פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10311/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10311/03 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.10.03 בפ"ח 1000/02 שניתן על ידי כבוד השופטים י.א. פלפל, נ. הנדל וש. דברת תאריך הישיבה: י"ח בטבת תשס"ז (8.1.07) בשם המערער: עו"ד ליאור אשכנזי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ליאנה בלונמנפלד מגד גב' ג'ודי באומץ פסק -דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י. פלפל והשופטים נ. הנדל וש. דברת) בשלושה אישומים שעניינם מספר עבירות אינוס, תקיפה ואיומים כלפי בת זוג, וכן מספר עבירות תקיפה ואיומים כלפי קטינים. כן הורשע בעבירות של היזק בזדון והדחה בחקירה. נגזרו עליו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי. הערעור נסב על חומרת עונשו של המערער. 2. המערער, יליד 1957, נשוי למתלוננת מזה למעלה מ-20 שנה ולהם 4 ילדים ילידי 1983, 1986, 1991 ו-1995. על פי הודאת המערער, ובהתאם לאמור באישום הראשון, במהלך שנות נישואיהם, תקף המערער את המתלוננת מספר רב של פעמים וכן איים עליה כי ירצח אותה אם תעזוב אותו. במהלך השנתיים שקדמו להגשת כתב האישום, בעל המערער את המתלוננת בניגוד לרצונה תוך שימוש בכח לאחר שדחף אותה, סטר לה, עיקם את ידה מאחורי גבה, ודרש ממנה לומר לו שהיא נהנית ואוהבת אותו. לאחר מעשה הבעילה בכח היה המערער אומר למתלוננת כי לא תהיה של אף אחד, וכן "שתקבר חמישה מטרים בתוך האדמה אם תהיה של מישהו אחר", וזאת, כשהוא מסמן סימן חיתוך על לחייה. על פי האישום השני, במספר הזדמנויות בשנתיים האחרונות שקדמו להגשת כתב האישום, תקף המערער את המתלוננת בכך שחבט באגרופיו בראשה, סטר לה, תוך שהוא גורם לה חבלות של ממש, וכן גרם לנזק רכוש בכך ששבר חפצים שהיו בבית. ב-30.10.00 תקף המערער את המתלוננת בכך שחבט באגרופו באוזנה השמאלית, והיא נזקקה עקב כך לטיפול רפואי בבית החולים. כתוצאה ממעשי האלימות והאיומים המתוארים, החביאה המתלוננת סכינים וחפצים חדים שהיו בדירה, ואז איים עליה המערער באומרו "כשאני ארצה לגמור אותך אני אעשה זאת בכל דרך". בתאריך 7.11.00 תקף המערער את המתלוננת בכך שחבט באגרופיו על ראשה, וכאשר היא התקשרה למשטרה, קרע את חוט הטלפון ואיים עליה באומרו: "תמותי, לאף אחד לא יזיז". הוא ניסה שוב להכותה, אך אחד הבנים מנע זאת. לאחר מכן, המתלוננת ניסתה שוב להתקשר למשטרה באמצעות טלפון סלולרי, אך המערער לקח אותו מידה, ושבר אותו כשהוא צועק: "לא יהיה לך קשר עם אף אחד". כשניסה אחד הבנים להתערב, אמר לו המערער: "אל תתקשר, תיזהר ממני, אתה עוד לא מכיר אותי". על פי האישום השלישי, בשנתיים האחרונות שקדמו להגשת האישום הישרה המערער אווירת טרור בבית, צעק על ילדיו, איים לרצוח אותם ותקף אותם, ובחלק מהמקרים גרם להם חבלות של ממש. כן ניפץ חפצים שהיו בביתו. במיוחד בשנים שבין 95 ל-97 נהג להתקיף את בנו ל', יליד 1986, בכך שסטר על לחיו, והצליף בכל חלקי גופו בחגורה עד שנגרמו לו שטפי דם בצוואר. בשנים 99 עד 2000 איים המערער על קטין זה שאם ייפגש עם חבריו יכה אותו, ובשלושה מועדים אחרים בשנת 2000 איים עליו כי אם לא ילמד, יעניש אותו. בשנת 2002, כאשר המערער צפה ביחד עם הקטין במשחק כדורגל בטלוויזיה, והקטין הריע במהלך המשחק, תקף אותו המערער בחבטה חזקה בכתפו שהביאה את הקטין לבכי. כך תקף גם את הקטינה א' בסטירות ובמכות, וקטינה שלישית ר' הותקפה אף היא כי לא רצתה לאכול. הוא היכה אותה ובעט בה גם כשכתבה בשגיאות כתיב. בגין מעשים אלה, הורשע המערער בעבירות שפורטו לעיל. במהלך הדיון בעונש בבית המשפט המחוזי, הוגש תסקיר מבחן אשר איבחן את המערער כבעל עוצמות אלימות קשות ביותר, המפעיל טרור ואלימות כלפי בני משפחתו. לאור זאת מסקנת שירות המבחן היתה כי אין מקום לשלבו בטיפול בקהילה, וראוי לגזור עליו עונש מעשי שיבהיר לו את חומרת מעשיו. 3. בית המשפט המחוזי עמד על חומרתם הרבה של מעשי המערער כלפי בני משפחתו. לאור מספרן הרב של עבירות האלימות כלפי בני משפחתו ועבירות האונס כלפי אשתו, ונוכח הצורך בהרתעה, דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-12 שנות מאסר בפועל ולשלוש שנות מאסר על תנאי. על עונש זה נסב הערעור שבפנינו. 4. במהלך הדיון בפנינו נדחתה שמיעת הערעור מספר פעמים, וזאת לצורך מיצוי האפשרות לשלב את המערער בהליך שיקומי לצורך טיפול בגילויי האלימות הקשה המאפיינת את התנהגותו. בכך, נענינו לבקשות ההגנה ושירות המבחן, מתוך תחושה כי אם אמנם ישתלב המערער במסגרת טיפולית, וישתף פעולה במהלכים לשיקומו, כי אז יתרום הדבר לא רק לרווחתו הוא אלא גם לרווחת בני משפחתו, שחוו סבל רב ופגיעה מהחיים במחיצתו. לאחר הגשת מספר תסקירים, הוגש תסקיר שירות מבחן אחרון מ-3.1.07, אשר למרבה הצער אינו מבשר טובות, וממנו עולה כי המערער לא השתלב במהלך טיפולי מחוסר רצון ומוטיבציה. בתאריך 4.12.06 התקיימה בשב"ס ועדת אלימות בעניינו, והוחלט שלא להמליץ על יציאתו לחופשות מאחר שטרם עבר הליך טיפולי משמעותי, והומלץ לבחון את נושא החופשות פעם נוספת בעתיד. 5. בטיעונים לחומרת העונש, טען ב"כ המערער כי עונשו של המערער הוא חמור בהרבה מהרף המקובל בעבירות מסוג אלה בהן הורשע. על פי הטענה, לא ניתן כל משקל לעובדה כי המערער אדם מבוגר כבן 50, וכי הוא הודה באישומים נגדו, וחסך בכך הליכים שיפוטיים ארוכים ומורכבים. לא ניתן אף משקל מיוחד לעובדה כי על רקע ההודאה נחסכו עדויותיהם של בני המשפחה במשפט על כל הכרוך בכך. עוד צוין, כי למערער אין עבר פלילי, כי הוא מקיים קשר תקין מן הכלא עם אשתו וילדיו וכי הוא מתפקד כראוי בכלא. לדברי הסניגור, הקלה מסוימת בעונש תתרום לשיקומו של המערער ותקדם את האינטרס הציבורי. התביעה מצידה הצביעה על חומרתם המופלגת של מעשי המערער, על התמשכות התקופה בה בוצעו העבירות, ועל הנזק הרב שהן הסבו לבני המשפחה, כלפיהם הן הופנו. כן טענה כי בנסיבות בהן נתקיימו עבירות חמורות לאורך תקופה ארוכה, קשה לדבר על טעם לקולא הקשור בהעדר עבר פלילי למערער. מהמערער נשקפת מסוכנות אמיתית כלפי בני המשפחה, ויש להגן עליהם על דרך בידודו מהם ומהחברה לתקופה ארוכה. עמדת שירות המבחן הינה כי אין כיום מקום להגשת תסקיר קרבן כפי שביקשה ההגנה, ואין בפיו המלצה טיפולית בעניינו של המערער. 6. שקלנו את היבטיו השונים של הענין, הן לחומרה והן לקולא. אין ספק, כי שרשרת העבירות הקשה והארוכה שהמערער עבר נושאת עימה חומרה מיוחדת כשהיא לעצמה, וגם בהתייחס להליכים אחרים שעניינם עבירות אלימות במשפחה הפוקדים את בית המשפט. המערער התעלל בבני משפחתו הקרובים ביותר והפליא בהם את מכותיו ואת אלימותו. הוא הפך את ילדיו הקטינים, חסרי הישע, לקרבנות עבירה, ופגע בגופם ובנפשם בדרך שבודאי תטביע את חותמה בהם להמשך חייהם. אשתו של המערער היתה נתונה במשך שנות נישואיהם הרבות לפגיעות מיניות ואלימות אכזריות. מעשי האינוס שביצע בה אגב שימוש בכח הם מן החמורים שבעבירות המין במשפחה שנתקלנו בהם. עוצמת העבירות וחומרתן, מספרן הרב, ומשך הזמן הארוך שבמהלכו הן בוצעו, כמו גם היות הקרבנות ילדים קטנים חסרי ישע ובת זוג – כל אלה מצדיקים ענישה מחמירה במיוחד. בצד שיקולי החומרה, יש להצביע על היבטים מסוימים לקולא – גילו המבוגר, יחסית, של המערער, העובדה כי פרט לעבירות בהן הורשע בהליך זה אין לו עבר פלילי אחר, ובעיקר הודאתו בהאשמות, והחיסכון שהביא בכך להליך השיפוטי, תוך ייתור הצורך להעמיד את קרבנות העבירה לעדות. ביסודו של דבר, נראית לנו גישתו המחמירה של בית המשפט המחוזי, אשר אף שגזר על המערער עונש חמור, לא מצאנו כי הוא עונש חריג ביחס לטיב המעשים הפליליים שבוצעו. עם זאת, בהיבט אחד מצאנו להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער, וזאת כדי לתת ביטוי לחשיבות הודאתו באישומים שהוגשו נגדו – הודאה המבטאת הכרה באחריותו הפלילית, ומקלה בה בעת על מהלכי ההליך הפלילי ועל קרבנות העבירה המעורבים בו. בית המשפט קמא, אף שהיה מודע לעובדת הודאתו של המערער בהאשמות, לא ציין זאת כשיקול לקולא בגזר הדין, ודעתנו היא כי בנסיבות המיוחדות של ענין זה היה מקום לתת לשיקול זה משקל מיוחד שיתבטא בהקלה מסוימת בעונש הכבד שנגזר על המערער. לאור האמור, אנו מחליטים לקבל את ערעור המערער על חומרת העונש, ולהפחית שנה אחת מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, כך שיועמד על 11 שנות מאסר בפועל במקום 12 שנים שנגזרו עליו בבית המשפט קמא. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ז (14.1.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03103110_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il