פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 10352/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10352/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ע"מ 2102/07 מיום 25.11.07 שניתנה על-ידי כבוד השופטת חנה בן-עמי בשם המערער: עו"ד בן-ציון ליפשיץ פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-משפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן עמי) שלא לפסול עצמו מלדון בע"מ 2102/07. 1. בערעור שהגיש המערער בעניין צו קיום צוואה בבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע מותב שבין שופטיו השופטת ח' בן עמי. משנמסרה למערער הודעה כי הדיון בערעורו יתקיים ביום 27.11.07 בפני השופטת בן עמי, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת. בבקשה נטען כי בשנת 2001 התנהל בין המערער לבין השופטת מערך של תלונות ותגובות במסגרתו פנה לנשיא בית-המשפט העליון ואף הגיש תלונה נגד השופטת להנהלת בתי המשפט. באותו עניין ובתגובה לתלונות התבטאה השופטת בחריפות במכתב הסבר שנכתב ביום 11.2.01. לאחר שפירטה אחת לאחת במכתבה את השתלשלות העובדות שנגעו לאותן תלונות הוסיפה השופטת בן עמי את הדברים הבאים: "עוד אני מבקשת לציין כי מסכת הטרדותיו של הנתבע- שהינו משפטן בהשכלתו- את כל המערכות המטפלות בעניין אינה יודעת שובע. כך למשל הוא הגיש תלונה ללשכת עוה"ד נגד ב"כ האשה, ומשזו נדחתה הגיש לביה"מ תביעה להעברת האפוטרופסות מן האם בטענה כי מסכום המזונות המשולם על-ידו היא משלמת שכ"ט לעוה"ד....... אם הרחבתי קמעא, נעשה הדבר לא רק כדי להדוף את "תלונתו" של הנתבע שאין בה כל ממש, אלא כדי להביא להרהור נוסף אם אין מקום לנקוט בצעדים מתאימים נגד מי שמנצל בציניות את סדרי הדין, מציג ביודעין ובעורמה תמונה מקוטעת ומסולפת ומטריח את מערכות המשפט ממניעים זרים." התלונות והתגובה דאז התייחסו להליכים שהתנהלו בבית המשפט לעניני משפחה בירושלים בתובענות בין המערער לבין בת זוגו. עתה טוען המערער בבקשת הפסילה, כי נוכח האמור אין זה רצוי כי השופטת תדון בעניינו, על אף שמדובר בנושא אחר לגמרי. 2. בהחלטה מיום 25.11.07 דחתה השופטת את בקשת הפסילה, בקובעה כי עניינו של המערער נדון בפניה עד תום עת כיהנה כשופטת בבית המשפט לענייני משפחה, והסתיים במתן פסק-דין. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען כי בהתחשב בדברים שנכתבו ביחס אליו בתגובת השופטת לתלונות, לא תוכל השופטת לדון בעניינו באופן אובייקטיבי. הדברים שנכתבו על-ידה, טוען המערער, אישיים מאוד ולפיכך נראה שיש בהם כדי הבעת עמדה אישית. עוד טוען המערער כי החלטת בית-המשפט בבקשת הפסילה אינה מתיישבת עם המציאות לאור העובדה שהעימות בינו לבין השופטת היה לאחר מתן פסק הדין בעניינו. 3. בהחלטתי מיום 16.3.2008, ביקשתי מהשופטת, על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיה בקשר לבקשת הפסלות. בתגובתה מיום 2.4.2008, הבהירה השופטת כי היא דנה בזמנו בעניין אחר של המערער שאינו קשור להליכים התלויים ועומדים עכשיו ואין בעובדה זו כדי לבסס עילת פסלות; השופטת הוסיפה כי תגובתה לתלונה שהגיש כנגדה המערער התייחסה לדרך התנהלותו באותו דיון בו קבעה כי נמנע מלהתייצב להליכים והאמור בה התייחס להתנהלות המערער כפי שפורטה בתגובה, ויש לקרוא את הדברים שנכתבו בה בהקשר זה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, הודעת הערעור לא הוגשה כנדרש בתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהודעת הערעור לא פורטו נימוקי ההתנגדות להחלטה כמתחייב מתקנה זו, אלא צורף תצהיר בלבד. לכאורה די בכך כדי להביא לדחיית הערעור על אתר (ע"א 478/99 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם, 18.4.1999); ע"א 957/07 סאסי נ' רון (לא פורסם, 22.4.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 341 (2006)). 5. עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס גם לגוף טענות המערער. הערעור נסב כולו על תלונה שהגיש המערער כנגד השופטת ועל הדברים שנכתבו בתגובתה לתלונה. כבר נפסק כי עצם הגשת תלונה או תביעה כנגד שופט אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לפסילתו, שכן אין הן יוצרות אצל שופט מקצועי חשש ממשי למשוא פנים (רע"ב 2028/02 שוטיכין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.3.2002); מרזל, בעמ' 228-225 (2006)). הטעם לכלל זה הוא כי כל תוצאה אחרת תיתן בידי בעל דין או עורך דין כלי לפסילת שופט ולמניפולציה בעניין זה, ללא כל תשתית או יסוד בדין, אלא רק על ידי הגשת תלונה או תביעה שיכול שאין בה ממש ((ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 14.10.1997); ע"א 107/01 נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 22.2.2001); מרזל בעמ' 226-225). יש לבחון את נסיבות המקרה, ובכלל זה את אופי התלונה או התביעה ואת השלב הדיוני בו היא נמצאת, את הקשר בינה לבין ההליך הנדון ואת השאלה אם יש עילת פסילה בעובדות המשמשות בסיס לתלונה או לתביעה, כמו למשל, התנהגות פסולה של השופט (ע"א 7254/97 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד נה(1) 449 (1998)). עוד יש מקום לבחון אם הגשת התלונה או התביעה נועדה לגרום לפסילת השופט. במסגרת זו ניתן לבחון את המועד להגשת בקשת הפסלות והמועד להגשת התלונה או התביעה כנגד השופט, ואף את השאלה אם יש ממש בתלונה או בתביעה על פניה. 6. במקרה הנוכחי אין באירועים שביסוד התלונה כדי לבסס, כשלעצמם, עילה לפסלות השופטת. בענייננו, אמירות בית המשפט הופנו כלפי תלונה נקודתית שהגיש המערער עוד בשנת 2001. אין בין התלונה ובין ההליך הנוכחי המתנהל בפני ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי, ולא כלום. בדברים שנכתבו בתגובת השופטת לתלונה שהגיש המערער, לפני כשבע שנים, אין הבעת דעה על סיכויי ההליך הנוכחי, ואין בהם התרשמות המשליכה על ההליך הנוכחי; הם נוגעים להתנהלות המערער באותה פרשה שהתבררה לפנים שנים. אין בדברים אלה משום גיבוש דעה סופית החורצת את דינו של המערער, וכפי שציינה השופטת בתגובתה אין בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל הדין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. דבריה של השופטת בתגובה לתלונה שהגיש המערער נכתבו בעניין נקודתי, בעקבות התנהלות שהתבררה בהליך שעניינו שונה לחלוטין, תביעת אבהות ומזונות, ואף אם נאמרה בתגובה אמירה חריפה או ביקורתית כלפיו, אין היא משליכה על ניהול המשפט הנוכחי (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.2003)). שוכנעתי, אפוא, כי התבטאות השופטת בעבר לא ביססה תשתית אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק כי דעתה נעולה, ואין להסיק ממנה כי לא יעלה בידה לשפוט משפט צדק (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758 (1988)). משכך, אין לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו באייר התשס"ח (20.5.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07103520_N02.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il