מירב כהן נ. השר לביטחון לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10277-01-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: ח"כ מירב כהן – יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי נגד המשיבים: 1. השר לביטחון לאומי 2. המשרד לביטחון לאומי 3. מפכ"ל המשטרה 4. משטרת ישראל 5. נציב שרות בתי הסוהר 6. שירות בתי הסוהר 7. ממשלת ישראל 8. מזכיר הממשלה 9. יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי 10. הכנסת 11. יו"ר הכנסת עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אביעד הכהן בשם המשיבים 9-1: עו"ד אבי מיליקובסקי, עו"ד יונתן סיטון בשם המשיבים 11-10: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו כוונה נגד הנחייתו של השר לביטחון לאומי, המשיב 1, לאסור על עובדי המשרד לביטחון לאומי ועל המשרתים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר להתייצב לדיונים שאליהם הוזמנו בוועדות הכנסת. העתירה הוגשה כנגד גורמי הממשלה הנוגעים בדבר, המשיבים 9-1, וכן נגד הכנסת ויושב הראש שלה, המשיבים 11-10 (להלן בהתאמה: משיבי הממשלה ו-משיבי הכנסת). 2. כרקע מקדים יצוין כי ביום 15.12.2025 פנתה היועצת המשפטית לכנסת ליועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי בנוגע לקשיים שבהם נתקל מרכז המידע והמחקר של הכנסת בקבלת מידע מהמשרד לביטחון לאומי. בכלל זה צוין במכתב כי נציגי המשרד אינם מתייצבים לדיונים בחלק מוועדות הכנסת. ביום 16.12.2025 שלח השר לביטחון לאומי תגובה מטעמו למכתבה של היועצת המשפטית לכנסת. בתגובתו אישר השר כי הוא הורה ש"לא יישלחו נציגים מטעם המשרד וגופיו" לוועדה לקידום מעמד האשה ולשוויון מגדרי ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בשים לב לכך שיושבי הראש שלהן משתייכים לסיעות האופוזיציה והם התנהלו, לשיטתו, באופן בלתי הולם. 3. בו ביום פנתה העותרת, חברת כנסת המכהנת כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, אל יושב ראש הכנסת בעניין זה. בפנייה נכללה דרישה לכך שיושב ראש הכנסת יפעל להתייצבותם של כלל עובדי הממשלה בפני ועדות הכנסת בהתאם לזימונים הנשלחים להם וכן להקמת ועדה בכנסת שתטפל במקרים של אי-התייצבות מצד גורמים בממשלה לדיונים בוועדות הכנסת. 4. משלא קיבלה מענה למכתב זה, ביום 22.12.2025 שלחה העותרת מכתב לשר לביטחון לאומי עצמו בדרישה לביטול הנחייתו. כמו כן, העותרת שלחה מכתבים באותו עניין גם למפכ"ל המשטרה, לנציב שירות בתי הסוהר, ליועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי, ליועצת המשפטית לכנסת ולמזכיר הכנסת. 5. ביום 31.12.2025 היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי השיב לעותרת כי כמעט מדי יום גורמי המשרד מתייצבים בפני ועדות הכנסת, וכן הוסיף כי הנחייתו של השר לא התקבלה בידיעתו. היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי הטעים עוד כי בהתאם לדין ועדות הכנסת רשאיות לזמן נושאי משרה בשירות המדינה וכן לחייבם להשתתף בדיונים ולמסור מידע רלוונטי. 6. ביום 5.1.2026 הוגשה העתירה דנן שכוונה לביטול הנחייתו האמורה של השר לביטחון לאומי, כך שתתאפשר התייצבותם של כלל הגורמים הרלוונטיים בפני ועדות הכנסת. בעתירה הוסבר כי הדבר מתחייב ממעמדה החוקתי של הכנסת כרשות שתפקידה לפקח על עבודת הממשלה. כן צוין כי השר אמנם רשאי להתייצב לדיונים במקום נושאי המשרה שזומנו אליהם, אלא שהפעלת סמכותו זו מותנית במתן הודעה על כך מראש ובכך שיהיה בקיא בנושא הנדון – תנאים שלפי הנטען לא התקיימו במקרים שבהם התייצב השר לביטחון לאומי לדיונים שאליהם זומנו עובדי משרדו. לצד העתירה הוגשה אף בקשה למתן צו ביניים בעניין. 7. ביום 22.1.2026 הגישו משיבי הכנסת תגובה מקדמית ובה הטעימו כי שורה של הוראות דין – המעוגנות אף בחוקי יסוד – מחייבות עובדי ציבור להתייצב לדיונים בוועדות הכנסת שאליהן זומנו. משיבי הכנסת ציינו כי לאורך השנים האחרונות התעוררו קשיים ניכרים בקיום חובה זו מצד הממשלה, ובהמשך לכך פורטו הצעדים שננקטו מצד הייעוץ המשפטי לכנסת לשם אכיפתה של חובה זו. לצד זאת נמסר כי מאז הוגשה העתירה התקיים שיח בין היועצת המשפטית לכנסת לבין היועץ המשפטי למשרד לביטחון לאומי שבעקבותיו חזרו נציגי המשרד להתייצב בוועדות הכנסת. על כן, כך נטען, העניין שעליו נסבה העתירה בא על פתרונו. 8. ביום 5.2.2026 הגישו משיבי הממשלה תגובה מקדמית מטעמם שבה אף הם טענו כי בשלב הנוכחי נציגיהם של המשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר משתתפים באופן תדיר בדיונים המתקיימים בוועדות הכנסת, לרבות בדיוניה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. על כן, נטען כי דין העתירה להימחק. 9. ביום 11.2.2026 הגישה העותרת תגובה שבה ציינה כי לשיטתה יש להותיר את העתירה על כנה במשך שלושה חודשים נוספים, בהתחשב בכך שמשיבי הממשלה לא התחייבו באופן פוזיטיבי שלא יימנעו מהתייצבות בוועדות הכנסת בעתיד ואף לא התייחסו במפורש לביטול הנחייתו של השר לביטחון לאומי. עוד הוטעם כי מדבריו של השר לביטחון לאומי בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי מיום 31.12.2025 עולה כי לשיטתו התייצבות מטעמו או מטעם גורמים אחרים במשרדו היא אך "מחווה של רצון טוב" ולא חובה שבדין. 10. להשלמת התמונה יצוין כי בשלב זה הגישו הצדדים את עמדותיהם ביחס לפסיקת הוצאות בהליך. 11. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, בשים לב לכך שבעת הזו הסעד העיקרי שאליו כוונה העתירה כבר מיושם הלכה למעשה, וכן לנוכח חלוף הזמן מאז הגשתה – דומה שהעתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ועל כן דינה להימחק. 12. לצד זאת, מאחר שהעתירה אכן חשפה תקלה חמורה בהתנהלותם של חלק ממשיבי הממשלה, ראינו לנכון להבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו. פסיקתו של בית משפט זה עמדה לא אחת על החשיבות הנודעת לתפקידה החוקתי של הכנסת כמפקחת על פעולות הממשלה (ראו למשל: בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת, פ"ד נו‏(‏6‏)‏ 117, 144-143 ‏(‏2002‏); ‏‏בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל, פסקה י"ג ‏(‏6.9.2017‏)‏‏; בג"ץ 3507/24 טיבי נ' השר לביטחון לאומי, פסקאות 38-37 לפסק דיני (12.4.2026)). באופן יותר ספציפי, בית משפט זה עמד אף על החלק החיוני של ועדות הכנסת במלאכת הפיקוח על הרשות המבצעת – הן בכל הנוגע לפעילותן השוטפת של רשויות המינהל והן בהתייחס להליכי חקיקה (ראו למשל: בג"ץ 10042/16 קוונטינסקי נ' כנסת ישראל, פסקה 39 לפסק דינו של השופט נ' סולברג ‏(‏6.8.2017‏); בג"ץ 8749/13 שפיר נ' שר האוצר, פסקאות 25 ו-29 (13.8.2017); בג"ץ 9957/17 שפיר נ' שר האוצר, פסקאות 26 ו-36 ‏לפסק דינו של השופט י' עמית (‏23.5.2024‏)‏). בהקשר זה יפים דבריה של השופטת א' חיות בבג"ץ 8612/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (:(17.8.2016 "ועדות הכנסת השונות שהקמתן ופעילותן מעוגנים בסעיף 21 לחוק יסוד: הכנסת, ממלאות תפקיד מרכזי וחשוב בהליך החקיקה ומהוות כלי פיקוח מרכזי של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת... במסגרת ועדות אלה ניתנת לחבריהן ובכלל זה לחברי האופוזיציה האפשרות לדרוש, לחקור ולקבל הבהרות מן הגורמים הרלוונטיים בממשלה לגבי דבר החקיקה העומד על הפרק" (שם, בפסקה 13). 13. תפקידן החוקתי של ועדות הכנסת בגדרי עבודת הפיקוח על הרשות המבצעת מעוגן במקורות נורמטיביים רבים. בהקשר הנוכחי די יהיה בכך שנציין הוראות בחוקי היסוד הרלוונטיים. כך, סעיף 42(א) לחוק-יסוד: הממשלה מחייב את הממשלה למסור לכנסת ולוועדותיה מידע על-פי דרישתן ולסייע להן במילוי תפקידן (בכפוף לסייגים שבדין). כמו כן, סעיף 42(ג) לחוק-יסוד: הממשלה מסמיך את הכנסת ואת ועדותיה לחייב שר וסגן שר להופיע לפניהן. נוסף על כך, ולהוראה זו חשיבות מיוחדת במקרה דנן – סעיף 42(ד) לחוק-יסוד: הממשלה קובע כי "ועדה מוועדות הכנסת רשאית, במסגרת מילוי תפקידיה, באמצעות שר הנוגע בדבר או בידיעתו, לחייב עובד המדינה או כל מי שייקבע בחוק, להתייצב לפניה". עוד אזכיר את סעיף 21(ב) לחוק-יסוד: הכנסת, המאפשר לקבוע בתקנון הכנסת הוראות בדבר סמכותן של ועדות הכנסת לזמן, בין השאר, נושא משרה או ממלא תפקיד בשירות המדינה, ולחייבו למסור מידע שבידו על פעילות הגוף שבו הוא מכהן (שוב, בנתון לסייגים מסוימים). מכוח סעיף זה אכן הותקנו הוראות מתאימות בתקנון הכנסת (ראו: סעיפים 127-123 לתקנון הכנסת). הדברים הם ברורים ולכאורה אינם מקנים לשר או לעובד המדינה הרלוונטי שיקול דעת בכל הנוגע לחובת ההתייצבות. ממילא לא בכל מקרה נוכחות של השר הרלוונטי תוכל לשמש תחליף מספק להתייצבותם של גורמים אחרים. ואין צורך להאריך. 14. בכפוף להבהרות אלה מסתיים הטיפול בעתירה, וניתן אך להצטער על כך שהיה צורך בהגשתה מלכתחילה. גם אם לא היה כאן "מודה ועוזב" הרי שלמצער היה כאן "עוזב". 13. סוף דבר: העתירה נמחקת. בהתחשב בתרומה שהייתה להגשת העתירה להחזרת ההתנהלות למסלולה התקין, מחד גיסא, ולשלב הדיוני המוקדם שבו הסתיימה ההתדיינות, מאידך גיסא – משיבי הממשלה יישאו בהוצאותיה של העותרת בסך של 3,000 שקלים. ניתן היום, י"ב אייר תשפ"ו (29 אפריל 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת