בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. רמונדה פישר

החלטה בתיק רע"א 1032/06 בבית המשפט העליון רע"א 1032/06 רע"א 715/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש ברע"א 1032/06 והמשיב ברע"א 715/06: בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ ג ד המשיבה ברע"א 1032/06 והמבקשת ברע"א 715/06: 1. רמונדה פישר המשיבים ברע"א 1032/06: 2. אלחנן טננבוים 3. אסתר טננבוים בקשות רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 12581/05 (ה"פ 691/95) שניתנו ביום 3.1.06 וב- 19.1.06 על-ידי כב' השופט נ' ישעיה בשם המבקש ברע"א 1032/06 והמשיב ברע"א 715/06: עו"ד מאיר לפלר בשם המשיבים ברע"א 1032/06 והמבקשת ברע"א 715/06: עו"ד אלעד מן פסק-דין 1. בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה), בה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש ברע"א 1032/06 והמשיב ברע"א 715/06, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן - הבנק), להמשיך בהליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגד המשיבה ברע"א 1032/06 והמבקשת ברע"א 715/06, גב' רימונדה פישר (להלן - גב' פישר). צו המניעה הזמני הותנה בהפקדת ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח. 2. הבנק העניק למשיבים 3-2 ברע"א 1032/06 (להלן - המשיבים 3-2) הלוואה לצורך רכישת דירתה של גב' פישר. בד בבד חתמו המשיבים 3-2, הנשואים זה לזו, על שטר משכון לפיו משכנו זכויותיהם בדירה לטובת הבנק. חלק מסכום ההלוואה הועבר לבנק אחר לשם פדיון הלוואה קודמת שנטלה גב' פישר ואשר הובטחה במשכנתה. יתרת סכום ההלוואה שולמה ישירות לידיה של גב' פישר. הואיל ובמועד מתן ההלוואה טרם נרשמו זכויות המשיבים 3-2 בדירה, חתמה גב' פישר על התחייבות לרישום משכנתה לטובת הבנק. בסופו של דבר, הדירה לא נרשמה על שם המשיבים 3-2, והם אף חדלו לשלם את התשלומים להחזר ההלוואה. יצוין, כי גב' פישר המשיכה וממשיכה לגור בדירה. הבנק פתח בהליכים משפטיים נגדם ואז הסתבר לו כי מי שחתם על מסמכי ההלוואה והמשכון יחד עם המשיב 2 לא הייתה המשיבה 3, אלא גב' פישר עצמה שהתחזתה למשיבה 3. גב' פישר אכן מודה כי התייצבה בפני פקידי הבנק והציגה עצמה כאילו הייתה המשיבה 3. לטענתה, הדבר נעשה בהשראתו של המשיב 2, תוך שהוא כפה זאת עליה. משביקש הבנק לממש את הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שפתח נגד המשיבים 3-2 ונגד גב' פישר (כצד ג') התנגדה גב' פישר למימוש הדירה. לאחר שנדחתה בקשתה לעיכוב הליכי המימוש על ידי ראש ההוצאה לפועל, הגישה גב' פישר לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה. במסגרת המרצת הפתיחה עתרה גב' פישר למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם מכר הדירה וההסכמה לרישום משכנתה עליהם חתמה בטלים. יחד עם המרצת הפתיחה הגישה גב' פישר גם בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כסעד זמני. בתחילה נדחתה הבקשה, אולם לאחר שהוחזרה הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי (ראו, רע"א 7681/05), התקבלה הבקשה. בית המשפט המחוזי התנה, כאמור, את הצו בהפקדת ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח. 3. בבקשות רשות הערעור שלפניי מלינים שני בעלי הדין על ההחלטה. הבנק סבור כי מן הדין לבטל את הצו כליל ואילו גב' פישר טוענת כי אין לדרוש ממנה להפקיד ערבות צד ג', ומכל מקום אין לדרוש ממנה להפקיד ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח. לגופם של דברים טוענת גב' פישר, כי היא שיתפה פעולה בהונאת הבנק תחת כפייה ועושק מצידו של המשיב 2. עוד היא טוענת, כי המשיב 2 נטל את הכספים שהעביר הבנק לידיה. היא מוסיפה שמצבה הכלכלי קשה, כי אינה מסוגלת להשיג ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח, וכי פינויה מדירתה יגרום לה נזק רב. עיקר טענתו של הבנק היא, כי אין ליתן לאדם שמודה כי נטל חלק בהונאת הבנק סעד שביושר הנועד לשמר את אותו נכס עצמו ששימש להונאה. הוא טוען כי סיכויי תביעתה של גב' פישר נמוכים ביותר, שכן אף אם תתקבל טענתה לפיה השתתפה בהונאת הבנק תחת כפייה ועושק וכי הסכם מכר הדירה הינו חוזה למראית עין, הסכם זה יוותר בתוקפו כלפי הבנק, שהינו צד שלישי, אשר הסתמך על ההסכם בתום לב. הצדדים אף חלוקים בשאלה האם יכול הבנק לרדת במישרין לדירתה של המבקשת בהליכי הוצאה לפועל. גב' פישר תומכת טענתה באמור ברע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק "משכן – בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נו(5) 593 (להלן - הלכת שטיינמץ). הבנק טוען כי הלכת שטיינמץ אינה חלה בנסיבות העניין, הואיל והבנק פדה את המשכנתה הקודמת שהייתה רשומה על דירתה של גב' פישר. טענתו של הבנק נסמכת על האמור ברע"א 11913/04 שפרניק נ' טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ (טרם פורסם). 4. לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובת גב' פישר לבקשת רשות הערעור שהגיש הבנק, החלטתי לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. כפי שטוען הבנק, סיכויי תביעתה של גב' פישר, ככל שהיא מופנית כלפי הבנק, נמוכים מאוד. לאור חולשתה הרבה של טענת הזכות לכאורה שבפיה של גב' פישר נדרשת טענה חזקה במיוחד לעניין מאזן הנוחות (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (טרם פורסם), פסקה 6). לא מצאתי טענה שכזו בבקשתה של גב' פישר. כל שעומד לטובתה של גב' פישר הינה טענתה לפיה לאור הלכת שטיינמץ הבנק אינו יכול לממש דירתה בהליכי הוצאה לפועל. השאלה האם יכול הבנק לרדת במישרין לדירתה של גב' פישר במקרה זה אינה שאלה פשוטה, אולם בנסיבותיו יוצאות הדופן של העניין איני מוצא לנכון להידרש לה כלל. גם אם אניח כי צודקת גב' פישר בטענתה בעניין זה, הרי משנטלה גב' פישר חלק בהונאת הבנק - יהא הטעם להשתתפות בהונאה אשר יהא - אין מקום לקבל את בקשתה, וליתן לה סעד שביושר מכוח נימוקים המתייחסים להליך בו נקט הבנק. נחזור ונדגיש, כי גב' פישר מודה שנטלה חלק בהונאת הבנק. הדבר נעשה על ידי כך שהיא הציגה עצמה בפני הבנק כאילו הייתה המשיבה 3, אשתו של המשיב 2. כלומר, היא פעלה הן כמוכרת והן כקונה בעסקה שהוצגה בפני הבנק בכחש, במרמה ותוך זיוף כעסקת מכר רגילה של דירה. 5. משכך, מתקבל ערעורו של הבנק וצו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי מבוטל. לאור זאת, אין עוד מקום לערעורה של גב' פישר באשר לסכום הערבות. גב' פישר תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ט"ז בסיון התשס"ו (11.6.2006). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06010320_S03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il