מחאגנה כמאל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1028/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1028/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מחאגנה כמאל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת פ' ארגמן) מיום 24.12.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ"ל 4897-08-08 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (השופטת פ' ארגמן) מיום 24.12.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ"ל 4897-08-08. 1. ביום 17.08.2008 הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס למערער שורת עבירות, בהן: נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10א' לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח הרכב מנועי, התש"ל-1970; נהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש, עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה ברכב כשתוקף רישיון הרכב פקע פחות מ-4 חודשים, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה ומסירת פרטים כוזבים, עבירה לפי סעיף 62(4) לפקודה התעבורה (להלן: כתב האישום). ביום 24.12.08, ובטרם הוקרא כתב האישום נגדו, הגיש המערער בקשה לבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בעניינו. בבקשתו ציין המערער כי המותב מכירו מתיקים קודמים וכי היכרות זו גיבשה דעה קדומה נגדו (להלן: בקשת הפסלות). 2. ביום 24.12.08 דחה בית המשפט, במעמד הצדדים, את בקשת הפסלות. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי הוא אינו מכיר את הנאשם באופן אישי, וכי גם אם דן בעניינו של הנאשם בעבר, ואף אם הרשיע אותו וגזר את דינו, הרי שאין בכך כדי לגבש בעניינו עילת פסלות. עוד ציין בית המשפט, שיתכן והיה מקום לבקשת פסילה אילו היה מדובר בתיק מן העבר שנשמע "לאחרונה בפרק זמן סביר". בית המשפט הוסיף וציין כי לא הובאה בפניו ראיה כי שמע תיק נגד הנאשם "מזה מספר שנים". 3. על החלטה זו הוגש הערעור המונח בפניי. בערעורו, חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. כמו-כן, מוסיף המערער וטוען כי בית המשפט מנע מעורך דינו להציג את טענותיו כהלכה, ומשכך פגע ביכולתו לטעון להגנתו. 4. לאחר שקראתי את טענותיו של המערער הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. טענתו הראשונה הינה כי בית המשפט גיבש בעניינו דעה קדומה נוכח היכרות קודמת עימו מתיקים אחרים בהם היה נאשם. טענתו השניה של המערער עניינה בהתנהלות בית המשפט כלפי עורך דינו. באשר לטענתו הראשונה, יצוין כי מקריאת פרוטוקול הדיון מיום 24.12.08 עולה כי המערער לא הציג בפני בית המשפט, לא כל שכן בערעורו, כל תשתית עובדתית על בסיסה ניתן לאשש, ולו לכאורה, את טענותיו. לגופם של דברים, נקבע כבר בפסיקתנו כי אין בהיכרות השופט את הנאשם מהליך קודם, לכשעצמה, כדי להביא לפסלותו. השאלה הטעונה בירור הינה האם בנסיבות המקרה נוצר, באופן אובייקטיבי, חשש ממשי למשוא פנים עקב היכרות של המותב עם הנאשם בהליך קודם (ראו: ע"פ 9403/08 אהוד הלפרין נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.2008); ע"פ 2879/07 יצחק דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.07); ע"פ 286/01 גבריאל לידני נ' מדינת ישראל 4.2.2001; יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 302-303 (2006)). בענייננו, לא הוצגה כל תשתית עובדתית קונקרטית המקימה חשש ממשי למשוא לפנים, ומשכך דין טענה זו להידחות. 5. באשר לטענתו השניה של המערער, יצוין כי הטענה הועלתה לראשונה במסגרת הערעור. די בטעם זה כדי לדחותה. הלכה פסוקה היא כי למעט מקרים יוצאי דופן, אין רשאי בעל דין להעלות טענות חדשות בערעור (ראו: ע"א 2872/02 עבדאללה יחיא נ' בנק הפועלים, סניף מעלות, (לא פורסם, 15.04.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 347 (2006)). המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. באשר לטענה עצמה, ולמעלה מן הצורך, אציין כי גם מן הבחינה המהותית דינה להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, התבטאויותיו של שופט במסגרת ניהול ההליך השיפוטי יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ 2766/02 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2002)). משכך, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של המערער כאילו נחרץ דינו על-ידי בית המשפט כדי לגבש עילת פסלות. בנדון, אף אם ביקש בית המשפט לייעל את ההליך שבפניו, אין בהתבטאויותיו כדי להעיד על נעילת דעתו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ט (22.3.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09010280_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il