יוליה פסחוב נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין

פסק-דין בתיק בג"ץ 10352/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10352/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס העותרות: 1. יוליה פסחוב 2. אירינה לוינה 3. ליאה לוין נ ג ד המשיב: משרד הפנים, מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשס"ח (16.6.08) בשם העותרים: עו"ד עדה גרינבלט בשם המשיב: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בעתירה המונחת לפנינו מתבקש המשיב ליתן טעם מדוע לא תירשם העותרת 3 (להלן - העותרת) כיהודיה ותוענק לה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן - חוק השבות). עוד מתבקש המשיב לנמק מדוע שוּנה רישומן של העותרות 2-1, בנותיה של העותרת (להלן יחד - הבנות) כיהודיות במרשם האוכלוסין. ביום 16.11.06 הוצא בעתירה צו על תנאי ובעקבות זאת הוגשו תצהיר תשובה מטעם המשיב וכן תגובתן של העותרות. 2. העתירה שלפנינו כוללת, למעשה, שני ראשים הקשורים זה בזה. הראש האחד של העתירה נוגע לסירובו של המשיב להעניק לעותרת, ילידת 1943, אזרחות ישראלית מכוחו של חוק השבות. ביום 16.11.04 נכנסה העותרת לישראל באשרת ביקור, אשר הוארכה מעת לעת עד פקיעתה ביום 15.11.05. עוד טרם פקיעתה של האשרה, הגישה העותרת לגוף הנקרא "נתיב" במשרד ראש הממשלה (להלן - "נתיב") בקשה לשינוי מעמדה ולקבלתה של אזרחות ישראלית בשל היותה יהודיה. לבקשתה צירפה העותרת מסמכים שונים, שעל טיבם נעמוד בהמשך. ביום 21.7.05 נדחתה הבקשה על ידי המשיב, שכן דעתו הייתה שאין במסמכים שהוגשו על ידי העותרת כדי לבסס את זכאותה לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. משכך, הוגשה העתירה דנא ביום 6.11.05. הראש השני של העתירה נוגע לשינוי רישומן של הבנות כיהודיות במרשם האוכלוסין. בחינתו של ראש זה של העתירה מחייבת מתן פירוט אודות קורותיהן של הבנות. ביום 15.11.90 נכנסה העותרת 2, ילידת 1964, לישראל באשרת ביקור. ביום 29.11.90 פנתה העותרת 2 למשיב בבקשה לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, תוך שהיא מציינת כי היא יהודיה. לאחר מכן פנתה העותרת 2 לבית הדין הרבני בבקשה למתן החלטה המאשרת את יהדותה. בדיון שהתקיים ביום 5.2.91 בפני בית הדין הרבני העידה העותרת 2, כי שני הוריה הינם יהודים, ובמהלך הדיון העידו על דבר זה אף שני עדים מטעמה. יצוין, כי על פי פרוטוקול הדיון, התגוררו שני עדים אלה באותה כתובת בה גרה העותרת 2. בעקבות הגשת הבקשה והעדויות השונות, נתן בית הדין הרבני פסק דין, לפיו העותרת 2 הינה יהודיה ובת להורים יהודים. לאור האמור, הוענקה ביום 18.2.91 לעותרת 2 אזרחות ישראלית. ביום 30.5.04 פנתה העותרת 2 בבקשה למשיב למתן אשרת כניסה לעותרת. במכתב שנשלח על ידה במסגרת הבקשה, כתבה העותרת 2 כי אינה יודעת אם אביה היה יהודי. לצורך בחינת בקשתה, המציאה העותרת 2 תעודת לידה שלה משנת 1981, בה רשומה אימה כיהודיה ואילו אביה רשום כרוסי. תעודה זו נמצאה מזויפת, כפי שיובהר להלן. בעקבות האמור, זומנה העותרת ביום 7.12.04 ללשכת מינהל האוכלוסין באשקלון, שם נמסרו לה הממצאים הנוגעים לזיוף התעודה שהומצאה על ידה. בעקבות זאת, מילאה העותרת 2 בקשה לשינוי פרטים במרשם האוכלוסין, לפיה תחת יהודיה יירשם כי העותרת 2 הינה ללא לאום וללא דת. בקשה דומה הוגשה על ידה אף בעניינו של בנה. בעקבות בקשתה, שונו הפרטים הנוגעים ללאומה ולדתה של העותרת 2 במרשם האוכלוסין. 3. קורותיה של העותרת 1 דומים במידת מה לאלה של אחותה, העותרת 2. ביום 27.6.94 הגיעה העותרת 1 לישראל באשרת ביקור. ביום 26.7.94 פנתה העותרת 1 לבית הדין הרבני בבקשה למתן החלטה המאשרת את יהדותה. ביום 7.11.94 התקיים דיון בפני בית הדין הרבני, במהלכו הצהירה העותרת 1 כי היא רשומה בתעודת הלידה שלה כיהודיה, אך אין באפשרותה להמציא העתק מתעודה זו, שכן זו מצויה ברשות הוריה המסרבים למסור לה את המסמכים, בשל התנגדותם לעלייתה לארץ. בתום הדיון בעניינה של העותרת 1 הוחלט על ידי בית הדין הרבני, כי על העותרת 2, אשר העידה אף היא במהלך הדיון, להמציא את תעודת הלידה שלה וכי תיעשה פנייה לרשויות ברוסיה על מנת לקבל את תעודת הלידה של העותרת 1. ביום 27.3.95 נערך דיון נוסף בפני בית הדין הרבני. במעמד זה, העיד מטעמה של העותרת 1 אדם ששמו משה גלעד. בעדותו סיפר, כי הסבתא של אימו וסבתה של אימה של העותרת 1 היו אחיות וכי אימה של העותרת 1 יהודיה. בדיון שנערך כחודש לאחר מכן, מסר משה גלעד כי הוא שוחח עם העותרת בטלפון ובמועד מאוחר יותר אף העיד כי העותרת אמורה להגיע לארץ. ואולם, ביום 1.5.95 מסר משה גלעד לבית הדין כי אימה של העותרת 1 נמצאת בארצות הברית, תוך שהוא מתחייב להביא אותה לישראל על מנת לאפשר לה להעיד בעניינה של העותרת 1. לאור האמור, קבע בית הדין הרבני בפסק דינו מיום 1.5.95 כי העותרת 1 הינה יהודיה. יחד עם זאת, בהחלטה נוספת קבע בית הדין הרבני כי משה גלעד יביא ליצירת קשר בין בית הדין לבין העותרת. יצוין, כי לטענת המשיב, אין אינדיקציה כי תעודת הלידה של העותרת 2 הומצאה לעיונו של בית הדין הרבני וכי משה גלעד מילא את האמור בהחלטה והביא ליצירת קשר בין בית הדין לבין העותרת. בעקבות פסק דינו של בית הדין הרבני, הוענקה ביום 6.6.95 לעותרת 1 ולבתה הקטנה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. 4. כעבור כמה שנים, בעקבות החשדות שעלו אצל המשיב במסגרת בקשת העותרת 2 למתן אשרת כניסה לאימה, זומנה אף העותרת 1 ללשכת מינהל האוכלוסין באשקלון ביום 7.12.04. במעמד זה, מילאה העותרת 1 בקשה לשינוי פרטיה במרשם האוכלוסין, כך שפרטיה הנוגעים ללאום ולדת ישונו ותחת יהודיה ייכתב כי העותרת 1 הינה ללא לאום וללא דת. יצוין, כי העותרת 1 ביקשה לשנות את הרישומים אף בנוגע לשני ילדיה. בעקבות בקשתה של העותרת 1, שונו פרטיה האמורים במרשם האוכלוסין. יוער, כי ביום 14.12.04 פנה המשיב להנהלת בתי הדין הרבניים בעדכון באשר להסכמתן של הבנות לשינוי רישום הלאום והדת, תוך שהוא מבקש לבטל את ההחלטות של בית הדין הרבני בעניין יהדותן של הבנות. לאור זאת, ניתן ביום 6.1.05 פסק דין נוסף על ידי בית הדין הרבני האזורי באשקלון, בו נקבע כי הוא הוטעה על ידי העותרת 1 באשר לדבר יהדותה ומשכך פסק דינו הקודם בעניינה מבוטל. כאמור, ביום 6.11.05 הוגשה העתירה המונחת לפנינו, במסגרתה תקפו העותרות, בין היתר, את פסק הדין שניתן נגד העותרת 1 מבלי שניתנה לה זכות שימוע. ביום 7.2.06 הוצא על ידי בית משפט זה צו ביניים המונע הן את הרחקתה של העותרת מהארץ והן עריכת שינויים במעמדן של הבנות, וזאת עד להכרעה בעתירה. בהחלטה נוספת של בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) מיום 9.4.06 התבקשה התייחסותו של המשיב לגבי השאלה האם לא היה מקום כי ההליך בבית הדין הרבני האזורי באשקלון יהיה במעמדן של הבנות. בעקבות זאת, החליט בית הדין הרבני באשקלון לקיים דיון נוסף בעניינן של הבנות ביום 15.5.06, וזאת על מנת לאפשר נוכחותן במעמד הדיון. ברם, הבנות לא הופיעו לדיון זה ובית הדין זימן אותן בשנית לדיון שנקבע ביום 25.6.06. גם לדיון זה לא הופיעו הבנות. בהודעתן לבית הדין הרבני מיום 25.6.06 נטען, כי אין לבית הדין הרבני סמכות לעיין מחדש בפסק דין סופי. ביום 26.6.06 אישרר בית הדין הרבני את פסק דינו מיום 6.1.05, לפיו פסק הדין הקובע את יהדותה של העותרת 1 בטל ומבוטל. ביום 16.11.06 נערך דיון בבית משפט זה בעתירות והוצא צו על תנאי הן בנוגע להחלטתו של המשיב שלא להעניק לעותרת אזרחות ישראלית והן בנוגע לשינוי רישומן של הבנות במרשם האוכלוסין. 5. כאמור, הטענות המועלות בעתירה נוגעות הן לעניינה של העותרת והן לעניינן של הבנות. לטענתן, יש במסמכים שהוגשו על ידי העותרת למשיב כדי לבסס את זכאותה לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. כך, במסגרת בקשתה הציגה העותרת, בין היתר, את תעודת לידתה המקורית, ששוחזרה בשנת 1955, וכן תעודת לידה חדשה שהונפקה לה בשנת 2001. בתעודה החדשה רשומים העותרת ושני הוריה כיהודים. עוד נטען, כי העותרת הייתה רשומה בארצה מאז ומעולם כיהודיה ובשום עת לא שוּנה רישומה, לא בהחלטה מינהלית ולא בפסק דין. לעניין זה צוין, כי בניגוד לטענת המשיב, לא הצהירה העותרת כי פעלה לשינוי רישום הלאום שלה בשנת 1990, אלא אך כי פעלה לשינויו של רישום הלאום של ילדיה. על פי הנטען, משהוכחה יהדותן של הבנות, לאחר שהן קיבלו אזרחות ישראלית ונרשמו כיהודיות, מוטל נטל הראייה להוכחת עילת הסירוב לבקשתה של העותרת לקבלת אזרחות ישראלית על המשיב. לעניינן של הבנות נטען תחילה, כי שינוי רישומן נעשה בניגוד לרצונן. על פי הנטען, הוזמנו העותרות לפגישה ביום 9.8.05 עם פקידה מטעם המשיב בירושלים. במהלכה של הפגישה דרשה מהן זו לחתום על הצהרות שהן אינן יהודיות ואיימה עליהן שאם לא תעשינה כן, תוזמן משטרה והן יגורשו מהארץ. הבנות סירבו לחתום על הצהרה כאמור, אך ניאותו, בשל הלחצים שהופעלו עליהן, לחתום על הצהרה לפיה הן נמצאות בארץ שלא כחוק. משציין המשיב בתגובתו מיום 27.3.06, כי הבנות הגישו בקשה לשינוי רישום פירטי הלאום והדת שלהן ביום 7.12.04, עוד קודם לפגישה ביום 9.8.05, טענו הבנות כי הן לא הבינו מה תוכנה של הבקשה וסברו שמדובר בטפסים סטנדרטיים הנדרשים לצורך הסדרת מעמדה של העותרת בישראל. בנוגע לפסק דינו של בית הדין הרבני מיום 6.1.05 נטען, כי העותרת 1 מעולם לא הודיעה כי היא לא יהודיה ואף לא הוזמנה לדיון בבית הדין הרבני וכך ניתן פסק דין חדש מבלי שהוצגו כל ראיות בפניה ומבלי שניתנה לה זכות השימוע. טענה נוספת הינה כי אין למשיב סמכות לפנות לבית הדין הרבני וכי אין לאחרון סמכות להוציא פסק דין המבטל פסק דין חלוט קודם שלו. 6. לטענת המשיב, לא הרימה העותרת את הנטל הראשוני המוטל עליה לשם הוכחת יהדותה ומשכך בקשתה לקבלת מעמד בישראל נדחתה כדין. כך, עיון במסמכים השונים שהוצגו, הן על ידי העותרת בבקשתה והן על ידי הבנות, מעלה סתירות הפוגעות באמינות טענתה של העותרת ליהדותה. באשר לבנות נטען, כי שינוי פירטי הלאום והדת נעשה כדין ועל פי בקשתן. משכך, ככל שברצונן של הבנות לפעול לתיקון ברישום במרשם האוכלוסין, הרי שעליהן לפעול בדרך הקבועה בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק מרשם האוכלוסין). עוד נטען, כי בשל הספקות שעלו בעניין יהדותן של הבנות ולאור זאת שהמסמכים בעניינן סותרים את האמור בהחלטותיהם של בית הדין הרבני, הועברו המסמכים בעניינה של העותרת 1 לבית הדין הרבני באשקלון. עוד צוין, כי על אף חשדו הכבד של המשיב, לפיו הבנות הציגו מצג שווא בדבר היותן יהודיות לצורך קבלת אזרחות ישראלית, הרי שבשלב זה טרם התקבלה החלטה בעניין האפשרות לשלול את אזרחותה של העותרת 2. לעניין העותרת 1 צוין, כי היא נשואה לאזרח ישראלי ומשכך אין כוונה לבטל את אזרחותה. 7. ההכרעה בעתירה, בכל הנוגע לסעד המבוקש בעניינה של העותרת, מחייבת פירוט של המסמכים שהוגשו על ידה במסגרת בקשתה לקבלת אזרחות וכן של מסמכים נוספים, אשר הומצאו על ידי הבנות בשלבים מוקדמים יותר. לבקשתה לקבלת אזרחות צירפה העותרת מספר מסמכים. המסמך הראשון הינו אישור שניתן בשנת 1999 ממרשם האוכלוסין בקזחסטן. על פי הכתוב באישור זה, לידתה של העותרת בשנת 1943 נרשמה בספר מרשם האוכלוסין בשנת 1955 ושני הוריה של העותרת נרשמו כיהודים. יוער, כי על פי אישור זה, שמותיהם של הורי העותרת הינם אניסיה בת פבל ויפים בן טרופים. המסמך השני הינו תעודת לידה משוחזרת משנת 2001, עם אישור אפוסטיל, אשר הוצאה על בסיס רישום לידתה של העותרת משנת 1955. בתעודה זו רשומים הוריה של העותרת כיהודים ושמותיהם דומים לאלה שהופיעו במסמך הראשון. המסמך השלישי הינו תצהיר מיום 3.5.05, שהוגש על ידי העותרת ל"נתיב". עד כאן המסמכים הרלוונטיים שהוגשו על ידי העותרת. כאמור, אף הבנות הגישו מספר מסמכים במהלך ההליכים השונים שניהלו. המסמך הראשון הינו תעודת לידה של העותרת 2, אשר הומצאה למשיב לצורך בחינת בקשתה להעניק אשרת כניסה וביקור לישראל עבור העותרת בשנת 2004. בתעודת לידה זו, אשר הוצאה לכאורה בשנת 1981, רשומה העותרת כיהודיה, ואילו אביה של העותרת 2 רשום כרוסי. המסמך השני הינו צילום של תעודת לידה של העותרת, אשר הומצא במסגרת ההליך שהתנהל בשנת 1994 בעניינה של העותרת 1 בבית הדין הרבני. תעודה זו, המתייחסת ללידת העותרת בשנת 1943, הוצאה בשנת 1976. תעודת לידה זו הוצאה על בסיס רישום לידה של העותרת שבוצע, לכאורה, אף הוא בשנת 1976. יצוין, כי הוריה של העותרת רשומים בתעודה זו כיהודים ושמותיהם, על פי האמור בה, הינם גיטא בת דויד ויפים בן יסאק. המסמך השלישי הינו תעודת לידה משוחזרת של העותרת 1 משנת 1994 ואישור רישום לידה שהוצא אותה שנה. במסמכים אלה רשומים הן העותרת והן אביה של העותרת 1 כיהודים. המסמך הרביעי הינו תעודת לידה משוחזרת נוספת של העותרת 1 משנת 2001, בה רשומה העותרת כיהודיה, ואילו אביה של העותרת 1 רשום כרוסי. 8. קריאת המסמכים השונים שפורטו לעיל מגלה, כי רבות הסתירות בין תוכנו של מסמך אחד לאחר. כך למשל, בצילום תעודת הלידה של העותרת משנת 1976, אשר הוצג על ידי העותרת 1 בפני בית הדין הרבני, רשום כי שמותיהם של הוריה של העותרת הינם גיטא בת דויד ויפים בן יסאק. לעומת זאת, שמות הוריה של העותרת, כפי שהופיעו באישור משנת 1999 ובתעודת הלידה המשוחזרת משנת 2001, הינם אניסיה בת פבל ויפים בן טרופים. זאת ועוד, על פי האמור בצילום התעודה משנת 1976, לידתה של העותרת נרשמה בשנת 1976. לעומת זאת, על פי אישור הרישום משנת 1999, נרשמה לידתה של העותרת כבר בשנת 1955. העותרת לא העלתה בעתירה כל טיעון או הסבר למסמכים השונים ולסתירות הרבות הקיימות ביניהם. עוד יצוין, כי תעודת הלידה של העותרת 2 משנת 1981, בה רשומה העותרת כיהודיה, נבדקה על ידי המחלקה לזיהוי פלילי. מבדיקה זו עולה כי תעודה זו זויפה, באופן שרישומי התעודה המקוריים נמחקו ורישומים חדשים נכתבו תחתיהם. במצב דברים זה, בו הוצגו על ידי העותרת ובנותיה מסמכים שקיימות סתירות ביניהם, ואחד מהם אף נמצא מזויף, מבלי שניתן לכך כל הסבר, הרי שלא ניתן לומר כי עמדה היא בנטל המוטל עליה להביא ראיות מינהליות מספיקות לביסוס זכאותה לקבלת אזרחות ישראלית (ראו, בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, פ"ד נח(1) 919, 931-928 (2003)). אף אם נאמר כי עמדה העותרת בנטל המוטל עליה, לאור המסמכים שהוגשו על ידה למשיב, וכי קמה חזקה כי היא זכאית לקבל אזרחות, הרי שהמשיב סתר חזקה זו על בסיס ראיות מינהליות מספיקות. הסתירות בין המסמכים והזיוף של אחד מהם - די בהם כדי להפחית ממשית מהמשקל שיש ליתן למסמכים שהוצגו על ידי העותרת. יצוין, כי במסגרת הטיפול בבקשתה של העותרת, הועבר עניינה למשרד החוץ בקזחסטן, בבקשה לאמת את הנתונים שנמסרו על ידה. בעקבות זאת, הועבר למשיב רישום לידתה של העותרת משנת 1943 ומסתבר כי לפיו שני הוריה רשומים כרוסים, ולא כיהודים. דברים אלה עומדים בסתירה לאישור רישום הלידה של העותרת משנת 1999. זאת, הן בנוגע לשנת רישום לידתה של העותרת והן בנוגע לרישומן של הוריה כרוסים, ולא כיהודים. לאור כל האמור, נחה דעתנו כי אין להתערב בהחלטתו של המשיב שלא להכיר בעותרת כיהודיה ושלא להעניק לה אזרחות ישראלית. 9. לא מצאנו אף מקום להתערב בהחלטתו של המשיב לשנות את הפרטים הרשומים של הבנות בנוגע ללאום ולדת שלהן. על פי חוק מרשם האוכלוסין, קיימות מספר דרכים לשינויו של רישום. בסעיף 19ד לחוק זה נקבע, כי "לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון". ואכן, ביום 7.12.04 הגישו הבנות בקשה לשינוי פירטי הרישום הנוגעים להן. כפי שפורט לעיל, בפני המשיב עמדו אותה שעה מסמכים, ובכלל זה אלה ממשרד החוץ הקזחי, המעידים על כך כי הרישום בעניינן של הבנות לא היה נכון. משכך, צדק המשיב משהחליט לשנות את רישומן של הבנות ואין מקום להידרש לטענות המועלות בעתירה נגד פסק הדין של בית הדין הרבני מיום 6.1.05. יוער, כי אין באמור בפסק דין זה כדי לחסום את הדרך בפני הבנות לשוב ולבקש מהמשיב לשנות את הרישום, על פי ההליכים הקבועים בחוק מרשם האוכלוסין. מעבר לדרוש אציין, כי אין לקבל אף את טענתן של העותרות בכל הנוגע לפסק דינו של בית הדין הרבני. אכן, פסק הדין בעניינה של העותרת 1 מיום 1.5.95 הינו פסק דין חלוט. ואולם, ביסודו של פסק הדין שביטל את פסק הדין החלוט עמדה טענת תרמית. הלכה היא כי מעשה בית דין אינו יכול לקום נגד פסק דין שהושג בדרכי תרמית (ראו, ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449 (1958); בג"ץ 467/75 האשינס נ' שר הפנים, פ"ד ל(3) 148 (1976); ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו, פיסקה 8 (לא פורסם, 19.9.07)). משכך, מוסמך היה בית הדין הרבני להידרש בשנית לשאלת יהדותה של העותרת 1. עוד יצוין, כי טרם נתקבלה אצל המשיב החלטה האם לשלול את אזרחותה של העותרת 2 ועל כן אין לנו צורך לדון בנושא זה. 10. אי לכך, הננו מבטלים את הצו על-תנאי ודוחים את העתירה. משכך, צו הביניים מיום 7.2.06, שהוצא במסגרתה של העתירה, בטל ככל שמדובר בעותרות 1 ו-2, ואילו הצו האוסר הרחקתה של העותרת 3 מן הארץ יפקע ביום 26.10.08. העותרות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. נ ש י א ה השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.2008). נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05103520_S21.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il