עו"ד מירה מרק נ. הנהלת בתי משפט

פסק-דין בתיק בג"ץ 10297/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10297/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותרת: עו"ד מירה מרק נ ג ד המשיבה: הנהלת בתי משפט עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד א' פודמסקי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה המופנית כנגד הנהלת בתי המשפט ובה מבקשת העותרת כי בית משפט זה יורה למשיבה לנמק מדוע לא שולם שכרה של העותרת ומדוע לא ישולם כעת, והכל כפי שיפורט להלן. 1. על פי הנטען בעתירה, העותרת - עורכת דין במקצועה - שימשה, משנת 1993 ועד שנת 1996, סנגורית בתיקים פליליים על פי מינוי של בתי המשפט השונים. לדבריה, השכר המגיע לה עבור תיקים פליליים שבהם ייצגה בבית משפט השלום בתל-אביב לא שולם לה עד עצם היום הזה. הסכומים המגיעים לה, לטענתה, לרבות פיצוי בגין הלנת השכר, מסתכמים לכדי מאות אלפי שקלים. 2. העותרת טוענת כי אי תשלום שכרה משך שנים ארוכות גרם לה נזקים כבדים שכן היא נקלעה לחובות, נאלצה לבקש כספים מבני משפחתה ולא עמדה בתשלומי המשכנתא, דבר שהביא להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי והליכי מכר של דירתה על ידי הבנק. 3. ביום 14.7.2008 פנתה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בבקשה לסעד זמני אשר יורה למשיבה לשלם לעותרת את שכר הטרחה המגיע לה. למחרת דחתה כבוד השופטת ח' בן-יוסף את הבקשה בציינה כי ספק אם בכלל קיימת סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה וכן כי מדובר בתביעת שכר טרחה בגין תיקים שבהם ייצגה העותרת לפני שתים עשרה שנים. בעקבות החלטה זאת, ביקשה העותרת למחוק את התביעה ללא צו להוצאות והשופטת בן יוסף נעתרה לבקשתה. 4. ביום 4.8.2008 פנתה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה לסעד זמני, זהה בעיקרה לבקשה הנזכרת לעיל. לאחר שהמשיבה הגישה תגובה לבקשה דחה כבוד השופט א' אברהמי את הבקשה, בין היתר נוכח השיהוי הכבד בו היא הוגשה וכן משום שלדבריו המבקשת לא נהגה בניקיון כפיים בכך שלא גילתה שהגישה בקשה קודמת לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו וכי בקשתה נדחתה. עוד ציין כי הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. 5. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה, בכל הנוגע לבקשה לסעד זמני. יחד עם זאת, הורה כבוד הנשיא ס' אדלר כי, לנוכח נסיבותיה האישיות של העותרת, ייתן בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו עדיפות לבירור התובענה העיקרית ולמתן הכרעה בהקדם האפשרי. 6. ביום 29.9.2008 הגישה העותרת תביעה ובקשה לסעד זמני לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. 7. ביום 22.10.2008 הורה בית הדין הארצי לעבודה (כבוד הנשיא ס' אדלר) כי לנוכח נסיבותיה האישיות של העותרת, המשיבה מתבקשת שלא לגבות את ההוצאות שבית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק לטובתה. הנשיא אדלר חזר והורה כי על בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו ליתן עדיפות לבירור התובענה העיקרית. 8. ביום 25.12.2008 (לאחר מועד הגשת העתירה שלפנינו) דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו את בקשתה של העותרת לסעד זמני דחוף. על אף טענות מקדמיות שהעלתה המשיבה ואשר בית הדין סבר כי אין לדחותן על אתר, ולנוכח הסכמת המשיבה לקדם את ההליך תוך שמירה על טענותיה כאמור, הורה בית הדין האזורי לעותרת להעביר למשיבה רשימה של כל התיקים שבהם טיפלה ואשר בגינם היא זכאית לטענתה לתשלום שכר טרחה. עוד הורה בית הדין למשיבה לאתר את התיקים הללו ולהעביר את כל התיקים שלא בוערו לבית הדין וכן לציין מה עלה בגורלם של התיקים שלא אותרו, ככל שהדבר ניתן לבירור. כן נקבע כי העותרת תהיה רשאית לעיין בתיקים על מנת לערוך בקשות לתשלום שכר טרחה ולהגישן לגורם השיפוטי המוסמך. 9. ביום 7.12.2008 נתן בית משפט זה החלטה לפיה על המשיבה להגיש תגובה מקדמית לעתירה. 10. בתגובה המקדמית שהוגשה ביום 29.12.2008 טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: טענותיה של המבקשת התיישנו, שכן הסעד המבוקש על ידה מתייחס לעובדות שהיו ידועות לה כבר בשנת 1996, לפני כשתים עשרה שנים; קיומו של הליך תלוי ועומד - עניינה של העותרת נדון במקביל בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו; בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה והעותרת לא הצביעה על טעמים להתערבות בהחלטותיו במקרה דנן. 11. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כפי שפורט לעיל, תביעתה של העותרת, שבמסגרתה היא מבקשת סעד זהה במהותו לסעד המבוקש בעתירה זו, מתבררת נכון לעתה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו. במילים אחרות, לפני העותרת פתוחה הדרך להוכיח את טענותיה בפני בית הדין לעבודה, וכל עוד קיים לעותרת סעד חילופי שאותו היא טרם מיצתה, אין מקום כי בית המשפט הגבוה לצדק ידון בעניינה. 12. ככל שהעתירה מכוונת כלפי החלטות בתי הדין לעבודה שלא להעניק לעותרת את הסעד הזמני המבוקש על ידה; כידוע, התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית הדין לעבודה תיעשה רק במקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין והצדק מחייב את התערבות בית המשפט הגבוה לצדק לאור נסיבות העניין [בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה י-ם - הנהלת בתי המשפט (לא פורסם, 24.3.2008)]. איננו סבורים כי בהחלטת בית הדין לעבודה שלא ליתן סעד ביניים נפלה טעות בנסיבות העניין, במיוחד נוכח השיהוי הכבד שבהגשת הבקשה וכן מטעמים נוספים שצוינו בהחלטותיהן של הערכאות השונות שדנו בעניינה של העותרת. 13. הנה כי כן, דינה של העתירה להידחות על הסף, מן הטעמים שפורטו לעיל. לנוכח נסיבותיה האישיות של העותרת, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בטבת תשס"ט (8.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08102970_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il