דימטרי שדרין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10474/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10474/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: דימטרי שדרין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 15.11.09, ב-ת"פ 8280/08, שניתן על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: י"ב באייר התש"ע (26.4.10) בשם המערער: עו"ד דוד ויצטום בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: מתורגמנית: עו"ד עדי מנחם גב' ברכה וייס א' אסאס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בתאריך 26.11.08, בשעת צהרים, הגיע המערער כשפניו מכוסות בסוודר לביתו של המתלונן בבאר-שבע. הוא דפק על הדלת ומשזו נפתחה, התנפל המערער על המתלונן תוך ניסיון ליטול ממנו את תיקו. בשלב מסוים החל המערער חונק את המתלונן ברצועת התיק, וחדל מכך לבקשת קורבנו. או אז הצליח המתלונן להסיר את הסוודר מפניו של המערער ולזהותו, ובעקבות כך נמלט האחרון כשהתיק בידו ובו היו אותה שעה 50 ש"ח ומכשיר טלפון נייד. המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. עוד הורשע המערער בתיק נוסף בעובדותיו הודה, ובו נטען כי הוא גנב מכשיר די.וי.די. ותלש טלפון נייד שהיה תלוי על צווארה של עוברת אורח. על כל אלה נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר. 2. בערעור שבפנינו, המופנה נגד העונש, נטען כי במהלך הדיונים שהתקיימו בבית-משפט קמא לאחר הרשעת המערער, נבחנה אפשרות שילובו בתהליך של גמילה משימוש בסמים מסוכנים להם הוא מכור. לצורך כך היה המערער אמור להשתלב באישפוזית, ולאחר מכן לעבור לקהילה טיפולית סגורה. נטען, כי אף שלעניין זה הוקדשו זמן רב ובדיקות לא מעטות, החליט בית המשפט המחוזי לבסוף שלא לעשות שימוש באפיק הטיפולי, ובכך שגה. 3. נקדים ונאמר כי בעבר נעשו ניסיונות לסייע למערער להיגמל מהתמכרותו, אולם הם לא צלחו. עם זאת, התרשם בית-המשפט המחוזי כי המערער עייף מאורח החיים שאפיין אותו עד כה, אולם גם נקבע כי נוכח ניסיון העבר הדרך הנכונה היא לשלבו בתהליך טיפולי במסגרת סגורה בלבד ולא בקהילה, שם יכולת הפיקוח על תנועותיו פחותה. על מסקנה זו משיג המערער בפנינו, ולאחר שבחנו את כלל הנסיבות לא גילינו טעות או שגגה בגזר הדין. כזכור, קדמה להחלטה כיצד לנהוג במערער, הרשעתו בעבירות לא פשוטות כלל ועיקר, וביניהן שוד של שכנו. לפיכך, נראה כי העניין אותו גילה המערער בפני בית המשפט המחוזי בתהליך הגמילה, נבע גם מחששו מפני העונש הצפוי לו, שהרי לו היה המצב שונה היה המערער מקדים ופונה לרשויות בבקשה לסייע לו להיגמל לפני ביצוע העבירות ולא לאחריהן. ואם נדרשה ראיה לכך היא מצויה בתסקירו האחרון של שירות המבחן, בו נאמר כי "[המערער] לא ביטא רצון להשתלב בתהליך של גמילה מסמים במסגרת מאסרו כשטען כי בשלב זה של חייו מתקשה להתארגן ולגייס כוחות לצורך השתלבות בתהליך של גמילה מסמים"). בנסיבות אלו לא מצאנו עילה לשנות מגזר הדין, וככל שהמערער מבקש, באמת ובתמים, להיגמל מהתמכרותו, כל שעליו לעשות הוא לפנות בבקשה לשלטונות הכלא בו הוא מוחזק, ומותר להניח כי בקשה זו תיבחן בכובד ראש. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב באייר התש"ע (26.4.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09104740_O02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il