מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 1030/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1030/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 25.12.2013 בת"פ 41895-04-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' חימוביץ' תאריך הישיבה: י"א בסיון התשע"ד (9.6.2014) בשם המערערת: עו"ד איתמר גלבפיש בשם המשיב: עו"ד מיכאל בוסקילה בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור מטעם המדינה על קולת העונש שהושת על המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בשבתו כבית משפט לנוער) (השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 41895-04-12 מיום 25.12.2013. רקע והליכים 2. המשיב הוא קטין יליד 1996 אשר יחד עם נאשם נוסף הואשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות בכתב אישום מתוקן. על-פי כתב האישום המתוקן ביום 14.4.2012 המשיב והנאשם הנוסף עלו על מונית באחד מרחובות העיר אשדוד, כאשר המשיב מצויד בסכין והנאשם הנוסף בשרשרת ברזל. במהלך הנסיעה הורו השניים לנהג המונית לעצור את רכבו. הנאשם הנוסף כרך את השרשרת סביב צווארו של הנהג והמשיב שלף את הסכין. הנהג ניסה לאחוז בסכין כדי לא להיפגע ממנה, אך המשיב משך אותה מידיו וכתוצאה מכך נחתכה ידו של הנהג. בהמשך המשיב איים על הנהג שאם לא ייתן לו כסף הוא ידקור אותו. הנהג השיב שאין לו כסף והמשיב בתגובה החל לדקור שוב ושוב את מסעד הראש של מושב הנהג ולדרוש בצעקות כי ייתן לו כסף. בהמשך המשיב הורה לנהג לסרוק את הרכב כדי לוודא שאינו מסתיר כסף. בסופו של דבר נמלטו המשיב והנאשם הנוסף מן הרכב כשבידם תעודת הזהות של הנהג, ארבעה כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה, וכסף בסך 620 ש"ח. 3. במסגרת ניהול המשפט נגד המשיב הוא נעצר ונקלט במעון "מלכישוע" ושהה שם החל מחודש מאי 2012 כשנה וחצי. בתסקיר מיום 31.1.2013 ציין שירות המבחן כי המשיב נמצא בעיצומו של התהליך הטיפולי במעון "מלכישוע" וכי ניכר שהוא עדיין "יושב על הגדר" וטרם בחר באופן ברור בדרך שהוא רוצה ללכת בה. שירות המבחן המליץ לדחות את מועד מתן גזר הדין. בתסקיר מיום 30.6.2013 ציין שירות המבחן כי ניכרת לקיחת אחריות ואמפתיה כלפי המתלונן, אך כי בחופשותיו התנהגותו של המשיב מתאפיינת בפריצת גבולות ואמביוולנטיות, וכי הוא מתקשה לוותר על דפוסי התנהגותו הקודמים. המשיב הסביר לשירות המבחן כי פעל כדי להשיג מעמד בחברה וכחלק מזהותו הגברית. שירות המבחן המליץ על עונש של מאסר מותנה, פיצוי למתלונן, וצו מבחן במעון "מלכישוע". בתסקיר משלים מיום 14.10.2013 צוין כי ביום 15.10.2013 המשיב הורחק מן המעון בגין מעורבותו באירוע אלימות והוצע לדחות את הדיון בגזר הדין (אשר היה קבוע ליום 6.11.2013). בתסקיר משלים נוסף מיום 31.10.2013 צוין כי הוצע למשיב שתיבחן אפשרות לשלבו במסגרת טיפולית שונה אך הוא התנגד לכך. בהתאם לכך חזר בו שירות המבחן מהמלצתו, ונמנע מהמלצה טיפולית. בהתאם בית המשפט המחוזי הפנה את המשיב לממונה לעבודות שירות לשם בדיקת התאמתו לביצוע עבודות שירות, והוא נמצא כשיר לכך (בעמ' 44, ש' 7 לגזר הדין). 4. בגזר הדין, בית המשפט המחוזי עמד על חומרתה של עבירת השוד המזוין ועל מגמת ההחמרה שמסתמנת בפסיקת בית המשפט העליון. לקולה ציין בית המשפט המחוזי כי למשיב אין עבר פלילי, כי הוא לקח אחריות למעשיו, הביע צער, שיתף פעולה עם שירות המבחן והשתלב בטיפול ארוך טווח בו שהה כשנה וחצי. לחומרה צוין, כי המשיב הוא שיזם את השוד, איים בסכין וגרם לפציעתו של נהג המונית. בנסיבות אלה מצא בית המשפט המחוזי שלא להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל, אלא בעבודות שירות ובהתאם השית על המשיב עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. 5. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.6.2013 נגזר דינו של הנאשם הנוסף והושתו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. בערעור לבית המשפט העליון הומר עונש עבודות השירות ב-300 שעות שירות לתועלת הציבור בצד עונשים נלווים נוספים. הטעם להמתקת העונש היה תהליך שיקום חיובי ביותר אותו הוא עבר. טעות הצדדים ותסקיר משלים מטעם שירות המבחן 6. בהודעת הערעור טענה המערערת כי העונש שנגזר על המשיב חורג לקולה ממדיניות הענישה המקובלת. לשיטתה נסיבות המקרה חמורות ומצביעות על מידת אכזריות ואלימות רבה, תכנון קפדני והצטיידות מוקדמת. המערערת ציינה כי בהצהרת המתלונן מסר הוא שמאז המקרה הוא חושש להסיע גברים בשעות הלילה, וכי עקב כך פרנסתו נפגעה. עוד לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק למדיניות ההחמרה בעבירות השוד. אשר להליך הטיפולי שעבר המשיב סבורה המערערת כי יש לזקוף לחובתו את הנסיבות שבעטיין הורחק מן המעון, ואת החלטת שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. עוד ציינה המערערת כי בגזר הדין של בית המשפט המחוזי ציין בית המשפט כי עברו של המשיב נקי, אולם מספר ימים קודם לכן הודה המשיב בפני אותו מותב שופטים בכתב אישום מתוקן שמייחס לו עבירה של דרישת נכס באיומים, בנסיבות דומות למקרה הנוכחי. בדיון לפנינו הוסיף בא-כוח המערערת כי אף שהמשיב מגלה כעת עניין בהליך טיפולי, הוא הגיע רק לשתי בדיקות סמים מתוך ארבע שאליהן זומן. 7. בא-כוח המשיב טען כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי מאוזן. לשיטתו הטיפול שעבר המשיב היה חיובי ועל כך מעיד משך הזמן הארוך בו – 17 חודשים – בהם היה במעון "מלכישוע" בתנאים לא קלים ותחת הגבלות. בא-כוח המשיב ביקש להדגיש את הרקע שממנו הגיע המשיב כפי שעלה מתסקירי שירות המבחן בעניינו, ואת המלצת שירות המבחן העדכנית, שלפיה אין להחמיר בעונשו של המשיב אלא להוסיף שנת פיקוח. כן ציין הוא כי שותפו לעבירה סיים את ההליך ללא הרשעה בהסכמת המדינה. לשיטתו, יש להשוות בין עונשו של המשיב לבין עונשו של השותף; שכן בדומה לשותפו גם המשיב מעוניין להמשיך בטיפול ולהתגייס לצה"ל. 8. מתסקירו המשלים של שירות המבחן מיום 26.5.2014 עולה כי נגד המשיב תלוי ועומד תיק נוסף, בו הודה ונמצא אשם בעבירה של סיוע לדרישת נכס באיומים מחודש אפריל 2012. שירות המבחן התרשם כי חל שינוי באורחות החשיבה של המשיב, אך כי ההליך הטיפולי טרם הושלם, וכי המשיב עדיין זקוק לליווי ולפיקוח. המשיב מתקשה לתת אמון בגורמי הטיפול והדבר גורם להיעדר מוטיבציה להשתלב בטיפול. שירות המבחן המליץ שלא להתערב בעונשו של המשיב, וזאת בשל החשש שאם יוחמר עונשו ויוטל עליו מאסר בפועל, עלולה השהות בין כותלי הכלא להסב נזק לתהליך הטיפולי שעבר, ואף להשיב דפוסי התנהגות עברייניים מן העבר. בדיון לפנינו חזרה על דברים אלה נציגת שירות המבחן, הגב' מרדר, והדגישה כי נדרש המשך טיפול לבעיית ההתמכרות לסמים של המשיב. דיון והכרעה 9. לאחר העיון בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור, בתסקירי שירות המבחן, ושמיעת הצדדים בדיון לפנינו, מצאנו לקבל את הערעור ולהחמיר את עונשו של המשיב כך שרכיב עונש המאסר בעבודות שירות יבוטל ותחתיו יבוא עונש של 10 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם. נפרט את הטעמים להחלטתנו. 10. בראש ובראשונה, מצאנו כי העונש שנגזר על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת שוד בנסיבות מחמירות אשר מבוצעות בידי קטינים, והדבר מצדיק את התערבותנו (השוו מקרים שבהם הושתו עונשי מאסר בפועל: 2091/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.2.2014)); ע"פ 217/13 אלמוני נ' מדינת ישראל, פסקה 21 לפסק דינו של השופט דנציגר (13.11.2013) (להלן עניין אלמוני). בעניין אלמוני המערער היה קטין בן 17.5 אשר הורשע בכך שביצע יחד עם אחרים עבירות שוד בנסיבות מחמירות וקשר לפשע ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. ערעור על חומרת העונש התקבל חלקית ועונשו של המערער הועמד על 8 חודשי מאסר בפועל. במקרה הנוכחי, בשונה מעניין אלמוני, מעשיו של המשיב לוּווּ באלימות ובאכזריות ומשכך מצאנו להעמיד את עונש המאסר בפועל על 10 חודשים. בית המשפט (מפי השופט דנציגר, בהסכמתי ובהסכמת השופט עמית) עמד על האיזון שבין קטינות לבין חומרתה של עבירת השוד: "אכן, בפסיקת בית משפט זה נקבע, בשים לב לחוק הנוער, שמערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין צריכה להיות שונה מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר. נקבע כי בבואו של בית המשפט לאזן בין שיקולי השיקום וההרתעה בעניינו של עבריין קטין, עליו ליתן משקל רב במיוחד לגילו של העבריין הקטין, לסיכויי שיקומו ולנסיבותיו האישיות. נקבע כי מחויבות החברה הינה לנסות ולמצוא כל דרך לשקם עבריינים קטינים, אף אם הורשעו בעבירה חמורה, וזאת מתוך רצון להגן על קטינים מפני תנאי הכליאה ולהקטין את החשש מהשפעה שלילית שיגרור מפגשם עם עבריינים בגירים בין כותלי הכלא [...]. עם זאת, גם הודגש לא אחת כי קטינוּת אינה מעניקה כשלעצמה חסינות, לא מפני הרשעה ולא מפני ענישה ראויה, ומשקלו של שיקול זה – משמעותי ככל שיהיה – יאוזן למול שיקולים אחרים, לרבות חומרת העבירה. כמו כן, נקבע לא אחת כי קטינוּת אינה מעניקה כשלעצמה חסינות מפני השתת עונש מאסר בפועל בנסיבות המצדיקות עונש זה [ראו, למשל:[...]]. יוער כי גישה זו עולה במובהק בקנה אחד עם תיקון מס' 14 לחוק הנוער [...], אשר נותן משקל ניכר לאינטרס השיקום של עבריינים קטינים, אך לא שולל את האפשרות להטיל עונש מאסר בפועל על קטין בנסיבות המצדיקות זאת [ראו: סעיפים 34ד-24 לחוק הנוער, ובמיוחד סעיפים 26-24 לחוק הנוער. החריג היחיד ששולל במפורש הטלת עונש מאסר על קטין קבוע בסעיף 25(ד) לחוק הנוער, ולפיו לא יוטל עונש מאסר על קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו 14 שנה)]. 11. מעבר לכך, חומרת מעשיו של המשיב נלמדת היטב מעובדות כתב האישום ודומה כי אין צורך לחזור ולהדגיש את מידתה הרבה. בנוסף, המשיב עבר עבירה נוספת בנסיבות דומות. הוא עלה למונית עם חפץ חד תוך איומים ודרישה מן הנהג למסור את כספו. נראה כי הדבר מצביע על שוויון הנפש בו פעל המשיב ועל כך שאין מדובר במעידה חד-פעמית. עבירה זו לא צוינה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, אף שידע על קיומה, משום שהרשעה בה נעשתה רק ביום 21.1.2014, לאחר מתן גזר הדין (ת"פ 39977-03-13). חומרת מעשיו של המשיב נלמדת גם ממידת האלימות המופרזת בה נקטו הוא והנאשם הנוסף במהלך השוד אשר כללו חניקה בשרשרת, איום בסכין, מאבק אלים ופציעת הנהג. נכון הדבר, המשיב היה קטין בעת ביצוע העבירה, אולם באותה עת מלאו לו כבר יותר מ-16 שנים והמרחק מסף הבגירות לא היה רב. ההליך השיקומי שעבר המשיב היה מוצלח במידה מוגבלת. בין היתר זו היתה הסיבה לכך שלא ניתנה בעניינו המלצה טיפולית לאחר מקרה האלימות במעון "מלכישוע". גם מן התסקיר המשלים מיום 26.5.2014 עולה תמונה שאינה חד משמעית לגבי כנות המוטיבציה של המשיב להשתלב בטיפול. לא מצאנו כי יש מקום להשוות את עונשו של המשיב לעונשו של הנאשם הנוסף. נוסף על כך שחלקו של המשיב ביזימת העבירה ובביצועה היה גדול יותר, הצלחת ההליך השיקומי אצל הנאשם הנוסף היתה גדולה יותר ומובהקת. לנוכח השתכנעות המדינה בתהליך השיקומי החיובי יוצא הדופן שעבר הנאשם הנוסף ומתוך זיהוי התקדמות ממשית, החליטה לחזור בה מערעורה על העונש, ובית המשפט נעתר לערעורו של הנאשם הנוסף והפחית מעונשו. 12. יצוין כי לא נעלמו מעינינו רשמיו החיוביים בחלקם של שירות המבחן מן המשיב כמו גם העובדה שמבדיקה שנערכה עם מחלק הנוער במשטרת אשדוד עלה כי אין נגדו תיקים פתוחים מזה כשנתיים. 13. סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שרכיב עונש המאסר בעבודות שירות יבוטל ותחתיו יבוא עונש של 10 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש יוותרו על כנם. עיכוב הביצוע שניתן בהחלטה מיום 9.2.2014 מבוטל בזאת. 14. המשיב יתייצב ביום 1.8.2014 לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המשיב לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ב' בתמוז התשע"ד (30.6.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14010300_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il