Bielloni Castello SpA נ. גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ

החלטה בתיק ע"א 10258/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10258/06 פני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערערת: Bielloni Castello SpA נ ג ד המשיבה: גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 455/01 שניתן ביום 15.10.06 על-ידי השופט גרשון תאריך הישיבה: ח' בשבט תשס"ט (2.2.09) בשם המערערת: עו"ד צ' טמיר, עו"ד א' טמיר בשם המשיבה: עו"ד ש' לוי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גרשון) מיום 15.10.06 בת"א 455/01, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה (המערערת שכנגד). עסקינן בפרשנות יחסים חוזיים בין הצדדים, בעסקה בישת-מזל. רקע ב. אלה עיקרי תולדות: המערערת היא חברה איטלקית לייצור ולמכירה של מכונות דפוס (להלן ביאלוני). המשיבה היא חברה ישראלית שעיקר עיסוקה בהדפסת עטיפות ומארזים (להלן גלובל). הצדדים התקשרו בהסכם מיום 8.5.98 (להלן חוזה המכר) לרכישת מכונת הדפסה מדגם "SABA", הפועלת בשיטת "פלקסו". על פי חוזה המכר, התחייבה ביאלוני להרכיב את המכונה במפעל גלובל בישראל עד לסוף חודש יולי 1998, בתמורה לסכום של כשני מיליון שקל. עשרים אחוזים מן הסכום שולמו מראש, והוסכם כי היתרה תשולם בשמונה עשר תשלומים חודשיים שוים, בין דצמבר 1998 למאי 2000. בשל תקלות טכניות סופקה המכונה בפועל רק ביום 22.9.98. בעת האספקה, נרשם משכון על המכונה לטובת ביאלוני, להבטחת תשלום התמורה. עם הרכבת המכונה התגלו פגמים בעבודתה, באופן שמנע את השימוש בה. במהלך החודשים דצמבר 1998 וינואר 1999 ביקרו בארץ נציגים טכניים מטעם ביאלוני בניסיון לתקן את המכונה, ובחודש פברואר 1999 הוחלף תוף המכונה (רכיב מרכזי ביותר). בשלב זה פעלה המכונה, לשיטת ביאלוני; אך ללא יכולת להדפיס בכמויות מסחריות וברמת האיכות שלשמה נרכשה, לשיטת גלובל. כמחאה על התקלות שהתגלו במכונה נמנעה גלובל מתשלום מספר תשלומים חודשיים. ג. ביום 19.7.99 חתמו הצדדים על הסכם פשרה (להלן הסכם הפשרה). במעמד הסכם הפשרה השלימה גלובל את התשלומים החודשיים שנדרשה לשלם עד אותו מועד. על פי הסכם הפשרה, התחייבה ביאלוני לספק לגלובל, עד אוקטובר 1999, חלקי חילוף למכונה בשווי 125,000$ ללא תשלום, תוך שנקבע כי אספקת החלפים תהוה פיצוי מלא וסופי לנזקים שנגרמו לגלובל, לטענתה, בלא הודאה באחריות. גלובל מצידה, התחייבה לספק לביאלוני ערבות אישית החתומה על ידי בעל מניות מרכזי של החברה, להבטחת יתרת התשלומים (ערבות אותה היתה אמורה לספק כבר במסגרת חוזה המכר המקורי, אך לא סיפקה). בנספח להסכם הפשרה (נספח A) נקבע, כי אם לאחר קבלת החלפים לא תשלם גלובל את אחד התשלומים החודשיים במועדו, תאבד את זכותה לקבל את החלפים בחינם, ויהא עליה לשלם את מחירם המלא. מבלי להיכנס בשלב זה לנימוקי הצדדים, נציין כאן כי שניהם נמנעו מביצוע הסכם הפשרה: ביאלוני לא סיפקה את חלקי החילוף, וגלובל לא סיפקה את הערבות הנדרשת ואף הפסיקה לשלם את התשלומים החודשיים החל מאוגוסט 1999. ד. במהלך החודשים יולי ואוגוסט 1999 (מיד לאחר החתימה על הסכם הפשרה, ולפני המועד שנקבע כתאריך אחרון למשלוח החלפים, אוקטובר 1999) הגיע לארץ טכנאי בכיר מטעם ביאלוני בניסיון לטפל בתקלות נוספות שהתגלו במכונה, ולהחליף את ברגי המכונה. בשלב זה, החלה גלובל לבטל - כאמור - את התשלומים החודשיים. בימים 5.8.99 ו-7.9.99 שלחה ביאלוני מכתבים בהם הזכירה, כי טרם קיבלה את הערבות החתומה. ביום 16.9.99 שלחה ביאלוני מכתב התראה לפיו רואה היא באי התשלום בחודש אוגוסט ובאי מתן הערבות החתומה הפרה יסודית של הסכם הפשרה. ה. זמן קצר לאחר מכן, החל משא ומתן בין הצדדים לגיבוש הסכם פשרה חדש. בנובמבר 1999 שלחה ביאלוני טיוטת הסכם, וביום 14.3.00 התקיימה ישיבה בין הצדדים במשרדי ביאלוני באיטליה. בישיבה נדונו שלוש הצעות לפתרון הסכסוך: החלפת יחידת הדפוס במכונת ה-SABA ביחידת דפוס מן הסוג המותקן במכונה מסוג Axioma ללא כל תוספת תשלום; החלפת מכונה ה-SABA כולה במכונה אחרת (Axioma 6 צבעים) תמורת 146 אלף דולר נוספים; או החלפת המכונה במכונה אחרת (Axioma 8 צבעים) תמורת 350 אלף דולר נוספים. ביום 27.3.00 הודיעה גלובל על החלטתה לקבל את החלופה השניה שהוצעה, ועל סמך הודעה זו שלחה ביאלוני ביום 5.4.00 טיוטת הסכם. ביום 14.5.00 הודיעה גלובל על החלטתה לקבל דווקא את החלופה הראשונה, בתוספת דרישות טכניות מסוימות. לאחר הודעה זו לא התקיים עוד משא ומתן בין הצדדים. ו. ביום 5.6.00 שלחה ביאלוני התראה לביצוע התשלום של חודש מאי, אך התשלום לא שולם. ביום 28.11.00 פתחה ביאלוני בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון הרשום על המכונה. ביום 21.12.00 שלחה גלובל מכתב, בו הודיעה כי נוכח ביטול עסקת רכישת מכונת הדפוס, היא מבקשת להשיב לה את הסכומים ששילמה בגין המכונה. ביום 26.12.00 שלחה ביאלוני הבהרה, לפיה חוזה המכר לא בוטל על ידי מי מהצדדים, וכי מימוש המשכון על המכונה אינו בגדר ביטול החוזה אלא סנקציה על אי-תשלום התשלומים החודשיים. למחרת, ביום 27.12.00, הודיעה גלובל על ביטול חוזה המכר עקב הפרה יסודית מצד ביאלוני, בכך שסיפקה מכונה תקולה. ביום 19.4.01 נמכרה המכונה בהליכי ההוצאה לפועל שפתחה ביאלוני, בסכום של 75,000$. ז. ביאלוני הגישה תביעה לבית משפט השלום בחדרה (ת"א 3893/02) בה עתרה לחייב את גלובל לשלם לה את יתרת התמורה המוסכמת של המכונה, לאחר ניכוי הסך של 75,000$ שהתקבל ממכירת המכונה בהוצאה לפועל. על פי החלטת בית המשפט (השופטת סלע) עוכבו ההליכים בתיק עד לסיום ההליכים בתיק זה. ההליכים בפני בית המשפט קמא ח. גלובל הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 455/01), להשבת הסכומים ששילמה לביאלוני בעבור המכונה, ולפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת החוזה, בסך כולל של 4,259,000 ש"ח. בקשתה של ביאלוני לדחיית התביעה על הסף על רקע קיומו של הסכם הפשרה (בש"א 2913/01), נדחתה (על-ידי הרשם – כתארו אז - גרשון). בית המשפט המחוזי (השופט גרשון) קיבל בהמשך את התביעה, בקבעו בפסק הדין מיום 15.10.06 כי הסכם הפשרה שנחתם אינו מחייב את הצדדים, כי ביאלוני הפרה את חוזה המכר הפרה יסודית וכי גלובל ביטלה את החוזה כדין. ט. ראשית פסק בית המשפט, כי הסכם הפשרה שנחתם אינו מחייב את הצדדים, זאת הן על סמך פרשנות הסכם הפשרה עצמו, והן על סמך התנהגות הצדדים לאחר החתימה עליו. נקבע, כי מפרשנות ההסכם עולה, שרק מימושה של אספקת חלקי החילוף לגלובל יהוה פיצוי סופי לנזקיה. הואיל וחלקי החילוף לא סופקו, גלובל אינה כבולה לפיצוי שנקבע במסגרת ההסכם, ורשאית היא לתבוע את הנזקים שנגרמו לה לטענתה. לפי קביעת בית המשפט, אף לפי ההיגיון העסקי שבלב הסכם הפשרה, אין זה סביר לצפות מגלובל לותר על זכותה לתבוע את נזקיה כל עוד לא קיבלה את חלקי החילוף שנועדו להכשיר את המכונה לייצור. עוד נקבע, כי העובדה שהצדדים נפגשו לאחר החתימה על הסכם הפשרה והעלו הצעות חדשות ליישוב הסכסוך, מלמדת שלא ראו עוד את הסכם הפשרה כמחייב, ולכן ניסו ליישב את הסכסוך ביניהם בדרכים אחרות. י. שנית נפסק, כי ביאלוני הפרה את חוזה המכר הפרה יסודית, כיון שהמכונה לא סופקה בלוח הזמנים הקצר שהובטח, ולא תיפקדה באופן המאפשר הדפסה מסחרית באיכות גבוהה. שלישית נפסק, כי גלובל ביטלה את חוזה המכר כדין, וכי הודעת הביטול ניתנה תוך זמן סביר, לאחר שניתנה לביאלוני ארכה לתקן את המכונה. בית המשפט אף ראה את התנהגות גלובל כראויה, כיון שלא הזדרזה לבטל את החוזה, אלא פעלה על מנת לאפשר את קיומו ותיקון המעוות. לאחר שהודעתה ממאי 2000 לא נענתה, ועם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל מצד ביאלוני בנובמבר 2000, התברר לגלובל כי אין בכוונת ביאלוני לתקן את ההפרה; בנסיבות אלה לא היה עוד כל טעם בהמשך הארכה, ותוך שלושים יום הודיעה על ביטול החוזה. י"א. נוכח מסקנתו כי ביאלוני הפרה את החוזה הפרה יסודית וגלובל מסרה לה הודעה בדבר ביטול החוזה כדין, קבע בית המשפט כי היא זכאית להשבת הסכומים ששילמה בעבור המכונה, בסך 1,761,032 ₪. בנוסף, חייב בית המשפט את ביאלוני בפיצוי בגין ההוצאות והפסדים שנגרמו לגלובל בהסתמך על החוזה, בסך 1,292,405 ₪. לבסוף, חייב בית המשפט את ביאלוני בהוצאות משפט (שלקביעת סכומן נקבע כי תוגש בקשה נפרדת), ושכר טרחת עורך דין בסך 140,000 ₪. מכאן הערעור והערעור שכנגד. טענות ביאלוני בערעור י"ב. עיקר השגותיה של ביאלוני נוגעות לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכם הפשרה אינו מחייב את הצדדים. ביאלוני חולקת הן על האופן בו פירש בית המשפט את הסכם הפשרה, והן על המשמעות שייחס להתנהגות הצדדים לאחר החתימה על ההסכם. ביחס לתוקפו של הסכם הפשרה טענתה של ביאלוני היא, בתמצית, כי בחתימה על הסכם הפשרה ביטאו הצדדים את גמירות דעתם כי הוא מהוה סיום הסכסוך בין הצדדים; ומשלא בוטל על ידי מי מהם, נותר ההסכם בתוקף. עוד נטען, כי הסכם הפשרה הטיל חובות על שני הצדדים; לצד מחויבות ביאלוני לספק לגלובל את חלקי החילוף, היתה גלובל מחויבת להעביר כתב ערבות החתום על ידי בעל המניות לביאלוני, ולשלם במועדם את התשלומים בהם היא מחויבת. מבחינה כרונולוגית, מחויבויות גלובל על פי הסכם הפשרה קדמו למחויבות ביאלוני; על גלובל היה לספק את כתב הערבות החתומה עובר לחתימת ההסכם ולשלם תשלומים באוגוסט ובספטמבר 1999, ואילו על ביאלוני היה לספק את חלקי החילוף עד אוקטובר 1999. לטענת ביאלוני, גלובל הפרה את הסכם הפשרה הפרה יסודית, בכך שחיללה את השטרות ללא כל הודעה או דרישה מצידה, ולא סיפקה את הערבות האישית ללא כל נימוק. משהפרה גלובל את ההסכם, לא היתה עוד ביאלוני מחויבת לקיים את הנדרש ממנה - אספקת חלקי החילוף. לצד כל זאת, על פי סעיף 12 בהסכם, אי-מילוי תנאי על ידי מי מהצדדים אין בו כדי להשפיע על תוקף ההסכם, וחרף ההפרה היסודית של גלובל אף לא אחד מן הצדדים הודיע על ביטול ההסכם, ועל כן נשאר הוא בתוקפו. י"ג. באשר להתנהגות הצדדים לאחר החתימה על הסכם הפשרה, ביאלוני מסתייגת מקביעת בית המשפט כי קיומו של משא ומתן בין הצדדים לאחר הסכם הפשרה נשוא ענייננו, לגיבוש הסכם פשרה חדש, אף שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב, יש בו כשלעצמו כדי לשחרר את הצדדים ממחויבותם להסכם הפשרה. לטענתה, הסכם הפשרה עמד בתוקפו לאורך המשא ומתן עד לכשלונו, ולא הוחלף בהסכם חדש. ברמה העקרונית סבורה ביאלוני, כי יש בקביעת בית המשפט, לפיה ניתן להסיק מהסכמה לנהל משא ומתן ויתור על זכויות, כדי לסכל ניסיונות הידברות בין צדדים. י"ד. לסיכום נקודה זו, ביאלוני טוענת כי גלובל היתה מנועה מהגשת תביעה בגין נזקים שנגרמו לה לפי חוזה המכר המקורי, כיון שויתרה על זכות זו במסגרת הסכם הפשרה, המחייב את הצדדים. לכן, זכויות גלובל מתמצות באלה הקבועות בהסכם הפשרה, דהיינו, קבלת החלפים. נוכח ההפרה היסודית של הסכם הפשרה מצד גלובל, היא אף איבדה את זכותה לקבלת החלפים בחינם (זאת לפי פרשנות נספח A להסכם). ט"ו. לחלופין, אף אם הסכם הפשרה אינו מחייב את הצדדים, טוענת ביאלוני כי חוזה המכר לא בוטל על ידי גלובל בתוך זמן סביר. לטענת ביאלוני, בית המשפט המחוזי לא התייחס בפסק דינו לתקופה שבין חודש מאי 2000, עת כשל המשא ומתן בין הצדדים, ועד לנובמבר 2000, אז פתחה ביאלוני בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון על המכונה. לטענתה, במהלך תקופה זו גלובל ניתקה קשר עם ביאלוני, לא דרשה את תיקון המכונה או התרתה בביאלוני באופן כלשהו, השתמשה במכונה באופן שוטף לצרכיה, אך לא פרעה את חובותיה לביאלוני. נוכח התנהגות גלובל בחודשים הללו, לא סביר היה מצידה להודיע על ביטול חוזה המכר בדצמבר 2000. ביאלוני דוחה את הטענה לפיה עד נובמבר 2000 עדיין המתינה גלובל למענה לפנייתה מחודש מאי, ללא כל תזכורת מצידה ולאחר הפסקת המשא ומתן השוטף, תקופה של חצי שנה. ט"ז. ביחס לחובת ההשבה טוענת ביאלוני, כי שגה בית המשפט כשחייב אותה להשיב את התמורה ששולמה בעבור המכונה, הן בשל הסכם הפשרה הקיים בין הצדדים, והן בשל חילול השטרות שהביא למכירת המכונה בהוצאה לפועל. באשר לנזקי גלובל בהם חויבה, טוענת ביאלוני כי הוצאות גלובל לא הוכחו, אלא נסמכו על תצהיר רואה החשבון של החברה, שבחקירתו הנגדית התברר כי אינו יודע להסביר את ההוצאות שנתבקשו ואת קשרן לביאלוני או למכונה; כי שגה בית המשפט כשחייב אותה בנזקים לתקופה של החודשיים עד להגעת המכונה לישראל, למרות שחוזה המכר המקורי כלל בתוכו הוראה של פיצוי מוסכם בגין איחור, והצדדים יישבו נושא זה בהסכמה, בכך שגלובל לא חויבה בעלות השינויים שבוצעו במכונה לפני המשלוח; וכי שגה בית המשפט כשחייב אותה בנזקים הנובעים מאי תפקוד המכונה בשלושת החודשים הראשונים מיום הגעת המכונה לישראל, בהתעלמו ממשך הזמן הרגיל והידוע בענף החולף עד לתחילת עבודה תקינה של מכונה מסוג כזה. י"ז. לבסוף, קובלת ביאלוני על כך שבית המשפט המחוזי לא איפשר לה להעיד עדים החיוניים להגנתה באיטליה באמצעות וידאו קונפרנס, בשל חששם להגיע לישראל, ונמנע מלהוציא צוים לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998, ובפרט ככל שהדבר נוגע לעד ד"ר פרגו, שלא היה מועסק עוד על ידי ביאלוני וסירב לשתף עמה פעולה, ולכן לא ניתן היה להעידו אלא באיטליה לפי צוים מכוח החוק האמור. טענות גלובל י"ח. כטענה מקדמית טוענת גלובל, כי טענת ביאלוני בדבר תוקפו של הסכם הפשרה היא בגדר שינוי חזית; הטיעון העיקרי של ביאלוני בכתב הגנתה ובמהלך המשפט כולו היה כי היא סיפקה מכונה תקינה, וכי הכישלון בהפקת יצור תעשייתי ברמה נאותה נבע מחוסר מקצועיותם של אנשי גלובל, זאת לאחר שהטענה בדבר תוקפו של הסכם הפשרה נדחתה במסגרת הבקשה לדחייה על הסף. י"ט. גלובל מאמצת את קביעת בית המשפט כי הסכם הפשרה אינו מחייב את הצדדים, על פי פרשנות הסכם הפשרה ועל סמך התנהגות הצדדים לאחר החתימה המהוה ביטול ההסכם בהתנהגות. גלובל מוסיפה, כי תכלית הסכם הפשרה היתה להביא את המכונה למצב של תפקוד בייצור תעשייתי, באמצעות החלפים. תכלית זו לא הושגה, והתברר כי לא תוכל להיות מושגת, בשל כשלים מבניים שהתגלו במכונה. גלובל מדגישה את ביקורי הטכנאים שהתקיימו מיד לאחר החתימה על הסכם הפשרה, שכללו החלפתם של ברגי הכיוון וניסיון לתקן את בעיות נזילות השמן והפסדי הלחץ. לטענת גלובל, בנסיבות החדשות שנוצרו הסכם הפשרה לא היה עוד רלבנטי, ומסיבה זו לא סיפקה את הערבות ולא שילמה את התשלומים שנדרשו ממנה. כיון שלא עמדה ביאלוני בהתחייבותה לספק מכונה תקינה אף לאחר תשלום 65% משווי המכונה, הפסקת התשלומים היתה הדרך היחידה שנותרה לה להבטיח את קבלת התמורה שהובטח לה. עוד טוענת גלובל, כי אילו ביאלוני סברה שהסכם הפשרה עודנו בתוקף והיא היתה מעונינת בקיומו, יכלה להגיש תביעה לביצוע בעין של ההסכם, או לחלופין, לספק חלקי חילוף בשווי נמוך יותר, על ידי הפחתת שווי השטרות שלא נפרעו משווי החלפים שסופקו על ידה. ביאלוני בחרה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון, הליך שאינו מתיישב עם הטענה שהסכם הפשרה נותר בתוקפו; בכך סיכלה בעצמה - כנטען - כל אפשרות לקיום הסכם הפשרה. כ. ביחס לשאלת הזמן הסביר למתן הודעת הביטול טוענת גלובל, כי נתנה לביאלוני, לפנים משורת הדין, הזדמנות לתקן את ההפרה לפני ביטול החוזה, אך הניסיונות לא צלחו, והתברר כי מקור הבעיות בכשל מבני של המערכת ההידראולית של המכונה. גלובל אף נכנסה למשא ומתן ושקלה הצעות שונות בניסיון להביא את המכונה לרמה של תפקוד תעשייתי. כפי שבית המשפט ציין, היא ראתה בתשובה שנתנה ביום 14.5.00 מוצא אחרון לפתרון הבעיה. במהלך החודשים שלאחר מכן המתינה לקבלת תשובה בנושא, אך כאשר החלו להינקט הליכי ההוצאה לפועל לא נותרה לה ברירה אלא להודיע על ביטול החוזה, וזה נעשה תוך פחות משלושים יום משנודע לה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין בכוונת הנתבעת לקיים את החוזה ולתקן את המכונה. על כן, הודעת הביטול נמסרה כדין, בתוך זמן סביר. כ"א. ביחס לטענות בדבר אי-הוכחת נזקיה טוענת ביאלוני, כי מדובר בערעור עובדתי מובהק. מעבר לנדרש מציינת גלובל כי העד מטעמה, רואה חשבון בעיסוקו, ריכז את ההוצאות לפי ספרי החשבונות של החברה; מובן מאליו כי הוא אינו האיש המתאים לשאול אודות מטרת כל פריט ופריט. הוצע לביאלוני לחקור נגדית פעם נוספת את רוני מוזס, מנהלה הטכני של גלובל, אך היא סירבה לעשות כן. באשר לאבחנות שעושה ביאלוני ביחס למספר החודשים אותם יש לכלול בחישוב הנזקים, טוענת גלובל כי טענות אלו מועלות כעת לראשונה, ועל כן דינן להידחות. באשר לטענות בדבר אי-חיקור העדים בחו"ל טוענת ביאלוני, כי ההחלטות הנוגעות לדרך ניהול המשפט נתונות לשיקול דעת של בית המשפט היושב בדין, ואין נהוג להתערב בהחלטות כגון דא. כ"ב. הועלתה גם שאלת זהות הגורם שרכש את המכונה מידי ההוצאה לפועל והקשר בינו לבין ביאלוני. אציין כי איני רואה לנכון להידרש לכך, הן בשל שאלת קבילותן של ראיות בנושא זה, הן כיון שבית המשפט קמא לא נדרש לנושא זה במסגרת פסק דינו. טענות הצדדים בערעור שכנגד כ"ג. גלובל טוענת, כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא כשכר טרחת עורכי דין (140,000 ש"ח) אינו עומד בפרופורציה מתאימה לנתוני התיק, בהתחשב בסכום הגבוה בו חויבה ביאלוני; בהיקף הנרחב של התיק; בהכבדתה של ביאלוני על ההתנהלות במהלך הדיונים; ובהתחשב בהסכם שכר הטרחה שחתמה גלובל עם בא כוחה (עשרים אחוזים מסכום הזכייה). ביאלוני טוענת כי אין מקום להתערבות בקביעת בית משפט קמא, כיון שהסכום שנפסק הוא פי שלושה מן התעריף המינימאלי המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין; כי הטענה בדבר הסכם שכר טרחה היא טענה חדשה וההסכם עצמו אף לא הוצג; וכי אופן ניהול המשפט היה ידוע לבית המשפט קמא, וחזקה עליו ששקל את הדברים עת פסק את גובה שכר הטרחה. הדיון שבפנינו כ"ד. בדיון בפנינו ניסינו להביא את הצדדים לכלל הסכמה, אך הדבר לא צלח. בא כוח ביאלוני טען, בין השאר, במיוחד לגבי סעיף 12 להסכם הפשרה, שלפיו אי ביצוע של תנאי זה או אחר בהסכם אינו מבטלו, כנטען, דבר שלא זכה להתיחסות בית המשפט קמא, והוא הדין לאי קיום התחייבויות גלובל לעניין ערבות ותשלומים. עוד נטען, כי עצם קיומו של משא ומתן המשכי והצעות חדשות אינו מבטל את הסכם הפשרה. בא כוח גלובל טען, כי הסכם הפשרה משמעו שתחילה יש לספק את החלפים, כעולה גם מנספח A להסכם; ובאשר לערבות, היא לא נמסרה עוד לפני הסכם הפשרה, וביאלוני השלימה עם הדבר. דיון והכרעה הסכם הפשרה כ"ה. אפתח ואומר: יסודו של התיק הוא באספקת מכונה שלא מילאה כראוי את ייעודה, למרבה הצער, וככל שהיו כוונות ביאלוני טובות, דבר זה יצר את הקושי המרכזי וגם הביא לתוצאה. כ"ו. נקודת המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא שאלת תוקפו של הסכם הפשרה. באשר לטענת הרחבת החזית שהעלתה גלובל בהקשר זה, משאין חולק כי טענת תוקפו של הסכם הפשרה הועלתה על ידי ביאלוני בפני בית המשפט קמא, ונוכח העובדה ששאלה זו היא מרכזית בפסק דינו של בית משפט קמא, איני רואה להידרש לטענה בדבר הרחבת חזית. כ"ז. כאמור, ביאלוני רואה בקיומו של הסכם הפשרה חסם, המונע מגלובל את האפשרות להגיש את תביעה ההשבה והפיצויים על פי חוזה המכר המקורי. לעומת זאת, גלובל סבורה כי הסכם הפשרה אינו מחייב את הצדדים, ולכן אינו מגביל אותה. לפני ההתייחסות לשאלת תוקפו של הסכם הפשרה, יש להציב את ההסכם בהקשר בו נכרת ולעמוד על היחס בינו לבין חוזה המכר המקורי, מה שיסייע בידינו לפרש את הוראות הסכם הפשרה. כ"ח. הסכם הפשרה נערך בעיצומו של ביצוע חוזה המכר - גלובל היתה מצויה באמצע תשלום התמורה בגין המכונה בתשלומים חודשיים, תשלומים שהופסקו בשל התקלות שהתגלו במכונה. כיון שבעת החתימה על הסכם הפשרה חוזה המכר עדיין מצוי היה בשלב הביצוע, הסכם הפשרה לא החליף או ביטל את חוזה המכר, אלא נסמך על הוראותיו ונוסף עליו. מסיבה זו הסכם הפשרה לא כלל כל התייחסות להמשך תשלום התמורה בגין המכונה, ולא קבע דבר בנוגע למועדי התשלומים או סכומם, כיון שנושא זה הוסדר בחוזה המכר המקורי, שהמשיך לחול על הצדדים ולהגדיר את מערכת היחסים ביניהם. לכן, הסכם הפשרה אינו חוזה חדש ועצמאי בין הצדדים, אלא תוספת לחוזה המכר, בחינת "הסכם ביצוע" שלו. עיון בהסכם הפשרה מעיד על כך: למשל, המבוא מזכיר את חוזה המכר המקורי מ-8.5.98, ולהלן מדבר על רצון הצדדים "לפתור את המחלוקת ביניהם ולהגיע להסכם באורח ידידותי" (תרגום חופשי על ידי – א"ר). כ"ט. אכן, על פי לשון סעיף 11 להסכם הפשרה, "הסכם זה ונספחיו יהוו את כל ההבנות בין הצדדים ויחליפו (supersede) כל מצגים או הסכמים, בעל פה ובכתב, בענין רישיון, זכויות, חובות, פריבילגיות או הבנות בין הצדדים..." (התרגום שלי, א"ר)); אך קשה מאוד להלום כי הסכם הפשרה בא כליל במקום חוזה המכר המקורי, שהרי הוא יסוד היחסים בין הצדדים. אכן, הסכם הפשרה קבע (בסעיף 4 שיובא להלן) כי אם יבוצע סעיף 3 יהא בכך כדי לסיים את כל הטענות בדבר הנזק, כמפורט בהמשך, אך דבר זה לא עקר משורש את חוזה המכר. אוסיף כאן, כי גם אם ישנה עמימות מסוימת בניסוח הסכם הפשרה בהתיחס לחוזה המכר, התמונה המהותית עצמה בהירה למדי, ומאפשרת לפרש אל נכון את המצב המשפטי. ל. ניתן איפוא לפנות להבנת תכליתו של הסכם הפשרה ולפרשנות הוראותיו. הסכם הפשרה נחתם כשנה לאחר החתימה על חוזה המכר, כאשר התבהר לגלובל כי הפגמים שהתגלו במכונה מיד עם הרכבתה הם משמעותיים. תכלית הסכם הפשרה היתה לישב את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, ולאפשר להם להמשיך במסלול הקבוע בחוזה המכר. הסכם הפשרה משקף את הבנת הצדדים לפיה נכון למועד החתימה עליו, לגלובל עומדת זכות תביעה כנגד ביאלוני בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות האספקה של מכונה תקולה. לפי הסכם הפשרה, גלובל תהיה מוכנה לוותר על זכות תביעה זו בתמורה לקבלת חלפים למכונה בשווי 125 אלף דולר. הסעיפים המרכזיים של הסכם הפשרה הם סעיפים 3 ו-4, ולשם הנוחות אביא את הקטעים הרלבנטים מסעיף 3 ואת סעיף 4 כלשונם: 3. Without recognition of any of Roto Sheka's claims, Bielloni agrees to leniently compensate Roto Sheka by providing it no later than October 1999, free of charge … with the following parts to the machine: … 4. It is agreed by the parties that the fulfillment of section 3 of this agreement by Bielloni will be the whole, sole and final compensation for any damages that Roto Sheka has suffered, whether directly or indirectly, whether presently known or unknown to Roto Sheka. (הדגשה הוספה, א"ר) ל"א. סעיפים אלה, שהם ליבו של הסכם הפשרה, קובעים התניה בין חיובי הצדדים - ויתור גלובל על זכות התביעה שלה לפי סעיף 4 ייכנס לתוקף עם מימוש מחויבות ביאלוני לספק חלפים לפי סעיף 3. כלומר, רק עם אספקת החלפים על ידי ביאלוני יחול ויתורה של גלובל על זכות התביעה שלה. כפי שציין בית המשפט קמא, אף היגיון עסקי בסיסי ושכל ישר תומכים במסקנה כי גלובל תסכים לוותר על זכותה לתבוע פיצוי רק עם קבלת הפיצוי המוסכם. הואיל ואין חולק כי החלפים לא סופקו, ויתורה של גלובל על זכותה לתבוע בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, על פי חוזה המכר לא נכנס לתוקף. ל"ב. לטענת ביאלוני, היא נמנעה מלספק את החלפים כיון שגלובל הפרה את הסכם הפשרה עוד קודם למועד האספקה, בכך שלא סיפקה את הערבות האישית החתומה ולא שילמה את התשלומים בחודשים אוגוסט וספטמבר 1999. חוששני כי לטענה זו אין ביסוס בהוראות ההסכם עצמו. כאמור, החיובים היחידים המותנים זה בזה בהסכם הפשרה, הם החיובים בסעיפים 3 ו-4 שצוטטו. הסכם הפשרה אינו קובע כי חיוב ביאלוני לספק את החלפים מותנה באספקת הערבות החתומה על ידי גלובל; הערבות לא סופקה מלכתחילה, ואף אם היה מקום לביאלוני להלין כל כך, היא לא כרכה זאת בהסכם הפשרה, שבא לשקם מצב שאליו נקלע מימוש החוזה המקורי. וכפי שצוין מעלה, החיוב לשלם תשלומים חודשיים באוגוסט וספטמבר אינו נובע מהסכם הפשרה, אשר אינו מתייחס לסוגית התשלומים, אלא מן החוזה המקורי, שהסכם הפשרה בא לשקמו ולבצעו. דומה שביאלוני היתה מחויבת לספק את החלפים על פי הסכם הפשרה, ללא קשר לטענות כנגד גלובל בענין הערבות והתשלומים, אם כי בהנחה מובלעת שמשאלה יוסדרו, יוסדרו כל הרכיבים האחרים. גם הוראותיו של נספח A, שעל פרשנותו חלוקים הצדדים, אינן בעלות השפעה על ענין זה: נספח A קובע, כזכור, כי איחורים במועדי התשלום לאחר אספקת החלפים יובילו לאיבוד זכותה של גלובל לקבלת החלפים בחינם. אך הנספח אינו קובע כי חובתה של ביאלוני לספק את החלפים תלויה מתחילה בביצוע התשלומים בזמן. על כן, אי-התשלום על-ידי גלובל בחודשים אוגוסט וספטמבר 1999 לא פטר את ביאלוני מחובתה לספק את החלפים, ומשאלה לא סופקו, לא נכנס לתוקפו ויתור גלובל על זכותה לתבוע נזקים, והיא אינה מנועה מתביעת נזקיה. ל"ג. משאמרנו כי גלובל אינה מנועה על פי הסכם הפשרה מהגשת תביעה על פי חוזה המכר המקורי, מתייתר הצורך לדון בשאלת תוקפו של הסכם הפשרה; אף אילו התקבלה טענת ביאלוני כי הסכם הפשרה תקף, ולא בוטל בהתנהגות על ידי הצדדים כפי שקבע בית המשפט המחוזי, גלובל עדיין אינה מנועה מהגשת תביעה לפי חוזה המכר, כיון שסעיף הויתור לא נכנס לתוקף. שאלת תקפותו של הסכם הפשרה היא שאלה מורכבת, כיון ששתי האפשרויות אינן מניחות כליל את הדעת: מחד גיסא, הקביעה כי הסכם הפשרה בוטל בהתנהגות על ידי הצדדים אינה קביעה של מה בכך. אכן, ניתן להסיק את ביטול החוזה מהתנהגותו של הנפגע, ואין נדרשת בהכרח הודעת ביטול פורמלית (ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73), וכן ייתכן ביטול הדדי של חוזה הנלמד מהתנהגות שני הצדדים לו (ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה פ"ד מט(2) 508, 512). אך לשם כך נדרש כי התנהגות הצדדים תהיה מפורשת וברורה. בהקשר זה נפסק: "כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על ידי הצדדים מחייב, כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם" (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ פ"ד מו(4) 35, 38-39). במקרה זה, אינני משוכנע כי מן המשא והמתן שהתקיים בין הצדדים לאחר החתימה על הסכם הפשרה ומהשתלשלות התנהגותם עולה בצורה מפורשת וחד משמעית כי הסכם הפשרה בוטל ואינו מחייב עוד את הצדדים. מאידך גיסא, הקביעה כי הסכם הפשרה נותר בתוקף ומחייב את הצדדים, אינה פשוטה אף היא. כך, לדוגמה, שאלה היא האם ביאלוני יכולה היתה בשלב מאוחר, לאחר כשלון המשא והמתן השני, לספק לגלובל את החלפים על פי הסכם הפשרה, ובכך להכניס לתוקף את סעיף הויתור על תביעה שבהסכם. ל"ד. כאמור, אין צורך להכריע בשאלת תוקפו של הסכם הפשרה, כיון שאין לדבר נפקות לעניין התוצאה: בין אם נראה בהסכם הפשרה הסכם מבוטל ובין אם נראה בו הסכם תקף, משלא סופקו החלפים לפי סעיף 3 - לא נכנס הויתור על זכות התביעה לתוקף לפי סעיף 4. נראה לי, כי אף ביאלוני היתה מודעת לכך שהויתור על הזכויות לא נכנס לתוקפו; היא ניאותה לקיים לאחר מכן - כאמור - משא ומתן במהלכו הציעה לגלובל חלופות פיצוי משמעותיות, דבר המעיד על הבנתה כי היא עודנה חשופה לתביעה מצד גלובל. אחרת, ככל שביאלוני סבורה היתה כי הסכם הפשרה מונע מגלובל לתבוע אותה, לא היה עוד טעם מצידה להציע לגלובל הצעות פשרה נוספות. במובן זה, המשא והמתן שהתקיים בין הצדדים, אף שאינו מבטל בעצמו את הסכם הפשרה, מהוה עדות להבנת הצדדים, כי זכות גלובל לבטל את חוזה המכר ולתבוע את נזקיה לא בטלה. משלא נדרשנו להכריע בשאלת בטלותו של הסכם הפשרה, לא ראיתי לנכון להתייחס לטענות ביאלוני בדבר סעיף 12 להסכם הפשרה, לפיו אי ביצוע של תנאי בהסכם הפשרה אינו מבטלו. האם גלובל ביטלה את החוזה כדין ל"ה. עתה יש להידרש לשאלה האם ביטול חוזה המכר בדצמבר 2000 נעשה כדין. אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים, כי ביאלוני הפרה את החוזה המקורי בכך שסיפקה מכונה פגומה. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי ההפרה היתה הפרה יסודית, אם כי אין עוד נפקות לאבחנה זו, כיון שבפועל גלובל העניקה ארכות לביאלוני לתקן את התקלות במכונה. לכן, נותר רק להכריע בשאלה האם זכאית היתה גלובל לבטל את החוזה בדצמבר 2000. עיקר המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נסבה על המשמעות שיש ליחס להודעה ששלחה גלובל ביום 14.5.00, ועל הפרשנות העובדתית והמשפטית של התקופה שבין מאי לנובמבר 2000. ל"ו. גלובל מאמצת בהקשר זה את פסיקת בית המשפט המחוזי, כי הודעתה מיום 14.5.00, בה נאמר כי היא בוחרת לאמץ את החלופה הראשונה מבין שלוש חלופות השדרוג שהוצעו לה בתוספת דרישות טכניות שונות, מהוה מתן הזדמנות אחרונה לביאלוני לתקן את ההפרה, על ידי שדרוג משמעותי של היבטים שונים במכונה. גלובל טוענת, כי מיום מתן הודעה זו, המתינה לתשובה מטעם ביאלוני; עם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל הובהר לה באופן חד משמעי כי אין בכוונת ביאלוני לתקן את ההפרה, ולכן פנתה לביטול החוזה. בראיית גלובל, התקופה שבין מאי לדצמבר היתה בגדר "ערב ביטול החוזה", וחוזה המכר הוקפא בשלב זה עד לבירור מעמדו. מסיבה זו לא ראתה עצמה מחויבת בתקופה זו לשלם את התשלומים החודשיים. לעומת זאת, ביאלוני רואה בהודעת גלובל מיום 14.5.00 את סיומו הכושל של המשא והמתן בין הצדדים. ביאלוני טוענת כי ממועד זה נמנעה גלובל מכל דרישה נוספת ממנה או התרעה כלפיה, אך גם הפסיקה לחלוטין את ביצוע התשלומים בתמורה למכונה. אף ביטול החוזה לא נעשה ביוזמת גלובל, אלא רק כתגובה למימוש המשכון. לפי עמדת ביאלוני, ביטול החוזה לאחר חצי שנה של "דממת אלחוט" מצד גלובל, אינו בגדר זמן סביר. להבנת ביאלוני, מהתנהגות גלובל השתמע כי היא ויתרה על זכותה לביטול החוזה מזה, אך נמנעה מלקיים את חובותיה על פי החוזה מזה. לכן, זכאית היתה ביאלוני לממש את המשכון על המכונה, אך לא זכאית היתה גלובל לבטל את החוזה. ל"ז. הוראת החוק הרלבנטית בהקשר זה היא הסיפה של סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; נקבע שם, כי ביטול חוזה לאחר "שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה", ייעשה "בתוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה". הטעם שביסוד ההוראה הוא, כי הצד המפר זכאי לדעת אם החוזה בטל לאור הפרתו, ולהסתמך על כך (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואפרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533). ברי כי "זמן סביר" אינו ניתן להגדרה במונחי זמן מוחלטים, בהיותו תלוי בנסיבות המיוחדות של כל חוזה: "סבירותה של הודעת הביטול, באשר למועד נתינתה, משתנה ממקרה למקרה. יש ותקופה קצרה של מספר ימים תיראה כבלתי סבירה... ויש ותקופה ארוכה של שבועות וחודשים תיראה כסבירה. הכל תלוי במהות החוזה וטיבו, ובהתנהגותם של הצדדים" (ע"א 760/77 גדעון בן עמי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3), 567, 576-575). וראו עוד 71/75 מרגליות נ' אברבנאל, פ"ד כט(2) 652; 464/81 מפעלי ברוך שמיר נ' הוך, פ"ד לז(3) 393; ע"א 305/87 שרביב בע"מ נ' פרוביזור, פ"ד מד(3) 40; ע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' קרון, פ"ד מה(3) 7. ל"ח. לאחר ניתוח התנהגות הצדדים, על רקע מערכת היחסים שנרקמה ביניהם בנסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה כי ביטול החוזה על ידי גלובל נעשה תוך זמן סביר. מסקנה זו מבוססת על כך שביאלוני היתה מודעת להפרה וכתוצאה מכך לזכות גלובל לביטול החוזה, כי ניתנו לביאלוני מספר ארכות לתיקון ההפרה אשר האחרונה בהן היתה במאי 2000, וכי הודעת הביטול ניתנה בזמן סביר ביחס לארכה אחרונה זו, כפי שיפורט. ל"ט. מהשתלשלות העניינים עולה, כי במהלך החודשים שלאחר אספקת המכונה, כאשר התבהר לצדדים כי המכונה אינה ניתנת לתיקון פשוט, אם בכלל, הכירו שניהם בכך שהפגמים המשמעותיים שהתגלו במכונה יוצרים עננה המחייבת תיקון. מאז התקיימה מערכת היחסים בין הצדדים תחת עננה זו; והיא היתה המניע לקיום המשא והמתן, בניסיון להגיע להסדר לשביעות רצונם של שני הצדדים. לאורך הדרך הבהירה גלובל בהתנהגותה כי היא אינה משלימה עם ההפרה, אינה מבליגה על התקלות ואינה מוותרת על זכותה לקבל מביאלוני מכונה תקינה ואיכותית. עם זאת, גלובל לא פנתה מיידית לביטול החוזה, אלא ניסתה למצות את האפשרויות לקיומו. מן הנסיבות עולה, כי המסר הזה הובהר לביאלוני; הסכם הפשרה הראשון וטיוטות הסכמי הפשרה הבאים נוסחו כפתרונות לשימור החוזה, אך אין לומר בשום שלב, כפי שהראנו מעלה, שגלובל ויתרה על זכות התביעה. מ. הניסיונות לתיקון המכונה והמשא והמתן בין הצדדים היו כולם בגדר ארכות שנתנה גלובל לביאלוני לתקן את ההפרה. הכלל שנקבע בפסיקה הוא, כי הודעת ארכה תוכל להינתן בכל דרך – בעל פה, בכתב או אף בהתנהגות; אין נדרשת לה פורמליות מיוחדת, אלא כל מעשה שבגדרו מאפשר הנפגע למפר לתקן את ההפרה הוא בגדר ארכה (ע"א 207/76 הרשקו נ' יעקב וכטר, פ"ד לא(2) 85, ע"א 464/81 שמיר נ' הוך, לעיל; ע"א 283/81 ג'קוב קומפני נ' החברה לפיתוח חוף אילת, פ"ד לז(3) 658, 667; ע"א 291/82 פישברג נ' דים, פ"ד לט(2) 625, 631). כך, הסכמת גלובל לביקורי הטכנאים מטעם ביאלוני בדצמבר 1998 וינואר 1999 היתה בגדר מתן ארכה, וכך גם הסכמת גלובל להחלפת תוף המכונה בפברואר 1999. אלה היו מתן הזדמנות לביאלוני לתקן את המכונה, ובכך לתקן את ההפרה. אף שלא נאמר מפורשות על ידי גלובל כי המדובר בארכות, הדבר משתמע מן ההקשר ומן הנסיבות. בסופו של יום, היא שרכשה מכונה שלא עמדה במצופה ממנה. מ"א. לאחר מספר ארכות, מגיעים אנו לישיבת הצדדים באיטליה ביום 14.3.00, שתועדה במזכר מאותו יום (Minutes of Meeting). דובר שם, בעקבות דיון שבו שוב נעשה מאמץ, תוך הידרשות לתהליכים הקודמים, ל"פתרון הולם" (Agreeable). מן החלופות השונות שהציעה ביאלוני לגלובל בישיבה זו ניתן ללמוד, כי מדובר היה בהזדמנות אולי אחרונה לפתרון הסכסוך בין הצדדים. בשלב זה לא דובר עוד על תיקון המכונה, אלא בהחלפת יחידת הדפוס של המכונה ביחידת דפוס של דגם אחר בהצעה המתונה ביותר, ובאספקת מכונה חדשה לחלוטין בהצעות האחרות. בשלב זה הבינו והסכימו הצדדים כי הדרך היחידה לתיקון ההפרה היא על ידי שינוי מהותי, אפשר לומר דרמטי, כיון שלא ניתן עוד להשלים עם המצב כמות שהוא ועם המכונה כמות שהיא. הצדדים יצאו מן הישיבה בהבנה, כי גלובל תערוך היועצות בין מנהליה, ותודיע לביאלוני על החלופה העדיפה עליה. גלובל בחרה בחלופה אחת, ולאחר מכן בחרה באחרת תוך עמידה על דרישות טכניות נוספות, זאת במסגרת אותה הודעה מיום 14.5.00. מתוך עמידה על שרשרת האירועים שקדמה לשליחת אותה הודעה, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הודעה זו, אף שאינה מנוסחת מפורשות ככזו, היא בגדר מתן ארכה לביאלוני לתיקון ההפרה; ניתן לביאלוני, על ידי החלפת יחידת הדפוס, להביא את המכונה למצב של הדפסה מסחרית, איכותית ונטולת תקלות, כפי שהתחייבה בחוזה המכר המקורי. כך ניתן ללמוד גם מן המכתב מיום 14.5.00 מגלובל לביאלוני, המנוסחת ברוח של חיפוש פתרון, וכן ממכתב גלובל לבא כוח ביאלוני מיום 17.4.00, בו כותב מנכ"ל גלובל כי חושבים הם על בחירה באופציה שונה מבין השלוש שהועלו ב-14.3.00, והרוח היא "...כדי שנוכל להתקדם לפתרון האידיאלי". מ"ב. ביאלוני מכנה בסיכומיה את ההודעה מיום 14.5.00 "סיום המשא ומתן בין הצדדים", וטוענת כי ממנה ואילך "ניתקה גלובל מגע עם ביאלוני". לא ברור לי על מה נסמכת ביאלוני בתיאור האירועים בצורה זו. גלובל היתה זכאית לבחור בחלופה אחת ולאחר מכן לחזור בה ולבחור בחלופה אחרת, או להוסיף משאלות נוספות, כשלבים במשא ומתן לפשרה. ביאלוני לא השיבה לגלובל לגופו של ענין על הודעתה ממאי 2000, וסביר היה מטעם גלובל להניח, כי נושא הדרישות הטכניות עודנו נבדק. לכן, את מה שאירע בחודשים שלאחר מכן ניתן לפרש לא כניתוק קשר מצד גלובל, אלא כהמתנה מצידה לתשובת ביאלוני. על רקע זה, ניתן להבין מדוע גלובל לא דרשה תיקונים במכונה בחודשים הללו; היא המתינה לתשובת ביאלוני בנוגע לדרישתה ממאי, מה גם שבשלב זה לא היתה מעוניינת עוד בתיקון המכונה הקיימת, אלא בשדרוגה או החלפתה במכונה חדשה. מ"ג. ככל שאכן ההודעה מיום 14.5.00 היא בגדר מתן ארכה לביאלוני לתיקון ההפרה, מתעוררת השאלה מהו הזמן הסביר שהיה על גלובל להמתין לקבלת תשובה מביאלוני לפני ביטול החוזה. נראה לי, כי על הזמן הסביר להיגזר בין היתר ממהות התיקון של ההפרה. דבר זה מחזירנו לאשר אמרנו מעלה; עקרונות והגדרות כלליות הם מסגרת שיש למלאה תוכן, קליפה שבשלות הפרי שבתוכה תלויה בנסיבות. אכן, תיקון ההפרה אינו זהה בכל מקרה; פעמים שמדובר בתיקון קל או טכני, ופעמים שמדובר במהלך מורכב ביותר. במקרה זה, לא היה מדובר בתיקון פשוט; הנסיונות הקודמים לתיקון המכונה הקיימת לא עלו יפה. תיקון ההפרה שדובר בו בשלב האחרון היה פתרון טכני מורכב ביותר, של החלפת יחידת הדפוס של מכונת ה-SABA ביחידת דפוס של מכונת ה-Axioma. שעה שגלובל הודיעה - במכתב מיום 14.5.00 - כי היא בוחרת בחלופה זו לתיקון ההפרה, הוסיפה רשימה של דרישות טכנולוגיות שונות על מנת להבטיח כי השדרוג יצליח ויענה על ציפיותיה ודרישותיה. וכאמור במכתב מיום 17.4.00 "מי שנכוה ברותחים נזהר בצוננים" (המנכ"ל שצקי ייחס אמרה זאת בטעות לחז"ל) - נראה כי עצם היכולת לממש אותה החלפה היתה נתונה בסימן שאלה, ואין חולק כי שדרוג מן הסוג הזה לא נעשה בפועל קודם לכן על ידי ביאלוני. נוכח כל זאת, אך סביר הוא כי גלובל המתינה תקופה של מספר חודשים על מנת לקבל תשובה סופית מביאלוני. כמובן שעם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל התבהרה התמונה, כי אין לביאלוני כוונה לבצע את השדרוג המוצע וכי היא בוחרת לסיים את היחסים בין הצדדים, ועל כן, בתוך תקופה של שלושים יום, פרק זמן סביר, ביטלה גלובל את החוזה. מ"ד. נקודה המחייבת התייחסות, היא מכתב ההתראה שנשלח מביאלוני לגלובל בתחילת יוני 2000, בנוגע לחילול השטר של חודש מאי. מחד גיסא, מקשה מכתב זה על גלובל לטעון כי רק בנובמבר 2000, עם הפתיחה בהליכי ההוצאה לפועל מצד ביאלוני, הבינה כי גלובל אינה מתכוונת לתקן את ההפרה ולשדרג את המכונה. מכתב זה יכול היה לכל הפחות לאותת לגלובל כי הצדדים אינם רואים עין בעין באשר לשלב בו מצוי המשא ומתן ביניהם, ויתכן שכבר אז צריכה היתה גלובל לפנות לביאלוני להבהרת הדברים. מאידך גיסא, מכתב דומה נשלח לגלובל בספטמבר 1999, בעקבות חילול השטרות של אוגוסט וספטמבר, לאחר החתימה על הסכם הפשרה. כשם שבאותו מועד נמשך המשא והמתן בין הצדדים חרף חילולי השטרות ושליחת מכתב ההתראה, כך יכלה גלובל להניח גם לגבי מקרה זה. כך או אחרת, ואף אם היה מקום מצד גלובל לנסות ולהבהיר את מצב הדברים בין החודשים יוני לנובמבר 2000, סבורני כי לא נדרשה גלובל להזדרז ולבטל את החוזה עם קבלת מכתב ההתראה, וכי לא איבדה את זכותה לבטל את החוזה עם התבהרות התמונה בעקבות מימוש המשכון בנובמבר 2000. בהקשר זה היתה גם תרומה לביאלוני ליצירת חוסר הודאות בנוגע למצב היחסים בין הצדדים: אילו היתה ביאלוני נותנת תשובה מפורשת להודעת גלובל ממאי 2000, ולוא גם לא חיובית, היה הזמן הסביר למתן הודעת ביטול נמדד מאותה הודעה; משנמנעה ביאלוני מתגובה לאותה הודעה, קשה להלום טענה מצידה, כי הודעת הביטול לא ניתנה בתוך זמן סביר. הפיצויים בהם חויבה ביאלוני מ"ה. משביטלה גלובל את החוזה כדין, ברי כי זכאית היא לסעד של השבת התשלומים ששילמה על פי החוזה. ביאלוני העלתה את הטענה לפיה אין גלובל זכאית להשבת התמורה ששולמה, בשל כך שהמכונה נמכרה בהוצאה לפועל עקב חילול שטרות שלא כדין. ואולם, דומה כי אין קשר בין זכותה של גלובל לסעד של השבה, לבין חילול השטרות שהביא למימוש המשכון; אף אם במישור דיני הקנין זכאית היתה ביאלוני לעת ההיא לממש את המשכון שרשמה על המכונה בעקבות חילול השטרות, במישור דיני החוזים, בהם אנו עוסקים כעת, זכאית גלובל להשבת התשלומים בעבור המכונה בעקבות ביטול החוזה. מ"ו. באשר לשיעורם של פיצויי ההסתמכות, עסקינן במחלוקת עובדתית - האם ההוצאות אותן פירטה גלובל בתביעתה אכן נגרמו לה כתוצאה מהסתמכות על החוזה, והאם הוכחו במידה מספקת. בית המשפט המחוזי קיבל את פירוט ההוצאות כפי שהובאו בתצהירו של רואה החשבון של גלובל (החל מהוצאות הבאתה והצבתה של המכונה, וכן הוצאות על מוצרים שהודפסו במכונה אך נמצאו לקויים ונפסלו, וכלה בתוספת העלויות בגין הדפסות שבוצעו בשיטת "שקע" במקום בשיטת "פלקסו" הזולה יותר). בית המשפט המחוזי ציין כי העד נחקר על תצהירו בחקירה נגדית מפורטת ביותר, וכי "נחה דעתי שכל ההוצאות והנזקים שפורטו לעיל נגרמו כתוצאה מהפרת החוזה, שכן התובעת הוציאה הוצאות רבות בהסתמך על קיומו של החוזה ולצורך הפעלתה התקינה של המכונה. בשל הפרת החוזה והליקויים שהתגלו במכונה, ירדו הוצאות אלו לטמיון". איני רואה מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלה של בית המשפט המחוזי. מ"ז. באשר לאבחנות אותן יוצרת ביאלוני בתוך התקופה שבגינה חושבו הנזקים (חודשיים עד להגעת המכונה לישראל ושלושה חודשים ראשונים בהם המכונה לא פעלה), מדובר באבחנות המועלות לראשונה על ידי ביאלוני, הנושאות אופי עובדתי מובהק. איני רואה מקום להידרש לאבחנות אלה לראשונה בשלב זה. חיקור עדים בחו"ל מ"ח. לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בסוגית חיקור העדים בחו"ל. על פי רוב, שיקול הדעת בנוגע לשאלות הדיוניות של אופן ניהול התיק הוא של הערכאה הדיונית (רע"א 7092/02 עמר נ' כלל חברה לביטוח (השופטת דורנר, לא פורסם); רע"א 138/02 Bielloni נ' גלובל רוטו שקע (לא פורסם, השופטת דורנר); רע"א 3810/06 י. דורי נ' גולדשטיין (לא פורסם)). לגופו של ענין, מעיוני בתיק, לא מצאתי כי עדותו של ד"ר פרגו היתה משנה באופן מהותי את תוצאת פסק הדין; לא נראה כי היה בכוחו לסייע לביאלוני להוכיח את טענותיה, וקשה לראות כיצד עדותו היתה רלבנטית להוכחת תוקפו של הסכם הפשרה או להוכיח כי ביטול חוזה המכר לא נעשה בתוך זמן סביר. הערעור שכנגד מ"ט. לא ראיתי מקום להתערבות בפסיקת שכר הטרחה של בית המשפט המחוזי. פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, 2009) 745). כבר נפסק, כי "כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין". (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615 (הרשם השופט מרזל); ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008), 48). ואולם, אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות הערכאה הדיונית בנושא זה אלא במשורה ובמקרים חריגים, כאשר נפלה טעות משפטית, או נתגלו פגם או פסול בשיקול הדעת בהכרעה בדבר ההוצאות (ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' אוריאלי, פ"ד מא(2) 421; ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4), 625; ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ד"ר חמי בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2, תשס"ד-2004) 244-243; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מ' 15, 2007) ב', 1315). גישה זו מעוגנת בניסיון החיים ובשכל הישר. איני סבור כי במקרה דנא יש מקום להתערבות. נ. אכן, בית המשפט המחוזי פסק לגלובל שכר טרחה לא מבוטל, בנפרד מהוצאות המשפט, ומקרה זה אינו מאותם מקרים קיצוניים המצדיקים התערבותנו הערעורית; מה גם שהיו נקודות בהתנהלות גלובל שלקו בחסר, כגון אי אספקת הערבות מתחילה. על כן, סבורני שאין מקום להיעתר לערעור שכנגד. הערה נ"א. כמובן, ולמען הסר ספק, ככל שסכום ההשבה שתבעה גלובל כללה גם את הסך 75,000$, הוא סכום התמורה שקיבלה ביאלוני במכירת המכונה בהוצאה לפועל - יש להפחית סכום זה (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין) מסכום ההשבה. הטעם לכך הוא, שעל פי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, על הנפגע להשיב למפר את מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה בלתי אפשרית. כאן, נוכח הליכי המימוש שביאלוני נקטה בהם בהוצאה לפועל, היתה ההשבה בעין בלתי אפשרית, ואולם ביאלוני זכאית לשווי המכונה, חלף ההשבה. כיון שביאלוני בחרה לממש את המכונה בהוצאה לפועל, זכאית היא בנסיבות לסכום שבו נמכרה שם המכונה, קרי, 75,000$, בתוספת הפרשים כאמור. פסקה זו נכתבה כאמור, למען הסר ספק – שכן במוצגי הצדדים בבית משפט זה ובתיק קמא שברשותנו לא נמצאו כתב התביעה ונספחיו המפרטים את חישוב הסכום הנתבע. סוף דבר נ"ב. נוכח כל האמור, אציע לחברי שלא להיעתר לערעור ולערעור שכנגד, להותיר את פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו, ולחייב את ביאלוני בהוצאות ערעור זה ובשכר טרחת בא כוח גלובל בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ט"ז תמוז תשס"ט (8.7.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06102580_T05.doc טש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il