המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 10453/07 בבית המשפט העליון רע"א 10453/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבות: 1. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.11.07 בע"א 9589/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי וא' פרקש תאריך הישיבה: א' בכסלו התש"ע (18.11.09) בשם המבקש: עו"ד אביתר קציר; עו"ד גיורא אבן-צור; עו"ד רעיה טננהאוז בשם המשיבות: עו"ד אורי ירון פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. מר בדיר סמיח (להלן: הנפגע) הועסק אצל חברת קוקה-קולה דרך חברת כוח-אדם. הוא נפגע מרכב שאותו ביטחה המשיבה 1 עבור חברת קוקה-קולה. עובר לתאונה שילמה חברת קוקה-קולה לחברת כוח-האדם סכומים ששימשו למימון שכרו של הנפגע, כולל ביטוח לאומי. כלומר, חברת כוח-האדם שימשה – ועל כך הסכימו הצדדים – מעין "צינור" להעברת התשלומים לביטוח לאומי. משאירעה התאונה נשאלה השאלה אם קמה למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב נגד המשיבות מכוח ההסכם שביניהן ומכתב ההבנות שנלווה לו (להצגה כללית של ההסכם ושל מכתב ההבנות ראו דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" - חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(1) 252 (2006); רע"א 8308/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 2007(4) 1469 (2007)). באופן ספציפי, השאלה במקרה זה היא אם קמה תחולה לסעיף 4(א) להסכם, שלפיו לא תקום זכות שיבוב בנסיבות שבהן הנפגע "נפגע בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק והוא זכאי לגמלאות... והחברה [לענייננו, המשיבה 1] היא המבטחת של מעבידו". לעניין זה הובהר במכתב ההבנות כי "בתאונת דרכים בה נפגע עובד, במהלך עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו, או מטעם מעבידו, בין ברכבו של העובד, בין ברכב מעבידו, או עקב השמוש בהם, לא תהיה למוסד זכות שיבוב כנגד מבטח הרכב, בגין גמלאות ששילם או עתיד לשלם לנפגע". כלומר, אם לצורך ענייננו יש לראות בנפגע כמי שהיה עובד של חברת כוח-האדם, אזי קמה למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב בתביעתה נגד המשיבות; אם לעומת זאת יש לראות בנפגע עובד של חברת קוקה-קולה, אזי לא קמה זכות שיבוב. 2. בית משפט השלום קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי בהתבססו על הלכת רותם דשנים (ע"א 6657/95 רותם דשנים אמפרט בנגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 96(3) 4036 (1996)), שלפיה חברת כוח האדם החייבת בתשלום דמי הביטוח הלאומי עבור העובד היא "מעביד" לעניין תביעת החזרה של המוסד לביטוח לאומי (לעניין זה רלבנטית ההגדרה שבסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המורה כי מעביד הוא מי ש"חייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח..."; הגדרה זו חלה גם בתביעות לפי ההסכם וזאת לפי האמור בסעיף 2 להסכם; ראו גם רע"א 8308/06 הנ"ל וכן רע"א 686/97 מנורה נ' עזבון תמר ז"ל, תק-על 99(3) 1674 (1999)). 3. בית המשפט המחוזי לעומת זאת בא לכלל מסקנה כי לפי ההסכמות בין הצדדים, במקרה זה, תשלום דמי הביטוח הלאומי על-ידי חברת כוח-האדם היה בבחינת אקט פורמאלי גרידא – "צינור" ותו לא – ולכן לא ניתן לומר כי חברת כוח-האדם נשאה בתשלומים אלה. לכן קבע בית המשפט כי לא קמה למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב כלפי המשיבות, ותמך מסקנה זו גם בצידוק כלכלי-משפטי, לאמור: חברת קוקה-קולה היא שרכשה את הביטוח מהמוסד לביטוח לאומי – דרך "צינור" בדמות חברת כוח-האדם – ולכן מוצדק שתהנה מהביטוח ולא תשלם פעמיים. 4. מכאן בקשת רשות הערעור. לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 5. נקודת המוצא לדיון היא שכאשר אדם נפגע בתאונת עבודה, לא קמה למוסד לביטוח לאומי זכות לשיבוב מאת המעביד והחברה המבטחת אותו. השאלה היא – מיהו "מעביד"? לעניין זה הלכת רותם דשנים עודנה שרירה וקיימת ולאורה יש לבחון גם את מקרה זה (יש לציין כי בקשה לקיים דיון נוסף בהלכה נדחתה בשעתו - ראו דנ"א 8435/96 רותם דשנים אמפרט בנגב בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 97(2) 164 (1997)). אין לכחד, כי במקרים מסוימים עשוי להיווצר קושי עקב היעדר תאימות בין הגוף שמבצע בפועל את תשלום דמי הביטוח הלאומי לבין הגוף שהסכום יוצא מכיסו. לאור זאת ניתן לגרוס כי במקרים מסוימים יש טעם בהפעלת מבחן מהותי לעניין מיהות הגורם המשלם את דמי הביטוח הלאומי, להבדיל ממבחן פורמאלי גרידא. עם זאת הצד השני של המטבע הוא שכאשר חברה מזמינה עובדים מחברת כוח-אדם – תחת שכירתם כעובדים לכל דבר ועניין – היא עושה כן מתוך שיקוליה-שלה ובהתחשב ביתרונות שצומחים לה מאי-היותה "מעביד" לעניינים שונים. במצב כזה, כאשר היא מסתפקת בהעברת תשלום לחברת כוח-האדם, סיווגה כ"מעביד" לצורך זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי עשוי להיחשב "הנאה כפולה" – כמשקל-נגד לחיוב הכפול שהיא טוענת לו. 6. התשובה בענייננו אינה פשוטה וחד-משמעית. באחרונה פסקנו כי העובדה שהסכום המשמש לתשלום דמי הביטוח הלאומי מועבר לחברת כוח-האדם על-ידי המעסיק בפועל, אינה מצדיקה כשלעצמה – במסגרת הנורמטיבית הקיימת – סטייה מהלכת רותם דשנים, והכול תלוי בשאלה מי חייב בתשלום דמי הביטוח: אכן, כפי שטוענות המבקשות, סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין נועד למנוע מצב שבו המעביד נאלץ לשלם תשלום כפול – את דמי הביטוח הלאומי כמו גם את התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי לנפגע. ואכן, נראה כי להנחה שהמעסיק בפועל נושא בתשלום הביטוח הלאומי עבור העובד ולא חברת כוח האדם יש משקל. אולם, סעיף 82(ב) לפקודה מגדיר מעסיק כך: "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו". אין חולק כי חברת כוח האדם היא זו החייבת בתשלום דמי הביטוח הלאומי לפי צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972, ולפיכך, נפסק בעניין רותם דשנים הנ"ל כי המעסיקה בפועל היא המעבידה לפי סעיף 82(ב) לפקודה. לא מצאתי עילה מספקת לשנות היום מקביעה זו (רע"א 4555/08 פלתורס סוכנות לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 17.6.2009). המשיבות גורסות כי המקרה כאן שונה. לדבריהן, "לא הובאו ראיות כלשהן באשר לתנאי ההתקשרות בין קוקה קולה, המעסיקה בפועל – ובין חברת כוח האדם, והסכם ההתקשרות בין חברת כוח האדם ובין חברת קוקה קולה – לא הוגש כראיה". תחת זאת, כך מציינות המשיבות, הסכימו הצדדים – הסכמה דיונית – כי מבחינה עובדתית שימשה חברת כוח האדם "צינור" לתשלום דמי הביטוח הלאומי. אלא שהמוסד לביטוח לאומי אינו יכול לדעת את פרטי ההתקשרות לעניין זה והמשיבות – שבוודאי יכולות לדעת יותר – לא צירפו את הסכם ההתקשרות. בנסיבות אלה, יש להניח כי מי שעמד מול המוסד לביטוח לאומי ושילם באופן פורמאלי הוא גם מי שהיה חייב בתשלום באופן פורמאלי. ההסכמה הדיונית שלפיה חברת כוח-האדם שילמה את דמי הביטוח הלאומי מתוך כספים שהעבירה לה חברת קוקה-קולה בעבור שירותי כוח-האדם, אין בה די כדי לסתור את ההנחה האמורה בדבר היות חברת כוח-האדם מי שהייתה חייבת בתשלום דמי הביטוח הלאומי (וראו עניין פלתורס הנ"ל). סיכומו של דבר, לא מצאנו כי קיימת תשתית מספקת לקבוע שחברת קוקה-קולה היא "החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח", ועל כן אין מקום לראות בה "מעביד" לצורך שלילת זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי. התוצאה היא שהערעור מתקבל. פסק-הדין של בית משפט השלום יחזור על כנו. המשיבות תישאנה בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 15,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ו' בשבט התש"ע (21.1.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07104530_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il