בג"ץ 10303-01
טרם נותח
עיזאת נאסר א-דין נ. המשרד לבטחון פנים-משטרת חברון
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 10303/01
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 10303/01
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. עיזאת נאסר א-דין
2. דאוד נאסר א-דין
נ ג ד
המשיבים:
1. המשרד לבטחון פנים-משטרת חברון
2. המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון
עתירה למתן צווים על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד שלמה לקר
בשם המשיבים:
עו"ד יובל רויטמן, פרקליטות המדינה
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. תחילתה של פרשה עגומה זו בשנת 2001 כאשר במשך 11 ימי עוצר בחברון שהוטלו על ידי המפקד הצבאי בין 12 ליולי ועד ה-23 ליולי, פשטו פורעי חוק על מבנה בבעלות העותרים בסמיכות לישוב היהודי בחברון מתחם "בית הדסה" (להלן -המבנה). במסגרת אותו ארוע, פרצו הפורעים אל המבנה, גרמו נזקים קשים לחלקו הפנימי, בזזו את הרכוש שהיה בו, ולאחר מכן גרמו הרס רב למיבנה עצמו.
2. העותרים, שני אחים מחברון, הינם הבעלים של המבנה, והם השתמשו בו כמחסן. הם הגיעו למקום עם תום העוצר, וגילו את ההרס במבנה, ופנו למשטרה. בתלונתם למשטרה הודיעו, בין היתר, על גניבת סחורה מהמבנה בסך 120,000 ₪. הם פנו גם לפרקליטות המדינה, ובקשו כי ינתן להם ליווי והגנה בעבודות שיקום המבנה, ועמדו על כך שענין הגניבה ייחקר באופן רציני.
בתגובה, ביום ה-10.9.01 נשלח אל העותרים מכתב ממשטרת ישראל, בו נאמר כי: "נפתחו תיקים פליליים בגין המעשים נשוא התלונות.... באשר לבקשתכם לספק הגנה לאחים א-דין בעת שיבקשו להקים את המבנים שבבעלותם שנהרסו לדבריהם ליד בית הדסה, ככלל, אין המשטרה נוהגת לספק אבטחה כמבוקש". יחד עם זאת, נאמר עוד כי "לכשיחליט מרשך על מועד ספציפי בו הוא מתעתד לבצע את עבודות השיפוץ, יודיע על כך, אם רצונו בכך, לרשויות בכלל, ולמשטרת חברון בפרט, על מנת שזו תוכל לבצע הערכת מצב ולהיערך לפי שיקול דעתה".
העותרים הודיעו למשטרת חברון ביום ה-14.11.01 כי הם מתעתדים לשקם את המבנה החל מיום ה-22.11.01 וחזרו על בקשתם לקבל הגנה ואבטחה. לדבריהם, הם לא נענו, ואז פנו בבקשה דומה ביום ה-26.11.01 למפקד הצבאי של נפת חברון. לדבריהם, גם בקשה זו,לא נענתה.
לאור מסכת ארועים זו, פנו העותרים בעתירה זו.
3. בעתירתם, מבקשים העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים בהוראה כללית לאכוף את הסדר הציבורי באיזור חברון, ולתת הגנה לפלסטינאים תושבי האיזור כנגד מעשים פליליים המתבצעים נגדם על ידי מתנחלים המתגוררים באיזור. כן נתבקש סעד מכוחו יחוייבו המשיבים לספק לעותרים הגנה ואבטחה בעת שיבקשו לבצע עבודות בנייה לשיקום המבנה שנהרס. כלפי המשיב 1, נתבקש צו שיורה לו לחקור את תלונות העותרים שהוגשו למשטרת חברון, ולפעול למיצוי הדין עם מי שהרס את מבנה העותרים ושדד את תכולתו.
4. המדינה השיבה לעתירה ביום 13.2.02 וחזרה על תשובת משטרת חברון במכתב מיום 19.2.01, לפיה על מנת שתינתן לעותרים אבטחה לצורך פעולות שיקום המבנה, עליהם להציג תכנית בנייה מאושרת, וכן מפת מדידה ונסח רישום המצביע על זכויותיהם בקרקע. כן נאמר בתשובה כי מתנהלת חקירה בענין הארוע, ונעצרו שלושה חשודים, ובביתו של אחד מהם נמצא חלק מהציוד שזוהה כרכוש שנגנב מהמיבנה.
5. ביום 17.11.02 נערך דיון בעתירה (בהרכב השופטים חשין, אנגלרד וגרוניס). המחלוקת בעתירה צומצמה לשני עניינים אלה: האחד – שאלת הגשת כתב אישום בענין ביצוע עבירות רכוש כלפי העותרים; השני – סוגיית ההגנה שתינתן לעותרים לצורך ביצוע מלאכת שיקום הריסות המבנה שבבעלותם, שנגרמו על ידי פורעי חוק.
6. עמדת המשיבים בעתירה היא כי, במישור העקרוני, ינתן ליווי בטחוני לעותרים לצורך שיקום הריסות המבנה בכפוף לשיקולי בטחון של הרשות המוסמכת, אך הדבר מותנה בהצגת היתר בנייה כדין. השגת היתר בנייה כאמור מותנית בביצוע מדידות שיגדירו את גבולות המבנה.
מתגובת המדינה מיום 22.2.06 עולה כי לאחר שנבדקו גבולות החלקה התברר, כי העותרים מבקשים לשקם את הריסות המיבנה תוך חריגה מגבולות החלקה בהיקף של כ-1.35 מטר. המשיבים הסבירו כי לא ניתן לאשר בנייה חורגת כזו ללא הליך תכנוני הנדרש על פי דין. לאור זאת, מתן ליווי אבטחה על ידי המדינה לצורך פעולות בנייה מותנה בכך שהבנייה תהיה חוקית על פי דיני התכנון והבנייה. המשיבים הודיעו עוד כי תיקי החקירה של המשטרה נסגרו מחוסר ראיות. יחד עם זאת, הסכימו המשיבים הסכימו כי העותרים יצלמו את חומר החקירה הקיים בענין זה.
7. ביום ה-27.2.06 נערך דיון נוסף בעתירה (הרכב השופטים פרוקצ'יה, רובינשטיין וג'ובראן). המשיבים חזרו על עמדתם כי יש לתקן את היתר הבניה בטרם תנתן הגנה לעבודות השיפוץ במקום. בהחלטתנו בעקבות דיון זה ניתן תוקף להסכמת הצדדים, כדלקמן:
1) בתוך 30 יום יסומן גבול החלקות נשוא העתירה בידי קמ"ט מדידות, שייעשה בנוכחות מודד מטעם העותרים.
(2) בתוך כ-30 יום לאחר מכן יפעלו העותרים לתיקון היתרי הבנייה כדי להתאימם לגבול המתוקן של החלקות.
(3) לכשיוצגו למשיבים היתרי בנייה מתוקנים, מוסכם עליהם כי תינתן על ידם ההגנה הנדרשת לצורך ביצוע בניית – השיקום כנדרש, וזאת בשים לב לשיקולי בטחון כפי שיוצגו בידי גורמי החטיבה המרחבית.
(4) בתוך 90 יום יוגשו הודעות משלימות לגבי הצעדים שננקטו.
8. מועד ביצוע המדידות נדחה מספר פעמים בשל סיבות שונות. לאחר מהלכים רבים ומורכבים, הודיעו המשיבים ביום 15.11.07 כי המודד השלים את סימון הגבולות, וכי בעקבות זאת, על העותרים לפעול לתיקון היתר הבנייה.
ביום ה-14.1.08 שבו המשיבים ועדכנו את בית המשפט כי עד לאותו מועד טרם הוגש להם היתר בניה מתוקן על ידי העותרים. בסמוך לכך, ביום 17.1.08, הודיעו העותרים כי הם אינם מסכימים לדרישת המשיבים בדבר הצורך בהמצאת היתר בניה חדש לבנין שנהרס, וממילא, הם נכונים לבצע את הבנייה בהתאם לגבולות שקבע קמ"ט מדידות, חרף העובדה שהדבר גורע לדעתם מגבולות חלקתם.
ביום ה-24.1.08 ניתנה החלטתי כדלקמן:
בהודעה המעדכנת נאמר, ובצדק, כי על העותרים להגיש היתרי בנייה התואמים את גבולות החלקה, כפי שסומנו על ידי קמ"ט מדידות מטעם המשיבים.
בהחלטת בית משפט זה מיום 27.2.06 צויין מפורשות בסעיף 2 כי על העותרים לפעול לתיקון היתרי הבנייה כדי להתאימם לגבול המתוקן של החלקות.
נראה, כי עניינה של העתירה כבר מוצה, ואת המהלכים הנוספים לצורך בצוע הבנייה יש לבצע שלא במסגרת מעקב בית המשפט בגידרה של העתירה.
העותרים נתבקשו להגיש את תגובתם להחלטה זו.
9. בתגובת העותרים מיום 6.2.08 נאמר כי אין לעירית חברון סמכות להוציא היתר בנייה במקום, אך חרף זאת, הודיע ב"כ העותרים כי הוא פועל לכך שמרשיו ישיגו היתר בנייה מתוקן, ואם הדבר לא יסתייע, הוא מבקש צו שיורה למשיבים לספק למרשיו הגנה לצורך שיקום המבנה בגבולות שהותוו על ידי קמ"ט מדידות.
10. בתגובת העותרים מיום 19.3.08 הם חוזרים על הבקשה כי ינתן פסק דין שיורה למשיבים לפעול לסימון גבולות החלקה, ולהוצאת היתר בניה בהתאם לממצאי קמ"ט מדידות. בכפוף להיתר זה, מתבקש להורות למשיבים לספק הגנה הולמת לעותרים לצורך הקמת המבנה שנהרס. כן מבקשים העותרים כי ייפסקו לזכותם הוצאות משפט נוכח השתלשלות ההליכים בתיק זה.
11. המדינה חזרה בהודעתה מיום 2.7.08 על עמדתה לפיה היא נכונה לספק הגנה לעותרים לצורך ביצוע עבודות השיקום של המבנה בשים לב לשיקולי בטחון "כפי שיוצגו בידי גורמי החטיבה המרכזית". ממילא, לדברי המדינה, קמ"ט מדידות כבר סימן את הגבולות על גבי היתר הבניה, ועתה, כל שנותר הוא, כי העותרים ימציאו היתר בניה מתוקן מטעם רשויות התכנון בעיריית חברון. לעניין הוצאות המשפט, טענה המדינה כי אין להעתר לבקשה זו. במועד הגשת העתירה, החקירה הפלילית כנגד החשודים היתה בעיצומה, ולכן המשטרה פעלה כראוי בענין זה, ובאשר לחומר החקירה, הוא הועמד לרשות העותרים עם סיום החקירה. באשר למתן הגנה לעותרים לצורך שיקום המיבנה, מלכתחילה הובהר לעותרים כי תינתן להם הגנה בכפוף להמצאת היתר בניה חוקי, ומאחר שהם לא קיימו תנאי זה עד עצם היום הזה, אין לפסוק לטובתם הוצאות משפט גם בהיבט זה של העתירה.
הכרעה
12. נראה כי העתירה בהליך זה הגיעה לכלל מיצוי במובנים הבאים:
נושא החקירה שהועלה בעתירה כאחד הסעדים שהתבקשו נענה על ידי המדינה בכך שלא נמצא מקום להגיש אישומים כנגד החשודים בהעדר ראיות מספיקות, וחומר החקירה הועבר לעיון העותרים.
אשר למתן ההגנה לצורך שיקום הריסות המבנה: נכון עשתה המדינה כאשר התחייבה בפני העותרים במסגרת עתירה זו כי תספק להם הגנה בטחונית לצורך ביצוע פעולות שיקום הריסות המבנה מחשש להתנכלות גורמים עוינים, וזאת בשים לב לשיקולי בטחון רלבנטיים לאותה עת.
כן הצדק עם המדינה בדרישתה כי פעולות השיקום תעשינה בדרך התואמת את דרישות חוקי התכנון והבנייה החלים במקום. נראה, כי לצורך הבנייה המתוכננת, נדרש היתר בנייה כדין. ראוי, עם זאת לבחון האם שיקום המבנה בגבולות החלקה כפי שהוגדרו על ידי קמ"ט מדידות מספקים את דרישות דיני התכנון גם בלא היתר בנייה חדש, ואם כן, אפשר שניתן לבצע את הבנייה גם בלא היתר כזה.
בנסיבות הענין כפי שהובהרו, הנחתנו היא כי המדינה תפעל בהתאם להתחייבויותיה, ותספק את ההגנה הנדרשת לעותרים בכפוף לשיקולי בטחון, משעה שיובטח כי הבנייה שתיעשה תעמוד בדרישת דיני התכנון במקום. יש לקוות כי הצדדים יפעלו ללא שיהוי כדי להשלים את כל הטעון השלמה על מנת לעמוד בדרישות הדין כמתחייב לצורך ביצוע שיקום המבנה בחסות הגנה נאותה שתינתן על ידי המדינה במטרה להבטיח את שלום העותרים, ובטחון רכושם.
במובן זה העתירה התייתרה, ודינה להידחות.
13. אשר להיבט ההוצאות: לעותרים נגרם ללא ספק נזק וסבל רב בגין מעשים קשים שנעשו ברכושם, אשר הסבו להם פגיעה רכושית משמעותית ביותר. שורשיה של פגיעה זו אין מקורם בפעולות המדינה והיא אינה אחראית לביצועם. עם זאת, המדינה הכירה בצורך כבר בשלב מוקדם של הליך זה לספק הגנה בטחונית לעותרים לצורך שיקום המבנה, בכפוף לשיקולי בטחון. קודם להגשת העתירה לא ניתנה לעותרים הבטחה ברוח דומה מידי המדינה, על אף שהבטחה כזו מתבקשת בנסיבות המיוחדות של מקרה זה. התחייבותה של המדינה בענין מתן ההגנה לעותרים ניתנה במסגרת העתירה, ואגב מהלכיה.
מנגד, חשוב לציין, כי הסיבה העיקרית לכך שפעולות שיקום המיבנה טרם יצאו לדרכן נעוצה בכך שהעותרים טרם פעלו להכשיר את פעולות הבנייה המתוכננות על פי דיני התכנון והבנייה באיזור. השיהוי שחל בשיקום הבנייה רובץ עתה לפתחם של העותרים, שהתקשו להציג טעמים משכנעים מדוע עד כה לא הוסדר ענין הבנייה בהיבט התכנוני. מכל מקום, אין לבוא בטרוניה למדינה, אשר התנתה את מתן האבטחה לעותרים בביצוע בנייה העונה לדיני התכנון והבנייה.
במכלול נסיבות אלה, אציע לחייב את המדינה לשלם לעותרים שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
העתירה נדחית, בכפוף לתשלום הוצאות, כאמור.
ניתן היום, י"ח בטבת תשס"ט (14.1.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01103030_R37.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il