אייל קורנבליט נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1042/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 954/12 ע"פ 1042/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל המערער ב-ע"פ 954/12: רפי עובדיה המערער ב-ע"פ 1042/12: אייל קורנבליט נ ג ד המשיבה בשני הערעורים: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 20.12.2011 בתיק פ 004123/09 שניתן על ידי כבוד השופטת י' אמסטרדם תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"ב (30.04.12) בשם המערער ב-ע"פ 954/12: עו"ד גיל דחוח; עו"ד גלית רוטנברג בשם המערער ב-ע"פ 1042/12: עו"ד נעמה אלחדד בשם המשיבה בשני הערעורים: עו"ד עינת גרוסמן פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: נגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. במסגרת הסדר טיעון שנערך עימם, תוקן כתב האישום, והמערערים הודו במיוחס להם. על סמך הודאתם זו, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים בעבירות שנכללו בכתב האישום המתוקן. במסגרת ההסדר סוכם כי המדינה תוכל לטעון לעונש של עד שנתיים מאסר וההגנה תוכל לטעון באופן חופשי. המדינה עתרה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים. בית המשפט המחוזי אימץ את העונש לו עתרה המדינה והעמידו על הרף העליון של הסדר הטיעון. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשם יתר על המידה, בהשוואה לעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים בפרשייה שבגינה הורשעו. נטען כי הפער בין העונשים שהוטלו עליהם לבין העונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בפרשה, מהווה פגיעה בעקרון אחידות הענישה, ומצדיק הקלה בעונשם. המדינה טוענת כי עונשם של המערערים הולם את מעשיהם, וזאת גם בהתחשב בעונשים שנקבעו ליתר המעורבים. לאחר בחינת טיעוני הצדדים, אציע לחברי לדחות את שני הערעורים. כתב האישום 1. נגד המערערים ושישה אחרים הוגש כתב אישום בו גוללה המדינה פרשיית מעשי מרמה, שבמסגרתם הלווה בנק לאומי ללווים שונים הלוואות סולו (קרי, הלוואות הניתנות מבלי שהלווים נדרשו להעמיד ביטחונות כנגדן – מ.נ.). ברקע מעשי המרמה הייתה חברות ארוכת שנים בין מאיר עובדיה (להלן: מאיר) שהינו אביו של רפי עובדיה, המערער בע"פ 954/12 (להלן: רפי), לבין מנחם פרידמן (להלן: פרידמן) מנהל הסניף המרכזי של בנק לאומי בתל אביב (להלן: הבנק). כאמור, כתב האישום נגד המערערים תוקן במסגרת הסדר טיעון שנערך עימם. 2. לפי האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, קשרו המערערים ומאיר קשר לקבל במרמה כספים מסניף הבנק המנוהל על ידי פרידמן, ולהעבירם למערערים. במסגרת קשר שנוצר בין מאיר לפרידמן, סוכם כי מאיר ישלח אל פרידמן אנשים, (להלן: הלווים) ואלו יפתחו חשבון בסניף שבניהולו של פרידמן. הלווים יגישו לבנק בקשות להלוואות סולו על בסיס הצהרות עושר כוזבות שימסרו לבנק. על פי הסיכום, פרידמן, אשר מתוקף תפקידו היה מוסמך לאשר הלוואות סולו, יאשר את בקשות הלווים מבלי לבדוק את הנתונים המוצהרים בהצהרות העושר, לעיתים תוך מודעות לכך שמדובר בתצהירים כוזבים. כתב האישום המתוקן מונה שלושה לווים אותם הפנו המערערים לפרידמן כחלק מהקשר: מרדכי בנבנישתי, עופר דגמי ומיכאל קורנבליט (להלן: בנבנישתי, דגמי ו-מיכאל). במסגרת הקשר סוכם כי כל אחד מהשלושה יגיע לסניף הבנק שבניהולו של פרידמן, שיהיה מוכן לבואם. לאחר מילוי הצהרת עושר פיננסי, יאשר פרידמן את הלוואות הסולו ללווים. עוד סוכם כי מיד לאחר קבלת ההלוואה, יעבירו מבקשי האשראי את הכספים שיקבלו לידי המערערים. בעניינו של בנבנישתי, סוכם כי האחרון יעביר חלק מכספי ההלוואה למערערים. הקשרים התממשו, וכפי שיתואר בהמשך, קיבלו הלווים את הלוואות האמורות, בהסתמך על הצהרות עושר כוזבות, ותוך שפרידמן מציג אותם, בכזב, לאנשי הבנק כמי שמוכרים לו אישית וכבעלי יכולות פיננסיות הולמות לצורך קבלת ההלוואה. כתב האישום ייחס למערערים עבירה של קשירת קשר לבצע פשע (קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 3. על פי האישום השני, קשרו המערערים קשר עם דגמי, חברם הקרוב, לפיו יישלח דגמי אל משרדו של פרידמן בבנק, ויבקש הלוואת סולו בגובה 3 מיליון ש"ח, על סמך הצהרת עושר כוזבת. מאיר קבע עבור דגמי פגישה עם פרידמן. במסגרת הפגישה בין פרידמן לדגמי, אושרה בקשתו של דגמי להלוואת סולו בגובה 3 מיליון ש"ח בתנאי שימלא הצהרת עושר. דגמי מילא הצהרת עושר כוזבת בה הצהיר על בעלות בנכסים רבים והחזקת סכומי כסף גדולים. פרידמן, שלא בדק את נכונות הצהרתו של דגמי, הורה לפתוח לדגמי חשבון ולהעמיד לרשותו מסגרת אשראי של 3 מיליון ש"ח, תוך שהוא מציגו כאדם מבוסס המוכר לו היטב. דגמי משך 3 שיקים בנקאים בסך כולל ש"ח 2,991,500 ש"ח, והעבירם לידי המערערים. לאחר שישה תשלומים אשר שילם כסדרם, החל דגמי לצבור פיגורים בתשלום החוב. כתב האישום מציין כי ששת התשלומים האמורים, שולמו לבנק באמצעות חברה בבעלותם של המערערים (להלן: החברה). בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. 4. על פי האישום השלישי, קשרו המערערים קשר עם מיכאל, שהינו אחיו של אייל קורנבליט המערער בע"פ 1042/12 (להלן: אייל), לקבלת כספים במרמה מבנק לאומי. בהנחייתו של אייל, נשלח מיכאל לסניף הבנק שבניהולו של פרידמן, וביקש הלוואה בסך 2.7 מיליון ש"ח. מאיר תיאם פגישה בין מיכאל לבין פרידמן, שבסופה אושרה למיכאל ההלוואה האמורה, זאת בהסתמך על הצהרת עושר כוזבת שנתן. מיכאל משך שלושה צ'קים מחשבון הבנק שפתח לצורך קבלת ההלוואה, בסך 2,670,000, העבירם לידי אייל, וזה הפקידם בחשבון החברה. לאחר שהחברה שילמה שלושה תשלומים לכיסוי ההלוואה על ידי החברה, החל מיכאל לפגר בתשלומי חובו. מיכאל פנה אל הבנק והשיג מספר דחיות במועדי תשלום ההלוואה, אך אלו תמו מבלי שעמד בתנאי ההחזר החדשים שנקבעו לו. בהמשך לאירועים אלו, פנו גורמים מהבנק אל פרידמן, שבינתיים קודם לתפקיד אחר, וזה ביקש מהם שלא להפריש את חובו של מיכאל, המוכר לו כאדם "עשיר מאוד". לבסוף, הוחלט בבנק על הפרשת חובו של מיכאל, בשל אי עמידה בתנאי החזר ההלוואה. בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. 5. באישום הרביעי, מתוארים האירועים במסגרתם הועמדה לבנבנישתי הלוואה בסך 2,750,000 ש"ח בנסיבות דומות למתוארות באישומים השני והשלישי. בנבנישתי העביר 2.4 מיליון ש"ח לחשבון בנק של חברה בבעלותו, ומשך סכום של 329,000 ש"ח במזומן. מאוחר יותר, העביר בנבנישתי לחברה שבבעלותם של המערערים סכום של 700,000 ש"ח. בגין מעשיהם, הואשמו המערערים בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. ההליכים בבית המשפט המחוזי 6. כאמור, המערערים הגיעו להסדר טיעון עם המדינה, במסגרתו תוקן כתב האישום המקורי שהוגש נגדם. במסגרת התיקון נמחקו מכתב האישום המקורי שני סעיפי אישום, אשר ייחסו למערערים קבלת 5 מיליון ש"ח במרמה. סוכם כי המדינה תעתור להטיל עונש מאסר בפועל למשך שנתיים לכל היותר, וההגנה תוכל לטעון לעונש באופן חופשי. עוד סוכם כי על המערערים יוטל קנס בסך 150,000 ש"ח. בהתאם להסדר, הודו המערערים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן ובית המשפט הרשיע אותם במה שיוחס להם. 7. בשלב הטיעונים לעונש, טענה המשיבה כי העבירות בהן הורשעו המערערים חמורות, והגדירה אותם כ"מנוע של העשייה העבריינית בתיק". המשיבה עתרה להטיל על המערערים עונש ברף גבוה מזה שקיבל מיכאל קורנבליט, אשר עליו הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל. כן התבקש בית המשפט להחמיר בעונשם של המערערים יותר מכפי שנעשה בעניינו של מאיר, זאת מכיוון שבעונשו של האחרון נשקלו שיקולי חסד, בשל טיפול וסיוע שהוא נותן לאשתו ולבנו החולה. המשיבה הסבירה את העונש הקל שניתן בעניינם של שני נאשמים אחרים בפרשה, בחומרה הפחותה שהייתה בעבירות בהן הורשעו וכן בעובדה כי הללו עומדים בהחזרי ההלוואות שניתנו להם. 8. באי כוח המערערים עתרו לבית המשפט שלא להכביד בעונשם של המערערים ולאמץ בעניינם את רף הענישה בו נהג בית המשפט בעניינו של מיכאל. באת כוחו של רפי הדגישה בדבריה את הודיית מרשה בכתב האישום המתוקן, את נטילת האחריות מצדו, ואת החיסכון בזמן שיפוטי. עוד הפנתה לתיקונים המהותיים שנערכו בכתב האישום המקורי. לטענתה, רפי לא ביקש לבצע תרגיל "עוקץ", אלא מדובר בבעליה של חברה מסחרית שקרסה, אשר ניסה לגייס כספים כדי לסייע לחברה להמשיך ולהתנהל. עוד נטען כי אין להתעלם מהעונש הקל שנגזר על מאיר, אביו של רפי, שהיה הציר המרכזי בפרשיית המרמה, ועל כן יש לגזור גזירה שווה מעונשו. עוד הוסיפה וטענה כי נסיבותיו האישיות של רפי מחזקות את המסקנה כי יש להקל בעונשו. בכלל זה הצביעה באת כוחו של רפי על מחלת אחיו ועל תפקידו של רפי בסיוע בטיפול בו. כן התייחסה לעברו הפלילי הנקי של רפי ולהשפעות הקשות שהיו לניהול ההליכים נגדו על חייו האישיים. גיסתו של רפי, אשתו של האח החולה, העידה מטעמו ותיארה בפניי בית המשפט כיצד הוא מסייע לה בהתמודדות עם מחלתו הקשה של בעלה-אחיו. רפי הביע בדבריו בפני בית המשפט חרטה על מעשיו וביקש להתחשב בו בעת הטלת העונש כדי שיוכל לחזור לקיים חיים נורמטיביים. בא כוחו של אייל הדגיש בפניי בית המשפט המחוזי כי מרשו לא היה הוגה תוכנית המרמה וכי פעילותו נמשכה זמן קצר יחסית. נטען כי המערערים ביקשו להגדיל את נפח הפעילות של עסק חוקי שהיה בבעלותם. לשם כך נזקקו לכספים נוספים ורפי הציע למנף את הקשרים שיש לאביו עם פרידמן. עוד טען כי המערערים התכוונו להחזיר את כספי ההלוואה וכי אייל כלל לא התכוון לבצע את המעשים, אלא נסחף אחר הפעילות הכלכלית של מאיר. בדומה לנטען בעניינו של רפי, טען בא כוחו של אייל כי לא ניתן לנתק את הדיון בעניין העונש הראוי לו מרף הענישה שנקבע בעניינם של מאיר ומיכאל. 9. בית המשפט המחוזי קבע כי אומנם יש צדק בטענת המערערים לפיה הציר המרכזי בפרשה היה מאיר, אך פעילותם של המערערים, שכללה גם הפעלת אחרים, הייתה מהותית לביצוע העבירות. בית המשפט קבע כי בשל נסיבותיו האישיות החריגות של מאיר, לא ניתן לגזור גזרה שווה מהעונש שהוטל עליו לעניינם של המערערים. בית המשפט עמד על ההבדלים בין המערערים לבין מאיר ובכלל זה: גילו המתקדם של מאיר; תרומתו לעם ולחברה; מצבה הבריאותי של אשתו, המרותקת למיטתה עקב ניתוחים בעמוד השדרה; מחלת הסרטן ממנה סובל בנו, והעובדה כי מאיר הוא האיש המטפל בו באופן יומיומי. בית המשפט קבע כי העונש הקל שנגזר על מאיר בבית המשפט המחוזי – 8 חודשי מאסר בפועל – כלל לא הלם את חומרת המעשים בהם הורשע, וניתן אך ורק בשל נסיבותיו האישיות הקשות. נקבע כי הענישה המקלה בעניינו של מאיר, לא תוכל להכתיב את רף הענישה לגבי המעורבים האחרים בפרשה. בית המשפט התייחס גם לעונש שהוטל על מיכאל ועמד על ההבדלים בין חומרת מעשיו לבין חומרת מעשי המערערים. בין היתר, הצביע בית המשפט על העובדה כי מיכאל העביר, לבקשת אייל, אחיו, את כל כספי ההלוואה שקיבל לחברה שבבעלות המערערים וכי מעשי המרמה נחשפו עקב פניית בא כוחו של מיכאל לבנק לאומי. בגזר הדין נקבע כי מעשיהם של המערערים הם מעשים מתוכננים ושיטתיים. נוכח מהות המעשים והסכומים בהם מדובר במקרה זה, גם הרף הגבוה שנקבע במסגרת הסדר הטיעון הינו, בנסיבות העניין, רף מקל. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שכליאתם של המערערים עשויה להסב פגיעה בבני משפחותיהם, הרי שאין למערערים להלין אלא על עצמם. בית המשפט הדגיש את חובתו של בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי. כאמור, גזר בית המשפט על המערערים עונש מאסר בפועל של 24 חודשים, 15 חודשי מאסר מותנה וקנס של 150,000 ש"ח. הערעורים 10. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו הערעורים שבפנינו. טענתם המרכזית של המערערים היא כי בית המשפט החמיר בעונש יתר על המידה בהשוואה לעונשים שהטיל על המעורבים האחרים בפרשה. בהקשר זה מתייחסים המערערים בעיקר לפער בין העונש שהוטל על מאיר לבין העונש אשר הוטל עליהם. לדידם, נוכח חלקו המרכזי של מאיר באירועים, כפי שהגדיר בית המשפט עצמו, לא היה מקום לפער זה, ויש ביצירתו כדי לפגוע בעקרון אחידות הענישה. יש לציין כי חלק מטענותיהם של המבקשים נסמכות על מסקנות הנלמדות, לדעתם, מתיקון כתבי האישום בפרשה. כך למשל, מנסים המערערים להוכיח כי הייתה בכוונתם להחזיר את הכסף, זאת נוכח העובדה כי בכתב האישום המתוקן, נמחק החלק שקבע כי למערערים לא הייתה כוונה להחזיר את הכספים שקיבלו. 11. רפי, שהוא כאמור בנו של מאיר, טוען, בין היתר, כי הנסיבות המיוחדות המתקיימות בעניינו של אביו, מתקיימות גם בעניינו, וביתר שאת. נטען כי רפי הוא האדם אשר תומך באחיו החולה ובמשפחתו, וכי אם יישלח למאסר עלול הדבר להסב נזק משמעותי לבני המשפחה. עוד טען רפי כי ההליכים שהתנהלו נגדו, יצרו טלטלה של ממש בחייו. לטענתו של רפי, גזר דינו של בית המשפט לא ייצר כל מדרג ענישתי בין המעורבים בפרשה, וזאת למרות נסיבותיו האישיות הקשות, עליהן ניתן היה ללמוד מהעדויות שנשמעו בפני בית המשפט. רפי מוסיף וטוען כי היה מקום להקל בעונשו גם ביחס לעונש שהוטל על אייל, זאת נוכח חלקו הפחות יחסית באישום השלישי בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדם. עוד נטען כי היה מקום להתחשב בהודאתו של רפי בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. 12. אייל טוען בערעורו כי גזר דינו של בית המשפט מתעלם מהעובדה כי חלקו במעשים המתוארים בכתב האישום פחות מזה של רפי או של מאיר. נטען כי השוואה בין אייל ובין מאיר ורפי מלמדת כי תפקידו באירועי המרמה היה חיצוני. לדידו של אייל, בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות הקשות, ובכלל זה לנזקים שנגרמו לו ולמשפחתו מאז חשיפת הפרשה. עוד נטען כי בית המשפט לא התחשב די הצורך בהודאתו של אייל בכתב האישום המתוקן, בחסכון בזמן השיפוטי עקב הודאתו זאת, ולחרטתו הכנה על מעשיו. 13. ביום 30.4.2012 התקיים בפנינו דיון בעניינם של המערערים, שבסיומו החלטנו לאפשר לצדדים להגיש טבלאות השוואתיות של העונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בפרשה, וכן את גזרי הדין הקשורים בעניין. 14. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעורים להידחות. באי כוחם של המערערים, עשו כל שביכולתם כדי לשכנע כי העונש שהוטל על מרשיהם חורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי, וביקשו מבית המשפט להתערב בגזרי הדין שהוטלו עליהם. בעיקר התמקדו בהשוואה בין העונש שהוטל על מאיר לבין העונשים שהוטלו על המערערים לאחר שקילת טענות הצדדים - לא נוכל להיעתר לערעור. 15. בית המשפט המחוזי (ב-ת"פ 4123-09 מיום 19.5.2011 מפי השופטת י' אמסטרדם), קבע בגזר דינו כי העונש שהוטל על מאיר אינו משקף את רף הענישה הראוי בעניינו. בית המשפט הסביר כי הקל בעונשו של מאיר אך ורק בשל נסיבותיו הייחודיות, ושאלמלא כן, היה נגזר עליו עונש חמור בהרבה. במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"פ 4761/11 עובדיה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.1.2012), נעשתה הקלה נוספת בעונש. בפסק הדין בערעור, הצביע בית המשפט על צירוף הנסיבות החריגות המתקיימות בעניינו של מאיר, ובייחוד על מצבם הבריאותי של בנו ושל אשתו וכן על חשיבותו של מאיר בסיוע בטיפול בבן החולה. נקבע כי נסיבות אלו מצדיקות הקלה נוספת בעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, אשר הועמד ברף העליון של הסדר הטיעון שנערך עם מאיר. עונשו של מאיר הופחת ל-6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות. 16. בית המשפט המחוזי קבע כי מאיר הינו האדם היחיד היכול לטפל בבנו ובאשתו החולים. מכאן ניתן אכן ללמוד כי אין מקום ללמוד מהענישה המקלה שהוטלה על מאיר לעניין רף הענישה הראוי בעניינם של המערערים. טענתו של רפי הנשמעת כעת, לאחר שנקבע עונשו של אביו, כי למעשה הוא זה אשר מטפל באחיו, אינה ראויה ואין בה כדי להביא לקבלת ערעורו. 17. הטענה כי בשל חלקו המרכזי של מאיר בפרשייה, לא היה מקום להטיל ענישה מחמירה יותר על המערערים מזו שהוטלה על מאיר, אין בה כדי לשכנע. המערערים מנסים להצביע על כך שבתחילה, לפני תיקון כתב האישום שהוגש נגדו במסגרת הסדר הטיעון, נאשם מאיר בעבירות חמורות יותר. מכך מנסים המערערים ללמוד על חומרת מעשיו האמיתית, כביכול. ניסיונם זה של המערערים לא יסכון. לא ניתן לנסות להוכיח טענות נגד אדם מכתב אישום שבסופו של דבר לא שימש לצורך הרשעתו. עובדות כתב האישום המקורי, וכך גם האישומים שנזכרו בו, אינם רלוונטיים עוד מרגע שהסכימה המדינה לתקן את כתב האישום שהוגש נגד מאיר (לעניין זה ראו והשוו: ע"פ 7609/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.11.2008)). המערערים עצמם נהנו מתיקון כתב האישום שהוגש נגדם במסגרת הסדר טיעון. כשם שאין אנו מייחסים משמעות לעבירות האחרות בהן הואשמו המערערים במסגרת כתב האישום המקורי שהוגש נגדם שאינם בהסדר הטיעון, כך אין מקום לייחס משמעות לעבירות בהן הואשם מאיר לפני תיקון כתב האישום נגדו. 18. זאת ועוד, המערערים מנסים ליחס למאיר את התפקיד המרכזי בפרשה. אין בכך כדי להפחית במאום מחומרת מעשיהם-הם. אומנם, בית המשפט המחוזי קבע כי תפקידו של מאיר בפרשה היה תפקיד מרכזי, אך חשוב לזכור אל מי בסופו של יום הגיעו הכספים ממעשי ההונאה. יתרה מזאת, העונש שהטיל בית המשפט על המערערים נמצא בתחומי הענישה עליה הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין שנקבע בערכאה הדיונית מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998)). כלל זה מקבל משנה תוקף שעה שהעונש שהוטל על המערער עליו, נמצא בתחומי הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים (השוו: ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.8.2007), והאסמכתאות בו). המערערים שפנינו נאשמו בעבירות חמורות, שהעונשים הקבועים להן בחוק גבוהים בהרבה מהעונש שהוטל על המערערים בסופו של יום. במסגרת הסדר הטיעון הסכימה המדינה להגביל את העונש אותו היא מבקשת לשנתיים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של המדינה. אין בעובדה כי בית המשפט המחוזי העמיד את העונש על הרף העליון של הסדר הטיעון, כדי להצדיק את קבלת הערעור והפחתת העונש. העונש שהוטל על המערערים הוא עונש קל בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשעו ובתפקיד המרכזי שהיה להם באישומים שבעובדותיהם הודו. 19. טענתם של המערערים כי בית המשפט החמיר עימם יתר על המידה, גם ביחס למעורבים האחרים בפרשה, אינה מקובלת עלינו אף היא. אין בכוונתנו להידרש בפסק דיננו להשוואות המדוקדקות שערכו הצדדים בין העונשים שנגזרו על המערערים לבין העונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בפרשה. לנגד עיניו של שופט הגוזר את דינו של נאשם צריכים לעמוד עקרונות שונים, לעיתים נוגדים, העומדים בבסיסו של ההליך הפלילי. דוגמא לדבר ניתן למצוא באופן יישומם של עקרון הענישה האינדיבידואלית ומולו ועקרון אחידות הענישה. עקרונות אלו מושכים, לעתים, לכיוונים מנוגדים. מה שנדרש מהשופט הוא לערוך איזון עדין בין שיקולי הענישה השונים. כל מקרה נדון על פי נסיבותיו העובדתיות והמשפטיות גם יחד. עיון בטבלאות המפורטות ובגזרי הדין של המעורבים השונים שהגישו הצדדים, לא העלה פער עונשי בלתי ראוי, לא בעניינו של רפי ולא בעניינו של אייל, המצדיק את קבלת הערעורים. 20. אין בסיס להשוואה בין העונש הראוי למערערים ובין העונש הראוי למעורבים האחרים אליהם התייחסו טבלאות ההשוואה שהוגשו לנו. חלקם של המעורבים האחרים בפרשה קטן יותר, וכן ישנם הבדלים מהותיות בנסיבות המשפטיות והעובדתיות בעניינם. כך למשל, טוענים המערערים כי יש ללמוד מהעונש שהוטל על מיכאל, לעניין הענישה הראויה לגביהם. עובדות המקרה, כפי שתוארו לעיל, מובילות דווקא למסקנה הפוכה. מעשיהם של המערערים המתוארים בכתב האישום, חמורים משמעותית ממעשיו של מיכאל. מיכאל הורשע בביצוע של עבירה אחת, ונגזר עליו עונש של 9 חודשי מאסר. אין אנו באים להפחית מחומרת מעשיו של מיכאל, עליה עמד בית המשפט שגזר את דינו. יחד עם זאת, השוואת מעשיו למעשיהם של המערערים וכן הנסיבות לקולא שהתקיימו בעניינו, ובכלל זה העובדה כי פנייתו של מיכאל לבנק היא שהיא לחשיפת פרשת המרמה, מבהירות את מקור הפער שנוצר בין עונשו של מיכאל לעונש שהוטל על המערערים. עוד נאמר, כי הסדרי טיעון בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה היו כאלו בהם הוסכם גם על העונש, וזאת בשונה מעניינם של המערערים. 21. ויודגש – אכן קיימים פערים בין העונשים שהוטלו על המעורבים השונים בפרשה, אך לדעתנו פערים אלו מוצדקים ונכונים ועל כל פנים בוודאי שאין בהם כדי להצדיק את התערבותנו בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. המוטל על ערכאת הערעור הוא לבחון האם העונש שהוטל על המערער שלפניה חורג מרף הענישה הראוי בעניינו, תוך שימת לב לעונשיהם של מעורבים אחרים בפרשה, אם ישנם, וכן לרף הענישה הננקט במקרים דומים. עקרון אחידות הענישה אינו צריך להביא את בתי המשפט לנסות ולהעמיד על כפות המאזניים מעשים השונים זה מזה, אף אם הם באותה פרשה, או מעשים שלגבי שבעניינם של מבצעיהם יש נסיבות מיוחדות כמו הנסיבות הקיימות בעניינו של מאיר. 22. סוף דבר: לא מצאנו כל פסול בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ואין מקום לקבל את הערעורים. הערעורים נדחו. המשנָה לנשיא השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתה של חברתי המשנָה לנשיא. לטעמי הסדר הטיעון היה מקל יתר על המידה, בין השאר נוכח סכומי העבירה בהם מדובר, שהם נכבדים לכל הדעות, גם לשיטת המערערים החולקים על המדינה בפירוטם. "עקיצת" הבנק ותוצאותיה העגומות אינן באות לעניות דעתי לכלל ביטוי בעונשים שהוטלו, בהיבט הגמול וההרתעה. אכן, בית משפט זה בערעורו של מאיר עובדיה (ע"פ 4761/11) הקל בעונשו בשל נסיבותיו המשפחתיות העצובות במיוחד. אך ציין את חומרת המעשים. על כן הומר עונשו בעבודות שירות; אך חרות ממאסר מאחורי סורג ובריח היתה לו לשלל לא בשל קולת מעשיו, אלא בשל חומרת מצבם של בני ביתו. נזכיר כי העבירות בהן הורשעו המערערים נושאות תג עונש של שבע שנות מאסר (קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וחמש שנים (קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא). מקוה אני כי הפרקליטות תתן אל ליבה את הערות בית המשפט המחוזי והערות אלה במבט צופה פני עתיד. כאמור, מצטרף אני לחוות דעת חברתי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, י"א תמוז, תשע"ב (1.7.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12009540_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il