יורם גלעזר נ. משרד הבריאות

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1033/22 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: יורם גלעזר נ ג ד המשיב: משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' אלרון: בעתירה שלפנינו טוען העותר, שאינו מיוצג, כי חולים הנמנים עם קבוצת הביקורת בניסויים קליניים-רפואיים, עלולים לקבל לעיתים טיפול רפואי "נחות". על כן, ביקש כי בית משפט זה יורה למשיב להוציא "... הנחיה שתמנע שימוש בקבוצת ביקורת אם מפחית [כך במקור – י' א'] באופן ניכר את ההסתברות להצלה של הנכללים בה". מבוקש, כי הנחיה זו תגדיר מהי תרופה ניסיונית "עדיפה", אשר לא ניתן יהיה למנוע את הטיפול בה ממשתתפי ניסוי, וכי המשיב יבצע מספר פעולות נוספות אשר "ימזערו", לשיטת העותר, פגיעה בחולים המצויים בסכנת חיים. ככל שניתן להבין מהעתירה, לטענת העותר סעיף 3 להצהרת הלסינקי, הקבוע בתוספת הראשונה לתקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), התשמ"א-1980 (להלן: התקנות), אינו "מגן" על חולים המשתתפים בניסויים כקבוצת ביקורת במקרים בהם קיימת שיטת טיפול שטרם הוגדרה כ"מוכחת", כלשון התקנות, אך היא הראתה "תוצאות יוצאות דופן". לשיטתו, במקרים אלו החולה בקבוצת הביקורת לא יקבל את התרופה הניסיונית, ומשכך יינתן לו טיפול נחות. נטען, כי לקבלת העתירה עשויה להיות השלכה על חייהם של רבים, ועל "זרוז ומיגור המגיפה בארץ ובעולם". עוד טוען העותר, כי האופן בו מתנהלים ניסויים קליניים כיום עולה כדי פגיעה בזכותם של משתתפי קבוצת הביקורת להגנה על חייהם וגופם, בניגוד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתשובת המשיב. חרף מאמץ לרדת לסוף דעתו של העותר, ניכר כי העתירה נעדרת מסד עובדתי קונקרטי וסדור כנדרש (בג"ץ 4904/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (23.8.2021)). כמו כן, הטענות הכלולות בה מובאות תוך שהעותר כורך יחדיו סוגיות רבות משלל היבטים, וזאת באופן בלתי ברור אשר אינו מאפשר לקיים בהן דיון של ממש (בג"ץ 8060/10 בוסקיס נ' יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (1.8.2011); בג"ץ 6938/20 הלב היהודי בראשות אלי יוסף נ' בנימין גנץ - שר הביטחון, פסקה 2 (11.10.2020)). אף הסעדים המבוקשים – כוללניים ועמומים (בג"ץ 964/22 וקרט נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 2 (9.2.2022)). כל אלו, מצדיקים את דחייתה על הסף. זאת ועוד, העתירה לוקה גם באי מיצוי הליכים כנדרש. הגם שנטען בה כי העותר פנה לשרי ממשלה הרלוונטיים לטענותיו, פניות אלה והמענה להן, ככל שהתקבל, לא צורפו לעתירתו (בג"ץ 6999/21 חברת יחזקאל מורד בע"מ נ' רשות המיסים בישראל, פסקה 4 (20.10.2021)). גם בהתעלם משורת הפגמים שתוארו לעיל, טענות העותר, ככל שניתן להבינן, מופנות כלפי החלטות הנושאות אופי מקצועי מובהק, המצויות בתחום סמכותה ומומחיותה של הרשות המנהלית. העתירה לא הציגה עילה, ולו לכאורית, להתערבות בהחלטות אלו (בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (26.8.2019)). נוכח כל אלה, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ל' באדר א התשפ"ב (‏3.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22010330_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1