סאלח קאסם מוחמד אבו חלוואן נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1043/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: סאלח קאסם מוחמד אבו חלוואן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט י' אלרון: במוקד העתירה שלפנינו הוראת סילוק מבנה חדש מס' 21452 (להלן: הוראת הסילוק) מיום 12.1.2022, ביחס למבנה תלת קומתי אשר הוקם בכפר בית דג'ן (להלן: המבנה). העותר מבקש את ביטולה של הוראת הסילוק; כי יתאפשר לו למצות את הליכי הרישוי העומדים לפניו להכשרת המבנה; ומשיג על כך שהמשיבים מפלים אותו לרעה כביכול, ביחס לתושבים אחרים. הוראת הסילוק ניתנה מכוח צו בדבר סילוק מבנים חדשים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1797), תשע"ח-2018 (להלן: הצו). מן ההוראה עולה, כי באותה עת מצבו של המבנה היה "ללא תשתיות, שלד בטון בלוק + הכשרה ופיתוח". העותר הגיש ביום 17.1.2022 בקשה לביטול הוראת הסילוק, ולאחר שטענותיו נדחו במכתבו של מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי מיום 20.1.2022, הגיש בקשה נוספת לביטול הוראת הסילוק. לאחר שהטענות בבקשתו השנייה נדחו אף הן במענה מיום 2.2.2022 – הוגשה עתירה זו. בעתירה נטען, כי לפני כשנתיים העותר הקים את המבנה – מבנה שלד בן שלוש קומות, על מנת שישמש לו בעתיד כבית מגורים. הוסיף, ואף הדגיש, כי "חלפו עברו כשנתיים מאז גמר ביצוע עבודות בניית שלד מבנה העותר..." (סעיף 5 לעתירה). נומק, כי המבנה כלל אינו ממוקם בשטח אש וכי העותר ובני משפחתו מחזיקים בשטחים הסמוכים למגרש מזה עשרות שנים, ומאחר שלא נמסרה להם מעולם הודעה על הכוונה להכריז על השטחים בחזקתם ובבעלותם כשטח אש, גם לו המבנה אכן מצוי בשטח אש, הרי שפעולה זו בטלה. לשיטת העותר, הוראת הסילוק אף מנוגדת להצהרות המדינה בפני בית משפט זה ביחס למדיניות הוצאות צווי סילוק מבנים בהתאם לצו. בנוסף נטען, כי דין ההחלטה על הוצאת הוראת הסילוק להתבטל בשל חוסר סבירות קיצוני; כי המבנה אינו פוגע באינטרס הציבורי; כי ננקטת כלפי העותר אפליה מאחר שידוע לו שלא ננקטו הליכי אכיפה דומים נגד תושבים אחרים; על כך שנשללה ממנו זכות השימוע; ואף כי הצו נוגד את הוראות המשפט הבינלאומי. מנגד, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף – מטעמי עשיית דין עצמי ואי-גילוי כלל העובדות הדרושות לעניין, ולגופה – בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה על סילוק המבנה. לשיטת המשיבים, העותר פעל בחוסר ניקיון כפיים ועשה דין לעצמו, מאחר שהקים את המבנה בניגוד לדין, ללא היתר בנייה תקף ובתוך שטח אש. המשיבים מוסיפים, כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים נוסף, היות שבניגוד לטענת העותר כי חלפו שנתיים מאז גמר ביצוע עבודות בניית השלד במבנה, מתצלום אוויר המצורף לתגובתם עולה, כי בחודש אפריל 2020 טרם החלו עבודות כלשהן להקמת המבנה, וודאי שלא הסתיימו עבודות בניית שלד המבנה. כן נטען, כי גם כאשר נערך סיור במקום ביום 1.8.2021, טרם החלה הקמת המבנה. לגופם של דברים, הוסבר שהעותר אינו טוען כי הבינוי הושלם במועד מתן הוראת הסילוק, וכן כי המבנה הוקם בשטח אש 904א, כך שהוראת הסילוק עולה בקנה אחד עם הקריטריונים שהוזכרו בבג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019)(להלן: עניין סנט-איב), ועם מסמך מדיניות שפורסם אחריו. צוין, כי טענת העותר על שהותו המתמשכת ומגוריו בשטח האש, נטענה באופן כללי וללא תשתית ראייתית תומכת. זאת, בעוד הנטל להראות כי העותר שהה בשטח והוא בבחינת "תושב קבע" מוטל על כתפיו. ביחס לטענת העותר על חוסר סבירות החלטת המשיבים, נטען כי מדובר במבנה המצוי בשטח אש, כך שלרשויות התכנון כלל אין סמכות לתכנן בתחומי שטח זה ללא היתר מפורש על ידי המפקד הצבאי, באופן שבו "ההיתכנות התכנונית נמוכה ביותר". לעניין טענת העותר על אפלייתו, המשיבים טענו כי גם טענות אלו נעדרות תשתית עובדתית ראייתית ראויה; ואשר לטענותיו במישור זכות השימוע ועמידת הצו בהוראות המשפט הבינלאומי – הרי שאלו נבחנו ונדחו זה מכבר על ידי בית משפט זה, ואין מקום לשוב ולהידרש להן. נוכח טענות הסף שנכללו בתגובת המשיבים, אפשרתי לעותר להשיב לתגובתם. בתשובתו טען העותר, בין היתר, כי טענות המשיבים על העדר ניקיון כפיים "אין להן על מה שתסמוכנה" וכי "טענות המשיבים בדבר מועד הבניה הנטען על ידם, לא נתמכו בתצהיר מטעם פקח כלשהו..." (סעיף 1 לתשובת העותר). הוסיף וטען, כי המשיבים לא הוכיחו את טענתם לפיה המבנה ממוקם בתחומי שטח אש או צו סגירה צבאי, ואף כי מהמפה שצורפה לתגובת המשיבים עולה כי נקודות הציון המפורטות בה אינן תואמות לנקודות הציון על גבי צו ההריסה. העותר אף ביקש כי נורה למשיבים להמציא לידיו עזרים דיגיטליים המראים בבירור את מיקומם של הצווים הצבאיים החלים על שטח המבנה. עיינתי היטב בטענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, הן לנוכח העדר ניקיון כפיו של העותר, והן מאחר שלא הוצגה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים. כנסקר לעיל, העותר טען בעתירתו, שלצידה הגיש בקשה למתן צו ביניים, כי חלפו שנתיים מאז גמר ביצוע עבודות בניית השלד. על בסיס טענה עובדתית זו, טען כי אין מקום להוצאת צו הסילוק (סעיף 10 לעתירה). אולם, מתגובת המשיבים, אשר נתמכה בתצהירה של מרכזת אכיפה מקרקעין ותשתית ביחידת הפיקוח המרכזית במנהל האזרחי; ותצלום אוויר מחודש אפריל 2020 – עולה כי לא כך הדבר. אפשרתי לעותר להידרש לטענות אלו, אך בתשובתו הוא נמנע מלהתייחס אליהן במפורש, והמסקנה הנובעת מבחירתו זו – ברורה. על אודות התנהלות שכזו, במקרה דומה, קבע חברי השופט נ' סולברג: "פעמים הרבה עמדנו על המובן מאליו – חובה על בעל דין למסור עובדות נכונות ומדויקות לבית המשפט. הדברים נכונים ביתר שׂאת מקום שבו עסקינן בעתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר מתבררת ללא דרישה וחקירה, ללא תצהירי עדות ראשית ודיוני הוכחות, תוך הסתמכות, כמעט מלאה, על מוצא פיהם של בעלי-הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום שבו מתבקש צו-ביניים, במעמד צד אחד, כבר בעת הגשת העתירה. או אז, בקשת העותר היא למעשה להסתמך על דבריו בלבד, ועל יסודם להורות למשיבים להימנע מלעשות מעשה, או לעשותו כך או אחרת. מטעם זה לבדו, דין העתירה להידחות על הסף" (בג"ץ 7722/20 אדריס נ' המפקד הצבאי באיו"ש, פסקה 8 (23.11.2020)‏‏). דרך התנהלות שכזו, במסגרתה על בסיס עובדות הנטענות בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים ניתן צו ארעי, ואולם לאחר קבלת תגובת המשיבים מתבהר כי הדברים שהוצגו חוטאים לאמת – אין לקבל. די בכך כדי להצדיק את דחיית העתירה מחמת העדר ניקיון כפיים. למעלה מן הנדרש יצוין, בתמצית, כי דין העתירה להידחות גם לגופה. תכליתו של הצו היא לספק כלי אכיפה להתמודדות מול תופעה נרחבת של בנייה בלתי חוקית באזור יהודה ושומרון (בג"ץ 4050/20 טהה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (24.9.2020)‏‏; בג"ץ 6916/21 מחמוד טאלב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 8 (20.1.2022)). הצו מסמיך כל פקח ביחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי ליתן הוראה לסילוק מבנה, בכפוף להתקיימות שורת תנאים, וככלל: (1) המבנה המיועד לסילוק אינו "יביל" (ראו הגדרות המונחים "מבנה חדש" ו"מבנה יביל" בסעיף 1 לצו); (2) מדובר ב"מבנה חדש" אשר במועד מתן הוראת הסילוק לא הושלמו העבודות להקמתו או שלא חלפו יותר מששה חודשים מיום שהושלמו עבודות אלה, וביחס לבית מגורים – אם לא אוכלס או שלא חלפו יותר משלושים ימים מהיום שאוכלס (סעיף 6(2) לצו); (3) פקח, קצין צה"ל, קצין משטרה או נושא משרה ציבורית אחר אישר את היות המבנה "חדש" בהצהרה המנוסחת לפי התוספת השניה לצו החתומה בכתב ידו (סעיף 6(2) לצו); (4) לא הוצג לפקח היתר לבניית המבנה על ידי המחזיק בו (סעיף 4 לצו). בהעדר בקשה לביטול הוראת הסילוק, או במקרה בו בקשה שכזו נדחית, ניתן, ככלל, לבצעה בחלוף 96 שעות ממועד המצאתה (סעיף 6(א) לצו); בכפוף לכך שלא חלפו 120 ימים ממועד המצאתה (סעיף 6(א)(3) לצו); ובאישור ראש המנהל האזרחי שניתן לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי או נציגו (סעיף 6(א)(4) לצו). בענייננו, העותר למעשה אינו חולק כי התנאים לעיל התקיימו. הוא אמנם טוען כי העבודות לבניית שלד המבנה הושלמו לפני כשנתיים, ואולם טענה זו הופרכה כאמור. למעשה, גם לו היה ממש בטענתו – ממילא לא היה בכך כדי לגרוע מסמכות המשיבים בהתאם לצו, היות שכלל לא טען כי העבודות להקמת המבנה הושלמו עובר למסירת הוראת הסילוק. עיקר טענת העותר אפוא היא כי הוראת הסילוק אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הוצאת צווי סילוק המבנים בהתאם לעניין סנט-איב, מאחר שהמבנה כלל אינו מצוי בשטח אש, וכי גם אם המבנה אכן ממוקם בשטח המוגדר כשטח אש, הרי שההכרזה על אותו שטח כשטח אש נעדרת תוקף משפטי כלפיו. גם בסוגיה זו – הדין עם המשיבים: מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, עולה כי המבנה אכן הוקם בתחומי שטח אש 904א, אשר נכלל במקור בתחומי צו סגירה מס' 2/91/ס ומאז שנת 1999 בתחום צו סגירת שטח 8/99/ס. טענת העותר כי הוא בגדר "תושב קבע" באזור שטח האש, נטענה בעלמא, וגם לו הייתה נכונה – אין בה כדי לגרוע בנסיבות העניין מסמכות המשיבים בהתאם לצו. בהתאם למסמך מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (מיום 30.8.2020)(להלן: מסמך המדיניות), שפורסם לאחר תום תקופת "פיילוט" מימוש הצו, מדיניות האכיפה בהתאם לצו תעשה בהתאם למספר תבחינים, שביניהם – "מבנים המצוים בשטחי אש". משכך, הוראת הסילוק עולה בקנה אחד עם עמדת המדינה בעניין סנט-איב ועם הקבוע במסמך המדיניות. לזאת יש להוסיף, שהעובדה כי המבנה מצוי בשטח אש, משליכה גם על היעדר ההתכנות התכנונית בעניינו (בג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 לחוות דעתו של חברי השופט ד' מינץ (17.11.2019). גם בטענותיו הנוספות של העותר – לא מצאתי ממש: טענתו בדבר אפליה פסולה נטענה בעלמא (בג"ץ 2120/21 אבו סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (1.6.2021); בג"ץ 1739/21 עלי סלאח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (27.5.2021)‏‏); טענותיו בדבר שלילת זכות השימוע והפרת הדין הבינלאומי, כבר נדונו ונדחו בעבר על ידי בית משפט זה ואין מקום לשוב ולהידרש להן בנסיבות המקרה דנן (בג"ץ 4114/20 יאסין נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 14 (16.9.2020))‏‏; וגם טענתו כי המבנה אינו פוגע באינטרס הציבור – דינה לדחייה היות שלא מוטלת על המשיבים כל חובה להצביע על אינטרס ציבורי ספציפי בעניינו של המבנה לצרכי מתן הוראת הסילוק, שהרי "האינטרס הציבורי הוא שמבנים ייבנו בהיתר, ושצווי הריסה מינהליים יבוצעו בהקדם" (בג"ץ 1862/21 אחמד חמאד נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 9 (8.11.2021)). העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.2.2022 יוותר על כנו למשך 10 ימים נוספים מיום מתן פסק הדין, לצרכי התארגנות העותר. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' בניסן התשפ"ב (‏3.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22010430_J05.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1