יהושע בוים נ. עיריית קרית אתא

פסק-דין בתיק בר"ם 10474/06 בבית המשפט העליון בר"ם 10474/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המבקשים: 1. יהושע בוים 2. אברהם בוים נ ג ד המשיבים: 1. עיריית קרית אתא 2. הועדה המקומית לתו"ב קרית אתא 3. דוד טיגרמן שמאי מכריע בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עמ"נ 324/06 מיום 12.11.2006 שניתן על ידי כב' השופט רון שפירא בשם המבקשים: עו"ד מיכאל בצר בשם המשיבים: עו"ד אילה סגל-גבסי פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' שפירא), בעמ"נ (חיפה) 324/06. החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל במובן עליו אעמוד בהמשך הדברים. העובדות 2. המבקשים הם הבעלים של גוש 11018, חלקה 31 אשר בקרית אתא (להלן: המקרקעין). בעקבות פרסומה למתן תוקף של תכנית מתאר כ/222 ביום 16.12.98 (להלן: התכנית), הוציאו המשיבות 1 ו- 2 (להלן: המשיבות) שומת השבחה למקרקעין ודרשו מהמבקשים לשלם סך של 2 מליון ש"ח, נכון למועד פרסום התכנית. המבקשים שכרו שירותי שמאי אשר הגיע למסקנה כי התכנית כלל לא השביחה את המקרקעין, ביחס לתכנית קודמת, כ/150, שנכנסה לתוקף ביום 25.1.80 (להלן: התכנית הקודמת). לפיכך קבע השמאי שהיום הקובע לשומה הוא יום כניסתה לתוקף של התכנית הקודמת. עוד קבע כי בהתחשב בנוהג הבלתי חוקי שהיה קיים בקרית אתא להענקת היתרי בניה בהיקפים גדולים טרם כניסתה לתוקף של התכנית הקודמת, השבחתה של האחרונה מצומצמת ביותר. הצדדים הסכימו למנות את המשיב 3 כשמאי מכריע. השמאי המכריע הוציא ביום 29.7.01 שומה לפיה המקרקעין הושבחו בסך של כ- 1,400,000 ₪, ולכן ההיטל שעל המבקשים לשלם הוא בסך של כ- 700,000 ₪ נכון למועד אישור התכנית. 3. המבקשים הגישו ערר על שומת השמאי המכריע לבית משפט השלום בחיפה, במסגרתו ביקשו, בין היתר, כי השמאי המכריע יפרט את נתוני שומתו ותחשיביו וכי ישיב על מספר שאלות. לאחר שהשמאי השיב על מספר שאלות נתן בית משפט השלום (כב' השופט ר' סוקול) את פסק דינו, בו קבע כי על השמאי המכריע לערוך שומה מתוקנת ולנטרל בה את עליות שווי המקרקעין אשר אינן נובעות מהתכנית ומהתכנית הקודמת. כן הורה לו להתחשב בהיקף הנוהג שרווח בקרית אתא להענקת היתרי בניה. לאחר דין ודברים ותשלום שכר טרחה נוסף, הוציא השמאי המכריע ביום 28.12.04 שומה מתוקנת שעל פרטיה אין צורך לעמוד כאן. המבקשים הגישו ערעור על השומה המתוקנת לבית המשפט לעניינים מינהליים, בו טענו כי השמאי המכריע לא פעל בהתאם להנחיות בית משפט השלום ולא שיקלל את כל הנתונים כפי שנדרש לעשות. המבקשים ביקשו להחליף את השמאי. פסק הדין של בית המשפט קמא 4. בית המשפט קבע כי לבית המשפט לעניינים מינהליים אין סמכות לדון בערעור. במועד הגשת הערעור לא הותקנו תקנות לפי סעיף 14(ג3)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), לפיכך קבע כי יש לדחות את הערעור על הסף. מעבר לנדרש ולגופו של עניין קבע בית המשפט כי מאחר והעניין נדון כבר בפני בית משפט השלום והוחזר לשמאי המכריע לשם תיקון השומה על פי העקרונות שאותם ביקש בית המשפט לבדוק, אין המבקשים יכולים להגיש מחדש ערעור בסוגיות אשר בית משפט השלום כבר דן בהן. לפיכך, אפילו היתה סמכות לבית משפט לדון בערעור, מן הראוי היה לברר את טענותיהם בפני המותב שהנחה את השמאי כיצד לתקן את השומה. נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. בקשת רשות הערעור 5. המבקשים טוענים בין השאר כי השמאי המכריע לא ציית להוראות בית משפט השלום, אלא לחלקן בלבד, והשומה המתוקנת שערך מקפחת אותם. לדעתם, היה על בית המשפט קמא להעביר את הדיון לערכאה המוסמכת, כפי שביקשו בפתח הדיון בערעור, ולא לדון ולדחות את הערעור גם לגופו של עניין, חרף העדר הסמכות לדון בו. לחלופין טוענים הם כי היתה סמכות לבית המשפט לדון בערעור. תשובת המשיבות 6. בהתאם להחלטתי הגישו המשיבות 1 ו-2 תשובתם בכתב לבקשה. ראשית טוענות הן כי הבקשה הוגשה באיחור ולכן יש לדחותה על הסף. לחלופין, מבקשות המשיבות לדחות את הבקשה לגופו של עניין. בית המשפט קמא דחה את הערעור שהגישו המבקשים על תוצאות השומה המתוקנת, הן על הסף, בשל חוסר סמכות לדון בו, והן לגופו של עניין, בקובעו כי השומה תוקנה בהתאם להנחיות בית משפט השלום. לדעתן אין מקום להעביר את הדיון לבית משפט השלום מכל הטעמים שלעיל. דיון 7. עיינתי בבקשה, בתשובה לה וכן ביתר המסמכים שהוגשו בתיק ולדעתי דין הערעור להתקבל. אין חולק, כי במועד הגשת הערעור לא היתה לבית המשפט קמא סמכות לדון בו. הסמכות היתה מסורה לבית משפט השלום. בית המשפט קמא סבר כי אפילו היתה לו סמכות לדון בערעור מן הראוי היה לברר את טענותיהן הענייניות של המבקשים בפני בית המשפט שהנחה את השמאי כיצד לתקן את השומה, נראה לי כי בהעדר סמכות אכן היה מקום להורות על העברת העניין לבית משפט השלום לשם בירור ענייני של טענות המבקשים ולא להתייחס לטענות בבחינת למעלה מן הצורך. על כן יש להורות על העברת הערעור לבית משפט השלום לשם בירור הטענות לגופן. יש לקוות כי הדיון בבית המשפט השלום יהיה מהיר ויעיל ויביא קץ להתדיינות בין הצדדים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג אב, תשס"ז (7.8.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06104740_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il