תאמר מור נ. ועדת ערר מחוז צפון

פסק-דין בתיק עע"ם 10436/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 10436/08 עע"ם 7615/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער 1 בעע"ם 10436/08 והמערער 2 בעע"ם 7615/09: 1. תאמר מור המערערת 2 בעע"ם 10436/08 והמערערת 1 בעע"ם 7615/09: 2. ג'ורג'ית מור המערער 3: בעע"ם 10436/08 ובעע"מ 7615/09 3. תימור מור נ ג ד המשיבים 3-1 בעע"ם 10436/08 ובעע"ם 7615/09: 1. ועדת ערר מחוז צפון 2. הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים 3. האני אלבשת המשיבים 8-4 בעע"ם 10436/08 4. עדנאן סלבאק 5. מוריס סליבא 6. זיאד נסראללה 7. אמירה פרהוד 8. עזבון המנוחה לטיפה נצראללה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בתיק עת"מ 3337/06 מיום 2/11/2008 שניתן על ידי כב' השופטת ב' בר זיו תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התש"ע (10.06.10) בשם המערערים: עו"ד תמארה מור בשם המשיבה 1: עו"ד ורד חלאוה בשם המשיבה 2: עו"ד מוחמד אבראהים בשם המשיבים 3 ו-8: עו"ד מאזן עוקל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו שני ערעורים על שני פסקי דין שניתנו בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. כפי שיוסבר בהמשך, הפרשה שבשני הערעורים הינה פרשה אחת ולפיכך נשמעו הערעורים במאוחד. בשני פסקי הדין נידחו טענותיהם של המערערים, הסובבות על שתי תוכניות בניין עיר ועל הליכים הקשורים בתוכניות. 2. המערערת 2 בע"א 10436/08 היא המערערת 1 בע"א 7615/09 (להלן – המערערת). שני המערערים האחרים הינם בניה של המערערת. המערערת הינה בעלת הזכויות במגרשים 4 ו-5 בחלקה 38, גוש 10284 (חלקה 38 תיקרא להלן – החלקה). בניה של המערערת הם המחזיקים במגרשים. אחד המערערים הגיש למשיבה 2 בקשה למתן היתר בניה במגרש 5. לאחר הגשת הבקשה יזמה עיריית שפרעם תוכנית חדשה לגבי החלקה, היא תוכנית ג/14581 (להלן – התוכנית הראשונה). מטרת התוכנית הייתה להתוות דרך חדשה ולקבוע הסדרי תנועה בחלקה 38. תחילה כללה התוכנית הראשונה חלוקה של החלקה למגרשים שונים. המערערים הגישו התנגדות לתוכנית. לאחר מכן הגישו המערערים עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 1389/05). במהלך הדיון בעתירה הודיע בא כוחה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, כי התוכנית לא תתייחס לנושא של חלוקת החלקה למגרשים וכי עניין החלוקה יידון בפני הוועדה המקומית. על כן נמחקה העתירה ביום 22.1.06. לאחר מחיקת העתירה אושרה התוכנית הראשונה. אחד המערערים חזר וביקש היתר בנייה מן הוועדה המקומית, תוך שהוא מסתמך על תשריט חלוקה שאושר בעבר, לפני כניסתה לתוקף של התוכנית הראשונה. דא עקא, הוועדה המקומית דרשה כי תובא בפנייה תוכנית חלוקה חדשה. המערערים הגישו למשיבה 1 ערר על החלטה זו. לאחר התפתחויות שונות החליטה משיבה 1 לדחות את הערר. ועדת הערר קבעה, כי משאושרה התוכנית הראשונה, הרי לא ניתן עוד להסתמך על תשריט חלוקה ישן שנעשה על יסוד התוכניות שבתוקף אשר קדמו לתוכנית הראשונה. המערערים פנו שוב ושוב למשיבה 1 שלא קיבלה את דעתם. בעקבות זאת הגישו המערערים עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ 3337/06, להלן – העתירה השנייה). בית המשפט החליט לדחות את העתירה השנייה משום היותה מוקדמת. ערעור שהוגש לבית משפט זה נתקבל בגדרו של דיון מקדמי והעניין הוחזר לערכאה הדיונית על מנת שתדון בדברים לגופם (פסק דין מיום 13.5.07 בעע"ם 134/07). בפסק דין מיום 2.11.08 (שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו) נדחתה עתירתם השנייה של המערערים. בית המשפט קבע, כי המערערים פעלו בחוסר תום לב ומתוך שיקולים זרים. עוד נקבע, כי נוכח הוראותיה של התוכנית הראשונה, אותן נזכיר בהמשך, היה צורך לאשר תוכנית חלוקה חדשה, טרם מתן היתרי בנייה, ולא ניתן היה לסמוך עוד על תשריט חלוקה שקדם לתוכנית הראשונה. 3. בעת שהעתירה השנייה הייתה תלויה בפני בית המשפט בחיפה, יזם המשיב 3 תוכנית לחלוקה של החלקה, היא תוכנית גא/מק/26/06 (להלן – התוכנית השנייה). המשיב 3 הינו בעל זכויות באחד המגרשים שבחלקה. המערערים הגישו התנגדות לתוכנית השנייה בה טענו, בין היתר, כי היא כוללת נתונים מוטעים, כי היא לא נערכה כדין וכי היא נמצאת בסמכות של ועדה מחוזית. המערער 3 התייצב לדיון בפני ועדת משנה של המשיבה 2. המערער 3 טען נגד הרכב ועדת ההתנגדויות וכי חברים בוועדה הם "מושחתים" וכי אין לדון בעניין כל עוד לא הוכרעה העתירה השנייה. ועדת ההתנגדויות של המשיבה 2 דחתה את ההתנגדות ובעקבות זאת הגישו המערערים ערר למשיבה 1. המערער 3 התייצב לדיון בפני המשיבה 1 ותוך כדי טיעוניו השיג על צורת הדיון, ביקש להפסיקו ואמר כי הוא רוצה לעזוב את המקום. יצויין, כי בהחלטתה של ועדת הערר לדחות את הערר נאמר, כי המערער 3 השמיע צעקות במהלך הישיבה ולא היה מוכן לנהל דיון לגופם של דברים. המערערים ביקשו רשות ערעור בהתאם לסעיף 111 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. יושב ראש המשיבה 1 דחה את הבקשה ביום 9.9.08. לאחר פניות מסוימות לבית המשפט לעניינים מינהליים, שאיני רואה צורך לפרטן, הגישו המערערים ביום 22.10.08 עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 726/08, להלן – העתירה השלישית). כשבוע לאחר מכן, ניתן תוקף לתוכנית השנייה. בית המשפט דחה את העתירה השלישית ביום 9.7.09 (כבוד השופטת י' וילנר). 4. המערערים חוזרים ומעלים במסגרת שני הערעורים שבפנינו טענות לרוב נגד התנהלותם של מוסדות התכנון וכן נגד התוכנית הראשונה והתוכנית השנייה. מאחר שלדעתנו דן בית המשפט לעניינים מינהליים באופן ממצה בשני פסקי הדין שנתן בטענות המערערים והכרעותיו מקובלות עלינו, נוכל לקצר. 5. ככל שמדובר בעתירה השנייה, הרי הטענה היחידה הראויה התייחסות הינה, כי לא היה מקום לדרוש תשריט חלוקה חדש או תוכנית חלוקה על יסוד התוכנית הראשונה, משום שכבר בעבר אישרו מוסדות התכנון חלוקה של החלקה למגרשים. די לעניין זה שנביא ציטוט של אחת מהוראותיה של התוכנית הראשונה. בתוכנית נאמר כך: "לא יינתן היתרי [כך!] בניה לבנין או לסלילת דרך אלא לאחר הסדרת החלוקה כחוק במסגרת תוכנית בסמכות הועדה המקומית, או תשריט חלוקה". אין ספק, כי ניתן היה לכלול הוראה זו בגדר התוכנית. המערערים לא השכילו להבהיר מה הפגם בהכללתה של הוראה זו בתוכנית. לאור ההוראה האמורה, לא הייתה עוד נפקות לתשריט חלוקה שקדם לתוכנית זו. על כן, צדק בית המשפט לעניינים מינהליים בדחותו את העתירה השנייה. 6. אשר לפסק הדין השני, בו נדונה, בין היתר, התוכנית השנייה: אפשר שראוי היה לדחות את העתירה כבר בשל התנהלותו של המערער 3 בפני המשיבה 1. כפי שצויין, המערער 3 השמיע צעקות במהלך הדיון ולא היה נכון לנהל דיון לגופו של עניין. גם לגופם של דברים, לא מצאנו ממש בערעור. התוכנית השנייה הייתה בגדר סמכותה של המשיבה 2. למערערים ניתנה זכות טיעון בפני המשיבה 1 ואין כל מקום לקבל טענה בדבר פגיעה בזכות טיעון, כאשר מתברר שהמערער 3 עשה שימוש לרעה בזכות הטיעון שניתנה לו. אף לא מצאנו שנפל פגם בהחלטה של יו"ר המשיבה 1 שלא ליתן רשות ערעור. 7. המערערים מלאים טענות כרימון הן כלפי מוסדות התכנון והן כלפי בית משפט קמא. מוסדות התכנון דנו פעמים לא מעטות בטענות של המערערים ודחו אותן וכך אף קרה בבית המשפט לעניינים מינהליים. בחינתנו את ההחלטות שניתנו על ידי מוסדות התכנון ואת פסקי הדין הביאה אותנו לכלל מסקנה, כי אין יסוד להתערבות של ערכאת הערעור. הערעורים נדחים איפוא. המערערים יישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח לזכות משיבה 1 ובאותו סכום לזכות משיבה 2, וכך אף לגבי המשיבים האחרים (שיוצגו יחדיו). משמע, על המערערים לשאת בשכר טרחה של 60,000 ש"ח. ניתן היום, ג בתמוז התש"ע (15.6.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08104360_S18.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il