פסק הדין המלא
החלטה בתיק בר"ם 10360/06
בבית המשפט העליון
בר"ם 10360/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
תנופורט (1990) בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מנהל הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע ב-עמ"נ 11/06 מיום 17.11.2006 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' דברת
בשם המבקשת: עו"ד גליה גרימברג
החלטה
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת שרה דברת).
1. באיזור תעשייה הנמצא בשטחי המשיבה מחזיקה המבקשת בנכס המורכב ממספר מבנים. נכס זה שימש בעבר כבית אריזה אולם מאז שנת 2000 הוא עומד בשיממונו. בעת שהיה פעיל סווג הנכס לפי סיווג "תעשיה" וכך נותר סיווגו גם לאחר שחדלה בו כל פעילות. לפי סיווג זה חויבה המבקשת במהלך השנים, פרט לפרק זמן של חצי שנה בין ספטמבר 2000 למרץ 2001 בו זכתה לפטור זמני בגין אי השימוש בנכס בהתאם לתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשס"ג-1993. המבקשת השיגה על חיובה לפי סיווג תעשיה בשנים 2004-2005 בהן כאמור היה הנכס ריק. בהשגתה טענה המבקשת שכיוון שהנכס אינו בשימוש יש לחייבו לפי התעריף הנמוך ביותר האפשרי לפי צו המיסים, "מבנה עזר לחקלאות". השגתה של המבקשת נדחתה והיא עררה לוועדת הערר שליד המועצה האזורית שער הנגב.
ועדת הערר קבעה כי הן הייעוד המקורי של הנכס והן השימוש שנעשה בו בעבר היה ייעוד של תעשיה ולפיכך עצם העובדה שהנכס עומד ריק אינה מצדיקה שינוי סיווגו לסיווג בעל תעריף נמוך יותר. עוד קבעה ועדת הערר כי כלל לא ניתן לסווג את הנכס בסיווג מבנה עזר חקלאי כיוון שתקנות ההסדרים מגדירות מבנה חקלאי כמבנה של קבע הנמצא על קרקע חקלאית ואילו הנכס שבחזקת המבקשת נמצא על קרקע לתעשיה. לפיכך דחתה הוועדה את הערר.
2. המבקשת ערערה על החלטת הוועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בערעורה הסתמכה המבקשת על ההלכה שנקבעה ב-בר"ם 5045/02 סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עירית חדרה, פ"ד נז(5) 302 (להלן בר"ם סלומון). לטענת המבקשת בפסק דין זה נקבע שיש לחייב נכס ריק שאינו בעל תשואה כלכלית בתעריף הנמוך ביותר. עוד טענה המבקשת כי כיוון שהנכס אינו בשימוש לא ניתן להחיל את מבחן השימוש כדי לקבוע את סיווגו אלא יש להשתמש באמת מידה של סבירות מנהלית ממנה נובע שיש לחייב את הנכס בתעריף הנמוך ביותר האפשרי. המבקשת מזכירה מספר פסקי דין של בתי משפט לעניינים מנהליים שפסקו לפי עיקרון זה (עמ"נ (באר-שבע) 19/04 מבטחים נ' עיריית דימונה (מיום 1.9.2005); עמ"נ (נצרת) 1002/05 אספן נדל"ן בע"מ נ' מנהל הארנונה - עיריית נצרת עילית (מיום 18.11.2005)). לעניין קביעת הוועדה כי לא ניתן לסווג את הנכס כמבנה עזר חקלאי כיוון שאינו נמצא על קרקע חקלאית טענה המבקשת כי במידה והיתה משתמשת בנכס לצרכים חקלאיים היתה מחוייבת לפי תעריף של מבנה עזר לחקלאות, וזאת לפי מבחן השימוש, ולכן ניתן לחייבה בתעריף זה כאשר הנכס כלל אינו נמצא בשימוש.
המשיבה טענה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים כי המבקשת זכתה להקלה בגין העובדה שהנכס בחזקתה עומד ללא שימוש בכך שקיבלה פטור מתשלום ארנונה למשך חצי שנה וזוהי ההקלה היחידה המגיעה לה לפי חוק. המשיבה אף טענה שאין מקום ליצור סיווג מלאכותי של הנכס רק כיוון שהוא עומד ריק ויש לסווגו לפי ייעודו המקורי ולפי הסיווג הנמוך ביותר מבין השימושים המותרים בו על-פי דין. הסיווג של מבנה עזר לחקלאות אינו מתאים לנכס כיוון שזה אינו יעודו וגם מעולם לא נעשה בו שימוש כזה.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעור המבקשת. בית המשפט קבע כי כיוון שהמבנה לא נמצא על קרקע חקלאית, אינו משמש ואף מעולם לא שימש לחקלאות – לא ניתן לסווגו כמבנה עזר לחקלאות. עוד קבע בית המשפט כי המחוקק קבע הסדר ממצה בדבר ההקלות שיינתנו לנכס שאינו בשימוש ואין להרחיב הסדר זה על-ידי סיווג הנכס שלא בהתאם לייעודו ושימושו. בית המשפט הסתמך על בר"ם סלומון ופירש אותו כקובע שיש לסווג נכס ריק לפי יעודו ולא כפי טענה המבקשת, לפי הסיווג הנמוך ביותר בצו הארנונה. בית המשפט אף ציין כי אכן מוטל על המבקשת נטל כלכלי כבד כיוון שהיא חייבת בתשלום ארנונה אך אינה מפיקה רווח מהנכס, אולם ציין כי בוועדת הערר לא ניתן הסבר משכנע על-ידי המבקשת מדוע אינה משכירה את הנכס.
3. המבקשת מבקשת שתינתן לה רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בבקשתה טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט בקובעו שלא ניתן לסווג את הנכס כמבנה עזר לחקלאות זאת כיוון שסיווג זה הינו אפשרי מבחינה פונקציונאלית והתעריף שלו מופחת. המבקשת אף טוענת כי על-פי צו המיסים החל בתחומי הרשות הסיווג בו מחויב הנכס כיום כולל גם נכסים המשמשים ל"עיבוד חקלאי – משני" וזאת ללא דרישה שנכסים אלו ימצאו על קרקע חקלאית. עוד טוענת המבקשת כי כיוון שהמשיבה הינה מועצה אזורית שבה איזורים חקלאיים רבים סביר שניתן יהיה לסווג נכסים בתחומה כקשורים לתחום החקלאות גם אם אינם נמצאים על קרקע חקלאית. כן טוענת המבקשת לעניין זה כי כאשר הנכס עומד ריק אין מקום לבצע בדיקה דווקנית של עמידתו בתנאי הצו. אומר כבר עתה – לא מצאתי זכרן של טענות אלו בערעורה של המבקשת לבית המשפט לעניינים מנהליים ואף לא בטענותיה בפני ועדת הערר. המבקשת אינה רשאית להעלות טענות אלו לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור ודינן להידחות על הסף.
לעניין אמירת בית המשפט כי העובדה שהמבקשת אינה משכירה את הנכס פוגמת בטיעוניה, טוענת המבקשת כי בית המשפט ביסס את קביעתו על אמרת אגב בוועדת הערר וכי הנושא לא בורר מבחינה עובדתית עד תומו. המבקשת טוענת כי היא היתה רוצה להשכיר את הנכס אולם עקב המצב הבטחוני באיזור אין דרישה לנכסים מסוג זה שבחזקתה. המבקשת חוזרת על טיעוניה בדבר אי הסבירות שבסיווג נכס ריק לפי ייעודו ולא לפי התעריף הנמוך ביותר וטוענת כי קיימת חשיבות עקרונית לסוגיות העולות מבקשתה.
4. לא מצאתי שטענות המבקשת מצדיקות מתן רשות ערעור. המבקשת מבקשת לקרוא בפסק הדין ב-בר"ם סלומון ובפסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים שניתנו בעקבותיו הלכה גורפת לפיה יש לחייב נכסים ריקים בתעריפים הנמוכים ביותר הקיימים, אף ללא קשר לשאלות של יעוד או שימוש קודם. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה פרשנות זו וקביעתו מקובלת עלי. ב-בר"ם סלומון ייעודו התכנוני של הנכס היה אחד, אולם בפועל שימש הנכס בעבר לשימושים חורגים אחרים. השאלה שעלתה היתה האם כאשר הנכס עומד ריק יש לסווגו לפי ייעודו המקורי או לפי השימוש הקודם שנעשה בו. בית המשפט קבע כי במצב דברים כזה יש לסווג את הנכס לפי ייעודו התכנוני המקורי כיוון שהתעריף של סיווג זה נמוך יותר ומשלא מופק יותר הרווח הכלכלי שנבע מהשימוש הקודם אין הצדקה לחייב את הנכס לפי שימוש זה. פרשה זו עסקה במצב בו היו שני סיווגים אפשריים מבחינת הדין. גם פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים עסקו במצבים דומים וקבעו כי יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי. בענייננו מבקשת המבקשת לסווג את הנכס בסיווג שמבחינת הגדרתו כלל אינו אפשרי לנכס שבחזקתה. בעניין זה קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כמו גם קביעות ועדת הערר, מבוססות ומנומקות. אציין כי המבקשת לא הציעה סיווג אפשרי אחר מבחינת הגדרתו אשר התעריף בגינו נמוך יותר. למעשה לא עולה סוגיה משפטית אמיתית בשאלה האם ניתן לסווג את הנכס בסיווג מבנה עזר לחקלאות. גם המבקשת מודה בכך בעקיפין כאשר היא טוענת שאין לדקדק בהגדרות הסיווג כאשר מדובר בנכס ריק. גם השאלה האם יכולה המבקשת להשכיר את הנכס, בין אם התבררה די הצורך בפני ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים ובין אם לאו, היא בגדר סוגיה שבעובדה שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בה בשבתו כערכאה שלישית ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג ניסן, תשס"ז (1.4.2007).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06103600_C01.doc עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il