מנהל עזבון המנוח דוד גולן ז"ל נ. בנק איגוד לישראל בע"מ

החלטה בתיק ע"א 10403/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10403/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מנהל עזבון המנוח דוד גולן ז"ל נ ג ד המשיב: בנק איגוד לישראל בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' דלוגין), מיום 2.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 40097/08 בשם המערער: עו"ד גלעד ישעיהו בשם המשיב: עו"ד שגיא פרייס פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט י' דלוגין), מיום 2.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 40097/08. 1. המשיב הגיש תביעה נגד המערער לתשלום סכום קצוב מכח ערבות שהעניק לאחר. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן ובית המשפט (במותב אחר) החליט לתחום את רשות ההתנגדות לטענות התיישנות ושיהוי, בקובעו כי על המשיב הנטל להציג ראיות המפריכות טענות אלה. התיק הועבר לשופט י' דלוגין ונקבע לקדם משפט. במהלך דיון קדם המשפט מיום 2.12.2008 הביע בית המשפט דעתו לגבי טענת ההתיישנות באומרו כי הזדמן לו בעבר לפסוק בעניין זה, וקבע כי תחילת תקופת התיישנות מתחילה עם החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים. בנוגע לטענת השיהוי ציין בית המשפט כי עיין בתצהיר המשיב ולא מצא העדר פעילות בתיק ההוצאה לפועל. על יסוד דברים אלה סבר בית המשפט שיהיה זה נכון מצד המערער לשקול לסיים את התיק בפשרה כדי למנוע אפשרות קבלת התביעה במלואה. לאור סירוב המערער נקבע התיק להוכחות. 2. אחר הדברים האלה ביקש בא כח המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק בנימוק לפיו כבר הכריע בגורלה של התביעה עוד בטרם נשמעו ההוכחות. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי רשאי היה בישיבה מקדמית להביע בפני הצדדים את דעתו בנוגע לסיכויים ולסיכונים של כל צד בתיק, וכך עשה. בית המשפט הבהיר כי טרם שמע את החקירות והביע דעתו על סמך החומר שהיה קיים בפניו אותה עת. מכאן הערעור שלפניי. 3. לטענת המערער קביעת בית המשפט והבעת דעתו בנוגע לשתי טענות ההתנגדות היחידות שאושרו לו, שעה שמותב קודם החליט כי נטל הבאת הראיות המפריכות מוטל על המשיב, יוצרת חשש ממשי למשוא פנים בהתחשב בכך שדעתו של השופט ננעלה, בהחלטה כתובה, באופן שימנע ממנו מלהכריע בעניינו של המערער באובייקטיביות הדרושה. לדעת המערער, אין מדובר בחשש סובייקטיבי, אלא בדעה קדומה בלתי מבוססת אשר בעטיה לא יוכל בית המשפט להגיע למסקנות אחרות, אפילו ישמע עדויות וחקירות. 4. המשיב הגיש תשובתו לערעור. המשיב אינו חולק על כך שהמערער קיבל רשות להתגונן בטענת התיישנות ושיהוי. הוא מוסיף כי בטרם קדם המשפט הגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית וכי בית המשפט הביע באזני הצדדים את עמדתו בתיק על סמך החומר שהונח בפניו. אשר לעמדת בית המשפט ביחס לטענת ההתיישנות כותב המשיב כי לא יעלה על הדעת שעל בית המשפט לפסול עצמו אם פסק בעבר באותה שאלה משפטית שהובאה לפניו כעת. מכל מקום טוען המשיב כי חזקה על בית המשפט שיבחן את טענות המערער לגופן. אשר לדברים שכתב בית המשפט באשר לטענת השיהוי, מדובר, לדעת המשיב, בהצעה לשקול לסיים את התיק בפשרה, שנועדה לייעל את הליך לאור הערכה לכאורית של סיכויי התביעה או ההגנה, אשר אין בה כדי להביא לפסילתו. לדעת המשיב תוכן הערעור אינו מעלה חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט. 5. לאחר שעיינתי בערערו ובתשובה לו וכן בהחלטת בית המשפט נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי ניסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים לידי פשרה, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ע"א 8036/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 14.5.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 179-178 (2006)). במיוחד, כאשר ההצעה מועלית בראשית הדיון, עוד בטרם שמיעת הראיות (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) בע"מ נ' אלינובק (לא פורסם, 21.10.2004)). הליך של קדם משפט נועד, מטבעו, לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין (ע"א 6361/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 8.8.2007)). ייעול הדיון יכול לכלול הערכה לכאורית של סיכויי התביעה או ההגנה - הערכה שיש בה רק השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. אין בהערכה זו, ככל שהיא נעשית בשלב מקדמי ועל בסיס לכאורי, כדי להביא לפסילת השופט (ע"א 9930/02 עירי געש נ' פזקר בע"מ (לא פורסם, 11.12.2002)). הערכה זו גם אינה משליכה על מסקנתו של בית המשפט אם הנושא יועלה בפניו, תוך פריסה מלאה של כל העובדות ומלוא הטיעונים, כפי שייעשה במקרה דנן (השווה: ע"א 4690/07 א. ס. (קטין) נ' או.פי.אס איי (שינוע בינלאומי) בע"מ (לא פורסם, 28.10.2007)). אכן, ייתכן כי נוצר אצל המערער חשש כי הצעת הפשרה על ידי בית המשפט בראשית הדיון מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004)). 6. אשר להכרעה קודמת של בית המשפט בעניין דומה, הרי שגם כאן ההלכה הפסוקה ברורה ולפיה אין די בכך שעל בית המשפט לדון בעניין דומה בו דן בעבר כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט ויש להראות כי מאותה הכרעה מוקדמת עולה גם חשש ממשי למשוא פנים, שלא נעשה במקרה דנן (ע"א 3104/04 יורם וינוגרד, עו"ד נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (לא פורסם, 9.1.2005); ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי (לא פורסם, 29.9.1996)). גם כאן מדובר בעמדה לכאורה שהובעה בשלב מוקדם של ההליך, בטרם נשמעו ראיות בתובענה, ואין בה כדי להעיד כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" בפני טענות המערער או כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 9930/02 עירי געש נ' פזקר בע"מ (לא פורסם, 11.12.2002)). על יסוד כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ב בטבת התשס"ט (18.1.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08104030_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il