סלאמה אלמכחל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10261/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10261/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: סלאמה אלמכחל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.9.07 בת.פ. 40095/07 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ורג' קרא תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התשס"ט (20.11.2008) בשם המערער: עו"ד דן גרובס בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי ברוט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פ 40095/07). לכתחילה הופנה הערעור כנגד הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט קמא אך במהלך הדיון לפנינו ביום 20.11.2008, חזר בא כוח המערער מטענותיו לעניין הכרעת הדין, ולפיכך נותרנו עם טענותיו כנגד גזר הדין בלבד. המערער הועמד לדין בגין עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין]; עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; עבירה של התחזות כאדם אחר בכוונה להונות, לפי סעיף 441 לחוק העונשין; עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; עבירה של נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, לפי סעיף 36ב(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [להלן: פקודת התעבורה]; עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 27.3.2007 בשעה 10:00 בבוקר לערך, החנה המתלונן את רכבו בחוף מציצים בתל-אביב. סמוך למועד זה גנב המערער את הרכב. בשעות הצהריים אותר הרכב בעזרת חברת "פוינטר טלוקיישן בע"מ", חברה המתמחה באיתור והשבת כלי רכב גנובים [להלן: החברה], בחניון מכוניות ברחוב רפידים בתל-אביב. למקום הגיעו רס"ר גולן דדון [להלן: רס"ר דדון] וקצין הביטחון של החברה. כעבור מספר דקות הגיע למקום המערער והחל בנסיעה ברכב. בשלב זה רס"ר דדון נסע אחריו בקוראו במערכת הכריזה למערער שיעצור, בעוד קצין הביטחון ניסה לחסום את פתח היציאה מהחניון ברכבו. המערער פגע ברכבו של קצין הביטחון והמשיך בנסיעה מחוץ לחניון לרחוב רפידים. תוך כדי הנסיעה איבד המערער שליטה ברכב הגנוב ופגע בשני כלי רכב אשר חנו בצד הדרך, אשר עלו על המדרכה מעוצמת הפגיעה בהם. לאחר התנגשות זו ירד המערער מהרכב הגנוב והחל לרוץ לכיוון מסילת הרכבת, בעוד רס"ר דדון פתח במרדף רגלי אחריו תוך שצעק לעברו "עצור, משטרה". לאחר מרדף רגלי בן 300 מטרים תפס רס"ר דדון את המערער, אשר הציג בפניו תעודת זהות ישראלית מזויפת. ביום 4.9.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' קרא) את המערער בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. ביום 20.9.2007 גזר בית המשפט על המערער עונש של ארבע שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה של גניבת רכב או עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, שימוש במסמך מזויף או התחזות כאדם אחר. בגזר דינו הדגיש בית המשפט את החומרה הרבה במעשיו של המערער אשר מרגע שנחשף, בחר לסכן חיי אדם ולפגוע ברכושם של אחרים בנהיגתו, והכול לשם גניבת רכבו של המתלונן. עוד ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המערער אשר מלמד כי זיוף והתחזות, לשם השגת מטרות לא כשרות, הם דרך חייו. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער בפנינו. כפי שצוין לעיל, מלכתחילה הפנה המערער את טענותיו גם לעניין הכרעת הדין, אך משחזר בו מטענותיו אלו, נותרנו עם ערעורו כנגד גזר הדין ובו אתמקד. לדידו, בית המשפט קמא עמד על כך כי משך הזמן אשר נהג המערער ברכב הגנוב וסיכן חיי אדם ארך למעשה מספר שניות בלבד. אף כי אין לכך נפקא מינה במישור האחריות הפלילית, הרי שיש בעובדה זו בכדי להוות שיקול לקולא בגזירת דינו של המערער. זאת, כאשר העונש אשר נגזר עליו בפועל, שם אותו בכפיפה אחת יחד עם עבריינים אשר סיכנו את הציבור בנהיגתם בצורה חמורה לאין ערוך ממנו. באת כוח המשיבה לעומתו סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאור שלל העבירות אשר הורשע בהן המערער על פי עובדות כתב האישום. כמו כן, מדגישה היא את התכנון המוקדם והמורכב המצטייר ממעשיו לביצוע העבירות, הסיכון אשר נשקף בפועל מנהיגתו והסיכון הפוטנציאלי הרב אשר היה טמון בנהיגתו חסרת המעצורים של המערער. לאחר שעיינו בהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן. בית משפט זה כבר עמד על כך לא פעם כי על נהגים המסכנים את שלום הציבור לתת את הדין בגין הזלזול בחיי אדם הבא לידי ביטוי במעשיהם, אך יחד עם זאת, מצאנו טעם בדבריו של המערער כי יש בנסיבות הסובבות את נהיגתו, כפי הייתה בפועל, בכדי להוות שיקול להקלה בעונשו. רס"ר דדון מסר בעדותו בפני בית המשפט כי המערער הצליח לנהוג ברכב מרחק קצר בלבד בטרם ירד ממנו, וזאת למשך שניות ספורות בלבד. בזמן זה אכן התנגש המערער ופגע קלות ברכבו של קצין הביטחון, שבעצמו לא נפגע. אף על פי כן, יש להתחשב גם בכך כי אותן השניות המעטות אשר בהן נהג המערער ברכב היו בתוך חניון רכבים ולא ברחוב, בו הסכנה הנשקפת לחיי אדם גדולה הרבה יותר, והוא המצב הנפוץ כאשר מורשע אדם בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. אמנם ניתן לשער כי בנסיבות אחרות הייתה יכולה נהיגתו של המערער להסתיים בפגיעה ממשית בחיי אדם, אך יש לתת את הדעת על הסכנה הקונקרטית אשר יצר המערער לחיי אדם בזמן המועט אשר נהג ברכב, על פי העובדות אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. כמו כן, יש גם לשקול לקולא כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד, ואינו כולל עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. אשר על כן, מצאנו לנכון להעמיד את עונש המאסר בפועל אשר נגזר על המערער על שלוש שנים, תחת עונש המאסר בפועל אשר גזר עליו בית המשפט המחוזי. שאר מרכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יישארו בעינם. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ח בכסלו התשס"ט (15.12.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07102610_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il