פלוני נ. בית הדין הרבני

פסק-דין בתיק בג"ץ 1034/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1034/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין אזורי 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד איתן ליפסקר בשם המשיבה 3: עו"ד אודליה כהן-זאובר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד בית הדין הרבני הגדול ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו מיום 11.5.2011 במסגרתו נדחו שני ערעורים שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה מיום 6.1.2011 ועל החלטתו מיום 2.3.2011. 1. העותר והמשיבה 3 (להלן: האישה) נישאו לפני כעשר שנים ונולדו להם שתי בנות. בין העותר לבין האישה מתנהלים הליכים משפטיים בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, אשר ראשיתם בתביעת גירושין שהגישה האישה ביום 3.9.2009, אליה כרכה את תביעות הרכוש והכתובה. במקביל הגישה האישה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך הועברה גם תביעה זו, בהסכמת האישה, לבית הדין הרבני האזורי, אשר פסק מזונות זמניים עבור הבנות. 2. ביום 6.1.2011 ניתן פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (הדיינים הרבנים מ' אוחנה, ד' מלכא ו- י' לרר). מפסק הדין עולה כי טענתה העיקרית של האישה הייתה שחיי הנישואין הרוסים והקרע בין הצדדים אינו ניתן לאיחוי, לאחר שגילתה שהעותר חי עם אישה אחרת, ממנה נולדו לו שני ילדים. מנגד, העותר טען שהאישה סובלת מבעיות נפשיות קשות שהרסו את חיי הנישואין וכי היא הסתירה ממנו את בעיותיה הנפשיות טרם נישואיהם. בית הדין הרבני האזורי קבע כי כל הגורמים המקצועיים שהתבקשו לחוות דעתם בנוגע למצבה הנפשי של האישה שללו את טענות העותר. עוד נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת העותר לזמן את הפסיכיאטר המחוזי ואת רופא המרפאה הקהילתית שיתנו חוות דעת בעניין מצבה הנפשי של האישה. כמו כן, ציין בית הדין הרבני האזורי כי מהחומר שהוצג לו עולה כי דווקא לבעל יש בעיות נפשיות ובעבר אף היו לו מחשבות אובדניות. בית הדין הרבני ציין כי העותר הגיש בקשות רבות ונקט בסחבת וכי כל טענות העותר כנגד האישה הן טענות מגמתיות שמטרתן להשחיר פניה על מנת לשפר מצבו בהליכים לעניין הבנות ולעניין הכתובה. לאחר כל אלה קבע בית הדין הרבני האזורי כי דירת בני הזוג תימכר לכל המרבה במחיר ותמורתה תחולק בין הצדדים באופן שווה; כי העותר חייב לשלם לאישה את כתובתה בסך 52,000 דולר ארה"ב שיקוזזו מחלקו בתמורת הדירה; וכי חלקו של הבעל בתמורת הדירה יעוקל עד להחלטה אחרת של בית הדין הרבני. כמו כן, נקבע מועד להמשך הדיונים בפני בית הדין הרבני האזורי ביתר הסוגיות שנותרו פתוחות בין בני הזוג. 3. העותר הגיש ביום 10.2.2011 ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול. בד בבד הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בקשת פסלות, במסגרתה ביקש שהדיון יועבר לבית דין אחר ולחילופין יעוכבו ההליכים עד למתן החלטה בערעור. ביום 2.3.2011 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בבקשת הפסלות. בית הדין הרבני האזורי קבע כי בקשת הפסלות הוגשה על ידי בא כוחו הנוכחי של העותר, עו"ד ליפסקר, בעוד שמי שייצג את העותר בכל הדיונים עד עתה היה עו"ד פרדס. בית הדין ציין שהתקיימו בתיק מספר דיונים, כשהאחרון שבהם התקיים ביום 15.4.2010 ופסק הדין ניתן ביום 6.1.2011. לכן, הביע בית הדין תמיהה מדוע השתהו העותר ובא כוחו הנוכחי במשך מספר חודשים ממועד מתן פסק הדין (וכמעט שנה ממועד הדיון האחרון) עד להגשת בקשת הפסלות. לפיכך, דחה בית הדין את בקשת הפסלות. העותר הגיש ערעור גם על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול. 4. הדיון בערעור בבית הדין הרבני הגדול (הדיינים הרבנים א' שרמן, צ' בוארון ו- צ' אלגרבלי) התקיים ביום 9.5.2011 ופסק הדין ניתן ביום 11.5.2011, במסגרתו נדחו שני ערעוריו של העותר. בעניין חיובו של העותר בתשלום הכתובה קבע בית הדין הרבני הגדול, בדעת רוב, כי מדובר בבעל שזנח את אשתו וש"רעה בשדה זר...והיכה שורשים". נקבע כי העותר מנהל יחסים עם אישה אחרת מזה שנים רבות ונולדו להם ילדים, כך שהמצב הינו בלתי הפיך, וכל זאת תוך הצגת מצגי שווא לאשתו. נקבע כי אף אם אשתו לא התנהגה כראוי כלפיו הרי שאין לו להלין אלא על עצמו, שהביאהּ למצב כזה. בנוגע לטענות העותר בדבר מצבה הנפשי הקשה של האישה ציין בית הדין הרבני הגדול כי גם אם יניח שהאישה סבלה מהמצב הנפשי לפני הנישואין, כפי שטען העותר, הרי שמעת שהעותר המשיך לחיות עימה משך שנים רבות, רואים אותו כמי ש"מחל על המומין". בנוגע לדחיית בקשת הפסלות, קבע בית הדין הרבני הגדול כי טענת הפסלות נטענה בשיהוי ניכר, אחרי שנים של דיונים, וכי המערער מודה שהחלטות בית הדין האזורי עומדות ביחס ישר להתנהגותו ונובעות ממנה. דעת המיעוט התייחסה לעניין החיוב בכתובה בלבד. בדעת המיעוט נקבע כי קיימים ספקות האם יש מקום בנסיבות העניין לקבל את טענת "נסתחפה שדהו" או את טענת "ראה ומחל על המומין" בכל הנוגע למצבה הנפשי של האישה, ולכן יש לפשר בין הצדדים בעניין הכתובה ולהעמידה על מחצית. 5. במסגרת העתירה שלפנינו טוען העותר כי החלטות בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הרבני האזורי פוגעות פגיעה חמורה ומתמשכת בזכויות היסוד שלו, בכללי הצדק הטבעי ובסדרי הדין. לטענת העותר, הנורמה שנקבעה בבית הדין הרבני האזורי ואושרה בבית הדין הרבני הגדול הינה כי בעל דין אשר קיים קשר מחוץ לנישואין דינו שתיפגענה ותישללנה זכויות היסוד שלו, בהן זכותו לשוויון ולהליך הוגן. כמו כן נטען כי ההליכים בפני בית הדין הרבני האזורי ובפני בית הדין הרבני הגדול נוהלו באופן בלתי מכובד, תוך השתלחות הדיינים בעותר ותוך קביעת קביעות חמורות וחסרות בסיס בנוגע למצבו הנפשי. עוד נטען כי ההליך בבית הדין הרבני האזורי רצוף פגמים מהותיים, כאשר האישה הדיחה עדים וזייפה מסמכים על מנת להטות את התוצאה ולגרום לבעלי המקצוע לתת חוות דעת שגויות בנוגע למצבה הנפשי. בנוסף טען העותר כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שניתן ביום 11.5.2011 שוחרר למשלוח לצדדים רק כחצי שנה לאחר שניתן, ביום 23.11.2011. לטענת העותר, פרק הזמן הארוך שחלף ממועד מתן פסק הדין ועד למועד המצאתו לצדדים גרם לפגיעה מהותית בזכויותיו, מכיוון שבית הדין הרבני הגדול התעלם מבקשה שהגיש ביום 5.7.2011 במסגרתה ביקש להגיש תסקיר של פקידת הסעד מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית אלעד, שמונתה על ידי בית הדין הרבני האזורי. נטען כי התסקיר הינו בעל חשיבות קריטית, מכיוון שבפעם הראשונה נבדקה לגופה טענתו של העותר בדבר בעיות נפשיות של האישה ונמצא שהעותר דיבר אמת. כמו כן, לטענת העותר, פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ניתן על ידי הרכב דיינים שונה מההרכב שבפניו התקיים הדיון במעמד הצדדים, כאשר אחד הדיינים שחתומים על פסק הדין (הרב צ' בוארון) לא נכח בדיון במעמד הצדדים והחליף דיין אחר (הרב ב' הלוי). לטענת העותר, חילופי הדיינים בהרכב נעשו בניגוד לדין ותוך התעלמות מתקנה ע"א ומתקנה קי"א(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: התקנות). 6. בהחלטתי מיום 9.2.2012 התבקשו המשיבים להגיש תגובה לעתירה. ביום 7.3.2012 הוגשה תגובה קצרה מטעם האישה, אליה צורפה החלטה שניתנה בבית הדין הרבני הגדול מיום 4.3.2012 על ידי הדיין הרב צ' אלגרבלי. בהחלטה נקבע כי בפסק הדין מיום 11.5.2011 נפלה טעות, כאשר פסק הדין ניתן על ידי הרכב אחר מאשר ההרכב ששמע את הערעור. לפיכך נקבע כי פסק הדין בטל וכי הצדדים יוזמנו לדיון בפני הרכב חדש, היות ושני דיינים יצאו לגמלאות. 7. לאור החלטת בית הדין הרבני הגדול, התבקש העותר, בהחלטתי מיום 11.3.2012, להודיע האם הוא עומד על עתירתו במתכונתה הנוכחית. העותר הודיע כי הוא עומד על העתירה. לטענתו, המשיבים לא הגישו תגובה לגופה של העתירה וכי החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 4.3.2012 נועדה לשלול מהעותר את זכותו לחסות תחת הגנת בית משפט זה ומחזקת את הצורך ובביקורתו ובהתערבותו של בית משפט זה ובמתן סעד למען הצדק. העותר טוען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול הינה "מהלך טקטי ריק מתוכן שנועד ליצור מראית עין של קיום סעד חלופי עבור העותר ובכך לשלול ממנו אף את זכותו לפנות לקבלת סעד מבג"ץ" וכי אין ספק שהחזרת הדיון לבית הדין הרבני הגדול לא תשנה את התוצאה מכיוון שבית הדין כבר חרץ את גורלו של העותר ולא ישנה את עמדתו. לטענת העותר, החזרת הדיון לבית הדין הרבני הגדול אינה מהווה סעד חלופי יעיל, מכיוון שהדיון המחודש יתבסס על אותו חומר ראיות ויתקיים בפני הרכב זהה בעיקרו ש"דעתו כבר ננעלה". לטענתו, התנהלותה של האישה כללה "זיהום" ראיות על ידי הדחת עדים וזיוף מסמכים, ולכן אין מקום לחזור ולדון שוב באותן ראיות "מזוהמות". עוד נטען כי העותר איבד אמון ברצונם וביכולתם של בתי הדין הרבניים לקיים דיון הוגן בעניינו ואין בהחלטתו הפרוצדוראלית של בית הדין הרבני הגדול כדי לתקן את העוול ולהשיב את אמונו של העותר. 8. דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, בפסיקה נקבע כי מתן פסק דין על ידי מותב שלא ישב בדיונים עשוי להביא לבטלותו. אולם בצד הכלל נקבעו חריגים במקרים בהם נבצר מאחד מחברי המותב שהחל בדיון לסיים את הדיון. במקרים של נבצרות נקבע כי ניתן להחליף את חבר המותב באחר, כך שהמותב החדש יכול להמשיך בדיון מהשלב בו הופסק [ראו והשוו: בג"ץ 4509/09 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה (לא פורסם, 3.5.2010) פסקאות ט"ז-י"ח לפסק דינו של השופט רובינשטיין והאסמכתאות המובאות שם; בג"ץ 1979/10 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 11.8.2010) פסקה 12 לפסק דינה של השופטת חיות והאסמכתאות המובאות שם]. כמו כן, מן הראוי לציין כי בנסיבות דנן, כאשר לא מדובר בהעברת התיק מהרכב אחד של בית הדין להרכב אחר אלא רק בשינוי בתוך ההרכב, נראה שטענתו של המערער בהסתמך על תקנה ע"א לתקנות אינה מדויקת, כיוון שהיא אינה חלה על כגון דא [והשוו לדברי השופטת חיות בפסקה 12 לפסק דינה בבג"ץ 1979/19]. בין כה וכה, מעת שניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול, לפיה פסק הדין שניתן ביום 11.5.2011 מבוטל וייערך דיון בפני הרכב חדש, נראה שהפגם נרפא ועל העותר למצות את ההליכים בפני בית הדין הרבני הגדול בטרם יפנה לבית משפט זה. כאמור, בית הדין הרבני הגדול ציין כי נפלה טעות ופסק הדין ניתן על ידי הרכב שאינו זהה להרכב ששמע את הערעור. כמו כן, ציין בית הדין הרבני הגדול כי הערעור יישמע בפני הרכב חדש, לאור פרישתם לגמלאות של שני דיינים. לפיכך לא ניתן לקבל את טענת העותר כי מדובר ב"מהלך טקטי ריק מתוכן" וכי החזרת הדיון לבית הדין הרבני הגדול אינה מהווה סעד חלופי יעיל, מכיוון שדעתו של בית הדין כבר "נעולה". טענה זו עשויה הייתה להישמע ככל שהרכב הדיינים היה נותר ללא שינוי, אך לא כך הוא ולכן לא ברור מדוע עלינו להניח מראש שדעת ההרכב החדש תהיה "נעולה". יתר טענותיו של המערער – הן טענתו בדבר התסקיר המאוחר שביקש להגיש, בו ניתנה לטענתו חוות דעת שמקבלת את טענותיו בנוגע למצבה הנפשי של האישה, והן טענותיו בדבר "זיהום" הראיות על ידי האישה – הן טענות ערעוריות ועובדתיות, שדינן להתברר בפני בית הדין הרבני הגדול ולא בפני בית משפט זה. לאחר שיישמע מחדש ערעורו בבית הדין הרבני הגדול ויינתן בו פסק דין, יוכל העותר, ככל שתהיה לו עילה בדין, לשוב ולעתור לבית משפט זה, אשר כידוע אינו נועל שעריו בפני איש. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א בניסן התשע"ב (3.4.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12010340_W05.doc/צש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il