שמואל אחימן נ. עיריית כפר סבא

פסק-דין בתיק ע"א 10304/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10304/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. שמואל אחימן 2. ורדה אחימן 3. גד אחימן נ ג ד המשיבות: 1. עיריית כפר סבא 2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא 3. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט נ' ישעיה), מיום 3.12.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בעת"ם 1420/03 בשם המערערים: בעצמם בשם המשיבות 1 ו-2: עו"ד עירית רוטשילד פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט נ' ישעיה) מיום 3.12.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בעת"ם 1420/03. 1. בין הצדדים מתנהלת עתירה מנהלית, שהגישו המערערים כנגד המשיבות לבית המשפט קמא, במסגרתה טוענים המערערים כי תכנית האיחוד והחלוקה מחדש של המשיבות פוגעת בזכויותיהם שלא כדין. ההליכים המקדמיים בתיק נמשכים כבר כארבע שנים. במהלך הדיונים המקדמיים אפשר בית המשפט למערערים, שאינם מיוצגים, לתקן מספר פעמים את עתירתם. בדיון שהתקיים בתיק ביום 15.5.2006 התקבלה בקשת המערערים לצרף את הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז כמשיבה מס' 3 בעתירה. לצורך כך, הורה בית המשפט למערערים לתקן את עתירתם בהתאם. משהומצא כתב העתירה המתוקן למשיבות 1-2, הודיעו המשיבות כי כתב התשובה שהוגש מטעמן בתגובה לעתירה המקורית יהווה תשובה גם לעתירה המתוקנת. לאחר הגשת העתירה המתוקנת, הגישו המערערים בקשות שונות: בקשה להורות למשיבות 1-2 למסור פרטים נוספים בקשר לכתב התשובה שהגישו, בקשה להורות על מחיקת כתב התשובה שהגישו משיבות 1-2 וכן למחוק עובדות שאינן נתמכות בתצהיר מכתב התשובה של משיבה 3 ובקשה לפרטים נוספים כנגד משיבה 3. בדיון שהתקיים ביום 15.10.2006 נדונו בקשות המערערים. במהלך הדיון הוחזרה למערערים העתירה הקודמת שהיתה בתיק. ביום 18.10.2006 ניתנו החלטות הדוחות את הבקשות. לאחר הדיון גילו המערערים, לטענתם, כי בטעות נמצא בעתירה שהוחזרה להם על ידי בית המשפט כתב התשובה שהגישו משיבות 1-2. הם פנו לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בנושא, ובית המשפט הורה להם לפנות למזכירות בעניין. 2. ביום 14.11.2006 הגישו המערערים את בקשת הפסלות. את הבקשה נימקו המערערים בטענה כי כאשר ניתנו החלטות בית המשפט, לא היה בפני בית המשפט כתב התשובה של משיבות 1-2, אשר כאמור ניתן למערערים ביחד עם עתירתם בדיון, עובר למתן ההחלטות. המערערים סברו כי לבקשות שהגישו חשיבות רבה להמשך הדיון וההחלטה בעתירה, ולכן הגישו, במקביל לבקשת הפסלות, בקשה לבחון מחדש את הבקשות. לטענתם, מכיוון שבית המשפט קמא כבר דן בבקשות, וגיבש עמדה בעניינן, מבלי שהיה בפניו כתב התשובה, לא ניתן לצפות כי יוכל לבחון את הבקשות מחדש לאור כתב התשובה ולהכריע בהן באובייקטיביות הדרושה. על כן, ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול את עצמו מהמשך הדיון בתיק, כדי שהבקשות תידונה מחדש בפני שופט אחר שיוכל להכריע בהן מבלי שהחלטה קודמת שנתן תקשה עליו לקבל החלטה שונה. ביום 3.12.2006 התקיים דיון בבקשת הפסלות. המשיבות התנגדו לבקשה, בהעדר עילת פסלות. בית המשפט, בהחלטתו מיום 3.12.2006, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי הטענות המועלות בבקשה הן ערעוריות באופיין, ולכן אין מקומן בבקשת פסלות, אלא בהליך ערעור. 3. על ההחלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות, ומוסיפים כי כיוון שהגשת בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים מוגבלת למקרים המצוינים בסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), שההחלטות בבקשות הרלוונטיות כאן אינן נכנסות לגדרם, הדרך היחידה לתת למערערים את יומם בבית המשפט בשלב הנוכחי, היא לדון מחדש בבקשות. ואולם, כיוון שבית המשפט כבר דן בבקשות, ולאור קביעותיו הנחרצות בהחלטותיו, ברור כי השופט "נעול" על מסקנותיו הקודמות, ולא יוכל לדון מחדש בבקשות באובייקטיביות הדרושה. לטענת המערערים, לא קיימת כל עדיפות לשופט ישעיה בשמיעת התיק, שכן התיק מצוי עדיין בשלב קדם המשפט ולא נשמעו בו עדויות. משיבות 1-2 סבורות כי יש לדחות את הערעור. לטענתן, מנסים המערערים, במסווה של ערעור על החלטה בעניין פסלות, לתקוף החלטות דיוניות של בית המשפט קמא, עליהן יוכלו לערער רק במסגרת הערעור על פסק הדין. לטענת המשיבות, הערעור הוא נדבך נוסף במסכת ארוכה של בקשות טורדניות ומשוללות יסוד, הנובעות מהבנה שגויה של הוראות הדין מצד המערערים, שאינם מיוצגים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מקריאת טענות המערערים עולה כי המערערים מבססים את בקשת הפסלות לא על הפסול שבהחלטות בית המשפט בבקשותיהם. בגין טענותיהם בעניין זה הגישו במקביל בקשה לבחון מחדש את הבקשות. את בקשת הפסלות, כמו גם את הערעור, מבססים המערערים על הטענה כי כעת, לאחר שדן בבקשות והכריע בהן בהחלטות מיום 18.10.2006, לא יוכל בית המשפט לדון בבקשות שוב בנפש פתוחה וללא משוא פנים. טענה זו אני דוחה. 5. פסילתו של שופט מלשבת בדין תעשה רק מקום שהטוען לפסילה הראה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, וכי דעתו של השופט "ננעלה", כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573). על כן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין ננעלה, כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-מחוז מרכז (לא פורסם); ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן)(1994) נ' כהן (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 265). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת, אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין (ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (לא פורסם)). ככל שניתן להבחין בין ההליכים השונים למרות הדמיון ביניהם, יהא בכך כדי לחזק את הנחת היסוד הקשורה במקצועיותו של השופט ובהגינותו, כי יוכל לשנות מהחלטותיו הקודמות תוף פתיחות לשכנוע וללא חשש ממשי למשוא פנים (מרזל, בעמ' 266). 6. אכן, המערערים אינם יכולים כעת להשיג בהליך של ערעור על החלטות בית המשפט בבקשות (סעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). הם ביקשו מבית המשפט לבחון מחדש את החלטותיו מיום 18.10.2006, לאור העובדה כי כתב התשובה הוצא מהתיק בטעות במועד הדיון בבקשות, והוחזר אליו רק לאחר מתן ההחלטות. העובדה כי בעקבות בקשה כאמור יידרש בית המשפט לדון מחדש באותן בקשות אין משמעותה כי על בית המשפט לפסול את עצמו. מעיון בהחלטות עולה כי בחלק מהן, לפחות, לא נדרש בית המשפט לכתב התשובה (בהחלטות בבקשות לפרטים נוספים נקבע כי מדובר בדרישת פרטים שאינם רלוונטים כלל לצורך הדיון בעתירה, המעוררות שאלות משפטיות ולא עובדתיות). ככל שהיה צורך לעיין בכתב התשובה, ובמידה וכתב התשובה אכן לא עמד בפני בית המשפט בעת קבלת החלטותיו, הרי שכעת, משהוחזר כתב התשובה לתיק יוכל בית המשפט להידרש לו, וחזקה עליו כי ידון בנפש פתוחה בבקשת המערערים לבחון מחדש את ההחלטות לאחר עיון בכתב התשובה. באם החלטתו של בית המשפט לא תשא חן בעיני המערערים, תהא פתוחה בפניהם הדרך להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין, כאמור בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. אמנם, אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי העובדה שבית המשפט כבר הכריע בבקשותיהם מצביעה על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בשכר טרחת עורך-דין של משיבות 1-2 בסכום של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ד' באייר התשס"ז (22.4.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06103040_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il