יובל פליקר נ. מוריה מיכאלי

פסק-דין בתיק ע"א 10408/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10408/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. יובל פליקר 2. שרה פליקר נ ג ד המשיבה: מוריה מיכאלי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 21.12.2009 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 13111/07 בשם המערערים: עו"ד יגאל מלמד בשם המשיבה: עו"ד א' עמוס פריד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), מיום 21.12.2009, בת.א. 13111/07, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מהיר בנוגע לנזקים שנגרמו לטענתה, לרכושה עקב רטיבות בדירה ששכרה מהמערערים. ביום 21.12.2008 התקיים דיון הוכחות. במהלך הדיון הציע בית המשפט לצדדים כי יפסוק בתיק על דרך הפשרה בגבולות הסכומים שנקב. המשיבה הסכימה להצעה ונקבע כי המערערים יודיעו על הסכמתם, ככל שתינתן, במסגרת הסיכומים שיגישו. המערערים לא הגיבו להצעת בית המשפט בסיכומים. 2. בית המשפט נתן פסק דין ביום 18.10.2009 ובו כתב: "הנתבע, בסיכומיו, לא הגיב על הצעתי ואני נוטה להניח כי הוא התכוון להסכים לכך, אלא שהדבר נשמט ממנו בטעות. לפיכך, ניתן פסק דין על דרך הפשרה". בית המשפט, הכריע, כאמור, על דרך הפשרה והוסיף כי "אם טעיתי בהנחתי שלעיל והנתבע אינו מסכים לפסק דין לפי סעיף 79א – יודיע לי הנתבע על כך, עד ליום 15.11.2009 ופסק דין זה יבוטל ויינתן פסק דין מנומק. אני מבהירה כי, במקרה כזה, התוצאה של פסק הדין לא בהכרח תהיה זהה וכן נושא ההוצאות יישקל מחדש ". 3. המערערים ביקשו כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעה נוכח האמור בפסק הדין שנתן ולאור העובדה כי מנע מהם לחקור את המשיבה, כטענתם. בית המשפט דחה ביום 21.12.2009 את הטענה כי דעתו ננעלה לאור פסק הדין שנתן. בית המשפט קבע כי סבר שאי מתן הסכמה מפורשת למתן פסק דין על דרך הפשרה מצד המערערים היה טעות וכי בפועל הסכמה כזו קיימת. עוד קבע כי התרשם שהמערערים מתכוונים להסכים להצעה נוכח המלצתו החמה לעשות כן בדיון ההוכחות. בית המשפט הוסיף כי בשל היותו שבוי בהתרשמותו כי המערערים אינם מתנגדים להצעה, הניח כי אי ציון עמדתם בסיכומים היא טעות והשמטה ולכן, ליתר זהירות, איפשר להם להודיע כי הם מסרבים להצעה וקבע כי במקרה כזה פסק הדין של פשרה יבוטל ויינתן פסק דין מנומק. בית המשפט הוסיף כי מדובר במצב דומה למצב בו בית המשפט מציע לצדדים הצעת פשרה ומשניתן להציעה בכל שלב בשלבי הדיון, אין לפסול אותו רק אם ההצעה מסורבת. עוד ציין בית המשפט כי הבהיר שדעתו אינה חסומה בפני כל אפשרות, חרף מתן פסק הדין. בית המשפט אף דחה את הטענה כאילו מנע מן המערערים לחקור את המשיבה שכן הטענה לא עלתה מייד לאחר הדיון ולכן אין בה ממש. אף לא התבקש לתקן את הפרוטוקול. בית המשפט הוסיף כי מדובר בתביעה בסדר דין מהיר בו נוהג הוא להורות לצדדים לקצר את חקירותיהם ולהתמקד רק בשאלות שבמחלוקת באופן נקודתי וכך נהג במקרה דנן וכי מעולם לא מנע מלהמשיך בחקירה. גם מסיכומי המערערים עולה כי לא חשו שחקירתם נחסמה. 4. המערערים טוענים בערעור כי במועד דיון ההוכחות סירבו באופן מיידי ושאינו משתמע לשתי פנים להצעת בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, בין היתר נוכח העובדה כי בית המשפט מנע מבא כוחם לחקור את המשיבה בשאלות מהותיות בניסיון להבין כיצד החליטה, חרף הנזקים הרבים שנגרמו לה, לכאורה, להישאר בדירה חודשים רבים. המערערים טוענים כי בית המשפט העיר הערות בוטות בדבר סיכוייהם בתביעה עוד בטרם נשמעו העדים. למרות התהיות שהעלו סברו המערערים כי אין באמור לעיל כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים וקיוו כי ייעשה משפט צדק ויינתן פסק דין מנומק. המערערים יוצאים נגד התנהלותו של בית המשפט אשר בחר לתת פסק דין על דרך הפשרה לאחר קריאת הסיכומים, חרף שתיקתם של המערערים בנוגע להסכמתם לפסוק על דרך הפשרה במקום לבקש הבהרת העניין, ואף יוצאים נגד הנחתו כי בשתיקתם הסכימו לכך. לדעתם, בדרך זו אצה הדרך לבית המשפט להכריע נגדם בתביעה. זאת בייחוד כאשר הסכום שפסק מהווה כמעט את מלוא סכום התביעה, באופן המצביע על גיבוש דעתו של בית המשפט ביחס לתביעה. לכן לדעתם אין מדובר בהצעה לפשרה אלא בקביעת סכום הפשרה ברף העליון. המערערים מפרשים את דברי בית המשפט כי יוכל לחזור בו מפסק הדין כאיום מרומז לפיו אפשר שבפסק דין מנומק אף ייפסקו נגדם הוצאות. מאחר ולא סביר, לדעתם, שבית המשפט ישנה דעתו מבקשים הם לפסול אותו מלהמשיך ולדון בתביעה. 5. המשיבה הגישה תשובתה לערעור בה מבקשת היא לדחותו ולו בשל אי צירוף בקשת הפסלות ותגובתה לבקשה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין בפרוטוקול הדיון כל רמז לויכוח שנוצר כביכול בין בא כח המערערים לבין בית המשפט בנוגע לחקירתה. לטענתה, אף שאלה לא נפסלה ואין ולו ראשית ראיה לכך שבית המשפט התבטא באופן בוטה כפי שנטען ללא פירוט. לדבריה, המערערים נמנעו מלהביע בזמן אמת את טענותיהם ואף בסיכומים המפורטים לא התייחסו לשאלות שנבצר מהם לשאול, לכאורה. לכן, לדעתה, די בשיהוי המהותי בהעלאתן כדי לדחות טענות אלו. אשר לטענה כי בית המשפט חרץ את הדין משיבה המשיבה כי בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי אין מדובר אלא בהכרעה המותנית בהסכמת המערערים וכי אם טעה בהנחה כי קיימת הסכמה כזו, פסק הדין יבוטל ואפשר שתינתן הכרעה שונה לרבות בסוגיית ההוצאות. לדבריה, חסד עשה בית המשפט עם המערערים כשלא פסק את מלוא סכום התביעה ומבלי לחייבם בהוצאות משפט, למעשה, מבקשים המערערים כבר עתה לערער על פסק הדין המוטעה, לטענתם, בדרך של פסילת בית המשפט ולכך אין לתת יד. 6. דין הערעור להידחות. ראשית אציין כי טענות המערערים בנוגע לחסימתם מלחקור את המשיבה אינה עולה מפרוטוקול הדיון והמערערים אף לא ביקשו לתקנו. במצב דברים זה טענות המערערים בדבר התנהלות בית המשפט בנוגע לחקירה והערותיו בדבר סיכוייהם בתביעה אינן אלא טענות בעלמא שאין לבסס עליהן עילת פסלות (ע"א 1964/09 עבט נאוגרקר נ' סוגת 1967 בע"מ (לא פורסם, 22.3.2009)), זאת בייחוד נוכח הכחשת בית המשפט טענות אלו ונוכח עיתוי העלאתן. אשר לטענתם המרכזית של המערערים בדבר גיבוש דעתו של בית המשפט נוכח מתן פסק הדין על דרך הפשרה. אכן, בית המשפט לא דק פורתא בנוגע להסכמת המערערים לפסיקה בדרך זו שכן בית המשפט קבע כי ככל שיסכימו להצעה יודיעו על כך בסיכומיהם ומשלא עשו כן קשה היה להסיק כי מדובר בטעות או בהשמטה. ככל שבית המשפט התרשם אחרת, היה עליו לוודא הסכמתם של המערערים טרם מתן פסק הדין על דרך הפשרה ובדרך זו לא היה צורך בהגשת הבקשה לפסילת בית המשפט והערעור על ההחלטה. ואולם, הלכה פסוקה היא כי פסילת שופט בשל הצעה להשגת פשרה ודיון במסגרתה אינה שכיחה כלל ועיקר ויקשה על בעל דין להביא לפסילת השופט בשל נימוק זה (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 180 (2006)). במקרה דנן, פסק הדין שנתן בית המשפט על דרך הפשרה אין בו כדי להביע דעה לגוף העניין אלא נועד לנסות להביא את הצדדים לידי הסכמה המבוססת על הערכה לכאורית של סיכויי התביעה ומבלי להתבסס על טיעוני הצדדים, ראיותיהם והסיכומים שהגישו. תוכן פסק הדין, כפי שהבהיר בית המשפט, אינו משליך על מסקנתו המנומקת של בית המשפט אם הנושא יועלה בפניו בכל זאת תוך פריסה מלאה של כל העובדות ומלוא הטיעונים ואין במתן פסק הדין על דרך הפשרה כדי לפסול אותו מלהמשיך לדון ולהכריע בתיק לגופו של עניין. מדובר, כאמור, בפסק דין שהותנה בהסכמת המערערים, ורק בהסכמתם יינתן לו תוקף. משלא ניתנה הסכמת המערערים, לא מצאתי כי בית המשפט מנוע בנסיבות העניין מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" באופן בו יש מקום להורות על פסילתו. מיותר לציין כי פסק הדין שיינתן בתביעה יהיה מנומק ועל יסוד חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט, וככזה, תהא פתוחה הדרך למערערים אם יחפצו בכך - באם תוצאת פסק הדין לא תשביע את רצונם - להשיג עליו בדרכים המקובלות. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ₪. ניתן היום, כ"ו בטבת התש"ע (12.1.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09104080_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il