פסק-דין בתיק ע"א 10333/02
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10333/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
4. פלונית
5. פלונית
6. פלונית
7. פלונית
8. פלונית
9. פלוני
10. פלוני
11. פלוני
12. פלוני
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני
משפחה למחוזות תל אביב והמרכז בתמ"ש 5114/96,
מיום 20.11.2002 שניתנה על ידי כבוד השופט י' גרניט
בשם המערערת: עו"ד שאול
אהרן
בשם המשיב מס' 1: בעצמו
בשם המשיבים מס' 7 ו-10: עו"ד רוני עזרא
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני
משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופט י' גרניט) מיום 20.11.02, שלא לפסול עצמו
מלדון בתמ"ש 5114/96.
1. בין המערערת לבין המשיב 1 - בני זוג
נשואים - מתנהלים הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה. בין היתר, הגישה המערערת
לבית המשפט בשנת 1998 תובענה נגד המשיבים לקבלת סעד של מתן חשבונות על עסקיו
ונכסיו של המשיב 1 המתנהלים על ידו או על ידי המשיבים האחרים וכן עתרה לקבלת סעדים
ספציפיים נוספים. המשיב 1 הגיש ביום 10.7.02 תביעה להפחתת מזונות ולביטול מזונותיו
של הבן הקטין אשר עבר למשמורתו.
2. בחודש נובמבר 2002 הגישה המערערת בקשה כי
בית המשפט יפסול עצמו מלדון בכל התיקים התלויים ועומדים בעניינה של המערערת בבית
המשפט. בבקשתה העלתה המערערת טענות כנגד החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט
במהלך ניהול ההליכים. ראשית, טענה המערערת, כי בית המשפט נוקט סחבת בניהול
התובענה שהוגשה על ידה עוד בשנת 1998. כך, בהחלטתו מיום 21.3.02 דחה בית המשפט את
בקשת המערערת להקדמת מועד הדיון אשר נקבע ליום 24.2.03, בנימוק כי אין ביומנו
מועדים פנויים קודם לכן, וכי רק בעקבות התערבותו של מנהל בתי המשפט נמצאו תאריכים
מוקדמים יותר ביומנו של בית המשפט. שנית, טענה המערערת כי העובדה שהתובענה
שהגיש המשיב 1 נגדה בחודש יולי 2002 נקבעה לשמיעה באופן מזורז ליום 10.10.02, בעוד
שהתובענה שהוגשה על ידה נקבעה לדיון כעבור זמן רב, מעידה על משוא פנים מצד בית
המשפט. שלישית, טענה המערערת כי החלטותיו של בית המשפט מיום 29.7.02 בבקשות
שהגיש המשיב 1 לעיכוב מזונותיו של בנם הקטין ולמתן הוראות למוסד לביטוח לאומי,
מעלות חשש למשוא פנים הן משום שבית המשפט הורה על מועד קצר להגשת תגובת המערערת
לבקשות, מבלי להביא בחשבון את המועד בו הומצאו ההחלטות לידי המערערת והן משום
שהבקשות נקבעו לדיון במהלך הפגרה, וזאת מבלי שהוגשה בקשה לשמיעתן במהלך הפגרה. כן
טענה המערערת, כי בית המשפט חייב אותה בתשלום הוצאות המשיב 1, הגם שמדובר היה
בבקשות סרק. רביעית, העלתה המערערת טענות כנגד החלטותיו של בית המשפט בבקשה
שהגישו המשיבים להורות על מחיקתן של חלק מן המשיבות מן התובענה בשל היותן חברות
מחוקות. כך, טענה המערערת, כי בית המשפט הורה לה להגיש תגובה לבקשת המשיבים בצורת
בש"א נפרדת, בעוד שהתיר למשיבים להעלות את בקשת המחיקה בעל-פה. יתר על כן,
בית המשפט חייב את המערערת לחזור ולבצע מסירות אישיות שלוש פעמים, דבר שעלה
למערערת כסף רב, וזאת שעה שהפרוטה אינה מצויה בכיסה. המערערת הוסיפה כי העוינות
מצדו של בית המשפט בולטת גם מבחינת תוכן ההחלטה שניתנה על ידו בבקשה זו, בה חויבה
המערערת בהוצאות ממשפט, וזאת כאשר בית המשפט מתעלם ביודעין מן העובדה כי החברות לא
היו מחוקות במועד הגשת התובענה. חמישית, טענה המערערת כי בית המשפט גילה
משוא פנים לאורך כל ההליך בפסיקת הוצאות. כך, לטענתה, בכל בקשות המשיבים אשר נדחו
על ידי בית המשפט, חייב בית המשפט את כל המשיבים יחדיו בתשלום הוצאות המערערת
בסכום של כ-500 ש"ח בלבד, בעוד שבבקשות בהן חויבה המערערת בתשלום הוצאות
המשיבים, דובר בסכומים גבוהים הרבה יותר, כאשר המערערת חויבה לשלם הוצאות לכל אחד
מן המשיבים. יתר על כן, גם כאשר מספר משיבים היו מיוצגים על ידי עורך דין אחד,
חויבה המערערת בתשלום הוצאות כל משיב בנפרד. המערערת אף חויבה בתשלום הוצאות של
חברות שנמחקו. המערערת טענה כי החלטותיו של בית המשפט מעידות על עוינות כלפיה ועל
חשש ממשי למשוא פנים. המשיבים 2-1 ו-10-7 התנגדו לבקשת הפסילה וטענו כי יש לדחותה
הן בשל השיהוי שבהעלאתה והן משום שטענות המערערת נוגעות להחלטות שניתנו על ידי בית
המשפט, אשר הדרך הנכונה לתקיפתן היא בהגשת ערעור או בקשת רשות
ערעור.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 20.11.02, דחה את
בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מגלה עילה לפסילה, כי אינו מכיר מי מן
הצדדים וכי אין לו כל העדפה של צד אחד על משנהו וכי תחושותיה של המערערת אינן נימוק
לפסילה.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת
חוזרת על טענותיה בבקשת הפסילה ומוסיפה, כי חיובה בתשלום הוצאות בקשת הפסילה בסכום
של 8,000 ש"ח מצביעה גם הוא על יחסו העוין של בית המשפט כלפיה. כן טוענת
המערערת, כי לא השתהתה בהגשת בקשת הפסילה שכן זו נסמכת, בין היתר, גם על החלטות
שנולדו ימים ספורים קודם הגשתה. כמו כן, עילות הפסלות הנטענות על ידי המערערת לא
התגבשו ביום אחד, שכן רק הצטברות של החלטות רבות אשר מצביעות על מגמה אחידה, יש
בהן כדי להעיד על קיומו של משוא פנים. עוד טוענת המערערת, כי העובדה שהגישה בקשות
רשות ערעור על חלק מהחלטותיו של בית המשפט, אינה פוגמת בטענת הפסלות, שכן טענותיה
בבקשת הפסילה מכוונות נגד העוינות העולה מהחלטות אלה. המשיב 1 והמשיבים 10-7
מתנגדים לערעור וטוענים כי יש לדחותו הן בשל השיהוי בהגשת בקשת הפסילה והן מאחר
שטענות המערערת נוגעות להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט, אשר הדרך הנכונה לתקיפתן
היא בהגשת ערעור.
5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי
דין הערעור להידחות. טענותיה של המערערת, רובן ככולן, מופנות כנגד החלטות דיוניות
ושיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט במהלך ניהול ההליכים. אפילו אתעלם מן השיהוי
המונע העלאת חלק מן הטענות כיום, הרי כפי שנפסק לא פעם, ההליך הראוי לתקיפת החלטות
שדעת צד להליך אינה נוחה מהן הוא הליך הערעור, ולא הליך הפסלות. גוף ההחלטה הוא
שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט (לא פורסם) ). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות
ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, למשל: ע"א 220/99
ח.ר. דולומיט חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס
(ישראל) בע"מ (לא פורסם)). ואכן, המערערת הגישה בקשות רשות ערעור על מקצת מן
ההחלטות המשמשות אותה בבקשת הפסילה, ובמסגרת זו יישמעו כל טענותיה לעניין זה. אפשר
שבראייתה של המערערת נוצר חשש כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינה מצביעות
על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו
מקים עילת פסלות. עיינתי בהחלטותיו של בית המשפט נשוא הערעור, ומבלי להביע עמדה
באשר לצדקתן ונכונותן, הרי שלא מצאתי כי עולה מהן עוינות כלשהי מצדו של בית המשפט
כלפי המערערת או כי יש בהן להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיה.
כך גם לא מצאתי בנסיבות המקרה הצטברות של נתונים, המצביעה כשלעצמה על משוא פנים.
הלכה היא כי לא רגישותו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת בעניין זה אלא יש צורך
בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל:
ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ
ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד
מד(3) 758, 760). בנסיבות העניין, לא הונחה בפני תשתית לקיומו של חשש כזה.
6. אשר לחיוב המערערת בהוצאות בקשת הפסילה,
הרי שאף בעובדה זו כשלעצמה אין משום עילת פסלות, ואיני סבור כי בנסיבות המקרה יש
בה ללמד על עוינות מצדו של בית המשפט כלפי המערערת.
הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו
להוצאות.
ניתן היום, י"ג בטבת התשס"ג
(18.12.2002).
ה
נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02103330_A02.doc/דז/
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il