פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10438/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10438/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתפ"ח 1072/05, מיום 27.10.08, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו תאריך הישיבה: י"ז בשבט התשס"ט (11.2.09) בשם המערער: עו"ד עלאא מסארוה בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער נשוי למתלוננת ולהם שלושה ילדים. הם עלו מצ'ילי בשנת 1987, ומסיבות שונות חזרו לארץ מוצאם מקץ ארבע שנים. הם שבו ועלו לישראל בשנת 2003, ועל פי ממצאו של בית-המשפט המחוזי, התקשה המערער לפרנס את משפחתו, ועל כן החליטה אשתו (להלן: המתלוננת), שלא עבדה עד אז מחוץ לבית, לתור אחר תעסוקה. יחסיהם של בני הזוג ידעו עליות ומורדות, ונראה כי בשנת 2005 הם הגיעו לשפל, ובכך עוסק כתב-האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. נטען, כי בשני ימים עוקבים בחודש אוגוסט 2005, תקף המערער את המתלוננת, ניסה לדחוף אותה במדרגות, ולאחר שהתלוננה נגדו במשטרה, דרש ממנה לבטל את תלונתה. כן נטען, כי המערער גרם נזק לרכוש, וביום 16.8.05 אף ביצע במתלוננת מעשה אינוס וניסיון אינוס. לבסוף, נטען כי המערער איים על חיי אשתו בחודש מאי 2005, תוך שהוא אומר לה כי יפגע בה אם יגלה שיש לה מאהב. על איומים דומים הוא חזר בחודש יוני של אותה שנה. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית-המשפט המחוזי לזכות את המערער מעבירות המין שיוחסו לו, וכן מעבירה של הדחה בחקירה. מאידך, הוא הורשע בעבירות של תקיפה סתם, תקיפה הגומרת חבלה של ממש, ואיומים. בעקבות כך נדון המערער ל-15 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. 2. הכרעת הדין בעניינו של המערער הנה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, וכידוע, בתחום זה אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית המתרשמת מהעדים המופיעים בפניה באופן ישיר ובלתי אמצעי. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו לטיעונים על-פה, לא שוכנענו כי הונחה בפנינו עילה המצדיקה סטייה מאותה הלכה. אכן, בית-המשפט המחוזי היה מצווה לבחון את עדות המתלוננת בזהירות רבה, ולכך היו שני טעמים: מצבה הנפשי אינו ככל האדם, היא עשתה ניסיונות אובדניים ועל כן היא נזקקת לטיפול תרופתי; הטעם האחר נובע מהעובדה שהיא לא מיהרה לפנות לרשויות החוק, על אף שעל פי גרסתה החלה אלימותו של המערער זמן ניכר לפני שפנתה למשטרה. בית-המשפט המחוזי נקט באותה זהירות מתחייבת, וחרף זאת מסקנתו היתה כי המתלוננת לא בדתה את הגרסה המפלילה מלבה, אלא תארה אירועים קשים אותם חוותה. וכך הוא סיכם את התרשמותו ממהימנותה (ראו הכרעת הדין, עמ' 271 ואילך): "המתלוננת הותירה רושם מהימן. גרסתה עקבית, ישירה וכנה. נראה, כי לא נמצאו סתירות בין עדותה לבין הודעותיה במשטרה, שכן אלו לא הוגשו כראיה מטעם ההגנה... מצבה הנפשי הירוד של המתלוננת אינו שנוי במחלוקת... ברי כי מסכת חייה עם הנאשם, החל מנישואי הבוסר, האימהות המוקדמת, הקשיים הכלכליים, העלייה לארץ והחזרה לצ'ילה, ולאחר מכן, השיבה לארץ - אגב ניתוק ממשפחתה הגרעינית – לא היטיבו עמה. בנסיבות אלו, וודאי שהתעמרותו של הנאשם בה, כפי שהעידה עליה – תרמה את תרומתה להרעה במצבה... המתלוננת הותירה רושם של אשה קשת יום, אשר שנים רבות חיה בצילו של הנאשם, עד אשר השכילה להרים את ראשה". ובעמ' 274 הוסיף בית-המשפט: "תלותה המלאה של המתלוננת מתיישבת אפוא, היטב עם מאפייני התנהגותה של אשה מוכה, הממשיכה לכופף את ראשה ולהיות כנועה לבעלה, חרף המכות שספגה". 3. לאותה מסקנה של בית-המשפט בדבר מהימנות עדותה של המתלוננת, נמצאו חיזוקים אותם מנה בית-המשפט, וביניהם, עדותו של ד"ר מיכאל ציבושניק ששמע מפי המתלוננת על מצוקותיה, אף שלא על האלימות הנטענת של המערער. חשובה פי כמה היא ההודעה ת/5 שנרשמה מפיו של י', בנם של בני הזוג. עד זה חזר בו מהדברים שמסר באותה הודעה, אולם בית-המשפט המחוזי קבע כי התקיימו התנאים להעדפת הגרסה שנרשמה בת/5, שם סיפר י' שהיה עד לאלימותו של אביו כלפי אמו, במיוחד כאשר היה נתון בגילופין. חיזוק נוסף נמצא בעדות בתם הבכורה של בני הזוג, שגם אם לטענתה לא היתה עדת ראיה לאלימות עצמה, היא היתה עדת-שמיעה לכך. 4. פתחנו ואמרנו, כי מדובר בהכרעת דין המבוססת על ממצאים שבעובדה, ומהימנות. אכן, גם במקרה זה לא חסומה דרכו של נאשם לנסות לקעקע את היסודות עליהם ניצבת הרשעתו, אף שהמלאכה אינה פשוטה. אולם, נוכח הראיות שהיו בפני בית-המשפט המחוזי, הרושם שהותירה המתלוננת על שופטי המותב, והחיזוקים שנמצאו לגרסתה, לא מצאנו כי המערער הצליח להצביע על עילה לדחיית מסקנותיה של הערכאה הדיונית, ומכאן החלטתנו להותיר את ההרשעה על כנה. 5. גם מהעונש לא ראינו מקום לשנות. המערער נהג באלימות באשתו, ועם תופעה זו נגדה אנו מרבים להתריע, לא ניתן להשלים. עם זאת, ברור לנו כי השבר אותו חווה המערער אינו פשוט כלל ועיקר, ועניין זה היה גם לנגד עיניה של הערכאה הראשונה שבסופו של יום הסתפקה בגזירתו של עונש מתון. לא הוכחה בפנינו עילה להקל עוד עם המערער. הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ה' באדר התשס"ט (1.3.09), עד לשעה 10:00. ניתן היום, י"ז בשבט התשס"ט (11.2.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08104380_O07.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il