פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10337/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10337/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לנוער בתל-אביב (הנשיאה ג' ויגוצקי מור), מיום 21.12.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1062/09 פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לנוער בתל-אביב (הנשיאה ג' ויגוצקי מור) מיום 21.12.2009, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 1062/09. 1. לבית משפט השלום לנוער בתל-אביב הוגש כתב אישום נגד המערערות ונגד ארבע קטינות נוספות, המייחס להן שורת עבירות שביצעו לכאורה נגד תא"ל נועם תיבון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון בצה"ל. למערערות עצמן מיוחסות בכתב האישום המתוקן בשנית, שהוגש ביום 31.3.2009, עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מהומה במקום ציבורי, לפי סעיף 194 לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; השחתת פני מקרקעין, לפי סעיף 196 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע מעשי פשע ועוון, לפי סעיפים 499(א)(1) ו-499(א)(2) לחוק העונשין. למערערת 1 מיוחסת גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. 2. ביום 21.12.2009, במהלך דיון הוכחות במשפטן של המערערות, ביקש בא-כוח המדינה להגיש תעודת עובד ציבור לגבי תא"ל תיבון, אשר נחתמה על-ידי אחד מעדי התביעה שמכהן כקצין שלישות באוגדת יהודה ושומרון (להלן: העד). בא-כוח המערערות התנגד להגשת התעודה, בציינו כי בדיון הקודם הביע את רצונו לחקור את העד ביחס לתוכן התעודה ובית המשפט הזהירו כי אם יהיה מדובר בחקירת סרק, יוטלו עליו הוצאות. בית המשפט (הנשיאה ויגוצקי מור) קבע כי בא-כוח המערערות לא הודיע לבית המשפט זמן סביר לפני הדיון שברצונו לחקור את העד כפי שהונחה לעשות בדיון הקודם, ומשכך – קיבל בית המשפט את תעודת עובד הציבור כראיה. 3. בהמשך הדיון, ביקש בא-כוח המערערות מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינן (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות קבל בא-כוח המערערות על העובדה שבית המשפט לא אפשר לו לחקור את העד. כן ציין בא-כוח המערערות, כי החלטות נוספות של בית המשפט פגעו אף הן ביכולתו לנהל את ההליך. כך, נטען כי בית המשפט הרחיב את תחולתה של תעודת החיסיון המצויה בתיק גם לפעולות של אנשי משטרה, וכן התערב בשאלות שהפנה בא-כוח המערערות לעדי תביעה במסגרת חקירתם הנגדית. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי היא נעדרת עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט מלדון בתיק. כן נטען, כי במידה ובא-כוח המערערות סבור כי החלטות בית המשפט מוטעות, באפשרותו לערער על כך בהתאם לדרכים הקבועות בדין. בהמשך אותו דיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. ראשית, ולעניין קבלת תעודת עובד הציבור כראיה, נקבע כי באפשרותו של בא-כוח המערערות להגיש ראיה התומכת בטענתו לפיה המידע המופיע בתעודה איננו נכון, ואולם נוכח העובדה שבא-כוח המערערות נמנע מלבקש לזמן את העד זמן סביר לפני הדיון, אין באפשרותו לזמנו בשלב זה. שנית, ביחס להתערבות בית המשפט בחקירותיו הנגדיות של בא-כוח המערערות, נקבע כי בית המשפט, מונחה על-ידי הוראות החוק, מאפשר לבא-כוח המערערות לחקור חקירות ממושכות את כל העדים, ובד בבד עושה שימוש בסמכותו לפסול שאלה ולא להתיר חקירה, תוך נימוק החלטותיו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור מלין בא-כוח המערערות על התנהלותו של בית המשפט קמא, אשר לטענתו פוגעת בהגנתן של המערערות. כן מציין בא-כוח המערערות, כי עניין תעודת עובד הציבור, אשר הוא שהביא בסופו של דבר לבקשת הפסלות, הינו אך חלק ממכלול של עיוותי דין שנגרמו, לטענתו, למערערות, ואשר נוכח הצטברותם לא היה מנוס מבקשת הפסלות. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיהן של המערערות מבוססות, רובן ככולן, על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. כך למשל, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן שמיעת ראיות, קציבת זמן החקירה הנגדית ואף פסילת שאלות במהלך חקירה, אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, כאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2009) וההפניות שם). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט החליט לקבל את תעודת עובד הציבור כראיה מבלי להתיר את חקירתו של העד אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערערות. כן נכון הדבר בהתייחס להחלטות הדיוניות הנוספות עליהן מלין בא-כוח המערערות. ככל שיהיו למערערות טענות בעניין החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, יוכלו הן להעלותן בפני ערכאת הערעור המוסמכת לכך. זאת ועוד. מפרוטוקול הדיון עולה כי החלטתו של בית המשפט בעניין תעודת עובד הציבור נבעה מכך שבדיון הקודם הובהר לבא-כוח המערערות כי אם ברצונו לזמן את העד לחקירה, יהיה עליו להודיע על כך לבית המשפט זמן סביר מראש, ואולם בא-כוח המערערות לא נהג לפי הנחיה זו. כמו-כן, לא מצאתי בסיס לטענות המערערות לפיהן החלטותיו של בית המשפט במהלך חקירת העדים וביחס לתחולתה של תעודת החיסיון מבטאות משוא פנים כלפיהן, טענות אשר נטענו בעלמא וללא כל תימוכין. במצב דברים זה, בוודאי אין ניתן לקבל את טענת המערערות לפיה ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס אליהן, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן חסר פניות בעניינן. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו בטבת התש"ע (12.1.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09103370_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il