אריק אבו חצירא נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10474/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10474/07 ע"פ 10576/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר המערערים בע"פ 10474/07: 1. אריק אבוחצירה 2. יוסף אזולאי נ ג ד המשיבה בע"פ 10474/07: מדינת ישראל המערערת בע"פ 10576/07: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים בע"פ 10576/07: 1. אריק אבוחצירה 2. יוסף אזולאי 3. משה אחיעם תאריך הישיבה: י"ב באדר ב התשס"ח (19.3.08) בשם המערערים בע"פ 10474/07 והמשיבים 2-1 בע"פ 10576/07 עו"ד גל פרידמן בשם המשיב 3 בע"פ 10576/07: עו"ד טליה רם בשם המשיבה בע"פ 10474/07 והמערערת בע"פ 10576/07: עו"ד זיו אריאלי פסק דין השופט א' גרוניס: 1. המשיבים בע"פ 10576/07 (להלן - המשיבים) הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) בעבירה של ביצוע סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק). אחד מהם, יוסף אזולאי (להלן - אזולאי), הורשע אף בעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427 סיפא לחוק. על אריק אבוחצירה (להלן - אבוחצירה) ועל אזולאי נגזרו 15 ו-12 חודשי מאסר בפועל בהתאמה, ואילו על משה אחיעם (להלן - אחיעם) נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. כמו כן, נגזרו על כל אחד מהמשיבים שישה חודשי מאסר על תנאי. בע"פ 10474/07 מערערים אבוחצירה ואזולאי (להלן - המערערים) על הרשעתם ועל חומרת העונש. בע"פ 10576/07 מערערת המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיבים. 2. על פי המתואר בכתב האישום, בחודש דצמבר 2005 לערך, פנה שמואל שוקרון (להלן - שמואל) לאדם בשם רחמים רחמים (להלן - רחמים) וביקש ממנו לטפל עבורו בגביית סכום של 400,000 ש"ח, שהיה חייב לו אדם בשם יגאל חמווי (להלן - יגאל). בעקבות זאת, כך נטען, נערכה פגישה בין שמואל לבין אזולאי ורחמים, במהלכה הודיעו השניים לשמואל, כי העמלה בגין גביית החוב תעמוד על 40 אחוזים מהסכום. על פי דרישתם של השניים אף העביר להם שמואל לאחר הפגישה מסמך המייפה את כוחם לגבות את החוב בשמו. עוד מסופר בכתב האישום, כי ביום 22.12.05 נכנסו אזולאי ואחיעם למשרדו של יגאל בשוק הסיטונאי בירושלים בצורה מאיימת ודרשו לדבר איתו מבלי שהציגו את עצמם. לאחר כניסתם למשרד, נעל אחיעם את הדלת והשניים הודיעו ליגאל בצעקות, כי הם באו לגבות סכום של 400,000 ש"ח עבור שמואל. עוד נטען בכתב האישום, כי השניים עזבו את המקום רק לאחר שיגאל הזמין משטרה למשרדו. למחרת היום התקשר אבוחצירה ליגאל, התנצל בפניו על כך ש"חייליו" התנהגו בחוצפה והודיע לו שמחר תיערך פגישה בעניין במשרדו של יגאל. ואכן, למחרת היום, כך נטען, הגיע אבוחצירה למשרדו של יגאל, הבהיר לו מהו סכום החוב וקבע כי ייערך מפגש יחד עם שמואל לצורך הסדרת החוב. לאור האמור, נערכה בראשית חודש ינואר 2006 פגישה בסמוך לחנותו של שמואל בירושלים. לפגישה הגיעו המשיבים וכן אנשים נוספים. במהלך הפגישה, ביקשו יגאל ושמואל לשוחח לבדם על החוב, אך אזולאי ואחיעם, על פי הנטען, נעמדו מולם בצורה מאיימת, חסמו את דרכם והודיעו להם כי אין הם רשאים לשוחח בארבע עיניים. במהלך הפגישה אף נאמר ליגאל ולשמואל, כי ככל שתיפתר הבעייה מהר יותר, כך "יהיה נעים יותר". ביום 16.1.06 התקשר אבוחצירה ליגאל ואמר לו בטון מאיים, כי הוא שיקר לו לכל אורך הדרך וכי אבוחצירה "רואה את העניין בחומרה". בעקבות השיחה, התקיימה פגישה במשרדו של יגאל בתלפיות ביום 17.1.06. נכחו בה יגאל, שמואל, המשיבים וכן אנשים נוספים שהגיעו עימם. סמוך לפגישה זו, על פי הנטען, העריכו המשיבים כי החוב של יגאל לשמואל נמוך במידה ניכרת מ-400,000 ש"ח ולכן החליטו לסחוט גם את שמואל. במהלך הפגישה, דיבר אבוחצירה עם יגאל ושמואל על החוב, תוך שהוא פונה אל שמואל בצורה מאיימת בנוכחות המשיבים. בסיום הפגישה, הודיעו אבוחצירה ואדם נוסף ליגאל, כי חובו יעמוד על 46,000 ש"ח, וכי עליו למסור סכום זה ישירות לאבוחצירה, ולא לשמואל. יגאל מסר סכום זה מאוחר יותר לאבוחצירה. מיד לאחר הפגישה, פנה שמואל לאבוחצירה ולאדם הנוסף וביקש מהם לקבל את הכסף, וזאת כחלק מהחוב שיגאל חב לו. בתגובה נאמר לו, כי לא מגיע לו כלום וכי הם עוד יגישו לו חשבון. עוד נטען, כי זמן קצר לאחר מכן נערכה פגישה בבית קפה בירושלים בין המשיבים ואנשים נוספים לבין שמואל. במהלך הפגישה, פנה אזולאי לשמואל בצורה מאיימת והודיע לו, כי עליו לשלם להם סכום של 110,000 ש"ח. לאחר חילופי דברים עם שמואל, התערב אבוחצירה בשיחה ואמר לשמואל כי מסתפק הוא בסכום של 75,000 ש"ח. ביום 19.1.06 העביר שמואל לידי המשיבים סכום של 9,500 ש"ח כתשלום ראשון על חשבון הסכום. ביום 20.1.06 נפגש שמואל עם המשיבים ואדם נוסף. בפגישה זו אמר שמואל, כי הוא אינו מתכוון לשלם את כל הסכום. בתגובה בעט בו אזולאי בצלעותיו באמצעות בירכו. מיד לאחר מכן, ניגש אחיעם אל שמואל, התקרב אליו והביט בו בצורה מאיימת. בעקבות זאת, מסר להם שמואל באותו מעמד סכום נוסף של 5,000 ש"ח. ביום 22.1.06 מסר שמואל לרחמים סכום נוסף של 20,000 ש"ח בשיקים דחויים ו-5,000 ש"ח במזומן, וזאת כחלק מתשלום הסכום שנדרש ממנו. 3. כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים בעבירה של סחיטה באיומים. רחמים ואדם נוסף, שהואשמו גם הם, זוכו. אזולאי הורשע אף בעבירה של סחיטה בכוח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על דברים שאמר שמואל. יוער, כי שמואל לא הגיש כל תלונה למשטרה, והחקירה המשטרתית בעניין החלה רק לאחר שסיפר על האירועים לאיהאב, שכנו המשרת במשטרה. תחילה פנה שמואל לאיהאב, סיפר כי סוחטים ממנו כסף ומאיימים עליו וביקש עצה מה לעשות. איהאב ייעץ לו לפנות למשטרה, אך שמואל השיב שהסיפור מורכב, שכן מעורבים בו עבריינים. איהאב ושמואל שוחחו שוב. בשיחה זו סיפר שמואל, כי עומד הוא לשלם את חובו וכי נתן לחבורת הסוחטים חלק מהכסף. כן סיפר לאיהאב על האירוע שבו הותקף. במהלך השיחה הביע שמואל חשש מהגשת תלונה במשטרה. בשיחה טלפונית אחרת בין איהאב לשמואל נקב האחרון בשמותיהם של חברי החבורה: "אריק אבוחצירה, יוסי אזולאי ומומי אחד". עוד סיפר, שהעביר את הכסף לרחמים וקיבל בחזרה את ייפוי הכוח ושאזולאי היכה אותו. למחרת היום, הקליט איהאב שיחה נוספת בינו לבין שמואל, שאף בה ניכר חששו מהמשיבים. בעקבות דברים אלה, זומן שמואל למסור הודעה במשטרה. אף במשטרה סירב שמואל למסור הודעה בכתב עקב פחדיו, אך השיחה, שערך שמואל עם חוקר ששמו זכריה, צולמה. בשיחה זו הביע שמואל את חששו שהגשת תלונה תגרור פגיעה באישתו ובילדיו. במהלך השיחה, חזר שמואל על השתלשלות האירועים, כפי שסיפר לאיהאב וכפי שפורט בכתב האישום, אך עם ניואנסים קלים. בין היתר, תיאר שמואל את האיומים והמבטים המפחידים כלפיו וכן אמר שהטיח בחבורה שהם סוחטים אותו. כמו כן, סיפר הוא על בקשתו לקבל את הכסף ששולם על ידי יגאל, כי הוא נדחה ושנאמר לו שהם עוד יגישו לו חשבון וכן סיפר על הדרישה שהופנתה אליו בצורה מאיימת, לפיה עליו לשלם 110,000 ש"ח. עוד סיפר, כי אזולאי בעט בו בצלעותיו עם הברך. לאחר חקירת המשיבים במשטרה, נערכה שיחה נוספת בין החוקר זכריה לשמואל, שאף היא הוקלטה. בשיחה זו חזר שמואל על שמותיהם של אבוחצירה, אזולאי ואחיעם כמי שנכחו בפגישות השונות. במשפט נמנע שמואל מלספר את שמסר לאיהאב ולזכריה, ואף הרבה לענות כי אינו זוכר את התשובות לשאלות שהוצגו בפניו. בית המשפט המחוזי ציין, כי שמואל העיד כמי שכפאו שד וניכר עליו שהוא חושש ממתן עדות, שמא יבולע לו. לאור התנהגותו זו, הוכרז שמואל כעד עוין ותקליטורי השיחות שנערכו עימו, שפורטו לעיל, הוגשו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). בית המשפט המחוזי נתן אמון בדברים שאמר שמואל בשיחותיו עם החוקר זכריה והשוטר איהאב, תוך שהוא מציין, כי בשיחות אלה סיפר שמואל את שעל ליבו, מבלי לחשוש ממעורבות של המשטרה. לאור האמור, ציין בית המשפט המחוזי, כי הצטברות האירועים, המבטים המאיימים, סגנון הדיבור המאיים, וכמובן הבעיטה בצלעותיו של שמואל, מביאים למסקנה כי מדובר היה במעשה סחיטה. 4. חיזוק לדבריו של שמואל מצא בית המשפט המחוזי, בין היתר, בעדותו של יגאל. בעדותו זו מסר הוא פרטים על כניסתם האגרסיבית של אזולאי ואחיעם למשרדו, נעילת הדלת וחילופי הדברים ביניהם. עוד ציין יגאל בעדות, כי הוא היה נסער מאוד מהדרך בה נהגו השניים וכי אבוחצירה התקשר אליו לאחר מכן על מנת להתנצל על התנהגותם. כן מסר יגאל פרטים על הפגישה שנערכה בחנות של שמואל בנוכחות המשיבים, ועל כך שאזולאי ואחיעם מנעו ממנו מלקיים שיחה בארבע עיניים עם שמואל. עוד אישר יגאל "פחות או יותר", כי אמר במשטרה שהוא חש מאוים בשיחה אחרת עם אבוחצירה, בה האשים אותו האחרון בשקרים ואמר לו שהוא רואה את הדברים בחומרה רבה. יגאל אמנם ניסה להמעיט מחומרת הדברים, העיד שהוא לא הרגיש נסחט וניסה לשוות לאירועים נופך מסחרי עיסקי. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי בחינת הדברים בצורה אובייקטיבית מעלה, כי האדם הסביר היה חש איום מהאירועים שתוארו. 5. בית המשפט מצא ראייה נוספת לביצוע העבירות בדברים שאמר שמואל ליגאל בפגישה שנערכה במשרד בתלפיות. דברים אלה הוקלטו על ידי המשטרה בידיעתו של יגאל בלבד. בין היתר אמר שמואל ליגאל, בנוגע למעשיו של רחמים לאחר העברת הטיפול בחוב אליו - "לא ידעתי שהוא מעביר את זה לאנשים האלה... אני, שראיתי את העניין הזה עם מי אני מתעסק, לא ישנתי כל הלילה". בית המשפט המחוזי הסתמך אף על התוצאה הסופית של רצף האירועים. בסופו של יום, לא קיבל שמואל ולו דבר מ-46,000 ש"ח ששילם יגאל, ואף נדרש ממנו לשלם עשרות אלפי שקלים נוספים. לצד ראיות אלה, דחה בית המשפט המחוזי את הגרסאות השונות שמסרו שלושת המשיבים. באשר לאבוחצירה צוין, כי בעיקרו של דבר, שמר הוא בחקירתו הראשונה במשטרה על זכות השתיקה, וכך היה אף בחקירה השנייה. לעומת זאת, בבית המשפט מסר אבוחצירה את גירסתו, לפיה ביקש הוא לגשר בין שמואל ליגאל בנוגע לתשלום החוב, והוא עשה כן מבלי לאיים ומבלי להקרין כעס. בית המשפט המחוזי קבע, כי עדות זו אינה מהימנה עליו, ובפרט שעלו בה מספר סתירות, ומכל מקום שיש ליתן לה משקל נמוך בשל היותה עדות כבושה. על כן, הורשע אבוחצירה בעבירה של סחיטה באיומים. בנוגע לאזולאי צוין, כי בחקירתו הראשונה במשטרה שמר הוא על זכות השתיקה. עוד נאמר, כי טען הוא בחקירותיו הבאות במשטרה כי הוא מפשר בין אנשים. בעדותו במשפט העיד אזולאי, שהוא ביקש לזכות בעמלה עבור הפישור בין הצדדים באופן חוקי. עוד העיד, כי מנע מיגאל ומשמואל לשוחח ביניהם, אך טען כי הדבר נבע מסקרנותו ומרצונו לדעת על מה הם מדברים. בית המשפט דחה את גירסתו וקבע כי הוא ניסה להמעיט מחומרת האירועים וכי נתגלו בה סתירות רבות. יוער, שאזולאי הכחיש בעדותו כי בעט בצלעותיו של שמואל, אך בית המשפט המחוזי ביכר את דבריו של שמואל במשטרה וסבר כי הם מהימנים יותר. לאור האמור, הורשע אזולאי בעבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח. בנוגע לאחיעם, הרי שבעדותו במשפט טען, כי יגאל הוא זה שהתנהג בצורה קולנית בפגישה במשרדו. עוד סיפר הוא, שהדלת שנטען כי סגר לא הייתה סגורה כלל. בעדותו מסר אחיעם כי התלווה לאזולאי לפגישות נוספות, אך לא מנע בגופו משמואל ומיגאל לדבר האחד עם השני. בית המשפט המחוזי הרשיע את אחיעם בעבירה של סחיטה באיומים, על אף שציין, כי הוא לא נטל חלק פעיל בפגישות בהן השתתף. הרשעתו באה הן בשל התנהגותו במשרדו של יגאל, לרבות הרמת הקול ונעילת הדלת, והן בשל התנהגותו בחנותו של שמואל, עת מנע מיגאל ומשמואל לדבר זה עם זה. 6. בגזר הדין קבע בית המשפט המחוזי, כי אבוחצירה היה מנהיג החבורה ואילו שני המשיבים האחרים היו "אנשיו". מכיוון שיש לראותו כראש ההיררכיה בחבורה, גזר עליו בית המשפט המחוזי חמישה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל. באשר לאזולאי צוין, כי הורשע בעבירה נוספת, אך לאור היותו בדרגה נמוכה יותר בהיררכיה, גזר עליו בית המשפט שנים עשר חודשי מאסר בפועל. לאור חלקו הקטן של אחיעם במעשים, ולאור ההתרשמות כי עובר הוא בשנים האחרונות תהליך של חזרה למוטב לאחר שביצע עבירות רכוש ואלימות בעבר, גזר עליו בית המשפט המחוזי שישה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות. יצוין, כי על כל אחד מהמשיבים הוטלו אף שישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעברו עבירת אלימות שהיא פשע, לרבות עבירת איומים, במהלך שלוש שנים. 7. כאמור, בע"פ 10474/07 מערערים אבוחצירה ואזולאי על הכרעת הדין ועל חומרת העונש. לטענתם, יש ליתן פרשנות שונה לעובדות, אשר הוצגו בפני הערכאה הדיונית. מעובדות אלה עולה, כי אין מדובר במעשי סחיטה, כי אם בהליך "גישור" או "בוררות" בסכסוך אזרחי. הליך זה התנהל על סמך ייפוי כוח משמואל למערערים, המהווה את הבסיס החוקי למעשיהם, כך נטען. עוד נטען, שייפוי הכוח עצמו הושמד בסופו של דבר על ידי שמואל ויש ליתן משקל לכך, שכן המדובר בראייה שהיה בה כדי להביא לזיכוי המערערים. לעניין זה צוין, כי אף עורכי דינו של שמואל אמרו לו, שיש בייפוי הכוח כדי להביא לפסק דין לטובת המערערים בהליך אזרחי בבית המשפט. נטען גם שאי תפיסתו של ייפוי הכוח על ידי המשטרה בהזדמנות הראשונה האפשרית ועובר להשמדתו הינה מחדל חקירה, שצריך להביא לזיכוי המערערים. המערערים טוענים גם לאי קבילות הודעתו של שמואל בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, אם משום שהוקלטה בסתר ואם משום שלא ניתנה להם הזדמנות לחוקרו. לעניין זה נטען, כי שמואל נמנע מלהעיד עקב חששו מהפללה עצמית, ולא מחשש מן המערערים. המערערים מבקשים אף להיבנות מזיכוי של שני אנשים אחרים, שהואשמו עימם באותן עבירות ובאותו כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי. לטענתם, זיכוי שני אנשים אלה אינו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה נוכחותם של מספר רב של אנשים יחד יצרה את תחושת האיום. עוד נטען, כי אין ליתן משקל לדבריו של שמואל, שכן הוא עיוות בדבריו את מה שארע בפועל על מנת שלא להפליל את עצמו. כמו כן נטען, שעדותו של יגאל מחייבת ליתן משקל לטובתם, ולא לחובתם כפי שעשה בית המשפט המחוזי. ערעורם של המערערים מופנה אף נגד חומרת העונש. בנוגע לעונש שהושת על אבוחצירה נטען, כי עונש זה אינו עולה בקנה אחד עם העונש שהוטל על אחיעם ועם זיכוי שני האנשים האחרים. בנוגע לעונשו של אזולאי צוין, כי על אף עברו הפלילי, העבירה המשמעותית האחרונה שבוצעה על ידו הייתה לפני 7 שנים. המדינה מצידה טוענת בערעורה (ע"פ 10576/07) כי העונש שהושת על המשיבים אינו הולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. העונשים שהוטלו, כך נטען, סוטים ממדיניות הענישה הראויה בעבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, ובפרט לאור הקושי המובנה שבחשיפתן של עבירות אלה. בנוסף נטען, כי לא הוצגו בעניינם של המשיבים נסיבות מיוחדות, אשר יצדיקו הקלה בעונשם. 8. כאמור, משליכים המערערים יהבם על ייפוי הכוח שניתן להם על ידי שמואל. לטענתם, השמדת ייפוי הכוח על ידי שמואל מנעה מהם אפשרות להתגונן כראוי, שכן הבסיס החוקי למעשיהם מצוי בו. ואולם, אף אם נצא מנקודת הנחה מיטיבה עם המערערים, כי שמואל ייפה את כוחם לגְבות עבורו את החוב והתחייב בייפוי הכוח לשלם להם סכום כסף, הרי שאין בכך כדי לסייע להם. אף אם ייפוי הכוח העניק למערערים זכות לפעול לגביית החוב מיגאל, ולאחר מכן משמואל עצמו, אין בכך כדי להעניק להם זכות לפעול בדרך שפעלו. כידוע, הדרך לאכיפת הזכות, דרך האיומים, היא הפוסלת את המעשה ועושה אותו לעבירה של סחיטה (ראו, ע"פ 286/84 מדינת ישראל נ' מאיר בן שמעון גוזלן, פ"ד לח(3) 572 (1984)). אין לקבל אף את טענת המערערים כי יש לזכותם, לאור זיכוי שני נאשמים אחרים מכתב האישום. ביצוע המעשים בצוותא עם אחרים אינו יסוד מיסודות עבירת הסחיטה (ראו והשוו, ע"פ 573/72 עמיאל חבורה נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 57 (1974)). זאת ועוד, אין בזיכוי שני הנאשמים האחרים כדי להשמיט את הקרקע מתחת להרשעת המערערים. הזיכוי נבע, בין היתר, מדבריו של שמואל שאמר לגבי אחד הנאשמים שזוכו כי אינו מכיר אותו, ואילו הנאשם השני שזוכה תואר בדבריו באופן חיובי ולא נמסרו דברים מפלילים לגביו. אף אם ראה בית המשפט המחוזי בקיום הפגישות בחבורה כאספקט אחד של תחושת האימה שנוצרה, הרי שדי בכך שהמשיבים עצמם פעלו בפגישות זה לצד זה בפעולת הסחיטה כדי להצדיק הרשעתם. מכל מקום, תחושת האימה לא נוצרה רק בשל נוכחותה של קבוצת אנשים בפגישות, אלא גם, ואולי בעיקר, על ידי הדברים שנאמרו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. על כן, דינה של טענת המערערים להידחות. לא מצאנו ממש אף בטענות המערערים לגבי קבילות הודעותיו של שמואל. אף אם הוקלטו דבריו בלי ידיעתו, אין בכך כדי להביא לפסילת קבילותם (ראו, ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 515 (1985)). לא ניתן אף לקבל את טענת המערערים, כי לא ניתנה להם הזדמנות לחקור את שמואל (ראו, דנ"פ 4390/91 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, פ"ד מז(3) 661, 678 (הנשיא מ' שמגר) (1993)). ראוי לחזור ולהזכיר איך הסתיימה הפרשה, שתחילתה ברצונו של שמואל לגבות חוב שהגיע לו מיגאל. יגאל שילם סכום של 46,000 ש"ח לכיסוי חובו. הסכום לא הגיע לידי שמואל אלא לידי בני החבורה. ואם לא די בכך, הרי שמואל הוסיף ושילם להם מכיסו סך של 39,500 ש"ח. אמנם אין די בנתונים אלה כדי להביא להרשעה. אולם, כאשר מצרפים לכך את דבריו של שמואל במשטרה שנתקבלו כדין לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, נמצא בסיס איתן ומוצק להרשעה. 9. מנגד, מצאנו לקבל את ערעורה של המדינה בנוגע לקולת העונש. כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש אך מן הטעם שאין זה העונש אותו הייתה היא מטילה, לו ישבה כערכאה ראשונה. ואולם, כאשר ערכאת הערעור סבורה שהעונש שהוטל חורג באופן מהותי ממה שנראה לה כהולם, הדבר עשוי להצדיק את התערבותה. כך הוא המקרה שלפנינו. על חומרתן של עבירות הסחיטה אין צורך להכביר במילים. חומרה זו מתבטאת בתוצאותיהן של העבירות - השגת רווחים קלים שלא כדין, תוך הטלת אימה ופחד עד כדי חשש לחיים על קורבנות העבירה ומשפחותיהם. לכך יש להוסיף, כי עבירות של סחיטה באיומים הן עבירות נפוצות, אשר קשה לחשוף אותן בשל חששם של הקורבנות לפנות לרשויות החוק (ראו, ע"פ 2745/06 מדינת ישראל נ' הרשקו (טרם פורסם, 28.6.06)). כך היה אף במקרה דנא. שילובם של שיקולי הגמול לצד שיקולי ההרתעה מחייבים החמרת העונש, שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי. העונש שהושת הינו מופרז לקולא במידה שבהחלט מצדיקה התערבות. כדרכנו לא נמצה את הדין, שעה שמקבלים אנו את ערעורה של המדינה על קולת העונש. על כן, יועמד עונשו של אבוחצירה על 30 חודשי מאסר בפועל, ואילו עונשו של אזולאי יועמד על 24 חודשי מאסר בפועל. עם זאת, החלטנו לא להתערב בעונש אשר הוטל על אחיעם. בגזר הדין בעניינו התחשב בית המשפט המחוזי בחלקו של אחיעם בעבירות, שהיה הקטן מבין המשיבים, בעדויותיהם של עדי האופי ובהתרשמותו מתהליך השיקום שעבר. נוסיף, כי לא הוכח שחלק מן הכספים ששולמו הגיע לידיו של אחיעם. יצוין, כי ביום 20.11.07 החל המשיב בביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו. החל מה-23.12.07 עוכב ביצוע עבודות השירות לבקשת המדינה עד להכרעה בערעור זה. בפרק הזמן בו עבד אחיעם בעבודות השירות זכה הוא אף לשבחים מהעמותה בה עבד. בנסיבות אלה, איננו מוצאים להתערב בעונש שהוטל עליו על ידי הערכאה הדיונית. 10. התוצאה הינה כי ע"פ 10474/07 נדחה והערעור בע"פ 10576/07 מתקבל, במובן זה שעונש המאסר של אבוחצירה יועמד על שלושים חודשים ואילו עונשו של אזולאי יהא עשרים וארבעה חודשים לריצוי בפועל. שאר מרכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יוותרו בעינם. הערעור על גזר דינו של אחיעם נדחה. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ז באדר ב' התשס"ח (3.4.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07104740_S06.doc נז+גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il