קיריל קורייבו נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 10473/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10473/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: קיריל קורייבו נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיבים: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותר, בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, כי תוענק לו אזרחות ישראלית. ב. העובדות הרלבנטיות, כעולה מן התיק, הן כדלקמן: העותר, יליד שנת 1985 באוקראינה, נכנס לישראל לראשונה ביום 11.3.99, בהיותו קטין: הוא התלוה לאמו, אשר קיבלה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, בשל היותה נכדתו של יהודי. לעותר הוענקה תושבות קבע. ג. ביום 5.6.07 פנה העותר ללשכת מינהל האוכלוסין בחולון בבקשה לקבלת אזרחות, וטען כי פנה מספר חודשים קודם לכן בבקשה לקבל דרכון ישראלי, ועקב הטיפול בפניה זו נודע לו לראשונה כי אינו אזרח ישראלי אלא תושב קבע. ד. במכתב מיום 18.7.07 נמסר לבא כוח העותר, כי העותר הוא תושב קבע בישראל, וכי משכך, אין הוא זכאי לדרכון ישראלי, אשר ניתן לאזרחים בלבד. נמסר לעותר, כי אם ברצותו להתאזרח, עליו להגיש בקשה כמקובל ללשכת מנהל האוכלוסין במקום מגוריו. ביום 2.8.07 הגיש העותר בקשה כאמור. במסגרת בחינת הבקשה, נשלחה שאילתה למשטרת ישראל. ביום 5.8.07 התקבלה התייחסותה של המשטרה, לפיה כנגד העותר תלוי ועומד תיק משטרתי, אשר נפתח ביום 8.7.06, בגין עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. עוד עלה מהתייחסות המשטרה, כי העותר הורשע בבית המשפט לנוער בראשון לציון, ביום 6.6.04, בעבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה של יצוא, יבוא, ומסחר הספקת של סמים מסוכנים, וכן עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. בגין עבירות אלה הוטלו על העותר קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, והתחייבות להימנע מעבירה נוספת בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתה. כן הוטלו על העותר שישה חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שנתיים, ופסילה על תנאי מקבלת רישיון נהיגה למשך שישה חודשים, לתקופה של שנתיים. ה. נוכח האמור, נמסר לעותר ביום 10.9.07 כי לא ניתן, בשלב זה, לאשר את בקשתו לאזרחות. יחד עם זאת נמסר, כי "באפשרותך להגיש בקשה חדשה לאחר סגירת התיק/ים". ו. ביום 9.10.07 פנה העותר בהשגה על ההחלטה האמורה. בהשגה טען, בין היתר, כי התיק התלוי ועומד בעניינו נוגע לאירועים אשר התרחשו לפני למעלה משנה (אז), ואשר לא התגבשו לכדי הגשת כתב אישום. כן נטען, כי בהיעדר אפשרות לקבל דרכון ישראלי, העותר "כבול ואסור בתוך תחומי מדינת ישראל". ז. ביום 19.11.07 הושב לבאת כוח העותר כי "עפ"י נהלי משרד הפנים, כאשר למבקש להתאזרח עפ"י סעיף 8-5 לחוק קיים תיק משטרתי – מב"ד (ממתין לבירור דין), אנו דוחים את הבקשה עד לסגירת התיק. לכשייסגר התיק הבקשה תידון בהתאם לנהלים הקיימים". כעולה מתשובת המשיבים, מסרה משטרת ישראל כי הוחלט להגיש כתב אישום נגד העותר, בגין עבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, וכי הקראת כתב האישום קבועה ליום 7.10.08 (מן המועד שנקבע ניתן ללמוד כי אכן הוגש כתב אישום). ח. בעתירה שב העותר וטוען באשר לחלוף הזמן מאז האירועים בגינם נפתח התיק הפלילי. עוד נאמר, כי באירוע נשוא החקירה הותקף העותר בברוטליות על ידי שוטרים, ונגרמו לו חבלות קשות, ותלונתו בהקשר זה טרם טופלה עד תום במחלקה לחקירות שוטרים. הוסף כי אין באפשרותו לקבל דרכון אוקראיני, והוא "אסור בתוך תחומי מדינת ישראל", צוין בהקשר זה כי גם אילו היה בידיו דרכון אוקראיני הוא "אינו רואה עצמו עוד כאוקראיני אלא כישראלי לכל דבר ועניין ולכל חובה וזכות". ח. לשיטת המשיבים דין העתירה להידחות; אזרחות אינה זכות קנויה לכל העומד בתנאים האובייקטיביים המנויים בסעיף 5(א) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, ושר הפנים רשאי לשקול תנאים נוספים; בין היתר, רשאי השר לשקול האם היענות לבקשה למתן אזרחות עלולה ליצור סכנה לשלום הציבור ולביטחונו, או לאינטרסים חיוניים של המדינה, כשם שרשאי הוא לשקול שיקולים אלו על פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ועל פי חוק השבות, תש"י-1950. בנדון דידן, נוכח התיק התלוי ועומד כנגד העותר והרשעתו בעבר בעבירות שונות; נוכח האמור, נטען כי עמדת משרד הפנים, שלא לאשר את בקשת העותר, היא סבירה וראויה, ואינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט. עוד נטען, כי העותר הוא תושב קבע בישראל, ועל כן רשום במרשם האוכלוסין ונושא תעודת זהות ישראלית, וזכאי לזכויות סוציאליות מלאות ולביטוח בריאות, וכן לבחור בבחירות לרשויות המקומיות; לפיכך, נהנה העותר כבר כעת ממרבית הזכויות המוקנות לאזרחים ישראליים. יתרה מכך, כבעל רישיון לישיבת קבע, זכאי העותר לתעודת מעבר ישראלית (להבדיל מדרכון), המאפשרת לו לצאת מן הארץ ולחזור אליה כרצונו. ט. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, אין בידינו להיעתר למבוקש. בנסיבות שתוארו, לא נפל לדעתנו פגם בהחלטת המשיבים, לפיה אין מקום בשלב זה לאשר את בקשת האזרחות שהגיש העותר. י. סעיף 5 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 קובע: "(א) בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) נמצא בישראל; (2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו; (3) זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע; (4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה; (5) יודע ידיעת-מה את השפה העברית; (6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. (ב) מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות. (ג) לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: 'אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל'. (ד) האזרחות נקנית מיום ההצהרה". י"א. אכן, מלשונו של סעיף 5(ב) נלמד כי לשר הפנים שיקול דעת בשאלה אם להעניק אזרחות, גם בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 5(א): "בהיות האזרחות ביטוי לזיקה החזקה ביותר בין המדינה לאזרחיה, ונוכח העובדה כי האזרחות מקנה סטטוס בעל חשיבות רבה בתחומי משפט נרחבים, מוקנה לרשות המוסמכת שיקול דעת נרחב אם להעניק לאדם אזרחות או לסרב לכך. התנאים האמורים בסעיף 5 לחוק האזרחות הם תנאים נדרשים אך לא בהכרח מספיקים, וניתן לשקול שיקולים נוספים בטרם תינתן אזרחות (בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פד"י לח(4) 113, 116-117)" (בג"צ 6405/04 אבו חמיד נ' שר הפנים (לא פורסם, 29.5.05). י"ב. במסגרת השיקולים שאותם רשאי השר לשקול, מצויים אלה שעניינם שלום הציבור ומסוכנותו של מבקש האזרחות. בהקשר דומה שעניינו סעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 צוין "במסגרת השיקולים שהשר רשאי לשקול, ואף חייב לשקול, מצויים שיקולים הנוגעים למידת מסוכנותו של העותר, כפי שהיא משתקפת מעברו הפלילי וממידע מודיעיני המצוי בידו. בגדרו של איזון זה, יש להביא בחשבון, בין היתר, את היקף העבירות שהעותר עבר ומידת חומרתן, לעומת הזמן שחלף מאז נעברו, כאשר, 'ככלל, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה מפחית ממידת מסוכנותו של העותר' (בג"צ 4942/07 יסמין עמרין נ' שר הפנים (טרם פורסם, ניתן 2.9.07) וראו גם בג"צ 4218/06 חלאילה ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, 14.12.2006)" (דברי השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 876/07 קייסי נ' שר הפנים (לא פורסם, 9.10.07) (להלן עניין קייסי)). י"ג. בנדון דידן, לא ראינו כאמור דופי בהחלטת המשיבים. העותר הורשע במספר לא מבוטל של עבירות חמורות, אף כי עונשו נגזר לקולה. אמנם מאז חלפו כארבע שנים, אך בינתיים עבר עבירה נוספת, ועת הוגשה בקשתו תלוי ועומד נגדו תיק נוסף, שהבשיל (כנמסר) לכתב אישום (חבל על פני הדברים שההכרעה לעניין כתב אישום נמשכה זמן רב למדי, והדברים נאמרים מבלי שכל הפרטים ידועים לנו). אין צורך להכביר מילים על כך, שהמבקש מעמד או שדרוג מעמד במדינת ישראל צריך שיהא נקי מפלילים, כדי שלא להוסיף על עבריינים שבתוכה;" על הראשונות אנו מצטערים". בנסיבות שתוארו, דומה כי החלטת המשיבים סבירה ולא נמצא מקום להתערבותנו; באשר לטענתו כי הוא "אסור בתוך תחומי ישראל", הרי באפשרות העותר לצאת את הארץ ולהיכנס אליה באמצעות תעודת מעבר לה הוא זכאי, בכפוף כמובן לצוי בתי משפט בהליך כזה או אחר. כדברי המשיבים, העותר יוכל להגיש בקשה נוספת למתן אזרחות, לאחר תום ההליכים הפליליים נגדו, וזו תיבחן. י"ד. נוכח האמור, אין בידינו להיעתר למבוקש. ניתן היום, כ' באב תשס"ח (21.8.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07104730_T07.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il