פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בע"מ 10261/05 בבית המשפט העליון בע"מ 10261/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 13.9.2005 בתיק עמ 00001/05 שניתן על ידי כבוד השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר תאריך הישיבה: י"ג באדר התשס"ו (13/3/06) בשם המבקשת: עו"ד ארקדי פלדמן בשם המשיב: עו"ד לימור פלד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בפנינו פרשה עצובה. המבקשת עתרה לבית המשפט לענייני משפחה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ בתה, שניתנה ב-2001, לפני קרוב לחמש שנים. בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ח' ריש-רוטשילד), בפסק דין מפורט ומנומק מיום 6.12.04, לא נעתר לבקשה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא בפסק דין מפורט מיום 13.9.05 (מאת השופטת רוטלוי בהסכמת השופטים שטופמן ושילר). יצוין כי בית המשפט למשפחה גם הכריז, באותו פסק דין, על הקטינה כבת אימוץ כלפי אביה. הוא לא ערער. ההליכים בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה נוהלו על-ידי המבקשת (האם) בלבד. ב. הנה עיקרי העובדות כעולה מפסק הדין: (1) המבקשת הגיעה ארצה מאוקראינה עם בעלה ב-4.8.98, כתום חודשיים נפרדה מבעלה והכירה לימים – בשלהי 1999 – את אבי הקטינה, והרתה לו. ביום 26.10.2000 נולדה הקטינה. בתום זמן קצר נעצר האב בעקבות תלונת המבקשת ונגזר עליו מאסר של 15 יום וכן מאסר מותנה, שבשל הפרת התנאי הואשם שוב. (2) המבקשת פנתה ביום 15.3.01 ללשכת הרווחה ביפו בשל מצוקה כלכלית. היא קיבלה סיוע מסוים. כעבור זמן מה (2.5.01) זומנה ללשכת הרווחה בעקבות שיחה אנונימית שהצביעה על נכונות למסירת קטינה לאימוץ, ושנראה היה כי התיאור בה הלם את המבקשת. בהמשך, ביום 30.5.01 נתקיימה (לאחר דחיה) פגישה בין המבקשת לפקידות הסעד בשירות למען הילד, ובתום הפגישה חתמה המבקשת על הסכמה לאימוץ הקטינה. היתה זו פגישה בת שלוש שעות, בליווי תרגום לרוסית, ובטופס שעליו חתמה נאמר כי מסכימה היא שהילדה "תימסר למשפחה יהודיה ותעבור גיור. אני מבקשת שהילדה לא תימסר למשפחה חרדית, רק למשפחה קצת דתית ששומרת שבת. אני מבקשת שהתינוקת לא תהיה במקום מסוכן ששם יש הרבה ערבים". לאחר מכן נסעו המבקשת ופקידת הסעד לביתן של שתי קשישות שהקטינה היתה אצלן, אך בהמשך סירבה המבקשת לנסוע ל"משפחת קלט" שם הושארה הקטינה עד תום בדיקות רפואיות. בספטמבר 2001 נמסרה הקטינה למשפחה למטרת אימוץ ובהמשך אושרו המרת דתה וגיורה (1.6.02). הקטינה שוהה אצל המשפחה עד היום. זאת, לאחר שביוני 2001 ניתן פסק דין בו הוכרזה בת אימוץ כלפי אביה. לימים, בספטמבר 2002 ניסה האב לקבל את הקטינה, ולאחר הליכים – בהם בוטלה תחילה, בין השאר, הכרזת בר אימוץ כלפי האב - שאוחדו עם בקשת האם כפי שתפורט להלן, הוחלט שהקטינה תמשיך בהליכי אימוץ. (3) ההליך הנוכחי ראשיתו בפניית המבקשת אל שירותי הרווחה, במארס 2003, כשנתיים לאחר מסירת הקטינה למשפחה שביקשה לאמצה, בבקשה לקבל לחזקתה את הקטינה. התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי לא הוכח שהסכמת האם הושגה באמצעים פסולים, או שישנם טעמים מיוחדים כנדרש בדין לחזרה מהסכמתה. בית המשפט לא קיבל טענות באשר לאי דיוקים בטפסים עליהם חתמה האם לעניין ההסכמה לאימוץ, וראה אותם כשוליים. בית המשפט הזכיר, כי בראש וראשונה יש להידרש לטובת הקטינה, אשר שהתה למעלה משנתיים זמן (בעת מתן פסק הדין ב-6.12.04) בבית משפחה אומנת. בית המשפט גם שב והכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי האב (שכאמור לא ערער). (4) בית המשפט המחוזי הלך במסלול דומה, בשקלו בראש וראשונה, על פי הדין וההלכה הפסוקה, את טובתה של הילדה. בסקרו את תולדות הפרשה, לרבות את השלב ב-2001 שבו ניתנה החלטתה של המבקשת באשר לאימוץ, העלה בית המשפט כי אם גם היתה המבקשת מצויה אז במצוקה כלכלית, לא נשלל רצונה, ואף הוצעו לה הצעות שונות באשר לקטינה, אך היא בחרה באימוץ מיידי. כן נקבע כי בקשתה לחזור בה מהאימוץ הוגשה רק כעבור שנתיים ולפיכך לוקה היא בשיהוי רב. אף שבית המשפט המחוזי קבע, כי הפגמים בטפסים בהם מדובר היו שוליים; לא נמצאו גם טעמים מיוחדים לאישור החזרה מהסכמה; לא נתקבלו הסברי המבקשת כי חשבה שהיא מוסרת את בתה אך לשלוש שנים. ולבסוף, בית המשפט הציע בפסק דינו כי נושא לוח הזמנים בתיקי אימוץ יוסדר בחוק בשל טובת הקטין, והוא הדין באשר למתן ההסכמה לאימוץ. ג. (1) בבקשה הנוכחית נטען, שוב, כי היו ליקויים בטפסים עליהם חתמה המבקשת, וכי פסק הדין קמא מגן על המערכת ועל הממסד. נטען גם- כמו בבתי המשפט הקודמים – כי עורך דין ששכרה המבקשת לא טיפל בתיק במועד. אף טוענת היא נגד המרת דתה של הבת ליהדות. (2) לשיטת המשיב, אין מקום, אף לא מאחת העילות הרלבנטיות, לשינוי בהחלטות הקודמות, מאחר שהכל כפוף לטובת הקטינה. הקטינה שוהה למעלה מארבע שנים בבית המשפחה המיועדת לאמצה, היא בת מעל חמש, חברותית ופעלתנית, וניתוקה מן המשפחה יגרום לה לטראומה. (3) בתסקיר השירות למען הילד מ-15.9.03 תואר ההליך לגבי האימוץ, ובין היתר נאמר כי מאז מסירת הילדה ב-2001 ועד מארס 2003 לא פנתה האם. בתסקיר מ-28.2.05 נאמר כי הקטינה – שעברה בינתיים הליך גיור – קשורה למשפחה המאמצת עד מאוד. (4) בתסקיר מיום 7.3.06, שהוגש לקראת הדיון בבית משפט זה, תוארו חיי המשפחה המאמצת כרצופים חום ואהבה ותוארו גם הקשיים בהיעדר צו אימוץ, ונאמר – מפי הגב' רות ילוז, פקידת הסעד המלווה את התיק – כי "יש צורך דחוף לסיים מצב זה של חרדה ואי ודאות, המשפיע על חיי הקטינה ועלול להשפיע על חרדת הנטישה שלה בעתיד, גורם למצוקה אצל ההורים המגדלים ואינו מאפשר להם לדבר בפתיחות על האימוץ ולומר לקטינה בפה מלא שהיא בתם לכל דבר ולא יעזבו אותה לעולם". הובעה תקוה לסיום מהיר של ההליך ולאפשרות לאושר, לבטחון ולשייכות לקטינה. ד. (1) המסגרת הנורמטיבית לענייננו היא סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, הקובע כי "לפי בקשת הורה רשאי בית המשפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ורשאי הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ". האמצעים הפסולים שנטענו היו מצוקתה הקשה של האם. בית המשפט לענייני משפחה סבר כי אכן לא נעשה בשעתו די לחילוץ האם ממצוקתה, אך סבר כי לא ננקטו אמצעים פסולים כדי להביאה להחלטה (ראו והשוו ע"א 8224/94 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(5) 820, השופט – כתארו אז - מצא). גם לא הוכחו טעמים מיוחדים (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461 (השופט – כתארו אז – ברק). (2) השיקול המרכזי-לצד שיקולים נוספים- בהחלטה לעניין בקשת הורה לחזור בו מהסכמה לאימוץ, הוא טובת המאומץ (בע"מ 6930/04 פלונית ופלונית המיועדים לאימוץ הקטין נ' האב הביולוגי ואח', פ"ד נט(1) 596 (הנשיא ברק); ראו גם ע"א 546/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(1) 185 (השופט אור); ע"א 2952/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (השופט ד' לוין); ע"א 3993/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (הנשיא ברק)). כך יאה. ביצור אנוש עסקינן, התלוי בזולת ואחרים מכריעים בגורלו, ושאינו יכול להיות נתון לטלטלות. (3) בענייננו ניתחו שני בתי המשפט קמא בפרטות הן את הרקע העובדתי בתיק והן את הסוגיות המשפטיות. הם הגיעו למסקנה זהה, כי לא נתקיימו תנאי סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים. מעיון בחומר התרשמנו אף אנו כמותם, ראשית, כי לא הופעלו אמצעים פסולים לשכנוע המבקשת, ושנית, כי אין טעמים מיוחדים לחזרה מן האימוץ. אך גם אילו סברנו כי מצוקת האם בשעתו יכלה להיות טעם מיוחד כזה, אף בלא פסלות אמצעים לשכנועה, חופה על הכל וגובר על הכל עקרון טובת הקטינה. תהא זו, על פי התסקירים וגם השכל הישר וניסיון החיים, מכה בלתי נסבלת לילדה אם תנותק עתה ממסגרת בה היא מצויה קרוב לחמש שנים, ושלדידה ההורים המבקשים לאמצה הם הם אמא ואבא, אמא ואבא לכל עניין ודבר. אכן, יש דאבון לב לגבי האם, שהחליטה בשעתו החלטה אשר התבררה לה בדיעבד – כך נראה - כנמהרת. אך בשימנו עצב רב זה בכף המאזניים האחת ואת טובת הקטינה, במובנה הפשוט והבסיסי ביותר, בכף האחרת, אין לנו ספק איזו כף מכריעה. אנו מקוים רק כי גם האם תבין זאת ותקבל את הדברים בראייה של טובת הקטינה. נוכח כל האמור, לא נוכל לקבל את הבקשה לרשות ערעור. (4) בחתימת הדברים נוסיף שתי הערות אלה, שמעבר למקרה דנן ולאו דוקא בזיקה אליו: א. מאמינים אנו כי פקידי הסעד עושים מלאכתם נאמנה ומתוך מחויבות לעקרונות מקצועם, ובראש וראשונה לטובת הילדים שהם אמונים על הטיפול בהם. יתכן כי דברינו באים איפוא לדלת פתוחה. לדעתנו נסיבות של מצוקה קשה עלולות להביא אמהות החשות ייאוש לוותר על פרי בטנן. יש מקום – מטבע הדברים – למיצוי כל האפשרויות להותיר ילדים בידי הוריהם על-ידי סיוע במצוקה, כדי למנוע מקרים מסוג ענייננו. ב. כפי שציינו גם בדיון, יש קושי מובנה בהימשכותם של הליכים משפטיים כגון דא זמן רב. המבקשת החלה בהליך הניסיון להחזיר את הגלגל אחורנית במארס 2003, לפני שלוש שנים; ההליך מסתיים עתה. מבלי שנטיל דופי באיש, סבורים אנו כי צריך היה להסתיים מכבר. דומה עלינו שבמערכת בתי המשפט – ובבית משפט זה בכללם – צריכים ההליכים בכגון דא להיעשות במהירות האפשרית, והטעם לכך ברור. חזקה על השופטים, המופקדים על תיקים אלה, כי זו גם גישתם. 5. כאמור, לא נוכל להיעתר לבקשה לרשות ערעור. ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ו (26.3.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05102610_T06.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il