערכת המסוכנות מיום 11.5.2010, אשר הצביעה על מסוכנות נמוכה הנשקפת מן המערער ועל כך שההליכים המשפטיים בעניינו שימשו עבורו גורם מרתיע. עוד נטען במסגרת הודעת הערעור כי בית המשפט קמא לא העניק משקל ראוי לגילו המבוגר של המערער (יליד 1934), למצבו הרפואי הקשה ולמצבו הנפשי הדכאוני. לטענת בא כוח המערער, הימצאות המערער במאסר עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בו ואף להביא למותו. בא כוח המערער הדגיש כי התקופה שבמהלכה התנהלו ההליכים המשפטיים נגד המערער, ובייחוד התקופה בה שהה במעצר, הייתה קשה ביותר עבורו. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לעובדה כי למערער אין עבר פלילי למעט הרשעה בעבירת איומים משנת 2005 ולנסיבות חייו הקשות של המערער. 3. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דגנית כהן-ויליאמס – טוענת כי יש לדחות את הערעור לעניין העונש. באת כוח המשיבה הדגישה כי המערער הורשע במסגרת הסדר הטיעון בעבירה שהעונש המירבי בגינה הוא 10 שנות מאסר. לטענתה, מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי מעשיו החמורים של המערער גרמו נזקים קשים למתלוננת ואף העצימו את הנזקים הנפשיים שמהם כבר סבלה עקב פגיעה קודמת, באופן שקיים ספק אם המתלוננת תהא מסוגלת לשקם את חייה. באת כוח המשיבה טענה עוד כי מהערכת המסוכנות ומתסקיר המבחן שנערך ביום 15.7.2010 ניתן ללמוד כי המערער אינו מכיר בהשלכות פגיעתו ואין בו כל אמפתיה לנפגעת, כך שההליך המשפטי מהווה רק גורם מרתיע עבורו. לעניין מצבו הרפואי והנפשי של המערער הדגישה באת כוח המשיבה כי שירות בתי הסוהר ערוך לטפל גם בחולים. בנוסף טענה באת כוח המשיבה כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 10.7.2009, שנערכה בהתאם להוראתו של בית המשפט המחוזי במטרה לבחון האם המערער כשיר לעמוד לדין, עולה כי מצבו אינו כה קשה כפי שהוא מנסה להציג. 4. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובפסקי הדין והמסמכים שהוגשו לעיוננו על ידי בא כוח המערער ולאחר ששמענו את הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור לעניין העונש בחלקו ולהפחית את עונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר על המערער. 5. דומה שאין צורך להכביר במילים אודות החומרה היתרה שבפגיעה מינית של מבוגר בקטין והנזקים הקשים שפגיעה כזו גורמת לקטין לשארית חייו. המערער ניצל את אמונה של המתלוננת שעמה הייתה לו היכרות קודמת ואשר הגיעה לביתו בשליחות אימה, על מנת לכפות עליה מגע מיני חרף התנגדותה. בהקשר זה יצויין כי הטענה לפיה מעשיו של המערער לא הסבו למתלוננת נזקים עקב קיומה של פגיעה קודמת, היא טענה מקוממת. מעשיו של המערער מצדיקים כליאתו מאחורי סורג ובריח (זאת על אף ממצאי הערכת המסוכנות מיום 11.5.2010 לפיהם מסוכנותו של המערער נמוכה). ויודגש, עונש המאסר שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי רחוק מלהיות העונש המקסימאלי בגין העבירה בה הורשע. 6. יחד עם זאת, נסיבותיו האישיות של המערער אכן קשות. מדובר באדם חולני כבן 76, ונטען כי יתקשה לשרוד בתנאי כליאה. מתוך המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי בא כוח המערער בדיון שנערך לפנינו עולה כי המערער סובל, בין היתר, מכאבים בחזה ונוטל תרופות שונות. מחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינו עולה כי קיימת "ירידה קוגניטיבית קלה עם החמרה פונקציונלית ניכרת ומצב חרדתי ניכר" ונקבע כי אין לשלול התחלה של תהליך דמנטיבי, הגם שלא נראה כי מדובר בדמנציה מתקדמת כפי שניסה המערער להציג. 7. נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה יש להפחית מעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער, כך שיעמוד על 28 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו. 8. זאת ועוד, אנו סבורים מן הראוי שהמערער ייבדק על ידי רופאים מטעם שירות בתי הסוהר ביום התייצבותו לריצוי עונשו על מנת להתאים את מקום כליאתו למצבו הבריאותי ולקבל החלטה באשר לאופן הטיפול והמעקב אחר מצבו. 9. אשר על כן, המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום א', 10.10.2010 עד השעה 09:00. ניתן היום, ח' בתשרי תשע"א (16.9.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09104780_W26.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il