יאן נורמטוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 10342/07 בבית המשפט העליון בש"פ 10342/07 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערער: יאן נורמטוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת רשם בשם המערער: עו"ד אביטל אמסלם; עו"ד מנחם רובינשטיין פסק-דין זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 15.11.2007, בה נדחתה בקשת המערער למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף. 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער בעבירות רבות ובהן סחר בבני אדם, סרסרות, הבאת אדם למעשי זנות, חטיפה לשם עיסוק בזנות ושתי עבירות אינוס וגזר עליו עשר שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וכן חייבו לשלם פיצוי בסכום של 5,000 ₪ לכל אחת מארבע המתלוננות. המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין של בית משפט קמא (ע"פ 1726/07) ואילו המדינה הגישה ערעור על גזר הדין (ע"פ 1662/07). בפסק דינו של בית משפט זה (ע"פ 1726/07) מיום 8.10.2007, נתקבל בחלקו ערעור המערער והוא זוכה מחמת הספק משתי עבירות האינוס. כמו כן, קיבל בית המשפט את ערעורה של המדינה על קולת העונש והעמיד את עונשו של המערער על אחת עשרה שנות מאסר בפועל בגין יתר העבירות שבהן הורשע, בקובעו כי המערער היה הרוח החיה והפעילה בחבורה וכי היקף המעשים והעבירות שבהם הורשע הצדיק מלכתחילה הענשה חמורה ומשמעותית יותר מזו שקבע בית משפט קמא, על אף השיקולים לקולא הנובעים מנסיבותיו האישיות. 2. ביום 8.11.2007, כחודש לאחר מתן פסק הדין, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף. בהחלטתה מיום 15.11.2007 דחתה כבוד הרשמת את הבקשה בקובעה כי זו הוגשה באיחור ניכר בלא שניתן לכך הסבר של ממש. כמו כן, קבעה הרשמת כי המערער היה מיוצג לאורך ההליכים בערכאות השונות וכי לא ניתן הסבר לפרק הזמן הארוך שנדרש לו לטענתו לצורך גיוס המימון להגשת הבקשה. עוד לא הובהר כיצד מנע מאסרו את הגשת הבקשה לדיון נוסף במועד. הרשמת הוסיפה וקבעה כי המערער לא סיפק הסבר לכך שהארכת המועד נתבקשה רק בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לדיון נוסף. ומכל מקום, כך נקבע, בעיקרו של דבר נראה כי סיכויי ההליך קלושים לאור העובדה שהבקשה לדיון נוסף נוגעת לרכיב העונש בפסק הדין שאינו מעלה, על פניו, עילה ממשית מבין אלו המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לקיומו של דיון נוסף. 3. על החלטה זו מלין המערער בפניי. לטענתו, טעתה כבוד הרשמת בדחותה את הבקשה להארכת מועד מטעמים פרוצדוראליים, ומבלי שנתנה משקל כלשהו למגבלות אשר חלו על המערער ואשר הביאו לעיכוב בהגשת הבקשה לדיון נוסף. עוד טוען המערער כי טעה בית המשפט שעה שלא נתן משקל ממשי לעובדה כי הוא זוכה משתי עבירות אינוס ואף החמיר בעונשו. כן נטען כי בהחמרת עונשו של המערער, הוא הופלה לרעה לעומת הנאשמים האחרים בפרשה עליהם נגזרו עונשים קלים יותר. המערער מוסיף וטוען כי טעה בית המשפט בכך שלא ייחס את המשקל הראוי לנימוקיו של בית משפט קמא אשר בהטילו על המערער עשר שנות מאסר אף שהרשיעו בשתי עבירות אינוס, מצא כי אין למצות את הדין עימו לאור עברו ונסיבותיו האישיות. 4. דין הערעור להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כי המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הינו חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין. מניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, בין אם נכחו בעלי הדין בעת מתן פסק הדין ובין אם לאו (בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם). הטעם לפרק הזמן הקצר ולחישוב הימים מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו נובע מייחודו של הליך הדיון הנוסף הסוטה מעיקרון סופיות הדיון. אכן, לרשם נתונה הסמכות להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד המצדיק זאת אך סבורני כי במקרה דנן צדקה כבוד הרשמת שלא נעתרה לבקשת ההארכה שהגיש המערער. זאת משום שאין בפיו כל הסבר המניח את הדעת לכך שהבקשה הוגשה כשבועיים לאחר חלוף המועד להגשת העתירה לדיון נוסף וכן משום שנראה על פני הדברים, ובכך עיקר, כי אין בידי המערער להצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו אדר ב', תשס"ח (23.03.2008). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07103420_V01.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il