זילברמן אהרון. נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1027/94 ע"פ 1192/94 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש המערער בע"פ 1027/94 והמשיב בע"פ 1192/94: אהרון זילברמן נגד המשיבה בע"פ 1027/94 והמערערת בע"פ 1192/94: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.1.94 בת.פ. 97/91 שניתן על ידי כבוד השופט א' שלו תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשנ"ז 21.7.97 בשם המערער: עו"ד י' וינרוט; עו"ד י' פירדי; עו"ד א' רון בשם המשיבה: עו"ד א' דויטש; עו"ד נ' מימון-שעשוע פסק-דין הנשיא א' ברק: ראובן הוא עיתונאי. הוא מפרסם טור כלכלי. בכתבותיו הוא ממליץ על רכישת ניירות ערך. הוא מחזיק בניירות הערך עליהם הוא ממליץ. בעקבות הכתבות עולה ערכם של ניירות הערך. עתה הוא מוכר את ניירות הערך אותם החזיק ועליהם המליץ. האם חב ראובן בפלילים על פי הוראות סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-? ראובן מציין בכתבה כי הוא מנהל תיקי השקעות, וכי במסגרת עיסוקיו הוא עשוי לסחור גם בניירות ערך שהם נשוא הכתבות. מה השפעה יש לכיתוב זה על אחריותו הפלילית? אלה הן עיקרי השאלות המתעוררות בערעורים אלה. א. עובדות מוסכמות 1. זילברמן (להלן - המערער) הוא כלכלן ומוסמך במינהל עסקים. הוא מנהל (מאז 1980) תיקי השקעות וקרנות נאמנות. אחת מאותן קרנות היא "אש" (להלן - הקרן). את הקרן הוא ניהל באמצעות חברה בה הוא מנהל ובעל רוב מניות השליטה. בנוסף לפעילותו בקרן הוא עסק גם בכתיבה עיתונאית. הוא פירסם (מאז 1989) מדור שבועי קבוע ("יומנו של ברוקר") בעיתון הכלכלי-עיסקי "גלובס". 2. המערער פירסם (ביום 1.8.89) כתבה תחת הכותרת "מניות זנוחות - פוטנציאל לרווחי הון אדירים". עיקר המאמר עסק במניות חברת ארגמן, וכדאיות ההשקעה בהן. בין היתר נכתב בכתבה: "משקיעים רבים נוקטים באסטרטגיה של היצמדות למניות הנחשבות כ'מקובלות' בקרב הגופים המוסדיים הגדולים. בישראל מכונות מניות אלו 'כבדות', בארה"ב הן זכו לכינוי 'בלו צ'יפס'. ההנחה של המשקיע הקטן היא שרק מניות אלו, בעלות הגב המוסדי, מסוגלות לתפקד ולהניב רווחי הון סבירים. אבל במציאות מתנהלים הדברים אחרת. בארה"ב הוכיחו מחקרים רבים כי דווקא המניות ה'זנוחות' מניבות בטווח הארוך תשואות אדירות העולות פי כמה על המניות שבאו מ'בית טוב'. עובדה זו פורסמה בהרחבה בספרו של ד"ר אבנר ארבל מאוניברסיטת קורנל, שניסה להסביר את התופעה בין היתר בפרמיה הנדרשת על ידי כוחות השוק עבור הסיכון וחוסר האינפורמציה הגלומים באחזקת מניות זנוחות. גם בישראל די להעיף מבט בגליון השערים כדי להיווכח כי רוב מניות 'המשתנים' לא הניבו תשואה הקרובה לזאת שנתנו מתחילת השנה כמה מהמניות הזנוחות של הבורסה הישראלית... למה כדאי לשים לב ל'ארגמן' השאלה המעניינת את המשקיעים כיום היא לא מה היה, אלא מה יהיה. דוגמה טובה לכך היא מניית 'ארגמן'. זוהי לא סתם מניה זנוחה, אלא מניה שבתקופה האחרונה זוכה לכותרות שליליות כמעט מדי יום בעיתונות. הרושם הכללי שנוצר הוא שמדובר בחברה שמצבה נואש. האמנם? הבה נבחן את העובדות וננתחן: ... (*) בחודש פברואר 88' היקצתה 'ארגמן' לחברת 'ברנמוס' האוסטרלית כ10%- מהון המניות וכ7%- בשליטה בחברה. תמורת המניות הכניסה 'ברנמוס' לקופת החברה סכום של כ2- מיליון דולר. שווי המניות לצורך ההנפקה הוערך לפי מחיר של 16,127%, דהיינו גבוה פי 2.7 נומינלית ממחירה בבורסה כיום, וכ60%- יותר ממחירה אז. ... (*) אין ספק כי עקב המצב שתואר לעיל ועקב הדחתו של שמעון קליר מניהול החברה זוהי רק שאלה של זמן עד שקליר ימכור את מניותיו לאוסטרלים. מצב זה יחייב אותם להגיש לציבור המשקיעים בבורסה הצעת רכש שתשקף פחות או יותר את ערכה הכלכלי של החברה כפי שבא לידי ביטוי במחיר שהם שילמו בעבר תמורת מניותיהם. (*) למרות 'ידיעות רעות' שבעתיד הקרוב עדיין יתפרסמו על 'ארגמן' (הפסדים, הדחות, פיצויים וכו') הערכתי היא כי שנת 1990 תסמן מפנה דרמטי בפעילותה, זאת עקב השינוי במדיניות שער החליפין של הממשלה, התייעלות פנימית בחברה, וחילופי הבעלות הצפויים. למשקיעים הסבלנים יינתן להערכתי פיצוי גדול על סבלנותם". בתחתית הכתבה הופיע כיתוב מודגש (בבחינת "הערת אזהרה") בו נרשם: "הכותב הוא מנהל תיקי השקעות וקרנות נאמנות. במסגרת עיסוקיו הוא עשוי לסחור גם בני"ע שהם נשוא הכתבות. אין לרוני זילברמן ו/או לעיתון גלובס כל אחריות לגבי נזק שעלול להגרם כתוצאה משימוש במידע המתפרסם במדור זה". 3. בעת פירסום הכתבה החזיקה הקרן במניות ארגמן. למחרת פירסום הכתבה גדל הביקוש למניות ארגמן. שערן עלה (מ5,520- נקודות ל6,380- נקודות). בו ביום מכר המערער מניות ארגמן שהחזיקה הקרן. כך עשה בשלושת ימי המסחר שלאחר מכן כאשר שער המניה המשיך לעלות (לרמה של 7,500 נקודות). בדרך זו מכר את מרבית החזקות הקרן במניות ארגמן (1,244 ש"ח ע.נ. מתוך 1,592 ש"ח ע.נ.). 4. כשלושה שבועות לאחר מכן (ביום 22.8.89) פירסם המערער כתבה נוספת. כותרתה - "פטרוכימיים: צפויה הפתעה חיובית למשקיעים". בכתבה הובאה שורה של נתונים ותחזיות אודות מניית חברת "פטרוכימיים". באותה העת, החזיקה הקרן מניות חברת "פטרוכימיים". המערער העריך בכתבה כי "כוחות השוק" מסרבים "בעקשנות" לקרוא את תמונת המצב האמיתית בחברה זו. הוא ציין כי הערכתו הינה "שתוך זמן לא ארוך תשוב המניה להיסחר במחירים המשקפים את שוויה הריאלי ואת ההתפתחויות הכלליות בשוק המניות". גם בתחתיתה של כתבה זו הופיעה "הערת האזהרה" עליה עמדנו. ביום פירסום המאמר עלה שערה של מניית "פטרוכימיים". המערער מכר בו ביום חלק ממניות ה"פטרוכימיים" שהחזיקה הקרן (25,000 ש"ח ע.נ. מתוך 80,487 ש"ח ע.נ.). 5. המערער פירסם (באוגוסט וספטמבר 1989) כתבות נוספות במדורו השבועי. הכתבות היו אודות חברת "חירון וקופסאות פח" (ב15.8.89-); חברת "גב-ים" (ב29.8.89-); "הבנק הבינלאומי" (ב5.9.89-); חברת "אוניקו" ו"החברה לישראל" (ב26.9.89-); חברת "אלרן" (ב12.9.89-) ו"מפעלי נייר חדרה" (ב19.9.89-). הכתבות כללו חוות דעת חיוביות אודות חברות אלה. בעת פירסום הכתבות, החזיקה הקרן במניות של החברות. כל אחד מהמאמרים הסתיים אף הוא ב"הערת האזהרה" המקובלת. בשניים מהמקרים ("חירון" ו-"קופסאות פח") מכר המערער חלק מאחזקותיו במניות סמוך לאחר פירסום הכתבות בהן המליץ על רכישתן. ב. כתב האישום 6. על יסוד עובדות אלה הוגש כנגד המערער כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום פורטו שלושה אישומים. על פי האישום הראשון, החזיק המערער (באמצעות הקרן) מניות חברת "ארגמן". הוא ניסה למכרן בהזדמנויות שונות. עקב סחירותה הנמוכה, הביאו נסיונות המכירה לירידת שער המניה. המערער ניסה למכור המניות למשקיע זר (חברת "ברנמוס"). החברה סירבה להצעה. על כן פירסם המערער את הכתבה ("מניות זנוחות - פוטנציאל לרווחי הון אדירים"). בכתבה קביעות מוטעות וכוזבות. המערער ידע שאינן אמת. בין היתר, נטען בכתב האישום, כי הערכתו של המערער, לפיה מנהל חברת "ארגמן" המודח (שמעון קליר) ימכור את מניותיו לחברת "ברנמוס" - וכי זו בתורה תחוייב על ידי הבורסה להציע לציבור הצעת רכש הגבוהה ממחיר השוק - היא שיקרית וכוזבת. היה בה משום הטעיה של המשקיעים. כן נטען בכתב האישום, כי "הערת האזהרה" אינה מספקת, והיה בה משום הטעיה, שכן המערער ידע - אך לא גילה - כי הקרן מחזיקה בפועל במניות "ארגמן" וכי בכוונתו למכור המניות לאחר פירסום הכתבה. מידע מהותי זה לא נמסר ב"הערת האזהרה". המערער הואשם בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968- (להלן - החוק). עוד נטען באישום הראשון, כי הכתבה גרמה לגידול בביקוש למניות "ארגמן" בדרכי תרמית. על כן הואשם המערער גם בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק. 7. האישום השני עסק בכתבה אודות מניית "פטרוכימיים". נטען, כי המידע שפורסם בכתבה הוא שיקרי וכוזב וכי המערער ידע על כך. כתוצאה מהכתבה, רכשו משקיעים את המניה, תוך שינוי בשערה. עם עליית שער המניה מכר המערער את מניות "פטרוכימיים" שהחזיקה הקרן. אף כאן נטען ש"הערת האזהרה" היתה מטעה, בשל אי גילוי החזקת הקרן בפועל במניות "פטרוכימיים" והכוונה למוכרן עם עליית שערן עקב הפרסום. כן הואשם המערער בהשפעה בדרכי תרמית על שער המניה. על כן, הואשם המערער גם באישום זה בעבירה על סעיפים 54(א)(1) ו54-(א)(2) לחוק. 8. עניינו של האישום השלישי הוא בסידרת המאמרים אשר פורסמו באוגוסט וספטמבר 1989. על פי אישום זה, הטעה המערער את ציבור המשקיעים. ההטעיה מתבטאת ב"הערת האזהרה". זו לא מגלה את העובדה המהותית, כי הקרן מחזיקה מניות אלה. המערער הואשם, על כן, בעבירות על סעיף 54(א)(1) לחוק. יצויין, כי באישום זה לא הואשם המערער בכך שמכר את אחזקותיו במניות עליהן המליץ מיד לאחר פירסום הכתבות. ג. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 9. בית המשפט המחוזי (השופט א' שלו) הרשיע את המערער במרבית העבירות שיוחסו לו. נקבע, כי בכל הכתבות היה משום הנעה או נסיון להניע משקיעים לרכוש ניירות ערך (כפי הנדרש בסעיף 54(א)(1) לחוק). זאת, משום שהכתבות היו רוויות בדברי שבח והלל לחברות בהן עסקו, כאשר נוסח הכתבות וסוג המידע שהובא בהן, היה בו כדי להניע משקיע לרכוש ניירות ערך. מסקנה זו התבססה גם על עדויות של משקיעים שונים, שהעידו כי רכשו את מניות "ארגמן" (באישום הראשון) ו-"פטרוכימיים" (באישום השני) על יסוד הכתבות. אשר לאישום השלישי, נקבע, כי נוכח אי העדתם של משקיעים ספציפיים שהונעו בפועל לרכוש המניות, יש לראות באישום זה אך משום "נסיון", עקב התקיימות היסוד של "ניסה להניע" (סעיף 54(א)(1) לחוק). 10. בית המשפט המשיך וקבע, לעניין האישום הראשון, כי קביעתו והערכתו של המערער בכתבה שפרסם, אודות רכישת המניות הצפויה על ידי חברת "ברנמוס" ואודות הצעת הרכש הצפויה וה"מחוייבת" (על ידי הבורסה), היתה מטעה ושגויה. זאת לאור ידיעת המערער כי חברת "ברנמוס" אינה מעוניינת עוד ברכישת מניות "ארגמן", שכן סירבה להצעותיו שלו בעניין זה. זאת גם לאור ידיעתו של המערער, כי הבורסה לניירות ערך אינה אוכפת הצעות רכש לציבור כאשר נרכשות מניות מבעל עניין. מכאן, שקביעתו של המערער, לפיה "ברנמוס" "תחוייב" בהצעת רכש לציבור במחיר הריאלי של מניית "ארגמן" היתה שגויה ומטעה. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי: "לא יכול להיות כל ספק כי הקורא התמים והבלתי מנוסה של דברים אלה, חייב היה להסיק מיד שלפניו הזדמנות נדירה להרוויח כסף רב ללא כל סיכון. מחד, שוויה של מניית 'ארגמן' בבורסה בשפל המדרגה, ומאידך, תוך זמן סביר, חייב יהיה משקיע להציע לציבור מחזיקי מניות אלה לרכשן מידיהם במחיר העולה מאות מונים ממחירן ביום פירסום המאמר". בית המשפט מצא הטעיה ואמירה מטעה גם בנוסח "הערת האזהרה". העובדה כי המערער מחזיק בפועל במניית "ארגמן" ומתכוון למכור אותה לאחר פירסום הכתבה, הינה עובדה מהותית. באי ציון עובדה מהותית זו היה כדי להטעות משקיע סביר. 11. בית המשפט קבע, לעניין היסוד הנפשי שליווה את פעולות המערער נשוא האישום הראשון, כי הכתבות באו בשל הפסדיו של המערער בהחזקת מניות "ארגמן", וכשלון נסיונותיו למכרן ל"ברנמוס". על כן פורסמה הכתבה ובה הפרטים המטעים (אודות הכוונה לרכוש המניות ממנהלה המודח של חברת "ארגמן" ואודות הצעת הרכש). בית המשפט קבע, כי השתכנע, "כי דברים אלה נעשו מתוך כוונה ליצור ביקושים בשוק ההון למניות 'ארגמן', באופן זה לאפשר לנאשם למכור את אחזקותיו של מניות אלה בקרן 'אש', מבלי להביא להתדרדרות נוספת בשער ואפילו לגרום לעליות בשערן". 12. על יסוד ממצאים אלה הורשע המערער גם באישומים השני והשלישי בעבירות על סעיף 54(א)(1) לחוק, שכן גם בכתבות שעמדו ביסוד אישומים אלה, העלים המערער מציבור המשקיעים עובדה מהותית, היא עובדת החזקת הקרן את המניות נשוא המאמרים, ואת הכוונה למכור מניות אלה לאחר פירסום הכתבות. בית המשפט ראה בפירסום הכתבות לשם העלאת שער המניות ומכירת המניות מיד לאחר מכן תבנית החוזרת על עצמה תוך זמן קצר יחסית. 13. המערער הורשע, בגדרי האישום הראשון, גם בעבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך (עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק). נקבע, כי פירסום הכתבה בעניין מניות "ארגמן" הוביל לעליה ממשית בשערי המניה. זאת, בייחוד נוכח הסחירות הנמוכה של מניה זו אותה העת. בה בעת, זיכה בית המשפט את המערער מעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק, ככל שהדברים אמורים באישום השני (מניית ה"פטרוכימיים"). נקבע, כי לא הוכח הקשר שבין פירסום הכתבה לבין תנודות שעריה של המניה. זאת, נוכח העובדה, כי ניכרת היתה עליה בשער המניה גם בימים שקדמו לפירסום כתבתו של המערער. כן נקבע כי גדלו מחזורי המסחר בשיעורים חדים בימים אלה. מטעם זה, לא ניתן היה להסיק מן הנתונים כי חלו שינויים בתנודות השער של המניה דווקא עקב פירסום כתבתו של המערער. 14. על יסוד הרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו על פי הסעיפים 54(א)(1) ו54-(א)(2) לחוק (למעט הזיכוי מן העבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק באישום השני). נגזר דינו. הושתו עליו שמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי (לתקופה של שנתיים) וקנס בסך 75,000 ש"ח (או שלושה חודשי מאסר תחתיו). ד. הערעורים 15. שני הצדדים מערערים לפנינו. ערעורו של המערער (ע"פ 1027/94) מופנה כנגד הכרעת הדין כולה. ערעור המדינה (ע"פ 1192/94) מופנה כלפי זיכוי המערער מעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק באישום השני. כן מופנה ערעור המדינה כנגד קולת העונש. 16. אליבא דמערער, יש לזכותו מכל האישומים בהם הואשם והורשע - כך, הן בשל טעמים שבדין והן בשל טעמים שבעובדה. אשר להרשעתו בעבירה על סעיף 54(א)(1) טען המערער, ראשית, כי תחזיתו במאמר בעניין מניות "ארגמן" (האישום הראשון) בדבר מכירת מניות החברה על ידי מנהלה (קליר) היתה נכונה בעיקרה ושגה בית המשפט המחוזי משסבר כי תחזית זו היתה מוטעית. הוא הדין לעניין הפרסום בדבר הצעת הרכש הצפויה על ידי חברת "ברנמוס". פרסום זה היה מדוייק וסביר באותה התקופה והוא שיקף את ידיעותיו ותום ליבו של המערער. שנית, כי לא הוכח מרכיב "ההנעה" שבסעיף 54(א)(1), שכן המשיבה לא הוכיחה ולו בדברי עד אחד - כי אכן מאן דהוא הונע על יסוד הפרסום השקרי דווקא (להבדיל מ"סך" המאמר) לרכוש מניות. שלישית, כי לא הוכח כי נתקיים במערער היסוד הנפשי המתאים לעניין ה"הנעה", הוא הכוונה להניע, וכי לגופו של עניין, לא היתה כוונה מעין זו סבירה בנסיבות העניין. רביעית, כי יש לפרש את הנסיבה "אדם" שבסעיף 54(א)(1) כמתייחסת ליחיד, אשר קשור ישירות עם המניע, ולא כמתייחסת לציבור. על כן יש לזכות את המערער מעבירות על סעיף 54(א)(1), שכן מאמריו כוונו לציבור הרחב ולא למשקיע יחיד זה או אחר. 17. המערער טען בהרחבה גם לעניין קביעת בית המשפט המחוזי בדבר ה"אזהרה" הלקויה והמטעה שבמאמריו של המערער. אליבא דמערער, "הערת האזהרה" שהופיעה במאמרים היתה רחבה די והותר ובצירוף מידע אחר שהיה נגיש למשקיעים, לא הועלמה כל עובדה מהותית מן המשקיעים. נטען, כי ההערה נוסחה בתום לב תוך התייעצות ויעוץ משפטי. כן נטען, כי לא היתה כל חובה בדין לגלות את המידע בדבר האחזקה ולחלופין, כי המידע עצמו לא היה מהותי. גם בסוגיית "הערת האזהרה" חזר וטען המערער, כי לא הוכח בפני בית המשפט המחוזי כי מאן דהוא הסתמך על ההערה עצמה (ומה שחסר בה), עת רכש את המניות, זאת, להבדיל מהסתמכות על המאמרים כולם, כאשר הם כוללים אמירות רבות שהיו והסתברו בדיעבד - כאמת לאמיתה. כן טען, כי לא הוכחה כוונה למכירת המניות אודותיהן פרסום המערער מאמרים, כאמור באישום הראשון והשני, ובאישום השלישי כלל לא נטען כי מכר את המניות. מכל מקום, גם אם היתה כוונה כאמור, לא היתה חובה לגלותה. 18. המערער טען גם לזיכויו מן ההרשעה באישום הראשון בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק, שכן לא הוכחה כל השפעה על השער וכי לאור התנהגותה הטיפוסית של מניית "ארגמן" ברי, כי התנודות שבאו לאחר פרסום המאמר לא היו תוצאה של פרסום המאמר עצמו, אלא מאפיינים רגילים של המסחר במניה זו. לחלופין טען המערער, כי לא הוכח כי התרמית הנטענת כלפי המערער (בפרסום הכוזב ובהעלמת החזקותיו) היא היא שהביאה להשפעה על תנודות השער. כן טען המערער, לחילופי חילופין, כי לא הוכחה הכוונה הפלילית הנדרשת לשם הרשעתו בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק. 19. המשיבה טענה בפנינו, כי יש להרשיע את המערער גם בעבירה על סעיף 54(א)(2) ככל שהדבר נוגע לאישום השני, ממנו זוכה המערער בערכאה הראשונה. כך, לשיטתה, שכן ההשפעה על תנודות השער מוצאת ביטויה בעצם מתן פקודות הקניה על ידי "המונעים" שקראו את מאמריו של המערער. על כן, אין הכרח דווקא בהוכחת תנודה "חריגה" של השער, לשם הרשעה בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק. אשר לעונש, טענה המשיבה, כי העונש שנגזר על המערער הינו קל יתר על המידה בנסיבות העניין, וכי מן הדין להחמירו בייחוד לאור הצורך בהרתעה והבטחת אמון הציבור בשוק ההון והבורסה. ה. המסגרת הנורמטיבית 20.ד ביסוד הערעורים שבפנינו מונח סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח1968-, הקובע כי: "54. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין: (1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות-ערך ועשה זאת באמרה, בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל-פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות; (2) השפיע בדרכי-תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך". על תכליתה של הוראה זו והרציונל העומד בבסיסה, עמד בית משפט זה במספר הזדמנויות. נפסק כי "הוראה זו באה להגן על הציבור הרחב בכלל ועל ציבור המשקיעים בפרט מפני תרמית בניירות ערך. היא נועדה להבטיח הגינות במסחר בניירות ערך. היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא באה לאפשר קיומו של שוק ניירות ערך משוכלל ובורסה תקינה" (ראו ע"פ 5052/92 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642, 653-654 - להלן: פרשת ואקנין). בין היתר באה הוראה זו להסיר סיכונים לא טבעיים שמקורם בעיוותים ופערי מידע הקיימים בשוק (השוו ע"א 5320/90 א' צ' ברנוביץ נ' רשות לניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 830; ע"א 218/96 ישקר בע"מ נ' דיסקונט השקעות בע"מ (טרם פורסם) (להלן: פרשת ישקר)), זאת מתוך הנחה, כי יש להרתיע ולנטרל גורמים שיש בהם כדי ליצור עיוות בתהליך קבלת ההחלטות על ידי המשקיע הסביר (ראו ע"א 1828/93 רשות לניירות ערך נ' גיבור סברינה, פ"ד מט(3) 177, 186) ולאפשר למשקיע הסביר שקיפות מידע לשם גיבוש החלטותיו ופעולותיו בשוק ההון (השוו רע"פ 4827/95 ה' ג' פולק בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); להלן - פרשת פולק). רציונל זה, של הגנה על המשקיע הסביר והציבור הרחב, הוא שעומד גם ביסוד איסור המניפולציה. גם כאן בא סעיף 54(א)(2) למנוע את אותם המעשים, שיש בהם משום פעולה בדרכי תרמית המביאה לפגיעה באמון הציבור בשוק ניירות הערך וביעילותו של שוק זה (ראו רע"פ 2184/96 חיים חרובי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - להלן: פרשת חרובי); ראו גם ע"פ 8710/96 עופר הדלשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 519; להלן - פרשת הדלשטיין). על רקע זה נעבור לבחון את טענות הצדדים בערעורים דנן, ראשית בהתייחס להרשעות בעבירה על סעיף 54(א)(1) לחוק, ואחרית, בהתייחס להרשעות בעבירה על סעיף 54(א)(2) לחוק. ו. סעיף 54(א)(1) לחוק 21. סעיף 54(א)(1) לחוק מורכב מיסוד עובדתי ויסוד נפשי. היסוד העובדתי מורכב מפרטים התנהגותיים, נסיבתיים וכן, אולי, תוצאתיים. הפרטים ההתנהגותיים, הרלבנטיים לעניננו הם שניים: ראשית, שהנאשם "הניע או ניסה להניע" לרכוש ניירות ערך; שנית, שהנאשם העלים ("בהעלמת") עובדות מהותיות. הפרטים הנסיבתיים, הרלבנטיים לעניינו הם שלושה: ראשית, שהנאשם הניע "אדם"; שנית, שההנעה נעשתה "באמרה, בהבטחה או בתחזית... שהן כוזבות או מטעות"; שלישית, שההעלמה היא של "עובדות מהותיות". היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות לטיב ההתנהגות, לקיום הנסיבות - ולעניין הכזב או ההטעיה די בכך שהיה עליו להיות מודע לקיומם - ולאפשרות גרימת התוצאה (ככל שזו נדרשת) (ככל האמור בסעיף 20 לחוק העונשין, תשל"ז1977-). נפנה לכל אחד מאלה, עד כמה שהם רלבנטיים לערעורים שלפנינו. יסוד עובדתי - התנהגותי: "הניע" לרכוש ניירות ערך 22. יסוד עובדתי-התנהגותי בסעיף 54(א)(1) לחוק הינו, שהנאשם הניע אדם לסחור בניירות ערך. המערער לא טען בפנינו, כי פרסום הכתבות לא גרם למשקיעים שונים לרכוש את המניות בהן דנו הכתבות. במובן זה הסכים המערער, כי יסוד ההנעה התקיים גם בהיבט ה"תוצאתי" שלו, שכן הוכח כי מספר משקיעים רכשו ניירות ערך נשוא כתבותיו בהתבסס על כתבות אלו. כך, הן לעניין הכתבה נשוא האישום הראשון ("ארגמן") והן לעניין הכתבה נשוא האישום השני ("פטרוכימיים"). אשר לאישום השלישי, הוסכם כי לא הוכח כי מאן דהוא רכש את המניות נשוא הכתבות על יסוד האמור בכתבות, ועל כן ממילא - כך הוסכם - יש בכך אך "נסיון" להניע. אולם, טענתו של המערער הינה, כי הגם שהוכח כי המאמרים הם שהניעו אותם משקיעים לרכוש את המניות, לא הוכח כי אותם פרטים מטעים בכתבות או העדרן של העובדות המהותיות, הם שעמדו ביסוד החלטת המשקיעים. 23. אכן, נכון הדבר, כי באישום הראשון לא הוכח, על פי החומר שבפני, כי רוכשי המניות שקראו את כתבותיו של המערער, עשו כן דווקא בשל הסתמכותם על המידע ה"כוזב" (לטענת התביעה - הוא הקטע העוסק ברכישת חלקו של מנהלה המודח של "ארגמן" וחיוב הרוכשת בהצעת רכש במחיר ריאלי). אולם, לדידי לא נצרכת היתה מלכתחילה הוכחה מעין זו בנסיבות המקרה. משקיע הרוכש מניה בהסתמך על קריאת כתבתו של עתונאי (כפי המקרה שבפנינו), מתבסס על סך המידע האמור בה. המשקיעים במקרה שבפנינו, לא טענו כי קראו רק חלק מן הכתבות. על כן, יש לבחון את ה"כזב" או הפרט ה"מטעה", ביחס לשאר הכתבה והמידע המובא בה. בכתבה נשוא האישום הראשון, הופיעו מספר נתונים (היחס בין מחיר המניה להון העצמי המדווח; נכסי החברה שאינם משתקפים בהון העצמי המדווח; פער בין ההפסד החשבונאי לבין תזרים המזומנים של החברה והיתרון היחסי שלה בשל הסכמי סחר). בסוף אלה הופיעו הנתונים בדבר הרכישה הצפויה של מניות "ארגמן" על ידי "ברנמוס" וכפיית הצעת הרכש על ידי הבורסה. הם באו כסיכום הנתונים שלפניהם ("עקב המצב שתואר לעיל"). הם הודגשו בפתיח ("אין ספק כי"). במצב דברים זה, ונוכח מרכזיות הנתון במערך המידע ה"כוזב" שהובא בפני המשקיע-הקורא, ניתן לקבוע במקרה שבפני כי הוכח במידה מספקת, כי רוכשי מניות "ארגמן, עשו כן בהתבסס על המידע הנטען להיות "כוזב" בכתבה. לא ניתן לנתק ולהפריד, בנסיבות המקרה, בין מידע זה ובין שאר חלקי הכתבה. 24. זאת ועוד: אין ספק לדידי, כי הוכחה הסתמכות של המשקיעים על העלמת העובדה בדבר אחזקות הקרן במניות "ארגמן" (באישום הראשון) ו"פטרוכימיים" (באישום השני). מעדויות שהובאו בפני הערכאה הראשונה עלה בבירור, כי לו ידעו המשקיעים - שרכשו המניות בהתבסס על כתבותיו של המערער - כי הוא מחזיק במניות עליהן הוא ממליץ ועומד למוכרן עם עליית שערן, לא היו רוכשים אותן מלכתחילה (למשל - ע"ת5/; ע"ת10/; ע"ת11/; ע"ת13/). על כן, אין ספק כי יסוד ה"הנעה" התקיים במקרה שבפנינו, ככל שהדברים אמורים באישום הראשון והשני. באישום השלישי הוסכם, כי לא הוכחה הנעה בפועל ועל כן יש לראות בו אך "נסיון" להניע. משכך הם פני הדברים, אין אני צריך להכריע בערעור זה בשאלה שהושארה בצריך עיון בפרשת חרובי, היא שאלת ההכרח בקיומו של פרט תוצאתי של הנעה בפועל במסגרת סעיף 54(א)(1) לחוק. "העלמת" עובדות מהותיות 25. המערער הורשע ב"העלמת" עובדות מהותיות. ההעלמה מתבטאת בכך שהמערער לא ציין בכתבותיו כי הוא מחזיק במניות עליהן כתב, וכי בכוונתו לסחור במניות אלה. לטענת המערער לא היתה מוטלת עליו כל חובת גילוי של אחזקותיו במניות ושל כוונתו לסחור בהן. כן טוען המערער, כי גם אם הוטלה עליו חובת גילוי, הוא מילא את חובתו שעה שצירף למאמריו "הערת אזהרה" בה ציין כי הוא עשוי לסחור במניות נשוא כתבותיו בהיותו מנהל קרן נאמנות. השאלות המתעוררות בפנינו בהקשר זה הן, איפוא, שתיים: ראשית, האם מוטלת על המערער חובת גילוי בדבר אחזקותיו במניות נשוא כתבותיו ובדבר כוונתו לסחור בהן? שנית, אם מוטלת על המערער חובת גילוי, האם ב"הערת האזהרה" הוא עמד בחובתו זו? נעמוד על כל אחת משתי שאלות אלה בנפרד. "העלמה": האם מוטלת חובת גילוי? 26. האם היתה מוטלת על המערער חובה לגלות לקוראיו כי הוא מחזיק במניות נשוא כתבותיו, ובכוונתו לסחור בהן? לדעתי, התשובה היא בחיוב. מקור החובה הוא בהוראת סעיף 54(א)(1) לחוק עצמו. הוראה זו מטילה אחריות פלילית על מי שהניע אדם אחר לרכוש או למכור ניירות ערך על ידי העלמת עובדות מהותיות. מטרת ההוראה היא מתן הגנה לציבור המשקיעים, הנותן אמון בשוק ניירות הערך; תכלית ההוראה הינה בהבטחת הגנה על מנגנון קבלת ההחלטות של המשקיעים הסבירים בשוק ניירות הערך. "מטרת הגילוי אינה למנוע ביצוען על עיסקאות גרועות. מטרת הגילוי היא להעניק תשתית של מידע שתאפשר עיסקאות מושכלות" (פרשת ישקר). מכאן מתבקשת המסקנה, כי מי שמניע את זולתו לסחור בניירות ערך צריך לגלות לו עובדות מהותיות הקשורות במסחר זה, שאם לא כן - ובהתקיים היסוד הנפשי הנדרש - תוטל עליו אחריות בגין העלמתן של אותן עובדות מהותיות (ראו פרשת חרובי). עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני: "הגעתי למסקנה כי הועלמה עובדה מהותית, וזאת מתוך ניתוח נסיבות העיסקה עצמה. החובה לגלות אותה עובדה נובעת איפוא מהוראותיו של סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך עצמו. מכיוון שכך, אין לי צורך לבחון את השאלה, אם אין לומר כי בנסיבות העניין מוטלת היתה על המערערים החובה לגלות אותה עובדה גם מתוך הקשרים המצויים מחוץ לסעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך. הקשרים אלה עשויים להיות, בין השאר, יחסי שליחות או יחסי אמון מיוחדים שהתרקמו ביניהם, בשל היות המערערים יועצים ללוטן ושמחוני בכל הנוגע למסחר בניירות ערך. זאת ועוד: לאור מסקנתי, הסומכת עצמה על נסיבותיה של העיסקה עצמה, אין לי צורך לבחון את מעמדו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, ואין לי צורך לעסוק בשאלה אם הטלת חובת גילוי מכוח עקרון תום הלב מהווה גורם חיצוני או פנימי לעיסקה עצמה. לבסוף, אין לי צורך לעסוק בשאלה, אם מהותיות העובדה נקבעת על פי אמות מידה סובייקטיביות (המשקיע הספציפי - שמחוני ולוטן) או על פי אמות מידה אובייקטיביות (המשקיע הסביר). אין לי צורך בהכרעה זו בפרשה שלפנינו, שכן הן על פי אמת המידה הסובייקטיבית והן על פי אמת המידה האובייקטיבית, אי גילוי המכירות של המערערים הינו עובדה מהותית. אוסיף רק, כי דין כללי הוא - המעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) - כי במסגרת משא ומתן לכריתת חוזה יש לנהוג בתום לב. בגדרי חובה זו יש לגלות פרטים שמנהלי משא ומתן הוגנים אמורים לגלותם. חובת גילוי זו הולכת ומתעצמת ככל שהאמון שהאחד נותן באחר גובר (השווה ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א', תשנ"ב) 824). חובה זו היא בעלת עוצמה רבה כאשר בין הצדדים קיימים יחסי אמון שמקורם בדין שליחות כללי - כגון חובת הנאמנות של שלוח לשולח (סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה1965-) - או בדין (חקוק או הילכתי) ספציפי שעניינו יחסים מיוחדים בין הצדדים, כגון יחסים בין לקוח לבין יועץ בענייני ניירות ערך" (פרשת ואקנין, בעמ' 655). לאור מסקנתי זו, אין לי צורך לדון בשאלה, אם מוטלת בצד החובה "הפנימית" גם חובת גילוי "חיצונית" שמקורה בתפקידו של העתונאי ובמצב של ניגוד עניינים בו מצוי עתונאי, המפרסם כתבות המעודדות קוראים לסחור בניירות ערך שבאחזקתו (לסוגיה זו, ראו Chiarella v. United States, 445 U.S. 219 (1979); L. Loss, J. Seligman, Securities Regulation (3rd. Ed. 1991) 3650; T. L. Hazen, Treaties on The Law of Securities Regulation (1990) 563-566; Sec. v. Capital Gains Research Bureau 375 U.S. 180 (1963); Zweig v. Hearst Corporation, 594 F2d. 1261 (1979); ראו גם: D.B. Levant, “Financial Columist as Investment Advisers: After Lawe and Carpenter", 74 Cal. L.R. (1986) 2061; E. J. Peskind, “Regulation of the Financial Press: A New Dimension To Section 10(b) and Rule 10b-5”, 14 Saint Louis University L.R. (1969) 80; D. A. Wilson, “Outsider Trading-Morality and The Law of Securities Fraud”, 77 Ge. L. J. (1988) 181, 210-212; M. Kimel, “The Inadequacy of Rule 10b-5 to Address Outsider Trading by Reporters", 38 Stanford L. R. (1985-1986) 1549, 1556-1558; T. Harpaz, “Financial Reporters, The Securities Laws and The First Amendment: Where To Draw The Line", 53 Fordham L. R. (1985) 1035, 1044-1045). כשלעצמי, נראה לי, כי המלצה על רכישת מניות על ידי עתונאי, שעה שהוא מחזיק במניות ומתכוון למכור אותן עם עליית שערן עקב הפרסום, איננה עולה בקנה אחד עם כללים בסיסיים של אתיקה עתונאית. אותו עתונאי, הפועל בדרך זו, מצוי בניגוד עניינים ברור. ניגוד עניינים זה מוצא ביטויו כבר בעצם העובדה, כי יש לו עניין אישי בעליית ערך המניות שברשותו, עקב הדיווח עליהן (בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא כוזב). עניין אישי זה הולך ומתגבר, ככל שהוא מוצא את ביטויו בכוונה ובתוכנית של העתונאי למכור את מניותיו עם עליית השער עקב הפרסום (ראו כללי האתיקה המקצועית של העיתונות (1996) סעיפים 15 ו16-; הוועדה הציבורית לחוקי העיתונות (1997), עמ' 54-56, דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס (טרם פורסם)). עם זאת, אין צורך להכריע אם חובות "חיצוניות" אלה די בהן כדי להפעיל את הוראת סעיף 54(א)(1) לחוק, שכן די לי בחובת הגילוי "הפנימית" המוטלת על עתונאי, והמעוגנת בהוראותיו של סעיף 54(א)(1) לחוק עצמו. 27. אכן, פעילות כפי המקרה שבפנינו של עיתונאי פיננסי, בלא גילוי נאות לקוראים, מביאה לתוצאה שאינה רצויה. במקרים רבים, עצם הפרסום במצב של ניגוד עניינים, מביא לניפוח מחיר המניה בשוק ובעקיפין, להקצאה לא יעילה של הון במסגרתו (ראו: M. G. Haber, “A Financial Columnist's Duty To The Market Under Rule 10b-5: Civil Damages For Trading On A Misleading Investment Recommendation", 26 Wayne L. R. (1980) 1021, 1056; וכן: J. Seligman, “The Reformulation of Federal Securities Law Concerning Nonpublic Information", 73 Ge. L. J. (1985) 1083, 1126-1127). אי-הוודאות של ציבור המשקיעים, המסתמך על עיתונות פיננסית, בדבר מהימנות המידע, פוגעת באמון המשקיעים בשוק (ראו: Levant הנ"ל, בעמ' 2603). היא מחייבת גם הקצאת מקורות לבדיקת מהימנות המידע ומביאה על ידי כך לייקור הליך קבלת ההחלטות בשוק (שם, בעמ' 2604). אכן, תוצאות לא רצויות אלה נופלות בדיוק במסגרת הראציונלים של האיסור המצוי בסעיף 54(א)(1) לחוק. הטלת חובת גילוי על עיתונאי פיננסי, משרתת, על כן, תכליות אלה. אמת: הטלת חובת גילוי פוגעת במידת מה באינטרסים וזכויות יסוד של העיתונאי (השוו: Harpaz הנ"ל, וכן: B.A. Kohn, “The First Amendment and ‘Scalping’ by Financial Columnist: May a Newspaper Article be Commercial Speech?" 57 Indiana L. J. (1982) 131). אולם, הטלת חובת גילוי מעין זו מקדמת היא את התכליות שביסוד סעיף 54)(א)(1) לחוק ומחזקת למעשה את חשיבותה של העיתונאות הפיננסית ואת אמון הציבור בה. אף לגופה, אין היא חובה כבדה במיוחד. זוהי חובה "מינימלית" (פרשת Zweig הנ"ל, בעמ' 1269). יפים לעניין זה הדברים שנכתבו עוד בדו"ח הוועדה להנפקת ניירות ערך ולמסחר בהם ("ועדת ידין") 1963, ולפיהם: "עיתונות פיננסית משוכללת ובעלת רמה ואחריות עשויה להיות גורם חשוב למדי במערכת הגורמים שפעולתן [צ"ל פעולתם] המצטברת תתרום לפיתוח השוק של ניירות ערך. אשר לפרוספקט ולדיווח השוטף... הרי תפקידה של העיתונות הפיננסית הוא לקרב את תוכנם היבש אל הבנת הציבור הרחב ולדאוג להפצה נוספת של הידיעות העשויות להדריך את קהל המשקיעים; ואשר לבורסה דרוש עיבוד החומר והידיעות על ידי כתבים פיננסיים בקיאים ואחראים כתוספת לדיווח הפומבי של הבורסה עצמה". "העלמה": האם "הערת האזהרה" יוצאת ידי חובת הגילוי 28. האם קיים המערער את חובת הגילוי באמצעות "הערת האזהרה" שכלל בכל אחת מכתבותיו. הערה זו קבעה לאמור: "הכותב הינו מנהל תיקי השקעות וקרנות נאמנות. במסגרת עיסוקיו הוא עשוי לסחור גם בני"ע שהם נשוא הכתבות. אין לרוני זילברמן [המערער] ו/או לעיתון גלובס כל אחריות לגבי נזק שעלול להיגרם כתוצאה משימוש במידע המתפרסם במדור זה". לדעתי, "הערת אזהרה" זו אינה מספקת. משקיע סביר הקורא הערה זו, אינו יכול לדעת כי הכותב מחזיק בפועל במניות עליהן הוא ממליץ. הוא עשוי לחשוב כי הכותב, כמו משקיעים פוטנציאליים אחרים עשוי לרכוש מניות אלה בשוק. הוא אינו יודע כי הכותב כבר מחזיק במניות אלה, והוא עשוי לרצות להיפטר מהן בעקבות כתבותיו. אכן, כדי לצאת ידי חובת הגילוי היה על המערער לציין כי הוא מחזיק בפועל במניות עליהן הוא ממליץ וכי בכוונתו למכור אותן אם מחירן יעלה. רק אזהרה ברורה זו מעמידה את המשקיע הסביר על ניגוד העניינים הפוטנציאלי בו מצוי הכותב. יסוד עובדתי - נסיבתי: הנעת "אדם" 29. סעיף 54(א)(1) לחוק קובע כעבירה פלילית הנעה של "אדם" לרכוש או למכור ניירות ערך. נטען בפנינו, כי העבירה חלה אך מקום שההנעה הינה של בני אדם ספציפיים, להבדיל מציבור בלתי מסויים. אין בידי לקבל טענה זו. הדיבור "אדם" בסעיף 54(א)(1) לחוק כולל גם ציבור בלתי מסויים. מסקנה זו מבססת עצמה על תכליתה של ההוראה. תכלית זו הינה הצורך בהגנה על ציבור המשקיעים ועל הצורך להבטיח את אמונו של ציבור המשקיעים בשוק ניירות הערך (ראו פרשת ואקנין, עמ' 653). כדי להגשים תכלית זו יש להבין את הדיבור "אדם" כמתייחס לציבור המשקיעים בדרך כלל (ראו י. גרוס, דיני ניירות ערך ובורסה 282 (1973)); ת.פ. 5322/90 מדינת ישראל נ' נ. גיבור סברינה (לא פורסם); ת.פ. 5470/92 מדינת ישראל נ' לוינהר (לא פורסם); ע"פ (ת"א) 1530/93 מדינת ישראל נ' נ. רוזוב (לא פורסם)). עצם ההפניה של פרסום לציבור אינה שוללת את הפגיעה - אותה יש למנוע - במשקיע הסביר הספציפי (ראו ז' גושן, "תרמית או מניפולציה בניירות ערך", יפורסם בקרוב במשפטים). אימוץ הפירוש המוצע על ידי המערער עשוי לסכל מראש בסעיף 54(א)(1) לחוק את ההגנה ההכרחית על המשקיע הסביר - כמו גם על שוק ניירות הערך - בשורה של מצבים "תרמיתיים", שחומרתם והפגיעה שבהם נעוצה דווקא בהפנייתם כלפי כלל הציבור. כך, בייחוד באותם המקרים בהם ההנעה תוך "כזב" או "הטעיה" או תוך העלמת עובדות מהותיות נעשים בידיעתו של המניע ובכוונה (ראו ע' ידלין, "תרמית על השוק - גבולות האחריות המשפטית בגין מצגי-שוא בשוק המשני", משפטים כ"ז (תשנ"ז), 249, 285). יסוד עובדתי - נסיבתי: באמרה, בהבטחה או בתחזית "שהן כוזבות או מטעות" 30. יסוד עובדתי - נסיבתי נוסף הינו, כי הנעת אדם לרכוש או למכור ניירות ערך נעשתה באמרה, בהבטחה או בתחזית "שהן כוזבות או מטעות". טענת המערער הינה כי בית המשפט המחוזי טעה משקבע, כי המידע שפורסם אודות מניות "ארגמן" - ולפיו צפויה רכישה מאסיבית של מניות "ארגמן" משמעון קליר (מנהלה המודח של החברה) על ידי חברת "ברנמוס", וכי זו תחוייב בהצעת רכש מהציבור במחיר זהה - היה כוזב ומטעה. לטענת המערער, הוכח בדיעבד כי אכן נרכשו המניות מידיו של שמעון קליר, אלא שזהות הרוכש היתה שונה (חברת "לודז'יה" ולא חברת "ברנמוס"). לטענתו, לא היה מקום לקבוע, כי בשל סירובה של חברת "ברנמוס" לרכוש את מניותיו של המערער, תסרב היא גם לרכוש את מניותיו של שמעון קליר. המערער מוסיף וטוען, כי מן המידע שהיה גלוי וידוע באותה תקופה, צפוי היה כי בעקבות רכישת המניות על ידי "ברנמוס", זו תחוייב על ידי הבורסה לצאת בהצעת רכש במחיר זהה לציבור כולו. המשיבה בתשובה חולקת על טענותיו של המערער. היא גורסת, כי לא היה כל בסיס לקביעותיו ותחזיותיו של המערער, הן לעניין רכישת המניות והן לעניין הצעת הרכש. אמת, התסריטים שהציע המערער היו אפשריים, אך הסתברות התרחשותם היתה כה נמוכה, עד כי המערער לא היה צריך לפרסמם כלל, או צריך היה לנקוט בלשון "מסוייגת". לטענת המשיבה, ההטעיה והכזב מעוגנות, איפוא, בקביעותיו החד-משמעיות של המערער, לפיהן "אין ספק", וכי "זוהי רק שאלה של זמן", עד ששמעון קליר ימכור את מניותיו, וכי "מצב זה יחייב" את ברנמוס להגיש לציבור המשקיעים הצעת רכש. עמדה זו של המשיבה מקובלת עלי. הנני סבור כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי הכתבות, על פי נוסחן, היו כוזבות או מטעות. גם אם האירועים עליהם כתב המערער היו אפשריים, הם בוודאי לא היו הכרחיים, כפי שהוצגו במאמרים, ללא כל הסתייגות או איזכור חלופות אחרות - חלופות, שגם המערער אינו מתכחש להן. נוסח הדברים כפי שהופיע בכתבות, ללא כל כחל ושרק, אינו מהווה הצגה נכונה ומלאה של המציאות העובדתית והמשפטית בעניין זה. יש בו משום אמירה ותחזית "כוזבות או מטעות". יסוד עובדתי - נסיבתי: העלמת "עובדות מהותיות" 31. בגדרי היסוד העובדתי-התנהגותי הגעתי לכלל מסקנה כי התנהגותו של המערער באי גילוי אחזקותיו במניות עליהן כתב, מהווה "העלמה". עתה עלי לדון בשאלה, אם העלמה זו מתייחסת ל"עובדות מהותיות". נטען בפנינו, כי אחזקותיו של המערער במניות עליהן כתב וכוונתו למכור מניות אלה אם מחירן יעלה, אינן מהוות עובדה מהותית. אין בידי לקבל גישה זו. עובדה היא מהותית לעניין סעיף 54(א)(1) לחוק אם היא מהווה מרכיב חשוב בנכונותו של משקיע סביר לסחור בניירות ערך. עובדה היא מהותית אם קיים סיכוי של ממש כי להשמטתה יש השפעה של ממש - ישירה או עקיפה - על הכרעה בשאלה אם לבצע עסקה בניירות ערך, אם לאו (ראו פרשת ואקנין; פרשת חרובי; פרשת הדלשטיין). אחזקותיו של המערער במניות של החברות עליהן כתב וכוונתו למכור אותן אם מחירן יעלה, הן ללא ספק עובדות המהוות מרכיב חשוב בהחלטתו של קורא הרשימות אם לרכוש את ניירות הערך עליהן כתב המערער (השוו (1979) 1266, 1261, F2d 594, Zweig v. Hearst Corporation). בעיניו של משקיע סביר יש חשיבות רבה לידיעה, כי כותב הטור בעיתון, הממליץ על רכישת מניה, מתעתד למכור אותה מיד עם עליית שערה עקב ביקושים שהוזרמו על ידי קוראי המאמר (השוו פרשת ואקנין 654; פרשת חרובי). אכן, מספר עדים שרכשו מניות בעקבות הכתבות העידו בבית המשפט המחוזי, כי הם היו נמנעים או מסתייגים מרכישת המניות נשוא כתבותיו של המערער, לו ידעו כי הוא מחזיק בהן ומתכוון למוכרן עם עליית שערן. בהקשר זה טען המערער כי המידע בדבר אחזקותיו היה ידוע וגלוי לציבור, שכן קרן "אש" פרסמה דו"חות תקופתיים כחוק. טענה זו דינה להדחות. לא כל מידע גלוי הוא מידע ידוע. יש חשיבות למקור המידע, זמינותו ועדכניותו (השוו פרשת פולק; רע"פ 5174/97 משה קרן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עצם העובדה כי קרן הנאמנות שבניהולו של המערער פרסמה דו"חות רבעוניים בדבר אחזקותיה אינה מספקת את רמת הגילוי הנאותה והמידע הדרוש עבור המשקיע הסביר, הרוכש מניות בהסתמך על המלצותיו של המערער כעתונאי. אין ולא היה בדו"חות אלה ליתן בידי המשקיע הסביר, הקורא את כתבותיו של המערער, המידע כי הקרן מחזיקה באותו רגע נתון במניות המומלצות. וודאי שאין בדו"חות אלה גילוי אודות הכוונה למכור מניות אלה, לאחר עליית שערן עקב הפרסום. היסוד הנפשי 32. היסוד הנפשי הנדרש על פי סעיף 54(א)(1) לחוק הינו מודעות לטיב ההתנהגות; מודעות לקיום הנסיבות - תוך שלעניין הכזב או ההטעיה די בכך שהיה עליו להיות מודע לקיומם; ומודעות לאפשרות גרימת התוצאה - ככל שזו נדרשת - (הכל כאמור בסעיף 20 לחוק העונשין, תשל"ז1977-). בית המשפט המחוזי קבע, כי יסוד נפשי זה התקיים במערער. ממצא זה מעוגן יפה בחומר הראיות, ואיני רואה מקום להתערב בו. המערער היה מודע לכך שהוא מניע משקיעים לרכוש ניירות ערך. הוא עצמו קבע, כי מטרתו של הפרסום היתה להגדיל את חוג לקוחותיו. כמו כן היה המערער מודע לכך שהוא מעלים מקוראיו עובדות מהותיות. אכן, נקבע על ידי הערכאה הראשונה כי המערער ביקש למכור המניות שברשותו עקב עליית השער שהוא עצמו יזם על ידי פרסום הכתבות. מסקנתו זו של בית המשפט מבוססת על הערכות של מהימנות, ואין יסוד להתערבותנו בה. המערער טען בפנינו כי פעל בתום לב ועל יסוד יעוץ משפטי בעניין ניסוח "הערת האזהרה". אך "הערת האזהרה" נוסחה במודע באופן צר, כדי לאפשר למערער למכור את מניותיו נשוא הכתבות לאחר פרסומן. בכך נתקיים היסוד הנפשי הנדרש בהקשר זה. ז. סעיף 54(א)(2) לחוק 33. המערער הורשע בכך כי "השפיע בדרכי-תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך", לעניין האישום הראשון. לעומת זאת, הוא זוכה מאשמה זו לעניין האישום השני. בפנינו ערעור המערער על הרשעתו (באישום הראשון - מניות "ארגמן"), וערעור המדינה על זיכויו (מהאישום השני - מניות ה"פטרוכימיים"). נבחן כל אחד מהאישומים בנפרד. 34. בית משפט המחוזי קבע, כממצא עובדתי המבוסס על מהימנות, כי המערער פעל מתוך תוכנית אשר מטרתה היתה גרימת עליית שער המניות שבאחזקתו על ידי פרסום הכתבה, ומכירתן בסמוך לאחר מכן. לאור מסקנתו זו הרשיע בית המשפט את המערער, בגדרי האישום הראשון, בהשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות ארגמן. בעניין זה נטען לפנינו, כי בגדרי האחריות על פי סעיף 54(א)(2) לחוק יש להוכיח קיומו של פרט תוצאתי, לפיו אכן היתה השפעה בפועל על תנודות השער. לדעת המערער, התביעה נכשלה בנטל זה. לדעתי, הוכח בערעור שלפנינו כי לפרסום של המערער היתה השפעה בפועל על השער. מכיוון שכך אוכל להשאיר בצריך עיון אם אמנם הפרט התוצאתי הוא אחד מפרטי העבירה (הדבר הושאר בצריך עיון בפרשת חרובי; בפרשת הדלשטיין נקבע, ברוב דעות, כי נדרש פרט תוצאתי). בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, על יסוד ניתוח התנהגות מניות "ארגמן" בימי המסחר שקדמו לפרסום הכתבה, ובסמוך לאחריה, כי מאמרו של המערער וביקושים של "מונעים" שקראו את כתבתו, הם שעמדו ביסוד תנודות השער במניה. בממצא זה אין מקום להתערב, ומן הדין לדחות, איפוא, את ערעור המערער בכל הנוגע להרשעתו באישום הראשון. 35. המדינה מערערת בפנינו על זיכויו של המערער מהאישום השני (מניות "פטרוכימיים"). זיכוי זה מבוסס על החלטתו של בית המשפט המחוזי, כי לא הוכחה השפעה "חריגה" על תנודות השער בעקבות כתבתו של המערער. בעניין זה בחן בית המשפט את היקפי המסחר במניות "פטרוכימיים" לפני הפרסום. הוא מצא, כי לאור היקפים אלה, לא ניתן למצוא בהיקפי המסחר ביום פרסום הכתבה ביטוי להשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של הכתבה. על כך מערערת המדינה בפנינו. לדעתי, הדין עם המדינה. גם אם נדרש פרט תוצאתי - ומבקש אני להשאיר שאלה זו בצריך עיון - הוא אינו חייב להתבטא בכך שהשפעת הכתבה על תנודות שערי ניירות הערך תהיה חריגה. די בקיומה של השפעה, גם אם אינה חריגה ובלבד שאינה בבחינת זוטי דברים (סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז1977-). אכן, התכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 54(א)(2) לחוק הינה הגנה על אמון הציבור בשוק ניירות הערך ועל יעילותו ותיפקודו התקין (ראו פרשת חרובי). תכלית זו נפגעת מקיומה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער. לעניין זה אין חשיבות למידת ההשפעה על תנודות השער, אם חריגה היא אם לאו. די בעדותם של מספר משקיעים, אשר רכשו מניות "פטרוכימיים" בהסתמך על העלמת העובדות המהותית מצד המערער (ראו, למשל, ע"ת5/ בעמ' 25 לפרוטוקול; ע"ת10/ בעמ' 57-56 לפרוטוקול; ע"ת11/ בעמ' 59 לפרוטוקול; ע"ת12/ בעמ' 60 לפרוטוקול; ע"ת13/ בעמ' 63 לפרוטוקול; וכן רשימה מוסמכת של עדי התביעה מיום 15.9.92, עמ' 39 לפרוטוקול). עצם השתתפותם של משקיעים אלה במסחר, וביצוע פקודות הקניה שלהם, הוא המבסס את היסוד התוצאתי במקרה שלפנינו. 36. לאור מסקנתי כי מתקיים היסוד העובדתי לעניין האישום השני, מן הראוי לבחון אם התקיים, לעניין אישום זה, היסוד הנפשי. בעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי המערער פעל לעניין מניות "הפטרוכימיים" מתוך תכנית שמטרתה היתה גרימת עליית שער המניות בהן החזיק, באמצעות הקרן, ומכירתן בסמוך לאחר מכן. כשם שלא ראיתי להתערב במסקנה זו לעניין מניות "ארגמן", כן איני רואה מקום להתערב במסקנה זו לעניין מניות "הפטרוכימיים". ח. הערעור לעניין קולת העונש 37. המשיבה מערערת בפנינו על קולת העונש. לטענתה המערער עשה שימוש לרעה בבמה ציבורית שהועמדה לרשותו, תוך שניצל לרעה את האמון שרחש ציבור הקוראים לכתבותיו. לדעת המשיבה, העונש שהוטל על המערער - שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 75,000 ש"ח - אינו עומד ביחס הולם לנזק שגרם המשיב לאמינות שוק ההון. אכן, העונש שהוטל על המשיב הוא קל, וחורג ממדיניות הענישה הראויה. בוודאי כך לאור קבלת ערעור המדינה, והרשעת המשיב על ידנו בהשפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך לעניין מניות ה"פטרוכימיים". עקרונית, ראוי להטיל עונשים כבדים יותר בגין עבירות אלה, תוך הטלת עונשי מאסר בפועל. על כן סבורים אנו שאין מנוס מקבלת ערעור המדינה, תוך הטלת עונש מאסר בפועל על המשיב. בוודאי כך לאור התנהגות המשיב, שניצל לרעה את מעמדו כעתונאי לעשיית הון לעצמו. עם זאת, עלינו להתחשב בזמן הרב שעבר מאז בוצעו העבירות (בסוף 1987) ועד לקבלת ערעור זה. על רקע זה הננו סבורים, כי עונש המאסר אשר יוטל על המשיב יהא ארבע חודשי מאסר, אותן יוכל לרצות בעבודות שירות. אנו מבקשים לקבל מהממונה על עבודות השירות חוות דעת בעניין זה. התוצאה היא כי הערעור (בע"פ 1072/94) נדחה. ערעור המדינה (בע"פ 1192/94) מתקבל, במובן זה שאנו מרשיעים את המשיב בעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק לעניין מניות ה"פטרוכימיים". ערעור המדינה לעניין קלות העונש מתקבל במובן זה שלעונש שהוטל על המשיב בבית המשפט המחוזי יתווסף עונש מאסר בן ארבעה חודשים, אותו ניתן יהא לרצות בעבודות שירות. הממונה מתבקש להגיש לנו חוות דעת בעניין זה. ה נ ש י א השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, יד' באלול התשנ"ט (26.08.99). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 94010270.A03/דז/