עירית בן דוד נ. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

פסק-דין בתיק רע"א 10394/06 בבית המשפט העליון רע"א 10394/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המבקש: עירית בן דוד נ ג ד המשיבות: 1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") 2. הדר חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.11.06 בע"א 3353/04 שניתן על-ידי סגנית-הנשיא ה' גרסטל והשופטים ע' פוגלמן וא' ש' שילה תאריך הישיבה: ט"ו בחשון התשס"ט (13.11.08) בשם המבקש: עו"ד טל ניצן בשם המשיבה 1: עו"ד גיל ברקאי בשם המשיבה 2: עו"ד צבי רפפורט פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא ה' גרסטל והשופטים ע' פוגלמן וא' ש' שילה) שבו התקבל ערעורה של המשיבה 2. השאלה המרכזית העומדת לפנינו בהליך זה היא אם היה על בית המשפט המחוזי להגדיל את סכום הפיצויים שבו חויבה המשיבה 1 במקביל להפחתת סכום הפיצויים שבו חויבה המשיבה 2, כאשר המבקשת לא הגישה ערעור בנוגע לחלוקת הנזק בין המשיבות שנעשתה בפסק דינו של בית משפט השלום. 2. המבקשת נפגעה בשתי תאונות דרכים – הראשונה התרחשה בשנת 1994 והשנייה התרחשה בשנת 1999. בזמן התאונה הראשונה היה רכבה של המבקשת מבוטח אצל המשיבה 1, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: "הפול"), ובזמן התאונה השנייה היה רכבה מבוטח אצל המשיבה 2, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: הדר). בשתי התאונות נפגעה המבקשת ברגליה, בעיקר בשתי הברכיים ובפרט בברך שמאל. המבקשת הגישה תביעה נגד שתי המשיבות בגין הפגיעות שנגרמו לה בשתי התאונות. 3. לאחר שאימץ את חוות דעת המומחה האורטופדי שמונה על ידי בית המשפט, פרופסור סודרי, ולאחר שבחן גם את חוות הדעת של דוקטור רון ארבל, שניתנה בעקבות התאונה הראשונה, קבע בית משפט השלום כי עיקר הפגיעה נגרמה למבקשת עקב התאונה הראשונה. עם זאת, בית המשפט ייחס חלק מן הנזק של המבקשת לתאונה השנייה תוך הסתמכות על קביעתו של פרופסור סודרי כי "התאונה השנייה הפרה את השקט היחסי בעקבות התאונה הראשונה". בית משפט השלום הביע תמיהה על כך שהמשיבות בחרו שלא לחקור את המומחה בחקירה נגדית, גם לאחר שהתברר כי המבקשת הסתירה פגיעה שאירעה לה בברך שמאל במהלך שירותה הצבאי בשנת 1981, ואשר הביאה ככל הנראה להורדת הפרופיל הצבאי שלה. עם זאת, קבע בית המשפט כי מכיוון שהמומחה לא נחקר על ידי המשיבות הרי שחוות הדעת לא נסתרה ולכן אין לייחס כל משקל בקביעת הנזק לאירוע משנת 1981. בהתאם לקביעות אלה, חילק בית משפט השלום את סכום הפיצוי בין המשיבות באופן ש"הפול" חויבה, לאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, בסכום של 98,273 ש"ח; ואילו הדר חויבה, לאחר ניכוי הגמלאות ותשלום תכוף ששולם למבקשת, בסכום של 104,502 ש"ח. הדר הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ואילו המבקשת הגישה ערעור שכנגד. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום לא פירש נכונה את דבריו של פרופסור סודרי בנוגע ל"הפרת השקט היחסי" על ידי התאונה השנייה. לשיטתו, התבטאות זו של המומחה משקפת את חשיפת גודל הנזק שאירע בתאונה הראשונה בעקבות הבדיקות הרפואיות שנעשו לאחר התאונה השנייה, אולם אין בה משום ייחוס חלק מהנזק לתאונה אחרונה זו. בית המשפט המחוזי סבר כי מחוות הדעת עולה באופן מובהק כי "הפגיעה שנפגעה המשיבה בתאונה השנייה הייתה קלה ולא השאירה נכות. נכותה של המשיבה לאחר התאונה השנייה היא אותה נכות שהייתה לה לאחר התאונה הראשונה...". כפועל יוצא מעמדה זו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של הדר והפחית מסכום הפיצוי את ראשי הנזק שיוחסו לתאונה השנייה. בית המשפט המחוזי הותיר על כנו רק את הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שאירע עקב התאונה השנייה, ואף הגדיל אותו בהתאם לנטען על ידי המבקשת בערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל גם את טענתה של הדר כי בית משפט השלום היה צריך לנכות מן הפיצוי סכום גבוה יותר בגין תגמולים שקיבלה המשיבה מהמוסד לביטוח לאומי. כיוון שהפיצוי שנותר על כנו (המתייחס לתאונה השנייה) נבלע לחלוטין בסכום שיש לנכות בגין התגמולים קבע בית המשפט המחוזי כי הערעור מתקבל במובן זה שתביעת המבקשת כנגד הדר נדחית. 5. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק הדין גם לשאלה אם יש מקום לחייב את "הפול" לשלם למבקשת את הסכומים שהופחתו מן הפיצוי עקב קבלת ערעורה של הדר. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הגישה ערעור נגד "הפול" והסתפקה בערעור שכנגד שהוגש במסגרת ערעורה של הדר. עוד צוין כי המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור נגד "הפול" ובקשה לתיקון כתב הערעור שכנגד, אך הבקשות נדחו על ידי הרשם. לשיטתו של בית המשפט המחוזי נסיבות המקרה אינן מצדיקות חריגה מהכלל שלפיו צד המבקש לשנות סעד שנפסק בערכאה המבררת נדרש להגיש ערעור בעניין. בהתאם לכך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת אינה יכולה לעתור להגדלת סכום הפיצויים שבהם חויבה "הפול" במקביל להפחתת סכום הפיצוי שבו חויבה הדר. על קביעה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו. 6. המבקשת טוענת כי היה על בית המשפט המחוזי להגדיל את סכום הפיצויים של "הפול" בד בבד עם הפחתת סכום הפיצוי שבו חויבה ההדר. לטענתה, ערעורה של הדר לבית המשפט המחוזי, שאליו צורפו המבקשת ו"הפול" כמשיבות, פתח מחדש את החזית שהייתה בין הצדדים בהליך המקורי בסוגיית שיוך הנזק. עוד טוענת המבקשת כי בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי במפורש כי יש לייחס את תקופת אי הכושר ואת הנזקים שנבעו ממנה לתאונה הראשונה, ובנסיבות אלו היה עליו לחייב את "הפול" בתשלום הפיצוי. המבקשת סבורה כי לא הייתה הצדקה להגשת ערעור מצידה כנגד "הפול" מקום בו סבורה הייתה שפסק הדין של בית המשפט השלום היה מוצדק; כאשר אין לה כלל עניין בשאלת חלוקת הנזק בין המשיבות; וכאשר "הפול" מצדה לא הגישה ערעור. לגוף העניין, טוענת המבקשת כי לא היה כלל מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט השלום, כי פרשנותו של בית משפט השלום לדבריו של פרופסור סודרי הייתה נכונה וכי יש לייחס לתאונה השנייה חלק מהנזק של המבקשת. עוד טוענת המבקשת כי משקבע בית המשפט המחוזי שהנזק אירע עקב התאונה הראשונה, היה עליו לקבוע כי גם תשלומי המוסד לביטוח לאומי נובעים מן התאונה הראשונה ומשום כך לא היה מקום לנכות אותם מסכום הפיצוי שבו חויבה הדר. לבסוף, טוענת המבקשת כי סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שהושת עליה היה גבוה מדי, ובפרט לא היה מקום לחייבה בתשלום שכר-טרחת עורך הדין של "הפול", כאשר זו האחרונה הייתה משיבה בערעור של הדר ובית המשפט המחוזי סבר כי לא הייתה יריבות בין המבקשת לבין "הפול". 7. "הפול" מצדה טוענת כי היא הייתה, למעשה, משיבה פורמאלית בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. לשיטתה, כל טענותיה של הדר התייחסו אך ורק לחיובה בתשלום פיצויים למבקשת ולא הועלו על-ידה טענות כלשהן כנגד "הפול". משלא הוגש ערעור כנגדה, סבורה "הפול" כי לא הייתה לבית המשפט המחוזי סמכות לשנות מהסכום שבו היא חויבה – ובית המשפט המחוזי פעל בהתאם. "הפול" מדגישה כי שתי תאונות הדרכים הקימו שתי עילות תביעה נפרדות ואין מדובר כאן במקרה שבו חויבו מזיקים ביחד ולחוד בתשלום הפיצוי. במקרה שכזה, אין לומר כי חיוב נתבעת אחת קשור בטבורו לחיוב השנייה ואין לפתוח את מלוא רוחב החזית – כנגד כל הצדדים להליך – במקרה כזה. 8. "הדר" סבורה מצידה כי צריכה היא להיות משיבה פורמאלית בהליך שלפנינו. לדבריה, הסעד בערעור שלפנינו מכוון כנגד "הפול" ומשום כך אין לה יריבות עם המבקשת. לגופו של עניין טוענת הדר כי מחוות דעתו של פרופסור סודרי ומחוות הדעת של דוקטור ארבל עולה כי אין לה כל אחריות לנזקי המבקשת. "הדר" מוסיפה וטוענת כי עדותה של המבקשת לפני בית משפט השלום הייתה חסרת אמינות, בפרט בנוגע לדבריה אודות נזקים שכביכול הוסבו לה בתאונה השנייה. היא מציינת כי המבקשת הסתירה פגיעה שספגה בברך בזמן שירותה הצבאי. לאור כל זאת סבורה "הדר" כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר קיבל את הערעור ודחה את התביעה כנגדה. החלטנו לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 9. עיקר נזקה של המבקשת, בשתי התאונות, נגרם לברך ברגלה השמאלית ובית משפט השלום מינה את פרופסור סודרי כדי לקבוע אם נגרמה לתובעת נכות אורטופדית וכדי לקבוע את תרומתה של כל תאונה, אם בכלל, לנזק שאירע. בפסק דינו של בית משפט השלום נקבע כי חוות הדעת של פרופסור סודרי מייחסת את כל הנזק של הנתבעת לשתי התאונות ולא לשום גורם אחר. בית המשפט הזכיר, כאמור, את הורדת הפרופיל הצבאי של המבקשת בשנת 1981, אך כיוון שהמשיבות לא חקרו את המומחה בחקירה נגדית, נקבע כי הממצאים בחוות הדעת לא נסתרו ובית המשפט הסתמך על קביעותיו של המומחה בחלוקת הנזק. מכאן, כך סבר בית-משפט השלום לאור חוות הדעת של פרופסור סודרי, כל ייחוס גדול יותר של נזק לתאונה אחת מפחית מניה וביה את הנזק המיוחס לתאונה השנייה ולהיפך. גם בית המשפט המחוזי ראה בחוות הדעת של פרופסור סודרי ככזו שמייחסת את הנזק כולו לתאונות הדרכים. אולם בית המשפט המחוזי בחר לפרש את חוות הדעת באופן המייחד את הנזקים לתאונה הראשונה בלבד. בית המשפט המחוזי אמנם העלה את האפשרות שהנזק נגרם גם בעקבות הפגיעה בברך משנת 1981, אך לא קבע ממצא פוזיטיבי בעניין זה. בית המשפט המחוזי סיכם את עמדתו בעניין הנזק וקבע כי "על פי הדברים שהבאנו לעיל יש לייחס את תקופת אי הכושר, רובה ככולה, לתאונה הראשונה ואולי גם למצבה הבריאותי של המשיבה שאינו נובע מאחת מהתאונות הללו (ר' הפגיעה בתקופת השירות הצבאי)". ברור אפוא שלפי עמדתו של בית המשפט המחוזי, חלק משמעותי מן הנזק שיוחס לתאונה השנייה צריך היה להיות מיוחס לתאונה הראשונה, והסיבה היחידה שבגינה לא הוגדל סכום החיוב של "הפול" היא שהמבקשת לא הגישה ערעור כנגדה. אני סבור כי תוצאה זו, על-פיה יצאה המבקשת "קרחת מכאן ומכאן" אינה יכולה לעמוד ומשום כך יש לקבל את ערעורה של המבקשת. 10. מדובר, כאמור, על פי העובדות שנקבעו, במקרה שבו קיים נזק אחד שיש לחלקו בין שני מזיקים פוטנציאליים שכל אחד אחראי למקצתו מכוח אירוע נפרד. גדר המחלוקת בבית משפט השלום נסבה בעיקרה אודות חלוקת הנזק ולא אודות עצם החבות בנזק. במקרה כזה, טענת "הדר" בערעור מטעמה כי יש להפחית או לבטל את אחריותה לנזק, פותחת מניה וביה חזית גם אל מול "הפול", שצורפה כמשיבה רגילה לערעורה של "הדר" וחויבה בפסק דינו של בית משפט השלום בפיצוי בגין המנה שנותרה לאחר הפחתת חלקה של הדר מן הנזק הכולל. לא בכדי נכללו בערעור של "הדר" טענות מפורשות בנוגע לאחריותה של "הפול" לנזק שיוחס לה ("להדר"). כך, בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי "פרופ' סודרי נותר איתן בדעתו לפיה התאונה השניה לא הותירה כל נכות אצל הנפגעת וכל אשר יש לנפגעת וכל בעיותיה הרפואיות של הנפגעת, גם בתקופה שלאחר התאונה השניה, יש לשייכן לתאונה הראשונה". מדברים אלו עולה כי לפחות חלק מן הטענות בערעור מופנות כלפי חלוקת הנזק בין המשיבות ומשום כך בדין צורפה "הפול" כמשיבה לערעור בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי להגדיל את סכום הפיצויים שבו חויבה "הפול" במקביל להפחתת סכום הפיצוי שבו חויבה "הדר", ואף ראוי היה כי יעשה כן. 11. דוגמא לעניין זה ניתן למצוא בפסק הדין בע"א 1643/01 לוי נ' גברי (לא פורסם, 12.9.2004) (להלן: עניין גברי). באותו מקרה נפגע הניזוק גם כן בשתי תאונות דרכים שונות. בית המשפט המחוזי קבע כי הנכות הנוירולוגית של הניזוק היא 30% וחילק את הנכות בין התאונות כך ש-5% מהנכות יוחסו לתאונה הראשונה ו-25% מהנכות יוחסו לתאונה השנייה. בערעור שהוגש לבית משפט זה נטען כי התאונה הראשונה כלל לא גרמה לנזק נוירולוגי. בית המשפט קיבל את הערעור בהיבט זה וקבע כי "לאור האמור לעיל, סבורני כי לא הוכח כדבעי שהתאונה הראשונה גרמה לחלק כלשהו מן הנכות הנוירולוגית, ולכן יש לייחס את מלוא הנכות האמורה לתאונה השנייה". אכן, כפי שנקבע בעניין גברי, כאשר מדובר במקרה שבו יש לחלק את הנזק בין שני אירועים, הפחתה בחבות של מזיק אחד – במסגרת ערעורו – מקימה בד בבד צורך בהעלאת החבות של המזיק השני, גם כאשר הניזוק לא הגיש ערעור משלו בשאלת חלוקת הנזק, שכן הערעור במקרה כזה מכוון כנגד חלוקת הנזק בין המזיקים באותה מידה שהוא מכוון כנגד החבות כלפי הניזוק. ודוק: מסקנה אחרת עלולה להותיר את הניזוק במצב מוזר ולא סביר, שבו הוא ייאלץ להשיג על פסק דין שהוא מסכים לו, להעלות טענות "ליתר בטחון" ולפתוח חזיתות נוספות על מנת שלא יוותר מול שוקת שבורה. אין כל צורך להעמיד את הניזוק במצב כזה בנסיבות העניין. 12. לתוצאה דומה ניתן להגיע גם דרך פרשנות תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התקנה קובעת כי "בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה, או לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או ליתן החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב הענין; בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד". אם כן, בערעור "נפתחת לכל אורכה ורוחבה אותה חזית שהייתה קיימת בדרגה הראשונה, ובגבולותיה מוסמך בית המשפט לפסוק גם לטובת בעל דין שלא ערער ונגד בעל דין שנגדו לא ערערו... מכאן הצורך לעשות כל מי שהיה בעל דין בדרגה הראשונה לבעל דין בערעור, כמצוות התקנה 424" (יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 814 (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995)). לפיכך, מוסמך היה בית המשפט המחוזי, על פי האמור בתקנה, להגדיל את סכום הפיצויים שבהם חבה "הפול". אכן, ראוי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנה 462 רק במקרים נדירים (ע"א 695/79 מפעל התורה למען הישיבות בארץ ישראל נ' כהן . פ"ד לז(2) 52, 70-69 (1983)) אלא שהמקרה שלפנינו – אם יש בכך צורך – הוא ללא ספק אחד מאותם המקרים שבהם יש לעשות שימוש בתקנה כדי להבטיח שהתוצאה בתיק אינה פוגעת בעשיית הצדק בין הצדדים להליך ואינה מביאה לכדי מסקנה בלתי מתקבלת על-הדעת. יצויין בשולי הדברים כי העובדה שהמבקשת ביקשה – ולו באיחור כאשר הבינה את עמדתו של בית המשפט המחוזי בסוגיה – לתקן את "המחדל", אך הדבר לא הותר לה, מעצימה את הצורך בפתרון צודק למחלוקת בכללותה. 13. בית המשפט המחוזי סבר, כאמור, כי אין מקום לשנות מן הסעד שפסק בית משפט השלום כנגד "הפול". לפיכך, לא נדרש בית-המשפט המחוזי באופן נחרץ לשאלת הרלוונטיות של האירוע משנת 1981 לנזקה של המבקשת, אף שהביע עמדה כי ככל הנראה חלק מהנזק נגרם גם עקב אירוע זה. בנסיבות אלה, נראה כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בחלוקת הנזק בין כל הצדדים להליך. אוסיף בהקשר זה כי יש ממש בטענותיה של המבקשת באשר להשלכת קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לאחריות לנזק על ייחוס גמלאות המוסד לביטוח לאומי לתאונה הראשונה ולא לתאונה השנייה. אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי שידון בחלוקת הנזק בין כל הצדדים להליך על פי המתווה שנקבע בפסק דין זה. ההוראה בדבר חיוב המבקשת בשכר טירחת עורך-הדין של "הפול" בבית-המשפט המחוזי מתבטלת. המשיבות ישאו, בחלקים שווים, בשכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסכום כולל של 25,000 ש"ח (ובתוספת מע"מ). המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06103940_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il