פסק-דין בתיק ע"א 10385/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10385/02
ע"א 10563/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערים בע"א 10385/02:
1. דן מכנס
2. פינת האגם בע"מ
נ ג ד
המשיבים בע"א 10385/02:
1. ריג'נט
השקעות בע"מ
2. Albert Roux
3. The House Of Albert Roux Ltd
המערערים בע"א 10563/02:
1. ריג'נט השקעות בע"מ
2. Albert Roux
3. The House Of Albert Roux Ltd
נ ג ד
המשיבים בע"א 10563/02:
1. דן מכנס
2. פינת האגם בע"מ
3. בנימין מכנס
4. עוזי סלע
ערעורים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב
מיום 30.9.02 בת"א 1571/99 שניתן על-ידי כבוד השופטת
א' חיות
תאריך הישיבה:
ו' בכסלו תשס"ד
(1.12.03)
בשם המערערים בע"א 10385/02
ובשם המשיבים בע"א 10563/02 :
עו"ד י' בנקל ועו"ד ש' גלינקא
בשם המערערים בע"א
10563/02
והמשיבים בע"א
10385/02:
עו"ד י' נחושתן
פסק-דין
השופט א' מצא:
ערעורים, מזה ומזה, על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי ולפיו נתקבלה בחלקה תובענת המשיבים בע"א 10385/02 (המערערים
בע"א 10563/02; להלן, ביחד, המשיבים) נגד
המערערים, החברה פינת האגם בע"מ (להלן: פינת האגם) ונגד מנהלה דן מכנס (להלן: מכנס).
2. העובדות בתמצית: פינת האגם יזמה הקמת
בית-מלון יוקרתי בסמוך לחוף הכנרת. בסוף פברואר 1998 התקשרה פינת האגם בהסכם עם
המשיבים, ריג'נט השקעות בע"מ (להלן: ריג'נט) ו-Albert Roux (להלן: אלבר), שנועד, בין
היתר, להסדיר קבלת שירותי ייעוץ לפרוייקט המתוכנן, לרבות סיוע בבחירת ספקים
מחוץ-לארץ וכוח-אדם מקצועי איכותי לניהול המלון לאחר שיוקם. בהסכם זה (להלן: ההסכם הראשוני) נקבע, שכנגד קבלת אופציה לרכישת חלק מן המלון
המתוכנן - ובכפוף למספר תנאים מתלים - מקבלת ריג'נט על עצמה להבטיח שהפעלת המלון
תניב רווחים שנתיים מינימליים בסכומים נתונים. אלא שבחודש מאי 1998 הוברר, כי
התנאים שבהם התלתה ריג'נט את התחייבותה האמורה אינם מתקיימים. על רקע זה נמנו
הצדדים וגמרו לנהל ביניהם משא ומתן לכריתת הסכם חדש, שעניינו בניהול המלון המתוכנן
בלבד (להלן: הסכם הניהול) ושבגדרו לא
תוטל על ריג'נט מחויבות כספית כלשהי לרווחיותו של המלון. במקביל לניהולו של המשא
ומתן, המשיך אלבר - כמוסכם במסגרת ההסכם הראשוני וכנגד התחייבותה של פינת האגם
לשלם את שכרו ולשאת בהוצאותיו - לספק למערערים שירותי ייעוץ.
בספטמבר 1998, בעקבות קשייה להשיג את
האשראי שנדרש לה, נקלעה פינת האגם למצוקה, שבעטייה פרץ סכסוך בינה לבין הקבלן
המבצע של הפרוייקט. אך תוך הסתרת הקשיים שאליהם נקלעה המשיכה פינת האגם, בייצוגו
הפעיל של מכנס, במשא ומתן עם המשיבים אודות כריתתו של הסכם הניהול. במקביל אף
המשיכה להיזקק לקבלת שירותי הייעוץ של אלבר, תוך שהיא דוחה שוב ושוב את תשלומיה
בגין שכרו והוצאותיו, ובפועל איננה משלמת לו דבר. כך נתגלגלו הדברים עד ל-20
בינואר 1999, שבו הודיע מכנס לריג'נט על החלטת פינת האגם להפסיק את המשא ומתן
והציע למשיבים להשעות מיד כל הוצאה נוספת הקשורה לפרוייקט.
3. תביעת המשיבים הופנתה נגד פינת האגם וכן
נגד מכנס ושני בעלי שליטה נוספים (המשיבים הפורמליים). בתביעה נטען, כי המערערים
והנתבעים האחרים הפרו את התחייבויותיהם על-פי ההסכם הראשוני, בכך שחדלו מלשלם
לאלבר ולגורמים נוספים שהופנו על-ידו לפינת האגם והועסקו על-ידה, את שכרם
והוצאותיהם. כן נטען בתביעה, כי בהתנערות המערערים מהסכם הניהול יש למעשה משום
הפרת חוזה; שכן, אף שפורמלית הצדדים טרם חתמו על הסכם הניהול הרי שבפועל כבר גיבשו
בהסכמה את כל תנאיו, ומכאן שחלה עליהם חובה לשלם למשיבים פיצויי קיום בסכומים שעל
גובהם כבר הוסכם בין הצדדים. לחלופין, טענו, כי אף אם ייקבע שהסכם הניהול טרם
השתכלל לכדי חוזה מחייב, נושאים פינת האגם ומכנס (שייצג את פינת האגם במשא ומתן)
באחריות לפצות את המשיבים בגין הנזקים שהסבו להם בניהול משא ומתן שלא בתום-לב
ובדרך מקובלת. הפרת החובה לנהוג במשא ומתן בתום-לב התבטאה, לטענת המשיבים, בהסתרת
העובדות הנוגעות לקשיי המימון שאליהם נקלעה פינת האגם.
4. בפסק-דין מפורט ומנומק היטב פסק בית-המשפט
המחוזי לקבל בחלקה את תביעת המשיבים. המערערים חויבו לפצות את המשיבים בגין נזקים
ממשיים (לרבות חיובים עקיפים כלפי צדדים שלישיים), שנגרמו להם עקב הפרתו של ההסכם
הראשוני, ככל שזה הוסיף להתקיים. כן נתקבלה טענת המשיבים, כי בניהול המשא ומתן עמם
אודות כריתתו של הסכם הניהול הפרו המערערים את חובתם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
טענתם כי הסכם הניהול כבר (או כמעט) השתכלל לכדי חוזה מחייב לא נתקבלה. לפיכך
נפסק, כי הפרת חובת המערערים לנהל משא ומתן בתום-לב אינה מזכה את המשיבים בפיצויי
קיום אלא בפיצויי הסתמכות בלבד. בית-המשפט קבע, כי החבות לפצות את המשיבים בגין נזקי
המשא ומתן חלה, לא רק על פינת האגם אלא גם על מכנס באופן אישי, בעוד שהתביעה להטיל
חבות אישית גם על בעלי השליטה האחרים (המשיבים הפורמליים) נדחתה.
5. בערעוריהם שלפנינו השיגו הצדדים, זה בכה
וזה בכה, על צדקת וגובה החיובים שנקבעו בפסק-הדין. ברם, בעקבות הערותינו - במהלך
שמיעת הטיעון המשלים לפנינו - הודיע בא-כוח המערערים כי הוא מגביל את ערעורו לשתי
טענות: האחת, כי השופטת המלומדת שגתה בקובעה, כי המערערים הפרו את חובתם לנהוג
בתום-לב במשא-ומתן; והשנייה, כי אף אם יימצא כי השופטת צדקה בקביעתה כי פינת האגם
הפרה את חובתה לנהל משא-ומתן בתום-לב, הרי שמכל מקום לא היה יסוד להטיל, בשל כך,
חבות אישית על מכנס. בא-כוח המשיבים הסתפק בתשובה לשתי הטענות האמורות ולא חזר עוד
על הטענות שהעלה בערעור מטעם המשיבים. למניעת ספק אקדים ואבהיר, כי העיון
בכתבי-סיכומיהם של פרקליטי הצדדים לא שכנע אותנו כי יש יסוד להתערב באיזה מממצאי
או מסקנות הכרעתו של בית-המשפט המחוזי. עד מהרה יוברר כי דין זה חל גם על שתי
הטענות, שעליהן חזר בא-כוח המערערים ועמד בטיעונו על-פה לפנינו.
6. בפסק-הדין נקבע, כי במהלך המשא ומתן
שהתקיים בין הצדדים הטעו המערערים את המשיבים, הן בדבר שיעור המענק שקיבלו ממרכז
ההשקעות והן בדבר היותם בעלי הסכם לליווי בנקאי, כנדרש לביצועו של המיזם המתוכנן.
בא-כוח המערערים טען, כי בקביעה זו נתפסה השופטת המלומדת לטעות, באשר מן העובדות
שנתבררו במשפט עלה, כי המשיבים ידעו אודות קשייהם של המערערים להשיג ליווי בנקאי
ואף גילו נכונות לסייע להם בכך. לטענה זו לא מצאנו אחיזה בעמדת המערערים לפני
הערכאה הראשונה ובראיות שאליהן הפנתה השופטת בפסק-דינה. אכן נראה שמקץ מספר חודשים
של משא ומתן, שבמהלכם נגררו על-ידי המערערים לדיונים חסרי תכלית, נוכחו המשיבים כי
המערערים נקלעו לקשיים בהשגת המימון הדרוש לביצוע התכנית, ובתנאים מסוימים אף היו
נכונים לסייע להם. אלא שבכך אין כדי לגרוע מצדקת קביעתו של בית-המשפט המחוזי כי
פינת האגם הפרה את חובתה לנהוג בתום-לב במשא ומתן.
בא-כוח המערערים הוסיף וטען, שקביעתה
האמורה של השופטת אינה מתיישבת עם קביעתה האחרת, כי קורות המשא ומתן בין הצדדים
אינן מקימות למשיבים זכות לפסיקת פיצויי קיום. בטענה זו אין מאומה. השופטת מצאה,
כי אף שהמשא ומתן התארך הרי שהצדדים לא הגיעו להסכמה גבי כמה נקודות שהיו ונותרו
חלוקים לגביהן. בהתחשב בהישגיו החלקיים של המשא ומתן, ובהיעדר אפשרות להעריך מה
וכיצד עשויים היו הצדדים להסכים ביניהם גבי הנקודות שנותרו במחלוקת, לא מצאה
השופטת יסוד לפסוק למשיבים פיצויי קיום. הכרעתה מתיישבת היטב עם הילכתו של
ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה
והשכרה בע"מ, פ"ד נז(1) 158, שהגבילה את האפשרות לחייב בפיצויי
קיום את מי שהפר את חובת תום-הלב במשא ומתן למקרים מיוחדים שבהם נוכח בית-המשפט
"שהמשא ומתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את
שכלולו" (שם, בעמ' 302; והשוו: ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ' ברנדר, פ"ד
נז(1) 158). הנה כי כן, לקביעת השופטת, כי בנסיבות העניין אין מקום לזכות את
המשיבים בפיצויי קיום, ולקביעתה שפינת האגם הפרה את חובת תום-הלב במשא ומתן שניהלה
עמם, אין ולא כלום.
7. גם את טענתו השנייה של בא-כוח המערערים
אין בידי לקבל. חיובו של מכנס באחריות אישית למחדלה של פינת האגם לקיים את חובתה
לנהוג במשא ומתן בתום-לב, התבסס על שניים: ראשית, על כך שמכנס היה נציגה הפעיל
העיקרי (אם לא הבלעדי) של פינת האגם בקיום המגעים עם המשיבים; ושנית - ובכך טמון
העיקר - כי מכנס היה מעורב באופן ישיר וממשי במעשים ובמחדלים שבעטיים נמצאה פינת
האגם אחראית להפרת החובה לנהוג בתום-לב במשא ומתן. חיובו האישי של מכנס מעוגן
בהילכתו של ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח
ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, שלפיה אין בהיותו
של אדם אורגן של תאגיד כדי לחסנו מפני הטלת חבות אישית בשל עוולה נזיקית או בשל
הפרת חובה חוקית אחרת, שבוצעה על-ידיו במסגרת תפקידו בתאגיד. בענייננו אין המדובר
- כפי שניסה בא-כוח המערערים לשכנענו - בהפרת חוזה על-ידי תאגיד, שרק בהתקיים
תנאים מיוחדים ונסיבות חריגות תצדיק הטלת חבות אישית על מנהלו שפעל בשמו (השוו:
ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד
נא(4) 769, 792). ההבחנה בין אחריות המנהל למעשים שעשה במסגרת סמכותו, שיש בהם
משום הפרת חיוב חוזי המוטל על התאגיד, לבין אחריותו לביצוע עוולה או להפרת חובה
חוקית, נגזרת מן השוני בין אופיין של ההתנהגויות (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד
מח(5) 661, 698). אף עליי מקובל, כי לא בכל מקרה, שבו יימצא תאגיד אחראי לניהול
משא ומתן שלא בתום-לב, תתחייב מכך המסקנה כי יש להטיל חבות אישית גם על מנהלו
(השוו: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד
מה(3)401, 406). משמע, כי להטלת חבות אישית על המנהל אין די להיווכח כי נורמת
תום-הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיווית - הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל
רובץ אשם אישי (סובייקטיווי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת
חובה חוקית. בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נסקרה התנהגותו של מכנס, במגעים שקיים
עם המשיבים כנציגה של פינת האגם. ולדידי, אין כלל מקום לפקפק כי מעשיו ומחדליו,
שהוליכו את המשיבים שולל להאמין כי פינת האגם אכן מסוגלת ועתידה להקים את המלון,
היו פרי החלטה מודעת ומתוכננת. בנסיבות אלו צדקה השופטת המלומדת בהטילה עליו חבות
אישית לנזקי המשיבים.
8. הייתי דוחה את שני הערעורים. בהתחשב בכך
ששני הצדדים ערערו, הייתי מחייב את המערערים בע"א 10385/02 לשלם למשיבים
שכר-טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪, ואילו בע"א 10563/02 הייתי נמנע מעשיית צו
להוצאות.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, כ"ב בכסלו תשס"ד
(17.12.03).
ש ו פ ט ש ו
פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02103850_F04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.