פלוני נ. ראש אכ"א (צה"ל)

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1037/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיב: ראש אכ"א (צה"ל) עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים העותרת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו עתירתה השנייה של העותרת בעניין גיוסה לשירות ביטחון. בעתירתה הראשונה (בג"ץ 6926/21), עתרה כי מפקד יחידת מיטב יחליט בנוגע לבקשתה לקבלת פטור משירות בצה"ל, שהוגשה מטעמי "הווי משפחתי דתי" ו-"הכרה דתית" בהתאם לסעיפים 39(ג) ו-40 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק). משניתנה החלטה הדוחה את בקשתה לפטור ביום 11.11.2021 (להלן: ההחלטה) – עתירתה הראשונה נמחקה. מועד גיוסה העדכני נקבע ליום 24.2.2022. כעולה מהעתירה שלפנינו ומהתגובה לה, העותרת ערערה על ההחלטה לראש אכ"א (להלן: המשיב), והוא העביר את ערעורה לטיפול מפקד מיטב. ביום 24.1.2022 נשלח לעותרת מכתב בחתימת עוזרת מפקד מיטב, לפיו ערעורה יועבר לבחינת הגורם המוסמך (להלן: המכתב). למכתב זה השיבה העותרת בדרישה כי המשיב הוא זה שיידון בבקשתה, ולא מפקד מיטב. לטענתה, עוזרת מפקד מיטב "מתחכמת ומסתתרת מאחורי מינוחים פורמליים" ו-"חוזרת כמו טוקי על הטענות הישנות שעבר עליהם הכלח" [הטעויות במקור – י' א']. ביום 27.1.2022 פנתה העותרת למשיב בשנית ומשפנייתה לא נענתה – הגישה את העתירה שלפנינו, ולצדה בקשה למתן צו ביניים ולחלופין צו ביניים ארעי האוסר לגייסה עד למתן פסק דין סופי בעתירה. לטענת העותרת, המשיב הפר את חובתו לדון ולהשיב בכתב לערעורה. על כן, עתרה כי יינתן צו על תנאי המורה לו להחליט בערעור שהגישה; צו על תנאי לפיו לא ניתן יהיה לגייסה בשלב זה; וכן עתרה לכך שייפסקו הוצאות לטובתה. מנגד, לשיטת המשיב דין העתירה להידחות על הסף – הן מחמת חוסר ניקיון כפייה של העותרת, משלא צירפה לעתירתה את המכתב ותגובתה לו, חרף היותם מהותיים להכרעה בעניינה; והן מחמת עשיית דין עצמי בהתנהלותה מול רשויות הגיוס המתבטאת באי התייצבות העותרת והגשת בקשות סרק. לגופו של עניין, המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בהעדר עילה להתערבות. הודגש, כי בקשת העותרת שהמשיב בלבד הוא שידון בערעורה אינה מעוגנת בדין, ונטענה ללא כל תשתית משפטית ועובדתית לביסוסה. נטען, כי מפקד מיטב הוא הגורם המוסמך לדון בערעורה, וסירובה כי יחליט בעניינה אינו מצדיק את בחינתו על ידי המשיב. יוער, כי לאחר הגשת תגובת המשיב, ביקשה העותרת להגיש תשובה לתגובתו, ואולם לא ראיתי לנכון לאפשר זאת בנסיבות העניין. דיון והכרעה דין העתירה להידחות. הלכה ידועה היא כי מבין תנאי הסף המוטלים על עותר המבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק, הדרישה כי ינהג בניקיון הכפיים. על כלל זה עמד בעבר כב' הנשיא מ' שמגר, בציינו: "הכלל, שלפיו נמנע בית המשפט הגבוה לצדק מהושטת סעד למי שבא לפניו כאשר ידיו אינן נקיות, מעוגן, מאז ומתמיד, עמוק בין העקרונות, המנחים את פעילותו של בית-משפט זה. בית-משפט זה מפעיל סמכויותיו, כאשר הוא רואה צורך לתת סעד למען הצדק, ודבר זה אינו מתיישב עם הושטת סעד בנסיבות שבהן פירוש הדבר הוא, כי החוטא ייצא נשכר" (ד"נ 8/86 המשחטה המאוחדת שוק הכרמל נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד מ 157, 159 (1986)). העותרת אינה עומדת באמות מידה אלו. בעוד בעתירתה טענה כי "חרף פניות חוזרות ונשנות", פנייתה לא נענתה ולא התקבלה אף "תגובה כלשהי" – מתגובת המשיב עולה כי אין כך פני הדברים, ולכל הפחות זו אינה התמונה בשלמותה. כשלושה שבועות לאחר הגשת הערעור למשיב, התקבל המכתב במסגרתו צוין כי פניית העותרת התקבלה ותועבר לבחינת הגורם המוסמך. יומיים לאחר מכן סירבה העותרת כי הגורם המוסמך – מפקד מיטב, יידון בבקשתה. אי ציון עובדות מהותיות אלו, ואי גילוי מלא של כלל ההליכים הרלוונטיים לעתירה, עולים לכדי חוסר ניקיון כפיים, אשר יש בו כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו בג"ץ 4904/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (23.8.2021); בג"ץ 7480/21 ברנס נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, פסקה 11 (1.12.2021)). בקביעתי זו, לא נעלם מעיני כי העותרת לכאורה אינה מיוצגת במסגרת הליכים אלו. אולם, מכתבי הטענות מטעמה ניכר כי היא נעזרת בייעוץ משפטי, וראוי לציין כי היא אף דרשה שהמשיב יחויב בהוצאות "ייעוץ משפטי חיצוני" לכתיבת עתירתה. על כן, איני סבור כי יש בהיעדר ייצוגה של העותרת כדי להצדיק את התנהלותה האמורה. דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת עשיית דין עצמי. מתגובת המשיב עולה כי העותרת מַמְרָה שוב ושוב החלטות רשמיות בעניינה, צווים וזימונים הנשלחים לה ומחייבים התייצבותה. כך החל מתחילת הליכי גיוסה לשירות ביטחון ועד היום, כשלוש שנים לאחר מכן. במהלך שנים אלו, בין היתר, נשלח לעותרת "צו ראשון" ליום 12.2.2020, אליו לא התייצבה; צו ראשון נוסף נשלח ליום 5.8.2020, אף אליו לא התייצבה; מועדים נוספים להגעתה לצו ראשון נקבעו לימים 15.11.2020, 8.12.2020, 15.2.2021, 6.4.2021 ו-22.4.2021 – גם אליהם לא התייצבה. על כן, ביום 6.5.2021 הוצא נגד העותרת צו מעצר, וכן נשלח לה צו גיוס מכוח סעיף 12 לחוק, לשלוש כתובות מען שונות. העותרת אף לא התייצבה לראיונות אליהם זומנה לצורך הצגת טעמים מיוחדים המצדיקים את הגשת תצהירה לפטור מגיוס לצה"ל באיחור, בימים 24.10.2021, ו-1.11.2021. מספר ניסיונות ליצור קשר עם העותרת, אמה ואחיה – כשלו. אכן, התנהלותה זו של העותרת, עולה כדי עשיית דין עצמי. בית משפט זה לא יפתח שעריו לטובת עותר הפועל בניגוד לדין, והנוהג כך צריך לדעת כי בהתנהלותו הוא מסתכן בכך שעתירתו תידחה על הסף (ראו בג"ץ 5185/13 פלוני נ' מדינת ישראל, חוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (28.2.2017); בג"ץ 1448/21 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 23 (4.10.2021)). למעלה מן הנדרש, לגופם של דברים אינני סבור כי עלה בידי העותרת להציג כל עילה ממשית להתערבותו של בית משפט זה. עתירתה מושתתת על דרישתה לקבוע את זהות המשיב לערעור שהגישה, וחרף רצונה כי יהא זה דווקא ראש אכ"א אשר יכריע בבקשתה, העותרת לא הציגה תשתית עובדתית או משפטית התומכת בדרישה זו (בג"ץ 8191/21 ‏ועדת החקירה האזרחית-ועדת העם בע"מ נ' ראש הממשלה (3.2.2022)). כמתואר, העותרת הגישה ערעור על ההחלטה בהתאם לסעיף 17 ל"נוהל עבודה – הטיפול בבקשות לפטור מטעמי הכרה דתית" (להלן: הנוהל); וכן הגישה ערר מכוח סעיף 10 לפקודת מטכ"ל 8.0101 (להלן: הפקודה). סעיף 10 לפקודה מתייחס למקרים בהם הגורם המוסמך בצבא לטפל בפניות "אינו מנמק סירובו להפעיל הסמכות שניתנה לו..." – וכנטען בתגובת המשיב, ההחלטה בעניינה של העותרת אכן מנומקת כדבעי. על כן, זכות הערר השמורה לעותרת קבועה בסעיף 11 לפקודה, לפיו דרך הערעור תהא בהתאם לקבוע בדין, ובמקרה דנן – בהתאם לנוהל, הקובע בין היתר, כי הגורם המוסמך לדון בערעור הוא מפקד מיטב. חרף הגשת הערעור באיחור, ואף על פי שהצדדים חלוקים בשאלת מועד הגשת התצהיר, רשויות הגיוס ראו לנכון לבחון את ערעורה של העותרת, לפנים משורת הדין. ואולם, ביחס לאפשרות כי הגורם המסמך יידון בטענותיה, השיבה העותרת לחתומה על המכתב כי היא "בכלל לא מעוניינת בשרותייך להגשת ערעור" – משזו דרך הילוכה של העותרת, קשה עד מאוד להלום את טענותיה. לאור כל האמור, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח. ממילא מתייתרת ההכרעה בבקשת העותרת למתן צו ביניים. ניתן היום, ‏כ"א באדר א התשפ"ב (‏22.2.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22010370_J04.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1