אביבה קפלן ו - 46 אח' נ. עיריית רמת גן

פסק-דין בתיק עע"ם 104/03 בבית המשפט העליון עע"ם 104/03 בפני: כבוד המשנה לנשיא ת' אור כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: אביבה קפלן ו-46 אח' נ ג ד המשיבה: עיריית רמת גן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק עת"מ 1082/02 שניתן ביום 10.11.02 על ידי כבוד השופט ע' מודריק בשם המערערים: עו"ד יעקב מיכאל בויאר בשם המשיב: עו"ד ענת לוי פסק-דין המשנה לנשיא ת' אור: 1. עניינו של ערעור זה הוא בשאלת חוקיות חיובי ארנונה עבור שנת 2000 ואילך, אשר הוטלו על ידי עירית רמת גן, המשיבה, על המערערים. חיובי הארנונה נשוא המחלוקת נקבעו לאחר מדידות שטחים שנערכו בשנת 2000 מטעם העיריה בנכסים, כולל בתי מגורים, אשר בתחומה. במדידות אלה הוברר במקרים רבים ששטחי הנכסים גדולים מאלה אשר על פיהם נקבעו חיובי הארנונה בשנים קודמות. נוכח העובדה ששטחי דירות מגורים, ביניהם שטחי הדירות של המערערים, נמצאו גדולים יותר, היתה לכך השפעה גם על הסיווג החל על פי צו הארנונה, על אותן דירות, וכתוצאה מכך, חיוב הארנונה על כל אחד מהעותרים גדל. 2. המערערים תוקפים את חיובי הארנונה שהוטלו עליהם. לטענתם, בהעלותה את חיובי הארנונה כאמור, פעלה העיריה בניגוד להוראות תקנה 4(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000 (להלן: התקנות), אשר מורה כלהלן: "שינוי סיווג (א) מועצה לא תשנה סוג, סיווג או תת סיווג של נכס בשנת 2000 באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס לפי תקנות אלה, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו" (להלן: תקנה 4(א)). ניתן לחרוג מהאמור בתקנה 4(א) על פי האמור בתקנה 9(ב) לתקנות 2000, אשר זה נוסחה: "9. (א) ... (ב) מועצה רשאית, באישור שר הפנים ושר האוצר או מי שהם הסמיכו לכך, לשנות סוג סיווג או תת סיווג של נכס שלא כאמור בתקנה 4. (ג) ...". תקנה בנוסח דומה קדמה לתקנות 2000 גם בתקנות שהותקנו בשנים שקדמו לשנת 2000, וכזו היתה גם בתקנות שהותקנו בשנת 1997 (ראו תקנות 4(א) ו-9(ב) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1997), ק"ת 5863). על פי טענת המערערים, שינתה המשיבה את הסוג או את הסיווג (להלן יקראו שלושה אלה או כל אחד מהם: הסיווג) לדירותיהם בשנת 2000, שלא כדין, ועל סמך שינוי לא חוקי זה של הסיווג נעשו חיובי הארנונה לשנת 2000. טענת המשיבה היא, שהיא לא שינתה את הסיווג של דירות המערערים כמובנו של שינוי סיווג בתקנה 4(א). 3. המחלוקת בין בעלי הדין היא, למעשה, בשתי שאלות. השאלה הראשונה היא, אם נעשה שינוי של סיווג בצו הארנונה עליו החליטה המשיבה. רק אם התשובה לכך חיובית, תתעורר השאלה אם לשינוי כזה ניתן אישור השרים הנדרש בתקנה 9(ב). השאלה השניה היא, אם שינוי בחיוב הארנונה ביחס לאותה דירה - לרבות חיוב הכרוך בשינוי הסיווג שלה על פי הסיווגים אשר בצו הארנונה - אשר נעשה על ידי התאמת חיוב הארנונה לשיטחה האמיתי של הדירה, מהווה שינוי סיווג של הנכס במובן תקנה 4(א); ובמילים אחרות, האם תיקון טעות ביחס לשטח הדירה האמיתי, המביא (בגלל התחשבות בשטח האמיתי של הדירה) לשינוי סיווג ושינוי בחיוב במס, מהווה שינוי אסור במובן תקנה 4(א). לדעתי, צדק בית המשפט המחוזי בתשובה השלילית שנתן לשתי השאלות הנ"ל, ועל כן דין הערעור להידחות. 4. בשנת 2000 לא חל שינוי בנוסח צו הארנונה של המשיבה. שינוי מילולי חל עוד בצו משנת 1997, בהתייחס לנוסח שהיה קיים בשנת 1996. אם היה בשינוי זה שינוי סיווג, הוא עומד בניגוד להוראות התקנות משנת 1997 והוא היה נגוע באי-חוקיות, אלא ששינוי כזה לא חל, לדעתי, כפי שבואר הדבר על ידי בית המשפט המחוזי. בצו הארנונה משנת 1996 נקבע ב"סיווג הנכס ותת סיווג לארנונה למגורים" כך: "סוג א+ - בניינים בודדים או פנטהאוזים ו/או דירות ששטחן מעל 130 מ"ר באיזורים א', ב', ג' שנישומו החל מ-1.1.1974". בצו הארנונה לשנת 1997 נעשה שינוי מילולי בהגדרת סוג א+, ונקבע בו: "סוג א+ - 1. בית מגורים פרטי, חד משפחתי או דו משפחתי, ששטחו עולה על 130 מ"ר; 2. דירות גג (פנטהאוז) או דירות ששטחן מעל 130 מ"ר, באיזורים א' ב' ג', שנישומו החל מ-1.1.1974". אלא ששינוי מילולי זה לא הביא עמו שינוי בתוכן שיעורי הארנונה של בתי המגורים או הדירות של המערערים, פרט לשינוי שהוא לטובת הנישומים. כפי שבאר בית המשפט המחוזי, השינוי המהותי אשר חל בצו הארנונה לשנת 1997 אינו נוגע לדירות גג (פנטהאוז) או דירות. הן בצו לשנת 1996 והן בצו לשנת 1997 נכללו בסוג א+ דירות גג ודירות בשטח מעל 130 מ"ר באיזורים א' ב' וג' שנישומו החל מ-1.1.74. נותרה השאלה אם חל שינוי ביחס לבניינים בודדים. במסגרת צו הארנונה לשנת 1996 נזכרו במסגרת סוג א+ "בניינים בודדים" ואילו במסגרת הצו לשנת 1997 נזכר במקום זאת "בית מגורים פרטי, חד משפחתי או דו משפחתי, ששטחו עולה על 130 ממ"ר". בית המשפט המחוזי נימק והבהיר על שום מה "בניינים בודדים" בצו של 1996 לא היו כפופים לסיפא (בדבר שטח שמעל 130 ממ"ר באיזורים א' ב' ג' שנישומו החל מ-1.1.74). נימוקיו מקובלים עלינו. נוסף לכך, לא באה טענה שלא כך פורש בפועל צו הארנונה לשנת 1996 וצוי הארנונה שקדמו לו. יוצא, שחלק הצו לשנת 1997 המתייחס למה שהיו קודם "בניינים בודדים", דהיינו "בית מגורים פרטי, חד משפחתי או דו משפחתי", אין בו הרחבה של "בניינים בודדים" לבתי מגורים שלא נכללו קודם לכן בסוג א+. ולהיפך. הואיל וקודם לכן די היה בכך שבית הוא בודד כדי שיכלל בסוג א+, עתה נדרש תנאי נוסף, שהוא יהיה בשטח העולה על 130 ממ"ר. מסקנתנו היא, שצו הארנונה לשנת 1997 לא הכליל בסוג א'+ של סיווג נכס לארנונה למגורים בתי מגורים או דירות שלא נכללו בצו לשנת 1996 במסגרת סוג זה. נוכח מסקנה זו אין צורך שנכריע בשאלה אם צו הארנונה לשנת 1997 קיבל את אישורם של השרים לפי תקנה 9(ב). 5. ועתה לשאלה השניה אשר נזכרה לעיל. על פי תקנה 4(א), המועצה לא היתה רשאית לשנות סוג סיווג או תת סיווג של נכס בשנת הכספים 2000, אם בפועל לא השתנה השימוש בו. אין מחלוקת שלא חל שינוי בשימוש בדירות המערערים. הן שימשו ומשמשות כל העת למגורים. על רקע זה, טוענים המערערים שכל שינוי בסיווג שנעשה בבתי או דירות מגוריהם, כתוצאה מהמדידה החדשה של שטחיהם, מהווה שינוי אסור על פי תקנה 4(א). גם בעניין זה דעתנו כדעת בית המשפט המחוזי. השינוי בו עוסקת תקנה 4(א) הינו שינוי סוג, סיווג או תת סיווג הנעשה בצו הארנונה עצמו. הכוונה היא, שחיובי הארנונה המתאימים מכוח הדין לא יועלו אלא בהתאם לאמור בתקנות. תכליתה של תקנה 4(א) אינה למנוע הטלת ארנונת אמת על פי צו הארנונה כפי שהיה בתוקף גם שנה קודם לכן. אין תכליתה לשמר טעויות, אם היו כאלה, במדידת שטחי דירות, או לקבוע חיובי ארנונה מוטעים בשיעור פחות מן המגיע על פי צו ארנונה תקף ומחייב. צודקת המשיבה בעמדתה על פיה לא שינוי של הסוג או הסיווג או תת הסיווג נעשה על ידה בשנת 2000 - שהרי השינוי שבתקנה 4(א) מתייחס לשינוי בצו הארנונה - אלא התאמה של חיוב הארנונה לסיווג המתאים בצו הארנונה, אשר בו לא חל כל שינוי. אין זה מתקבל על הדעת שטעות או מחדל יונצחו עקב דיני ההקפאה של הארנונה (ראו לעניין זה ע"ש (מחוזי, נצרת) 618/98 נטע דור נ' המועצה המקומית מגדל, תק-מח 99(2) 2593 (השופט נ' ממן); ועת"מ (מחוזי, נצרת) אבו זינב נ' מועצה מקומית גוש חלב, תק-מח 2002(2) 3681 (השופטת נ' דנון)). תוצאה כזו גם גורמת לחוסר שוויון בין מי שמשלמים ארנונת אמת לבין מי שמשלמים ארנונה בשיעור מופחת רק בשל טעות או מחדל בעבר. 7. על מטרתם של סייגים בחוק, אשר באו למנוע העלאת ארנונה על ידי רשויות מקומיות בשנת 1990 (ראו סעיף 1(א) לחוק הארנונה הכללית וסייגים להעלאה בשנת 1990), תש"ן-1990), אומר השופט י' זמיר: "החוק לא התכוון לתת הגנה או לשריין זכות של נכס, אלא להטיל רסן על הרשויות המקומיות שהיו נוטות להעלות את סכומי הארנונה פעם אחר פעם, כדי לממן את העלייה בהוצאות הרשות. בהתאם לכך, הרשות המקומית מנועה מלהעלות את שיעורי הארנונה או לקבוע קריטריונים חדשים לחישוב הארנונה, באופן שיעלה את סכום הארנונה. אולם הרשות המקומית אינה מנועה מלהעלות את סכום הארנונה של נכס מסוים, אם הסכום שנקבע בשנה הקודמת מבטא הפחתה מסכום הארנונה שהגיע כדין (ע"א 271/87 עיריית לוד ואח' נ' טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ, בעמ' 122), או אם הסכום שנקבע בשנה הקודמת נובע מטעות בחישוב הסכום המגיע כדין (ע"ש (ב"ש) 28/90 אגד בע"מ נ' עיריית דימונה ואח', בעמ' 321-319)" (ע"א 5764/91 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ נ' המועצה האזורית בית שאן, פ"ד נ(3) 876, 879-878). דברים אלה יפים גם לענייננו. המערערים ביקשו להסתמך על פסק הדין שניתן ברע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד נז(2) 481). אך פסק דין זה דן בשינוי סיווג לסוג מסויים של נכסים בצו הארנונה ולא בתיקון חיוב ארנונה הנובע ממדידה מוטעית או מחדל של מדידת שטח הנכס. 8. התוצאה של כל האמור לעיל היא, שדין הערעור להידחות, והוא נדחה בזה. המערערים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא השופט ת' אור. ניתן היום, כ' בטבת תשס"ד (14.1.2004). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03001040_E04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il