פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 10384/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 10384/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון
המערער:
בית החולים קרית צאנז ע"ש לניאדו
נ ג ד
המשיבה:
בן עמר בר-און בע"מ מתכננים ובוני ערים
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 1965/00 שניתן ביום 17.8.05 על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל
תאריך הישיבה:
כ"ד בחשון התשס"ח
(05.11.07)
בשם המערער:
עו"ד יהודה טוניק ועו"ד בועז קטנוב
בשם המשיבה:
עו"ד ישראל בן-איתמר
פסק-דין
השופט י' אלון:
1. המערער והמשיבה התקשרו בהסכם למתן שירותי אדריכלות של המשיבה לתכנון המרכז הרפואי של המערער בנתניה. בין הצדדים פרץ סכסוך, במהלכו הפסיק המערער את עבודת המשיבה ומסר למשרדי אדריכלים אחרים את מלאכת התכנון של אגפים שונים במרכז הרפואי.
בין הצדדים התנהלה בוררות, ופסק הבוררות נתאשר כפסק דין. לאחר פסק הבוררות תבע המערער את המשיבה בבית המשפט המחוזי לסעדים הצהרתיים שונים, ואילו המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום הסכומים המגיעים לה, על פי טענתה, לפי סעיף 16 להסכם ההתקשרות בין הצדדים. באותו סעיף נקבעה זכותה של המשיבה לתשלום שכר בשיעור "... 1.52% מעלות משוערת של המרכז הרפואי כולו" – וזאת במקרה בו ימסור המערער "את ביצוע שאר השלבים של העבודה האדריכלית למתכנן אחר".
המשיבה טענה, כי השכר המגיע לה מכוח אותו הסעיף מסתכם ב-1,233,024 דולר. המערער טען, כי לא נתקיימו כלל הוראות התחולה של סעיף 16. לחלופין, כי המשיבה קיבלה את מלוא שכרה בטרם הפסקת עבודתה. לחלופי חלופין, השכר הראוי אינו עולה על 40,000 דולר.
2. בית המשפט קמא (כב' השופטת ה' גרסטל) בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, דחה את תביעת המערער, קיבל את התביעה שכנגד והורה למערער לשלם למשיבה סכום שווה ערך ל-510,720 דולר בתוספת ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
בית המשפט קמא ביסס את תוצאת פסק הדין על ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידו במחלוקות העובדתיות שהתגלעו בין הצדדים. מחלוקות אלה התייחסו לעניין הנסיבות בהן הופסקה עבודת המשיבה, לעניין היקפו של "המרכז הרפואי המתוכנן כולו", לעניין העלות המשוערת של אותו המרכז ולעניין אומד דעתם של הצדדים ביחס לסעיף 16 להסכם ולממצאים החלוטים שנקבעו בנושא זה בפסק הבוררות שנתאשר.
בהודעת הערעור שבפנינו העלה המערער השגות מהשגות שונות לעניין ממצאי העובדה השונים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. בעת הדיון בערעור צמצם בא כוח המערער את טענותיו ל"שתי טעויות אריתמטיות" שנפלו לטענו בדרך חישוב הסכום הפסוק.
בחנו טענות אלה, ולא מצאנו כי המדובר בטעויות אריתמטיות בכלל ולטעויות הקשורות לחישוב סכום החיוב בפרט. שתי הטענות מתיחסות לדרכי החישוב שנעשו ביחס לטענה חלופית שהעלה המערער בבית המשפט קמא, לפיה יכולה היתה המשיבה להקטין את נזקה אם היתה מסכימה להצעת המערער לשינוי מסגרת ההסכם המקורית, תוך ויתור על זכויותיה על פי סעיף 16 להסכם. משנקבע על ידי בית המשפט קמא כי אין לקבל תשתית העובדות שנטענה על ידי המערער כיסוד לטענתו החלופית בדבר הקטנת הנזק, מתייתרות הטענות הנ"ל שבערעור מניה וביה.
יתירה מזו, הנתונים האריתמטיים הנ"ל הנטענים על ידי המערער, אינם נכללים כלל במרכיבי החישוב שעשה בית המשפט קמא לקביעת סכום הפיצוי בהתאם לנוסחה שנקבעה לעניין זה בסעיף 16 להסכם.
3. לא מצאנו איפוא מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בפסק הדין קמא, במסקנות המשפטיות שהתבקשו מהן ובתוצאת פסק הדין.
לאור זאת, החלטנו לדחות את הערעור.
המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסכום של 40,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ה בחשון התשס"ח (6.11.2007).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05103840_A05.doc עכב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il